תאילנד- קיץ 2011 (חלק 1: צ'אנג מאי & פאי)

יום שני 22.8.2011- נסיעה לתאילנד:

לפני שנה, בדיוק ביום זה, חגגנו יחד עם כל אהובינו את נישואינו. חלפה שנה די מאתגרת- יצאנו לירח הדבש לתאילנד, וכשחזרנו- מוטי המשיך את השנה האחרונה שלו ללימודים אקדמיים ולתואר 1 ואני עבדתי די קשה בהזמנה לשקט. הקיץ מוטי סיים בשעה טובה את לימודיו וכשהחלטנו על יעד לבקר בו כדי "לחגוג" את תום הלימודים ולפני שאנחנו מתקדמים לפרק הבא בחיינו, הסכמנו שרק לתאילנד אנחנו רוצים לנסוע. עדיין לא חלפה שנה מאז שהיינו כאן, אך רצינו להגיע שוב ולבקר במקומות בהם לא היינו. אז- טיילנו רק בדרום תאילנד (קוסמוי, קופיפי וריילי ביץ'), בנגקוק וקנצ'נבורי בסה"כ זמן של שבועיים וחצי. הפעם, יש לנו 3 שבועות ואנחנו מתכוונים לבקר גם בצפון (צ'אנג מאי ופאי), בדרום (קוסמוי, קוטאו וקוננג-יואן), בבנגקוק וכן באיוטאיה. הטיסה שלנו גם הפעם נוסעת דרך טשקנט, אוזבקיסטאן. הטיסה לשם עברה חלק, ללא בעיות. ההמתנה בשדה"ת של טשקנט לקחה כשעתיים וחצי. קיווינו כי גם הטיסה לבנגקוק תהיה חלקה.

יום שלישי 23.8.2011- הגעה לצ'אנג מאי:

עלינו בזמן על המטוס, כמו שאר הנוסעים שהיו על המטוס. אולם המטוס לא המריא בזמן. אנחנו מחכים ומחכים, לא מבינים למה לא זזים. בשלב מסוים ראינו מספר ישראלים כועסים על הדיילים. מסתבר, כי לא כולם עלו על המטוס וכי חסרה משלחת אוזבקיסטית, חבורה של כ- 20 איש, כך שאנחנו אמורים לחכות להם.. מכאן ברור למה כולם כ"כ כועסים. יש אנשים, כמונו, שיש להם טיסת פנים קצת לאחר הנחיתה בבנגקוק שעלינו להספיק להגיע אליהם. אצלנו זה אמור להיות שעתיים וחצי לאחר הנחיתה בבנגקוק, כך שחשבתי מראש שאמור להיות לנו מספיק זמן.

בסופו של דבר, המשלחת הגיעה, והמראנו באיחור של שעה וחצי (!!). נחתנו כמובן מאוחר מאד. רצנו בטירוף, בסגנון של "המרוץ למיליון"- לביקורת הדרכים ולאיסוף הכבודה. אמנם הכרנו כבר את השדה של בנגקוק, אך לרוע מזלנו, הגענו מאוחר לדלפק של טיסות הפנים, והם אמרו שהשער לעלייה למטוס נסגרה כבר ושלחו אותנו לדלפק של החברה (בנגקוק אירווייס) שעומדת בסמוך, שהבהירו לנו, לצערנו, כי קנינו את כרטיסי הטיסה ללא אפשרות של החלפת מטוס. משמעו- עלינו היה לקנות כרטיסים חדשים! זה ממש עצבן אותנו, אך אנחנו משתדלים לשמור על אווירה רגועה, הרי אנחנו בתאילנד והגענו לכאן כדי לנפוש ולטייל ולא להתעצבן, כשבלבנו אנחנו מקלקלים את החברה האוזבקיסטית, שלא בטוח שמותר להם היה מתכחיליה לחכות לשאר הנוסעים, כשיש הרבה נוסעים במטוס שלא אמורים להמתין.. בינתיים, אנחנו בשדה התעופה. יש לנו שעתיים עד לטיסה. אנו נרגעים קצת, מסתובבים קצת ויושבים לאכול באזור המסעדות. היינו מאד עייפים ומוטי אפילו נרדם כשהמתנו למטוס.

הטיסה עצמה עברה מהר ובנעימים. נזכרנו עד כמה התאילנדים נחמדים וזה מאד הרגיע אותנו. קיבלנו ארוחה קלה, צפינו בטלוויזיה סדרה אסיאתי “Just for Laugh”  שבה עובדים על אנשים. מאד מצחיק! בנוסף, תצפנו נוף יפה מהמטוס על העיר בנגקוק ועל הנהר החוצה אותה. בצהריים נוחתים בצ'אנג מאי. איסוף הכבודה ואנחנו משוחררים! עלינו על מונית (120B) אל העיר, נסיעה של כרבע שעה בלבד עד המלון.

לפני כל... קצת על צ'אנג מאי:

עיר הבירה של הצפון, עיר לא גדולה, אך מלאה במקדשים (קראנו שיש יותר מ- 300, הפסקנו אחרי איזה 10 לספור) וברחובות מסתובבים נזירים עם גלימות כתומות. בצפון תאילנד אנחנו מתכננים 6 ימים ועוד 3

ימים בעיירת פאי שבהרים. והרבה הרבה טבע, אומנות, תרבות וחיות.

