1.9-5.9.2005
מתוך 5 הלילות שישנו אצל הדוד שלי סי ואשתו אן, היינו יומיים בפארקים של דיסני- מרכז אפקוט (Epcot Center) וממלכת הקסם (Magic Kingdom). בשאר הימים בעיקר נחנו, קפצנו לקניוני שופינג ועשינו כל מיני סידורים.
אפקוט Epcot:
בפארק ישנם שני אזורים שונים- עולם העתיד וחלון ראווה עולמי. לצערנו, באמצע הביקור שלנו ירד המון גשם, בחלק מהזמן היה גשם חזק מאד. בכל זאת, היינו בו עד לאחר המופע הלילי. בסה"כ לא כך כך התלהבנו מהפארק כמו שקיווינו ולאו דווקא בגלל הגשם אלא בגלל הפארק עצמו. חשבנו שהמתקנים שם יהיו יותר אקסטרים, אך ברובם הרחיבו אופקים תוך כדי דיבור ובידור ולנו זה לא הכי מתאים (אנחנו לקויות שמיעה). בכל זאת, מאד נהניתי באטרקציות הבאות, מנקודת מבט של בת 22:
- המסע במעבורת החלל סביב כדור הארץ: נחמד מאד.
- סרט תלת ממד `מותק, כיווצתי את הקהל`: אדיר! עם השחקנים מהסרטים `מותק, הילדים התכווצו` ו-`מותק, הילד התנפח`.
- Soarin: עלייה ברכבל וטיול ברחבי קליפרניה- מדהים ביותר! רצינו שוב, אך התור שיכנע אותנו לוותר.
- החלון הראווה העולמי: עברנו בין הבניינים כדי לראות אותם מבחוץ, לחלקם נכנסנו. הכי אהבתי את המבנים של מקסיקו וסין.
בערב יצאנו לאכול במסעדת Uno שמחוץ למרכז אפקוט וחזרנו אליו כדי לראות את המופע הלילי המרהיב שכלל לייזרים, פעלולי אש, אורות, מזרקות מים והכי מכול- זיקוקים. נהדר ביותר!
ממלכת הקסם Magic Kingdom:
בכניסה המרשימה הנקראת Main Street of USA, קיבלה אותנו הטירה של סינדרלה. מכאן יש פיזור ל- 4 ארצות, עם קישור בהליכה בין לבין:
1. ארץ המחר Tomorrowland: כל המתקנים הקשורים לעתיד. היו כמה מתקנים שווים, כמו רכבת הרים מהירה בחלל חשוך במיוחד (Space Mountain), מרוץ המכוניות (Indy Speedway) וכד`, נפגשנו עם דמויות מהסרטים של דיסני, כגון מהסרט `משפחת סופר העל`.
2. ארץ הפנטזיות Fantasyland: רוב המתקנים כאן מתאימים יותר לצעירים: מתקני טיסת פיטר פן וטיסת הפילון דמבו, קרוסלה של סינדרלה, המתקן Mad Tea Party וכמו כן, מופע שלגיה וכד`, אך בכל זאת נהנינו לבקר בבית של מיני מאוס, של מיקי מאוס וכן לפגוש דמויות כמו מיני מאוס, דונלד דאק, גופי וכד`. הסתפקנו בצילום עמם. אפשר גם לבקש מהם חתימות. ראינו גם סרט Mickey`s Philhar Magic של 3D, מדהים ביותר עם מיקי מאוס ודמויות נוספות כמו הגור ממלך האריות, הדג נמו, פלוטו וכו`.
3. ארץ החלוצים Frontierland: רכבת ההרים Splash Mountain מהירה הנוסעת בתוך המערה ומחוצה לה- אדיר! היינו גם ברכבת הרים נוספת שנקראת Big Thunder Mountain Railroad, נחמד. יש שם גם במת מופע Country Bear Jamboree (לא היינו) וכן מגרש המשחקים Tom Sawyer Island. סמוך לארץ זה ביקרנו גם ב- The Haunted Mansion- נחמד, לא יותר מזה.