מגיעים למלון "Lanna House". צ'ק אין מהיר ואנחנו נכנסים לחדר מס' 002. כבר על הכניסה היו בעיות: הכיור היה סתום, והיה ריח די לא נעים, כנראה עובש. מודיעים כמובן לקבלה ותוך זמן קצר הגיעו לחדר לתקן את הסתימה בביוב. לגבי העובש, הם אמרו כי בגלל הנזילה מהמזגן, יש על הפנל שמתחת אליו קצת עובש וכנראה הריח בא ממנו. לא יכלו לתת לנו חדר אחר... נתנו לנו להיכנס לחדר ולשלם כשיהיה לנו כסף. אז מאוחר יותר, יצאנו לעיר כדי להמיר מדולרים לבהטים. (מלון- 700B ל- 7 לילות, כשלילה אחרון חינם). בהזדמנות זו, הכרנו קצת את העיר. חוזרים לחדר למנוחה רצינית של שעתיים. בערב מתעוררים כמו חדשים, לזמן קצר. יצאנו

לאכול במסעדה קרובה למלון. מוטי אכל פאד תאי ואני אכלתי שניצל עם צ'יפס. (320B ביחד). לאחר מכן לא בזבזנו זמן והלכנו כ- 10 דקות לשוק הלילה. מדובר בשוק ססגוני, עם כל מיני פריטים אמנותיים, שהאומנים עובדים עליהם במקום- מציירים או מגלפים לנגד עיניכם. השוק מאד גדול ותוסס. הדוכנים יפים ונעים להסתובב בו. ניתן למצוא כל מיני פריטים- בגדים, נעליים, שעונים, ציורים, סרטים, מוסיקה, חפצי אומנות, וכו' וכו'. היינו כ"כ עייפים שלא בא לנו להתמקח ולעשות קניות. אך אין דבר, אנחנו כאן עוד כמה ימים, נעשה כבר קניות... חוזרים למלון. קצת אינטרנט, מקלחת, סידורי הדברים שלנו והולכים לישון.

יום רביעי 24.8.2011- צ'אנג מאי:

השכמתי קום הבוקר ב- 4 ולא הצלחתי להירדם במשך שעה. אז קמתי, השתמשתי באינטרנט קצת, מתוך כוונה להתעייף עוד קצת ואכן לאחר 40 דקות חזרתי למיטה ומיד נרדמתי. התעוררנו ב- 8:30, מוכנים לחרוש את העיר. יורדים לאכול ארוחת בוקר סבירה במלון (פנקייקים, קצת אוכל תאי, פירות וירקות, לחם מגוון... וכמובן שתייה- מים, חלב ומיץ תפוזים וכן תה וקפה). ב- 9:30 יוצאים לתפוס סונגרדו סיורים הראשון שראינו ולאחר התמקחות קלה, הגענו לסיכום של 600B לכל היום, ואנחנו יוצאים לדרך.

חצי שעת נסיעה בלבד והגענו ל- 'ממלכת הנמרים' (Tiger Kingdom). במקום יש הרבה נמרים, מכל מיני גילאים ומסעדה. האטרקציה כאן כמובן, מפגש עם הנמרים. כבר בכניסה, אנחנו מבינים כי זהו מלכודת תיירים, למרות שידענו מראש שהכניסה אל כלובי הנמרים הינן בתשלום. אבל חוץ ממפגש עמם, יש עוד הצעות (בתשלום) לצלם של הפארק, שתמורת 300B, מקבלים דיסק ובו 50-100 תמונות, או לשלב מספר כניסות במחיר מוזל. כניסות אפשריים הם: גדולים (בני 9-12 ח'), בינוניים (בני 6-9 ח'), קטנים (בני 4-5 ח'), או קטנטנים (2-3 ח') וכן נמרים שרק נולדו (מלידה עד 1 ח').

אני החלטתי לקחת את הנמרים הקטנטנים ואת מדיום- יחד עם מוטי, שהחליט להיכנס רק אליהם. התחלנו עם הקטנטנים, אליהם מוטי לא יכל להיכנס לצלם, אז המדריך צילם את כל התמונות שלי עמם. הנמרונים נוראאאא חמודים ושובבים. הייתי בו 10-15 דק'. לאחר מכן הלכנו לראות נמרים שרק נולדו. חמודים מאד! חבל שיכולנו לראותם רק מרחוק. ואז מוטי ואני נכנסנו לכלוב של נמרים בני 6-9 ח'. המדריך שהיה לנו היה קצת מצחיק וכל הזמן אמר לנו בשפת הסימנים, שהנמרים יאכלו אותנו.. הבילוי עם 3-4 הנמרים שבכלוב הינם 15-20 דקות.

בכל מקום שקראנו, אמרו שמדובר בנמרים לא מסוממים, למרות שהם נראים כך, אלא נמרים שאולפו ע"י נזירים. אנחנו נטינו להאמין לכך, אלא שכל הנמרים שפגשנו או ראינו, היו מאד ישנוניים והמדריכים אמרו שהם אכן ישנים הרבה, אם כי הם לא מסוממים, למרות שכשהאכלתי חלב נמר קטנטן, הוא אכל רק קצת ומיד נרדם.. מסומם או לא? כנראה אין לדעת.. לבסוף, לפני שיצאנו מהמקום, הלכנו לראות את שאר הנמרים. הקטנים, הגדולים וכן האריות הישנוניים. היינו כאן כשעה ואז המשכנו הלאה.

נסענו כ- 45 דקות והגענו ל- מקדש "דוי סוטפ" (Wat Phrathat Doi Suthep). מדובר במקדש הבולט ביותר בעיר, למרות שבעצם הוא נמצא מחוץ לה, בהרים. נסענו למעלה, בהרים מפותלים וירוקים ירוקים והגענו בסיס עלייה להר. לוקחים קרונית (20B לאדם רק לקרונית ו- 30B לאדם לכניסה לאתר) ועולים בנסיעה קצרה למעלה. ההר המדובר הינו הר גרניט, שגובהו 1,676 מ' ברכס ההרים Loi Lar Mountain Range המתחם שעליו נמצא המקדש גדול, מלא במקדשים קטנים, פסלי בודהה ונרות לתפילות המאמינים. מהפסגה נשקפת, כשיש ראות טובה, נוף יפה על העמק, אנחנו ראינו בעיקר עננים לבנים, שממילא רוב הזמן מקשטים את העמק. מקום יפהפה ביותר. על ההר שהינו כ- 20 דקות וממנו ירדנו ב- 309 מדרגות שגבי המעקות הינם נחשים ארוכים ארוכים ובסופה, למטה, ניצבת ראשי הדרקונים הענקיים. למטה, בבסיס ההר, מחכים לנו שוק גדול, של בני השבט Mong. זהו הקבוצה השנייה בגודלה מבין שבטי ההרים שמקורם מדרום סין והם מעדיפים אזורים גבוהים, כמו פה... בני השבט ידועים כאנשים עצמאיים ועובדים וכאן לרוב הגברים. קונים לנו אננסים טרופיים (20B) וממשיכים הלאה.

*** לדעת קצת תאילנדית: המילה דוי בתאילנדית זהו 'הר' ***

גן החיות (Chiang Mai Zoo)- מקריאה מרובה באינטרנט, התרשמנו שכדאי לבקר בגן החיות. להסתובב בנינוח מספר שעות, עד שמתעייפים. הכניסה אל הגן ממילא לא יקרה (100B לאדם), למרות שהכניסה למתחם הפנדות הינו בתשלום נוסף (100B לאדם). רוב החיות אסייתיות ויש עוד כמה אטרקציות במקום- כגון רכיבה על פילים, רכיבה על סוסים, איימקס 4 ממדי, עולם השלג וכד'. אנו הסתפקנו רק בכניסה לגן החיות ובפנדות. חשבנו שגם נראה מופע החיות, שכולל תוכים ועוד מופע של כלבי ים. ראינו כמה חיות, היה נחמד, אך גילינו כי לא ניתן לראות את המופעים בגלל שזה לא העונה ושהיו מעט מדי פנדות. לא נורא, כמובן שלא נתנו לזה להרוס לנו את הכייף.

ב- 15:30 מסיימים את הטיול להיום וחוזרים למלון. אוכלים צהריים ונחים קצת. בערב חוזרים לשוק הלילה והפעם עורכים קניות. קנינו הערב שני עניבות למוטי, תיק יד לי, שני מנורות יפות מעבודות יד- לשים על שדי שינה לצד

המיטה בבית החדש, שני כובעים לטיול, וכמובן שלא וויתרתי על גלויות. כמו כן, אוכלים ארוחת ערב. הדבר המדהים ביותר בשוק היה שהמוכרים יכלו לזהות אותנו כישראלים. אנחנו לא מדברים בד"כ, אלא ורק מסמנים כך שלא שומעים את הקול שלנו, אך בכל זאת בכמה דוכנים הצליחו להבין שאנחנו ישראלים, בכך שאמרו "תודה" או "שלום". מדהים! המוכרים במקום אוהבים מאד שמתמקחים עמם על המחירים לכל דבר. יש כמובן לכבד אותם, וכך הם יכבדו אותך בחזרה. ב- 22:00 חוזרים מותשים לחדר, קצת אינטרנט ולישון.

יום חמישי 25.8.2011- צ'אנג מאי:

התעוררנו הבוקר די מוקדם, ב- 6:00. יורדים לאכול ארוחת בוקר ואז מתכוננים. ב- 8:00 ממתינים בלובי להסעה מאורגן. רק ב- 8:20 הגיעו לאסוף אותנו ואנחנו נוסעים יחד עם המדריכה הואי, שמוטי אוהב לקרוא לה 'אוי' בשל שם דומה, אוסטרלי אחד ומשפחה סינית לסיור  "Safari – Long Neck''. הביקור הראשון היה חוות הסחלבים והפרפרים (Orchid & Butterfly Farms), שבעמק Mae Sai. במקום בעצם שני חוות צמודים. האחד- חוות הסחלבים, בו יש מגוון עצום של צבעים. החווה השנייה שייכת לפרפרים. החווה קטנה יותר מקודמת ואמורה להיות בה מלא פרפרים. אנחנו ראינו קצת, בעצם לא שמנו לב לאזור זה ומשום שנתנו לנו רק חצי שעה לאזור זה, היינו רוב הזמן בחוות הסחלבים וכמה דקות בלבד בחוות הפרפרים. לאחר ששטפנו את העיניים שלנו מהסחלבים היפהפיים והפרפרים, הגענו למקום בו למדנו איך מכינים נייר מיוחד מצואה של פיל, כך- אוספים את הצוואה, שוטפים אותה ומרתיחים למשך 5 שעות; מעבירים את התכולה למכונה שבה מסובבים את הסיבים כ- 3 שעות. כשמסיימים, מוסיפים צבע לסיבים ומעבירים באופן שווה לתוך תבניות; את התבניות מייבשים בשמש. לאחר שהנייר יבש, מורידים בעדינות בעזרת נייר זכוכית את החספוס של הנייר. לבסוף, מייצרים מגוון של מוצרים כמו מחברות, קופסאות, אלבומים ומסגרות לתמונה. מבקרים בחנות למכירת כל מיני דברים הקשורים לנייר. כרטיסי ברכה, אלבומי תמונות, פנקסים, מסגרות וכו' וכו'..