4. ארץ ההרפתקאות Adventureland: הרפתקאת Jungle Cruise- טיול בנהר אבובים ענקי ששט מתחת למפלים ומגלשת מים גדולה שמשפריצה הרבה מים- נהדר. נהנינו גם במתקן Pirates of the Caribbean.
לקראת שעות החשכה המבנים ברחבי הפארק הודלקו באלפי אורות צבעוניים, כמו כן הטירה של סינדרלה שמתחלפת בצבעים ועל במה שלה מתקיימת המופע הלילי המרהיב כוללת המון זיקוקים מדהימים ובצורות (לב, הראש של מיקי מאוס, חלל, ירח וכד`) ומופע של דמויות מדיסני.
סה"כ נהנינו בשני הפארקים, אבל לדעתי הבחירה המוצלחת לפארקים של דיסני צריכה להיות ללא ספק הממלכה הקסומה ואולפני הוליווד, שמתאים יותר לגיל שלנו. את הימים שנותרו, כפי שהזכרתי- בילינו בקניוני שופינג, וואלמארט ובעיקר התפנקנו מהאוכל הנהדר שבישלה לנו דודה אן.
6.9-11.9.2005
ב- 6.9.05 טסנו טיסת צהרים בת השעה ורבע אל אטלנטה, ג`ורג`יה. הגענו בצהרים והיינו מאד רעבים, אז אכלנו במסעדת פיצה דומינו שבאזור המסעדות בשדה התעופה. משם לקחנו תחתית (Marta) אל פרבר מחוץ לאטלנטה, שם גרים זוג חברים של אחת החברות שלי, שמם דון ודיוויד, הבת שלו שרה בת ה- 12 ו- 3 כלבים חמודים. דיוויד אסף אותנו מתחנת הרכבת ונסענו לבית היפהפה שלהם. במהלך 5 הימים הבאים שנשהה בעיר, דון או דיוויד לקחו אותנו לתחתית, דרכה הגענו ליעדים שונים ברחבי אטלנטה ויום אחד ביקרנו יחד עם חברה של דון בביה"ס מקומי, שלומדים שם מגן חובה ועד כיתה י"ב. נפגשנו עם מספר תלמידים מכיתות י"א ו- י"ב- אנחנו שאלנו אותם על הלימודים שלהם והם התעניינו במצב שלנו בארץ. (אז, בתקופה שהיינו בארה"ב, הייתה זו תקופת ההתנתקות מעזה).
עולם קוקה-קולה (World of Coca Cola):
הביקור במוזיאון כולל היכל התהילה למשקה הפופולארי, היסטוריה המשקה, סרט קצר ולבסוף דוגמיות של המשקה מרחבי העולם. רק מזל ואורטל נכנסו, אני נשארתי בחוץ כי אינני חובבת קוקה קולה ולכן הכניסה אליה במחיר זה (אז- 8$) היה מיותר בעיני. הן מסרו שהן נהנו במוזיאון. אטרקציה חדשה שנוספה מאז שהיינו שם- סרט איימקס D4 על קוקה קולה, עם מושבים נעים. למגיעים בתחתית: לרדת באחד משניים: Arena או Peachtree Center. אתר האינטרנט של המוזיאון: www.woccatlanta.com
אטלנטה התת קרקעית Underground Atlanta:
זהו החלק העתיק היחיד בעיר שנשמר ושוחזר והוא בעיקר רחוב תת קרקעי מצופה באבן ומקורה מתחת למסילות ברזל וגשרים. הרחוב מואר היטב ע"י בפנסים חזקים וגבוהים. היום יש בו מרכז קניות ובילוי עמוס וסואן המכונה ע"י רבים כמלכודת תיירים. אכלנו שם צהרים והסתובבנו בין החנויות וקנינו מעט מזכרות. סה"כ נחמד, אך לא חובה. צמוד מאד לעולם קוקה קולה. אתר האינטרנט של המקום: www.underground-atlanta.com