עובדות:

פיל אוכל בין 200 ל- 250 ק"ג מזון ביום בממוצע, מכמות זו, אנחנו מקבלים 50 ק"ג של גללים. תרגום לנייר: פיל אחד מפיק כ- 115 דפי נייר ביום. הפילים אינם מעכלים מוצלחים, כמעט מחצית ממה שהם אוכלים, עובר ישירות לקצה השני. אולם, רוב התזונה של הפילים היא סיבים, וכך, בנדיבות, הפילים עושים את השלב הראשון להפקת הנייר. הגללים של הפילים לא אמורים להריח, למעשה, אם הגללים מריחים גרוע, זה יכול להיות סימן שהפיל חולה. דפי הנייר של הגללים של פילים לא מריחים בכלל, והם נטולי חיידקים.

ממשיכים הלאה ל- Mae Taeng Elephant Camp, חוות פילים, בו ישנם מספר אטרקציות, שעיקרן- מן

הסתם, פעילות עם פילים. קודם כל, אנחנו נפגשים עם מספר פילים. לא מכבר אנחנו לומדים עד כמה הם מנסים לסחוט כסף מהתיירים. עבור כל דבר שעושים עם הפילים, הם רוצים בהטים. מפוזרים בכל החווה דוכנים למכירת בננות או קני סוכר עבור הפילים. האכלנו גם גורי פילים חמודים. מופע קצרצר של הפילים. קראתי במספר מקומות כי המופע האידיאלי של הפילים לוקח שעה ואילו הפעם זה היה "רק" רבע שעה. ברור שלא אכפת להם, הרי אנחנו הגענו כסיור מאורגן, כלומר משלמים פחות יחסית למקום. אבל מבחיתנו זה בסדר גמור. לא היינו רוצים שהפילים יסבלו יותר מדי מלערוך את ההופעות. ראינו אותם רוקדים, משחקים כדורגל ומציירים. זה בהחלט הספיק לנו. אז נכון, בטיול הקודם פגשנו מספיק פילים וגם רכבנו מספר פעמים, אך אחד הסיבות שרצינו לראות אותם היה שרציתי היה לראות אותם מציירים, בגלל שקראתי שהפילים מחזיקים בשיא גינס כציירים. אבל אלו לא הפילים מהמחנה הזה אלא ממחנה אחר, Mae Rim, והציורים של הפילים לא עודדו אותנו בכלל כי הפילים בעצם לא אלו שציירו אלא המאמנים כשהם מחזיקים את החדק שלהם..

לאחר מכן, ערכנו רכיבה בת ה- 20 דקות על כרכרות רתומות לשוורים. וככה נראית התנועה- שוורים בכיוון 1, פילים בכיוון הנגדי. על השוורים מטיילים בכפר הסמוך ובשדות קני הסוכר, מול נופים ירוקים מרהיבים

מסביב, הרים מכוסי עננים לבנים. יפהפה! והשוורים הביאו אותנו לכפר השבט Lisu. מקורם של בני השבט- בורמה וטיבט והם מהווים את השבט הקטן ביותר מבין שבטי ההרים. מתיישבים בגובה של מעל 1,000 מ'.

נשות השבט לובשות טוניקות ארוכות וצבעוניות מעל המכנסיים, הגברים לובשים מכנסיים ירוקים או כחולים המהודקים מסביב לקרסולים. בני השבט רשאיים לבחור לעצמם את בני זוגם, מין לפני הנישואין מקובל ונישואים מחוץ לשבט נפוצים מאוד. בני השבט חיים מגידול תירס, אורז, אופיום וירקות. כאן, לפרנסה הם מנסים למכור כל מיני עבודות יד שעשו, לתיירים המגיעים למקום.

את הדרך חזרה למחנה הפילים אנחנו עושים בדרך "המקורית" ביותר.... רכובים על הפילים. כ- 40 דקות מסע איטי אך מרהיב, דרך שדות קני סוכר, דרך נהר לתוכו הפילים נכנסים כדי לשתות וכן בכפר מקומי, ממש לצד בתים תאילנדיים. הפיל-מן שלנו היה מאד עדין עם הפיל עליו רכבנו ובנהר הוא נתן לו מספיק זמן לשתות,

לעומת פילים אחרים. חוזרים למחנה, ופונים למסעדה של המקום, בה הייתה לנו ארוחת צהריים- בופה של

מאכלים תאילנדיים. היי! אפילו אני מצאתי כמה מאכלים תאילנדיים לאכול, כל הכבוד לי!! אך... במסעדה גם נאבקתי עם יתושים עד שלבסוף ניצחתי אותם בעזרת אוטן והמשכתי לאכול ברוגע. האטרקציה האחרונה במחנה זה- עלינו על רפסודת במבוקים ושטנו בעזרת 2 משייטים תאילנדיים במשך כ- 40 דקות, שייט רגוע על נהר זורם ומדי פעם נכנס בין מפלים קטנטנים.

שבט ההרים קארן (Karen Hill-tribe Village): מדובר בשבט הגדול ביותר מבין שבטי ההרים. מקורם

מבורמה, שהגיעו לתאילנד במאה ה- 17 והם מתגוררים בעמקים ואזורים נמוכים, ברחבי צפון תאילנד. בכל כפר 20-30 בקתות, בהם הם חיים יחד עם ילדיהם. כאן, בכפר בו ביקרנו, בנות השבט הן ארוכות-צוואר, כלומר הן לובשות חישוקי נחושת על הצוואר, כבר מגיל 5, וכל שנה הם מוסיפים אורך לצוואר ומשנים את משקלם. האמונה היא שהצוואר הארוך הוא סמל ליופי. ראינו גם בנות שענדו טבעות ברגליים להארכת רגליים וכן באוזניים (ומכאן נקרא התרבות "גדולי אזניים"). גם כאן בני השבט מוכרים את מעשי ידיהם לתיירים המגיעים למקום. אפילו ניסיתי לשים את הטבעות. מאד כבד!!! 

סתם מעניין לדעת: בני השבט לובשים חולצות "וי" עם צווארונים צבעוניים, ונשים לא נשואות לובשות לבן.

בגדול, ישנם 6 שבטי הרים. לכל שבט הרים יש שפה משלו, מנהגים, צורת לבוש ואמונות הייחודיות לו. פגשנו כבר 3- המונג, ליסו וקארן. 3 האחרים הם אקה, לאהו ו- פאלונג. כאן, בכפר קארן, "פגשנו" דוגמיות של השבטים האחרים:

כפר השבט Akka: אלו אחד השבטים העניים ביותר בתאילנד. הם שומרים על אמונתם ומנהגיהם באדיקות, ללא שום רצון להשתלב בחברה התאילנדית. מוצא השבט- טיבט. רובם נמצאים באזור צ'אנג ריי. לבושם- כובעים עם חרוזים, כלי כסף (טבעות, צמידים, שרשרות..). אצל רוב אנשי השבט השיניים השחורות (מכאן הן נקראות 'שחורות השיניים') כתוצאה מלעיסת צמח המחזק את השיניים, מתוך אמונה ששיניים צריכות להיות חזקות.

כפר השבט Lahu: מוצאו גם כן טיבט, הם מרוכזים לאורך הגבול עם בורמה. השבט מחולק ל- 5 קבוצות: שחור (רובם), אדום, צהוב, שלח, ולבן. נשות השבט לובשות חולצות וחצאיות בצבעים שחורים ואדומים בוהקים והגברים לובשים מכנסיים ירוקים / כחולים רחבים. אנשי השבט חיים בעיקר מגידול ירקות ואופיום.

כפר השבט Palong: קבוצה שחיה שנים רבות בתאילנד ולא נחשבת למיעוט חיצוני. כמו השבט קארן, גם כאן שמים טבעות על הצוואר, מתוך אגדה שנמרים טרפו נשים יפות, כך שהיום נשים יפות עונדות את הטבעות על צווארן וכן זוכות להגנה.

חוזרים אחר הצהריים למלון. נחים קצת ויוצאים שוב לשוק הלילה. שוק הלילה זה דבר כייף, בעיקר לחובבי הקניות למיניהן. אבל קודם כל- ארוחת ערב. הערב אכלנו פיצה. קצת יקרה אך טעימה. ויאללה לקניות. גם היום אין הרבה כוח לקנות. אנחנו יותר מעדיפים לראות מה יש כאן.. אנחנו כמובן רוצים הכול, אך כמובן אי אפשר.. בכל זאת, קנינו מספר דברים: חולצה יפה למוטי, ומשהו מיוחד- שלט לבית, עם שם המשפחה שלנו. בעברית, כן. נהדר. ולקינוח, קונים מעדן טרופי שנקרא 'בננה לוטי'. קנינו את הבננה לפי המלצה שקראנו באינטרנט- מול המקדולנדס. אכן היה ממש יאמי!

יום שישי 26.8.2011- צ'אנג מאי:

היום עשינו אחד האטרקציות ה-... שעשינו אי פעם, פעם ראשונה לשנינו. הבוקר היה גשום, אך אנחנו היינו מחוייכים, למי אכפת ממזג האוויר?! הכי חשוב החווייה. דווקא שמחתי על הגשם, כי זה יוסיף לנו היופי בהמשך. נוסעים לנו במשך כשעה למרומי ההרים, הפעם מזרחית לצ'אנג מאי. בקטע מסוים, הדרך נהייתה מאד מפותלת והגענו גבוה גבוה להרים, לתחנת  Jungle Flight שזה... אומגות!!

ההתכוננות לחוויה לוקחת כשעה- מחתימים אותך שלא תעשה שטויות, נותנים לוקרים לשמירת חפצים, מלבישים אותך היטב, ולבסוף נותנים כיסוי ראש (כנראה נגד חרקים) וכמובן קסדה. ואז... סוף סוף יוצאים לסוף הדרך! במשך כ- 3 שעות התעופפנו באומגות בין העצים, גולשים אנכית למטה, הולכים על גשרים תלויים, יורדים במדרגות ספירלות הבנויות סביב העץ ובעיקר עפים! יחידים, זוגות, בלי ידיים, עם גרזן (כדי לעצור, כאשר הגלישה מהירה יחסית) ולרוב בלי. כייף!!!! היינו כ- 15 בקבוצה, חצי מהם ישראלים והשאר- מגרמניה, אוסטרליה ועוד 2. מזג האוויר כבר לא היה גשום, אך גם לא היה חם. נעים, נעים ביותר! חוזרים לתחנה, שנמצא בעצם בכפר מקומי, מורדים את כל הציוד, מקבלים חולצה של האומגות כמתנה, ונפרדים מהמדריכים המקסימים. לאחר מכן אוכלים ארוחת צהריים- אוכל מקומי מול ההרים הירוקים שמתחבאים בין העננים. לבסוף חוזרים למלון, לשם מגיעים אחר הצהריים. שמים כביסה במכבסה ל- 24 שעות (במחיר מצחיק של איזה שקל או שניים).

יותר מאוחר יורדים למרכז העניינים, הפעם מחפשים אחר בית חב"ד כדי להדליק נרות שבת, אך זה היה

רחוק משחשבתי אז לא הספקנו להגיע בזמן. אוכלים אר"ע ומסתובבים כרגיל בשוק הלילה... הפעם גילינו אזור עם דוכני אוכל אטרקטיביים הבנויים מסביב לאזור ישיבה ענק, שמעל במה ממולו מתקיימות מדי ערב הופעות פולקלור בחינם. אנחנו כמובן ישבנו לראות חלק מהמופע. באזורים אחרים אף ניתן לצפות באגרוף תאילנדי. אנחנו לא ראינו.