מוזיאון האומנות של אטלנטה High Museum of Art:
במוזיאון הענק עם עיצוב נפלא יש מוצגים יפים מאד של ציורים עתיקים וכלי אדריכלות- רהיטים, פסלים ותאורות יפים מאד. מכיוון שאנחנו סטודנטיות, שילמנו מחיר הסטודנט ($8 לאדם אז) ואפשרו לנו גם לצלם שם, לעומת התיירים האחרים שאסור להם לצלם בפנים, בתנאי שנצלם בלי פלאש. פתוח כל יום פרט ליום ב`. השעות: 10:00-17:00, יום ג` עד 20:00- יום א` החל מ- 12:00. אם מגיעים בתחתית, יורדים בתחנת Art Center והמוזיאון נמצא ממש ליד. אתר האינטרנט של המוזיאון: http://www.high.org/
המוזיאון היהודי והשואה The Breman Jewish Heritage Museum:
במוזיאון ישנם שלושה אגפים שונים: הראשון קשור לעבר- שואה, השני קשור להווה- היהודים היום והשלישי קשור לעתיד- סופרמן, שבאזור זה ילדים יכולים לכתוב מכתב לסופרמן להגיד מה הם רוצים שיהיה בעתיד. מעניין מאד. הגעה אל המוזיאון מהתחתית: יש לרדת בתחנת Arts Center Station וללכת קצת לשם. אפשר לשאול אנשים באזור, הם ישמחו לכוון. אתר האינטרנט של המוזיאון: http://www.theberman.org
הקניון של ג`ורג`יה Mall of Georgia:
ביום שבת בו דון ודיוויד לא עובדים, נסענו כולנו אל הקניון הענק שנמצא כ- 45 דקות מחוץ לאטלנטה. בקניון הסתובבנו חופשי במשך כל היום ונפגשנו רק לאכול בצהרים. תאמינו או לא, אפילו יום אחד לא מספיק כדי למצות הכול. קניתי מספר בגדים יפים בחנות Navy Pier שם הייתה מכירת חיסול גדולה. בקניון יש מספר אתרי בילוי לכל המשפחה- כגון אולם החלקה על הקרח, מרוצי מכוניות Nascar, אולם סרטי איימקס, קרוסלה לילדים ועוד הרבה. נמצא בעיירת Buford, צפונית – מזרחית לאטלנטה. פתוח כל יום בשעות 10:00-21:00, יום א` 12:00-18:00. החנייה חינם ויש בשפע. אתר האינטרנט של הקניון: http://www.simon.com/mall/default.aspx?ID=208
12.9-17.9.2005:
אל וושינגטון ד.ס, בירת ארה"ב, הגענו בטיסה בת שעתיים מאטלנטה, ג'ורג'יה עם חברת United. משדה התעופה אסף אותנו זאב, חבר וותיק של אימא שלי ונסענו לבית שלו בעיר Brookeville, שבמדינת מרילנד (Maryland). באזור העיר יש הרבה יהודים, מספר בתי כנסת, מסעדות וחנויות כשרות. העיר נמצאת כמחצה השעה צפונה לוושינגטון.
בערב קפצנו לסופר בו יש כל מיני מאכלים ישראלים וכשרים. בתוך הסופר, בצד, ישנו מסעדה ישראלית, בו חגגנו במאכלים ישראליים- חומוס, פלאפל, שווארמה, לבות וכד'. לאחר מכן קנינו מספר מצרכים בסופר.
כבר למחרת נסענו לבירה! זאב הסיע אותנו לרכבת תחתית (Metro), שנמצא בעיר Glenmont, כ- 20 דקות מהבית שלו ולקחנו את הקו האדום אל העיר, החלפנו לקו ירוק וירדנו בסמוך לבית הלבן, אותו ראינו מבחוץ.