יום שבת 27.8.2011- צ'אנג מאי:

היום יצאנו לפארק לאומי 'דוי אינטנון' Doi Inthanon National Park המדהים!!! מזג האוויר הבוקר די מעונן, ובהמשך השמיים התנקו מהעננים וכך במהלך היום היה חם מאד, אך זה כלל לא הפריע בטיול. הפארק נמצא כשעה וחצי נסיעה דרומית מערבית לעיר.נסענו שוב עם המדריכה הואי, איתה נסענו גם שלשום לספארי, ישראלי אחד ושני ספרדים נחמדים מאד. השם "אינטנון" הוא ע"ש Inthawichayanon, שליטה האחרון של צ'אנג מאי, שמת בסוף המאה ה- 19. הוא הודאג מיערות גשם וניסה לשמר עליהם. בשל גובהו של ההר, שהינו ההר הגבוה ביותר במדינה, הפארק נקרא לעיתים קרובות "הגג של תאילנד".

המקום הראשון בו עצרנו, מיד בכניסה, היה מפלי  Namtok Wachirathan העצומים, הנקראים ע"ש הנסיך. כבר מהחנייה מרגישים את ההתזות של המים. מתקרבים בריצה בחיוכים למעלה לקבל עוד התזות. הנוף.. אוח, איזה נוף מדהים, איזה מפלים יפהפיים! אנחנו הגענו למקום די מוקדם (בסביבות השעה 11:00). אם מגיעים למקום עצמאית, שווה להגיע דווקא בשיא היום, בשעות הצהריים, כאשר השמש מעל המפלים, כך תזכו לראות קשתות מדהימים הידועים במקום. עלינו בהליכה קצרצרה אל פסגת השמורה, הר אינטנטון, שהינו ההר הגבוה ביותר בתאילנד (2,595 מ'). הגענו בדיוק אל הנקודה הזו, שנמצא במעין גן עתיק מאד, מהמאה ה- 19 אך יפהפה, והוא נבנה עבור המלך והמלכה. על הפסגה די קר, קור מסוג הרי ירושלים... ביקרנו גם בצ'די המלך וצ'די המלכה: מדובר במקום יפהפה ביותר, בו נמצאים שני פגודות- אחד למלך ואחד למלכה. סביב כל פגודה ישנם גני פרחים יפהפיים.

*** לדעת קצת תאילנדית: המילה צ'די בתאילנדית זהו בעצם 'פגודה' ***

מהאזור ישנם נופים מרהיבים על העמק, שכולל הרבה גווני ירוק- ועל עננים לבנים המחביאים את העמק רוב הזמן. אנחנו גם זכינו לנוף מרהיב זה כאן. המקום הבא היה כפר שבט ההרים מהונג. את השבט כבר ראינו, בהר סוטפ, ששייך לשרשרת הרים אלו, אליו שייך גם הר אינטנון. ואז עצרנו לאכול ארוחת צהריים במעין אזור מסעדות תאיים לאומיים. ישבנו כולנו ביחד באותו שולחן ודיברנו הרבה... היה נחמד מאד. כולנו בערך באותו גיל והספרדים היו בהלם מזה שיש ישראלים שמטיילים בתאילנד במשך תקופה ארוכה. הישראלי שהיה איתנו,

מטייל 6 שבועות... בסוף הצטלמנו כולנו ביחד והמשכנו בדרך. מפלי סירית'אן Namtok Sirithan: עוד מפל יפה, היורד מגובה כ- 40 מ' והוא זורם מנחל Mae Klang River. המפלים נקראים ע"י המלכה שהגיעה לבקר במקום. כדי להגיע למפל, ירדנו כ- 100 מ' במדרגות דרך יער יפהפה.

המקום האחרון להיום- טרסות אורז . בכפר מקומי הצמוד לטרסות האורז, ראינו את צורת החיים של השבט, את צמחי הקפה ואיך נשות המקום סורגות צעיפים. בחנות בה הן סורגות, מוצעים למכירה מגוון צעיפים. איננו זוכרים איזה שבט מדובר, יש מצב שאלו בני השבט קארן (ללא הספירלות על צוואריהן), מכיוון שרק 2 בני שבטים חיים כאן- שבט מונג ושבט קארן. מאוחר אחר הצהריים חוזרים עייפים אך כמובן מרוצים מהיום הנהדר למלון. מתכוננים, נחים, אוספים את הכביסה ומזמינים טיול למחר. בערב שוברים את השגרה, לוקחים טוק טוק- הדרך הפופולארית השנייה לנסיעה בעיר והאזור, ויוצאים לקניון הגדול ביותר בתאילנד, 'סנרטל קניון איירפורט פלאזה' שמו. היה ממש כייף לטייל כאן- מקום אותונטי לגמרי, מסתובבים שם כמעט ורק תאילנדיים. ככה יכולנו לראות את התאילנדיים האמיתיים ביותר! המקום ענק, יפה, נקי ויש בו חנויות מרשימות. אחד האזורים שנהננו בו הוא אזור האוכל המקומי (C Food) במחירים מגוחכים ביותר. יש בו כל מיני מאכלים מקומיים החל ממאכלי ים- דגים ולובסטרים, כלה ג'וקים ותולעים ועד למאכלים אסייתיים שונים- כגון סושי. ראינו גם מין אקווריום ענק, בגובה קומה ובו דגים ענקיים. מדהים! עוד מקום בו נהננו היה מאפייה ריחנית שם ראינו עוגות יפהפייות ומוטי אף קנה ופל קטן וטעים (15B). אכלתי שם פיצה האט וקניתי כמה חולצות חלקות בצבעים שונים, למחר. לפני שעזבנו את הקניון, קנינו ארוחה ב- KFC ולקחנו טוק טוק חזרה למלון, שם מוטי אכל את הארוחה ואני גם אכלתי קצת ממנו. מוטי מאד מאד נהנה מהאוכל.