לאחר מכן הלכנו עד לאגם ההשתקפות West Potomic הארוך והצר, שם צילמנו את השתקפות המגדל Washington Monument ואז הלכנו לאורכו עם ביקורים קצרים במצבות / אנדרטות הבאות:
לאחר מכן הלכנו עד לאגם ההשתקפות West Potomic הארוך והצר, שם צילמנו את השתקפות המגדל Washington Monument ואז הלכנו לאורכו עם ביקורים קצרים במצבות / אנדרטות הבאות:
· Vietnam Veterans Memorials: נבנה לזכר 58 אלף חיילים אמריקנים שנהרגו ממלחמת ווייטנאם בין השנים 1957-1975.
· Lincoln Memorial: מוקדשת לזכר הנשיא ה- 16 של ארה"ב, אברהם לינקולן, שכיהן בשנים 1861 עד למותו ב- 1865.
· Korean War Veterans Memorial: מצבה שנבנתה לזכר מלחמת קוריאה שהתרחשה בשנים 1950-1953 בין שני החלקים שלה, קוריאה הצפונית וקוריאה הדרומית. ארה"ב גם השתתפה במלחמה זו נהרגו עשרות אלפי חיילים אמריקנים ולמעלה מ- 100,000 נפצעו, נעדרו או היו שבויים.
לאחר ביקור באנדרטות האלו, הלכנו לאורך השביל המוצל מעצים ירוקים ורחבים לצד האגם West Potomic ואכלנו גלידה שנמכרה באחד הדוכנים. זה היה יום מאד חם. בתום השביל הגענו לאנדרטה חדשה, שנקראת National World War II Memorial והיא נחנכה במאי 2004, לפני שנה וקצת, לזכר מלחמת העולם השנייה. במרכז נמצא אגם ארוך עם מזרקות מים יפות, בשתי קצות האגם נמצאים קשת לכל צד ולידם 56 עמודים גבוהים, (32 עמודים בכל צד), המסמלים את 50 המדינות של ארה"ב ועוד 6 מדינות נוספות שהיו מעורבים במלחמה, לכל עמוד חרוט שם של כל מדינה. בצד אחד שבין העמודים ישנו קיר החרות, שכולל 4,000 כוכבים מוזהבים, כל כוכב מייצג 100 לוחמים אמריקנים שנפלו במלחמה זו.
לצד האנדרטה נמצא Washington Monument, אחד מסימני ההיכר של העיר. המגדל נבנה לזכרו של הנשיא הראשון של ארה"ב, ג'ורג' וושינגטון, שנחנך בשנת 1888. גובהו הוא כ- 170 מ`. אל ראש המגדל עלינו במעלית (אפשר לעלות גם במדרגות רבות) עד גובה 152 מ` ותצפנו נוף מרהיב ביותר של העיר היפהפייה מ-4 כיוונים. סביב האנדרטה ישנם 50 דגלים של ארה"ב, כל דגל מסמל כל מדינה בארה"ב.
בסביבות השעה 13:00 היינו רעבות, אז עצרנו לאכול פיצה באחד המסעדות באזור. לאחר מכן הלכנו למוזיאון השואה האמריקני,
United States Holocaust Memorial Museum, בו יש 4 קומות המתעדים באופן מסודר ביותר את אזורי השואה לפני המלחמה ואיך היהודים חיו אז; בעת מלחמת העולם הראשונה; עלייתו של היטלר לשלטון בגרמניה ב- 1933; תהליך העברת היהודים למחנות ההשמדה; תיאור חיי היהודים במקום והריגתם. מקום מאד מצמרר, אך לדעתי תיאור מעולה של תהליך השואה; לבסוף תמונות שמחה של סיום המלחמה ושחרור היהודים אל העולם ותיאורים של ניצולי השואה שתיארו באופן מצמרר ביותר על חייהם בתקופת המלחמה. בנוסף, ישנם קירות רבים המלאים בציורים שילדים יהודים אמריקניים ציירו לזכר היהודים שנהרגו בשואה. אפשר ללמוד שם המון ולהרגיש כאילו היינו במלחמה. לא מתאים לביקור עם ילדים קטנים. הביקור לקח לנו כשעתיים. המוזיאון פתוח כל יום כולל סופי שבוע בשעות 10:00-17:30, סגור רק ביום כיפור וחג המולד. בקומה הראשונה בו נמצא המוזיאון יש חנות, בית קפה וספרייה. הכניסה למוזיאון חינם, אם כי ניתן לתרום. אתר האינטרנט של המוזיאון: http://www.ushmm.org/
United States Holocaust Memorial Museum, בו יש 4 קומות המתעדים באופן מסודר ביותר את אזורי השואה לפני המלחמה ואיך היהודים חיו אז; בעת מלחמת העולם הראשונה; עלייתו של היטלר לשלטון בגרמניה ב- 1933; תהליך העברת היהודים למחנות ההשמדה; תיאור חיי היהודים במקום והריגתם. מקום מאד מצמרר, אך לדעתי תיאור מעולה של תהליך השואה; לבסוף תמונות שמחה של סיום המלחמה ושחרור היהודים אל העולם ותיאורים של ניצולי השואה שתיארו באופן מצמרר ביותר על חייהם בתקופת המלחמה. בנוסף, ישנם קירות רבים המלאים בציורים שילדים יהודים אמריקניים ציירו לזכר היהודים שנהרגו בשואה. אפשר ללמוד שם המון ולהרגיש כאילו היינו במלחמה. לא מתאים לביקור עם ילדים קטנים. הביקור לקח לנו כשעתיים. המוזיאון פתוח כל יום כולל סופי שבוע בשעות 10:00-17:30, סגור רק ביום כיפור וחג המולד. בקומה הראשונה בו נמצא המוזיאון יש חנות, בית קפה וספרייה. הכניסה למוזיאון חינם, אם כי ניתן לתרום. אתר האינטרנט של המוזיאון: http://www.ushmm.org/
לאחר הביקור במוזיאון, הלכנו לאורך ה- Mall הארוך והצר, שהצד האחד מתחיל באנדרטת וושינגטון ומסתיים בבניין הקפיטול שבצד השני. לאורך השדרה נמצאים מוזיאונים רבים ומגוונים. אנחנו ביקרנו במוזיאון התעופה והחלל (National Air and Space Museum), הגדול והאהוב ביותר על משפחות רבות. עצום במבנים ממדים ותצוגות של כלי תעופה מגוונים- מההיסטוריה של התעופה, דרך כוכבי לכת, כלי תעופה צבאיים, תכניות החלל האמריקנית ועוד הרבה. היינו כשעה וחצי במוזיאון, אפשר בהחלט יותר. שעות הפתיחה: מדי יום בשעות 10:00-17:30, הכניסה חינם. יש במקום מספר סרטי איימקס ופלנטריום בתשלום. אתר האינטרנט של המוזיאון: http://www.nasm.si.edu/
המשכנו עד לקפיטול, עליו תצפנו מבחוץ. השעה הייתה מאוחרת ולכן לא נכנסנו. רצינו להיכנס לגנים בוטניים הסמוכים, אך גם זה היה סגור. ב- 18:00 עזבנו ונסענו לבית החברים ואכלנו פיצה לארוחת הערב. סה"כ היה זה יום נהדר ויפהפה ביותר!