יום ראשון 28.8.2011: צ'אנג מאי

היום היה יום טיול האחרון שלנו באזור צ'אנג מאי. זה היה יום רגוע יחסית ואנחנו משלימים ביקור ב- 3 מקומות בהם לא היינו ומתחילים באזור בו הכי חיכיתי לבקר. האזור זהו כפרי אומנים (Handicraft Villages) ברח' San Kampaeng, אשר בעיירת Borsang, כחצי שעה מזרחית לעיר. מדובר ב- "כפרים" בהן ניתן לחזות ולהתרשם מתהליך ייצור עבודות יד מרשימים של המקומיים ב- "מפעלים" מופלאים, שהכול נעשה במקום, מול עיניכם.

-   המקום הראשון בו ביקרנו היה המרתק ביותר- כפר המטריות  Umbrella Village. השם מכונה כך בשל יצרני המטריות הרבים המתגוררים בו. כמעט כל הכפר הוא מקבץ של חנויות לחפצי נוי ועבודות יד, שמוצעים בהן למכירה מטריות ושמשיות מצוירות, מניפות, כלי כסף, מקלעות קש, חפצי במבוק ועץ טיק, פסלים, כלי חרסינה ועוד. כאן מתארים את תהליך ייצור הנייר ממנו עושים את המטריות התאיות, את תהליך ייצור המטריות מעץ, את הצביעה והציור על המטריות: היצירה מתחילה מעצי סה Sa Tree, משם לוקחים את הקליפות. את הקליפות האלו מרתיחים, ואז שוטפים ומנקים אותם. לאחר מכן, מכאים את הסיבים, אותם שמים לאחר מכן במיכל סינון; חותכים את הבמבוקים לפי גודל, מחוררים להוספת מחרוזת, מרכיבים את החישורים ומרכיבים שני מסגרות להכנת הכיסויים; מכסים את המטריות בבד, ואז שמים אותם בשמש, לייבוש; צובעים את הכיסויים בצבעים שרוצים "לצבוע" את המטריות. לבסוף, מציירים בכל מיני ציורים יפהפיים את המטריות. הדבר המגניב ביותר זה שניתן לעשות כל מיני ציורים על חולצות, תיקים, מכנסיים וכד'. הציורים מבוצעים במקום, תוך כמה דקות. הבאנו מראש חולצות שחורות שקנינו בשוק הלילה וכל אחד מאיתנו עשה ציור יפה על החולצות. אני בחרתי בציור של פילים בשקיעה ומוטי בציור של נשר. כל ציור עולה 50-200 בהט, לפי הגודל. את החולצות צריך

להביא, אחרת תיאלצו לקנות בחנות.

-   כפר התכשיטים  Jewelary Village- בו ראינו שלבים שונים של בעיבוד אבנים ותכשיטים יקרות, כגון ג'ייד, יהלום, ספיר וכד', שחלקם נמצאות במכרות דרום תאילנד. הסיור הינו מודרך וכשהבנו זאת, הסברנו להם שאנחנו לא שומעים... לבסוף קיבלנו מדריכה נחמדה, שרשמה לנו את התהליך. הסיור באולם לקח כ- 10 דקות.

האטרקציה העיקרית במקום היא כמובן מין חנות ענקית למכירת תכשיטים עם זהב, קראט, זהב לבן, זהב צהוב, ספיר, יהלום וכד'- רק מהשתרצה, כמובן במחירים לא מבוטלים. האישה שהדריכה אותנו, ליוותה אותנו ואף נתנה לי "למדוד" טבעות בשיווי מאות ואף אלפי דולרים, ולא הבינה למה אנחנו לא רוצים לקנות... לכו תבינו תאילנדים, גם הישראלים קמצנים... ועכשיו ברצינות, היה לנו קצת חבל על כל ניסיונות הסחיטה של העובדים במקום, מה שמוציא אותנו על החשק להמשיך להסתובב ולראות סתם את התכשיטים היקרים. בחנות וגם ישנה איסור מוחלט לצילום.

-   כפר ציפוי לכה Lacqueware Village- בו ראינו תהליך ייצור הלכה, שזהו אומנות עתיקה, המתחיל מבמבוק או מעץ טי ומסתיים ב- 7 שכבות לכה. לאחר הציפוי, מתחילה צביעה, גילוף סופי, ציפויים מעלים, זהב, קליפות ביצה וכד'. מעניין מאד, גם פה הובילו אותנו לאולם ענק בניסיון לשדוד כסף עבור מכירת העבודות.

-   כפר אריגות משי Silk Village- כאן התהליך מתחיל בגידול תולעי משי, טוויטת חוטי משי / כותנה, צביעה ואריגה. לבסוף כרגיל, אולם למכירת כל מיני בגדים וציפויים לרהיטים.

-   כפר לגילוף מעץ טיק Teak Wood Carvings- שם ראינו המון מוצרים מעץ, גם עם אומנות של גילופים מדהימים ביותר מעץ. זהו, לאחר 3 שעות של שיטוט בכפרי אומנים, פנינו לראות עוד קצת חיות. נוסעים לנו

כחצי שעה ל- Mae Rim.