למחרת ביקרנו באוניברסיטת Gallaudet, בו יש ריכוז גדול של חרשים וכבדי שמיעה מכל העולם. כיוון שזה נמצא בשכונה מאד לא סימפטית ואף מסוכנת, זאב הסיע אותנו לתוך האוניברסיטה ואנחנו בילינו את כל היום בתוכה. דרך החברה מאטלנטה, שלמדה בו פעם, ביקשנו מראש סיור ברחבי האוניברסיטה לאותו יום, בשעה 10:30. פגשנו את רכזת האוניברסיטה, שליוותה אותנו כסיור במעונות, במספר כיתות- למשל אומנות, בחדרי האוכל ולבסוף גם בחנות גדולה שרובה מיועדים לחרשים וכבדי שמיעה, למשל ספרים בשפת הסימנים (אפילו לילדים), שעוני מעורר וכל מיני דברים עם סימן של "אני אוהב אותך". לאחר מכן הם ציידו אותנו בתיק לכל אחת ובו תוכניות הלימוד וכל מיני הסברות וכן חולצה, עט ומחשבון במתנה לכל אחת מאיתנו. בצהרים הלכנו לאכול בקפיטריה, הם הזמינו אותנו לאוכל. לאחר מכן פגשנו חברה ותיקה שלנו מהארץ, שעברה בינתיים לארה"ב והיא הזמינה אותנו לחדר שלה, הראתה לנו את המגרש הפוטבול, בו היה מעין חוג של מעודדות והיה מאד מעניין לראות את זה. לאחר מכן הלכנו לראות את החדר שלה. בכל חדר במעונות המיועדים לחרשים, יש טלוויזיה שמיועדת להודעות או שיחות בין החברים (מעין תחליף לטלפון). יחד איתה ועם כמה חברות שלה, הלכנו לאכול בחדר האוכל. מה לא היה שם... בשר, פסטות, סלטים, פיצות, שתייה חופשי-חופשי... כל סטודנט באוניברסיטה משלם מראש תשלום סמלי עבור האוכל ויכול להביא עד 10 אורחים בחודש. מאוחר יותר פגשנו את דיוויד, שתיאר לנו על האוניברסיטה עצמה- מתי היא נבנתה, למה וכד'. לצערי אינני זוכרת כבר את הפרטים.
בערב לקחנו אוטובוס שנוסע חינם (לסטודנטים ברי המזל...) אל תחנת הרכבת התחתית ולקחנו מטרו לבית החברים. היה זה אחלה יום!
יום לאחר מכן, רצינו להתפנק בקניות, אז נסענו לקניון שופינג Westfield Shoppingtown Wheaton. הגענו לשם במטרו וירדנו בתחנת Wheaton, שזה גם שם העיר בו נמצא הקניון. הקניון הזה הוא ענק, עצום ומלא בחנויות מגוונות, מסעדות ובתי קולנוע. יש בו גם חנות Target, שזהו רשת ידועה בארה"ב, ממש סגנון Walmart. מכיוון שכל אחת מאתנו רצתה חנות אחרת, התפצלנו- כל אחת עשתה קניות לבד במשך שעתיים ונפגשנו באזור המסעדות מסוים לארוחת צהרים. לאחר מכן התפצלנו שוב, הפעם ל- 3 שעות וחצי, מתוכם הייתי שעתיים ב-Target כך שהיינו שם 6 שעות ואפילו לא ראינו את כל הקניון. בעיקר קנינו מתנות למשפחה. קניתי גם תכשיטים ואיפור בחנות Claire החמודה ביותר. אחר הצהרים נסענו לבית החברים ובערב רק נחנו- אינטרנט, מקלחת רגועה, דיברנו הרבה עם החברים ושיחקנו עם הבנות בנות ה- 13, 8 שלהם. לארוחת הערב הזמנו פיצה טעימה.
למחרת, ערב שבת. לא עשינו משהו מיוחד. רצינו בעיקר לנוח, אך גם לקנות עוד מספר דברים למשפחה, כך שקפצנו לשעתיים ל- Walmart שבאזור. מאד שמחתי להגיע לשם ולקנות מספר דברים מעולים. חזרנו לבית, התכוננו לשבת, כיוון שהמשפחה שאנחנו לנים אצלה דתייה. התקלחנו, הדלקנו נרות שבת, ישבנו לאכול ארוחת הערב שבסופה היה לקינוח גלידות ושוקולדים ושיחקנו הרבה עם הבנות.
ביום שבת הלכתי עם המשפחה לבית הכנסת שנמצא 5 דקות הליכה בלבד מהבית. מזל חיכתה לי בבית ואורטל (שתי השותפות שלי לטיול), נסעה באוטובוס ואז במטרו לוושינגטון, היא רצתה מאד לבקר בקפיטול. בבית הכנסת היינו בו כשעתיים ואז עשינו קידוש. בצהרים חזרנו לבית ואז אני ומזל נסענו לוושינגטון, שם פגשנו את אורטל ונסענו באוטובוס לשכונת Georgetown, שכונה יפהפה שהרחוב הראשי שלה כולה חנויות לקניות. אמי, שנולדה וגדלה בעיר, חייבה אותנו לבקר בשכונה שבה אהבה מאד לבלות עם חברים כשהייתה בתיכון. בשכונה גרים בעיקר אנשים עשירים והחנויות בהן הסתובבנו היו יקרות. לא הייתה לנו ממילא הכוונה לקנות משהו שם, רק לראות. אכלנו גלידה והסתובבנו כשעתיים בשכונה. חזרנו לאזור ה- Mall למבט חטוף מהאזור היפהפה וחזרנו במטרו לבית החברים.
18.9-22.9.2005:
זהו, עוזבים. נפרדנו מהמשפחה בצער, הבנות של זאב אפילו בכו. זאב הסיע אותנו לתחנת האוטובוסים של Greyhound אשר בעיר Silver Spring ולקחנו אוטובוס של 4 שעות וחצי אל ניוארק, ניו ג'רזי. בדרך דיברנו המון, בעיקר מה אהבנו בארה"ב וכד' וכך הנסיעה עברה מאד מהר. אסף אותנו פרד, שהוא ואשתו רובין הם חברים מאד טובים של המשפחה שלי והגיעו המון פעמים לארץ. היינו רעבות מאד, אז עצרנו לאכול בבורגר קינג ונסענו לבית שלו שב- Demarest. מאד שמחתי לראות שוב את המשפחה.
בערב נסענו כולנו למגרש אימוני הגולף, שבו מתאמנים בחביטת הגולף. כבר הייתי בו פעם אחת ושמחתי לחזור לשחק בזה. החברות שלי היו בפעם הראשונה וגם נהנו מאד. לאחר המשחק, שכלל 25 חבטות לכל אחת, נסענו לאכול ב- Steakhouse. התפריט כולל סלטים כבופה, שאפשר לקחת כמה שרוצים והזמנת אוכל ושתייה שרוצים בתשלום. טעים, טעים, טעים!!! אין מה להוסיף מעבר לזה.
אורטל, שהצטרפה אלינו לטיול בשיקגו, אף פעם לא הייתה בסיטי, לכן חזרנו לאזור ל- 3 ימים נוספים בטיול זה, כולל ביקור של יומיים בעיר. נסענו מוקדם בבוקר עם פרד, שעובד במנהטן ולקחנו תחתית לדרום אל המעבורת לסטאטן איילנד. מזל ואני כבר לקחנו את המעבורת בתחילת הטיול, וחשבנו שהפעם ניסע ישר לפסל, שהמעבורת לשם עולה כסף; אך החלטנו לבסוף לוותר. מאוחר יותר, הצטערתי מאד שלא נסענו בכ"ז, אך אני יודעת שעוד אחזור פעמים רבות לניו יורק.
מזל ואני, שהיינו כאן רק לפני חודשיים, נהנו כאן שוב, הפעם בעיקר צילמנו מזוויות אחרות את הפסל ועשינו בוק שלם. חזרנו למנהטן והלכנו לאורך הרחוב Boradway צפונה. בדרך עצרנו לאכול והמשכנו אל מרכז הסחר העולמי, המקום בו עמדו עד לפני מספר שנים בנייני התאומים. במקום הוקם אנדרטה לזכר הרוגי האסון ותיאור תהליך האסון. אנשים עדיין שמים הרבה פרחים לכבוד הנספים.
המשכנו בהליכה רגלית אל Chinatown, שהרחוב הראשי שלו הוא Canal. סה"כ אהבנו את האזור, שכלל הרבה חנויות סיניות ומסעדות. לאחר מכן חזרנו במטרו אל מרכז מנהטן והסתובבנו במספר חנויות ואז חזרנו אל המשרד של פרד, ונסענו איתו הביתה. בערב סידרנו בעיקר את המזוודות שלנו ואכלנו ארוחת ערב נחמדה עם משפחת החברים.
למחרת, בילינו בקניון Nanuet אשר במדינת ניו יורק, ונמצא כחצי שנה צפונה מהבית של רובין ופרד. רובין הסיעה אותנו לשם והסתובבנו שם כל היום. בגלל שזו סוף העונה, היו מבצעים רבים של בגדים. בקניון הענק והיפהפה יש בית קולנוע ענק, כולל סרטי איימקס. יש בו גם Target. הסתובבנו 6 שעות בקניון, כולל ארוחת צהרים. קנינו בגדים ב- Wet Seal, החנות שהפכה אהובה מאד עליי ועל מזל. קניתי גם מספר סרטים מאד בזול בחנות Fye. קניתי גם המון M&M ו- Sankers לאחים שלי שמתים עליהם. בערב- לבית החברים ובעיקר סידרנו וסיימנו (כמעט) לסדר את הדברים שלנו בשני המזוודות לכל אחת.
למחרת נסענו שוב לסיטי, גם הפעם עם פרד. הפעם התמקדנו בחלק הצפוני של מנהטן: התחלנו בביקור בסנטרל פארק. מזל ואני הופתענו לגלות כי להבדיל מהביקור שלנו לפני חודשיים, כשכל הצמחייה הירוקה הייתה מאד ירוקה, הפעם הם הרבה יותר אפורים ונבולים. היינו כשעה בפארק ואכלנו גלידות עקב יום חם במיוחד. אח"כ התפצלנו לכל היום, אנחנו פשוט אוהבים חנויות אחרות. הן רצו יותר מזכרות, אני פחות. כך שהסתובבנו בנחת כ- 5 שעות בין הרחובות Boradway, השדרות 7-8 והרחובות 34-56. קניתי מספר דברים שרציתי מאד בעיר. בערב נסענו באוטובוס לבית החברים, נסיעה של שעה ב- $5 לאדם. לארוחת הערב הזמנו אוכל סיני ואז ארזנו את כל המזוודות שלנו, בדקנו את משקלם ושמחנו לגלות כי הם לא חורגים ממשקל המותר, שהוא 23 ק"ג למזוודה.
למחרת בבוקר, אורטל עזבה את ארה"ב. היא טסה עם החברה בה הגיעה לעבודה, דרך טורונטו. לנו הייתה טיסה בשעות הערב, לכן נסענו שוב עם פרד לעיר, בה נסתובב גם היום כ- 3 שעות וחצי. מכיוון שהרגשנו כי מיצינו את החנויות כאן וגם לא יכולנו לקנות דברים גדולים כי אז נצטרך לסחוב אותם גם לטיסה, ביקרנו את ברי- איש המשפחה אצלם ישנו בתחילת שהותנו בארה"ב. הוא מאד שמח לראותנו וסיפרנו לו על כל הטיול שלנו. מזל גם קנתה חבילת שוקולדים למשפחה שלה. ב- 15:00 נסענו לשדה התעופה קנדי, נפרדנו מפרד ועלינו למטוס לנסיעה ארוכה בת ה- 11 שעות חזרה לארץ, שעברו מאד מהר, בזכות זה שרשמתי הרבה ביומן שלי, מזל סרגה שרשרות מחוטים מגרנד קניון לחברים, ראינו סרטים וגם ישנו די טוב. ארוחת הערב, למרבה הפלא, הייתה טובה: עוף, חומוס, פיתה, תפוחי אדמה... ולקינוח קיבלנו אף עוגת שוקולד (!) לעומת זאת, ארוחת הבוקר הייתה זוועה.