ביקרנו בחוות הנחשים Mae Rim Snake Farm: התחלנו עם מופע הנחשים בו הפגינו המאלפים שליטה וירטואלית בנחשים כשהוא תופס אותם מלאי ארס בידיים ובפה. מדובר בנחשי ממבה, קוברה ופיתון הארסיים ביותר. ליטפנו אותם וגם החזקנו אותם לשנייה. מוטי אף החזיק נחש על הראש. בס"כ מופע נחמד, מוטי נהנה לראות את הנחשים, אך הפריע לי מאד הרעיון של התעללות בבע"ח וניצולם לתיירות..

חוות הקופים  Mae Rim Monkey Centre: האטרקציה העיקרית כאן היא מופע הקופים, שבו רואים אותם קוטפים קקטוסים, רוכבים על אופניים, קולעים סל, מנסים לשדוד מהקהל כסף וכד'. לבסוף נתנו לכל מעוניין להחזיק ולהצטלם עם קוף. ללא תשלום. לאחר המופע, הלכנו לראות קופים. היו שני אזורים עם קופים- אחד, עם גורי קופים חמודים, שובבים מאד. לא יכולנו לעזוב את מבטינו מהם. הם מוחזקים בכלוב אמנם מרווח, אך עם רשת צפוף ביותר, כך שלא יכולתי לקבל תמונה טובה. אזור שני, פתוח, עם קופים רבים משתובבים להם, כל אחד בתחומו- עם אזיקים. לא הכי נחמד לראות...

זהו! ב- 16:00 חוזרים למלון. נחים ואורזים את הדברים שלנו. בערב קופצים לשוק יום א', סוף סוף שוק מגוון. השוק נמצא ממש בתוך העיר העתיקה. עלינו לחומות לתצפת מלמעלה על השוק עצמו. מדובר בשוק מדהים והמפורסם ביותר בעיר, שהולך ותופס תאוצה. זה שהשוק ממוקם בחומות, הופכת את השיטוט למהנה, אם כי לנו היה צפוף, חם וגדול מדי- השוק כאן באורך ק"מ 1! בשוק שפע של דוכני מזון, מוזיקה, בידור חוב וכמובן דוכני אומנות רבים ומיוחדים. כמובן שיש כאן מסז'ים. כמעט כל המוצרים כאן מזויפים. גם כאן מזהים ישראלים וישמחו להתמקחות. החפצים האמנותיים נעשים אף הם במקום מתחת לעיניכם, יותר משוק לילה. אנחנו משום מה פחות נהנו כאן מאשר בשוק לילה. האווירה שם שונה לגמרי, ובעינינו, גם המוצרים שם יפים יותר מאשר כאן.

יום שני 29.8.2011: נוסעים לפאי!
נסיעה מפותלת של 4 שעות במרומי ההרים במיניבוס לוקחת אותנו לעיירת פאי. מדובר בכפר ירוק בצפון הרחוק, בו יש אווירה נפלאה של שקט וסביבה נמצאים מפלים, מעיינות חמים, פילים, כפרים, שווקים וכד'. לא סתם זה אחד המקומות המיוחדים ביותר בצפון תאילנד, ולשם כאמור, הגענו.

הגענו לשם בשעות הצהריים. העיירה קטנה מאד, בת מס' רחובות בלבד והניידות שם הן בהליכה, על אופניים או על אופנוע בלבד. אין רכבים (יש אך מעט מאד), לא מוניות, לא טוקוטק, גם לא מטוס... ירדנו מההסעה, ישר לחפש מסעדה לאכול ארוחת צהריים. מוצאים אחת נחמדה, ואוכלים שם. מוטי אכל פאד תאי ואני שניצלים עם סלט וצ'יפס. מהארוחה הלכנו למלון שלנו, בו הזמנו מקום מראש. בקבלה מתברר, כי משום שמגיעה למחרת קבוצה גדולה של 80 תאים ולכולם תפוסים החדרים של מחר, כך ששדרגו את החדר שלנו לחדר הכי מפואר שיש להם, בונגלו על גדות הנהר. איזה יופי, למה לא... התאים לנו ביותר!

הבונגלו עשוי כולו מעץ, במבוק. הנוף שנשקף ממרפסת הבונגלו על הנהר ועל ההרים יפים. איזה יופי, תחושת השלווה הזו! בחדר מיטה זוגית עם נוף (מוגבלת במקצת ע"י עצים) לנהר, מקלחת ושירותים צמודים, מזגן!!! (חם, מאד מאד חם בפאי!), וגם מאוורר. גם אלחוטי יש כאן. למרות שהבאנו עמנו מחשב (לא רצינו להשאיר בצ'אנג מאי), אך רצינו להתנתק קצת כך שלא השתמשנו בו.

לטיול בפאי לא תיכננו כלום, הכל כאן אמור להיות ספוטונני עבורנו. הלכנו חזרה למרכז הכפר לראות מה אפשר לעשות, כדי לנצל את היום היפה בחוץ. ההתניידות העיקרית כאן זה באופנועים, וכולם עושים את הדרך הזו לטיולים לאטרקציות באזור הכפר. אך משום שאין לנו ניסיון בכלל על אופנועים וגם לא רצינו לעשות שיעור ראשון דווקא כאן, וויתרנו על התענוג. כך שהשכרנו אופניים, בעלות של 70 בהט (כ- 8 ש"ח) לאופניים ל- 24 שעות. תחילה טיילנו קצת סביב הכפר וניסינו להסתגל אליהם. אני אמנם גדלתי על אופניים, והיו לי כמה זוגות אופניים בחיי, בעיקר במושב. אך עברו שנים רבות מאז שרכבתי עליהם והיה לי קצת קשה לחזור אליהם, בעיקר לנסיעות בעליות... ועוד האופניים האלו ברמה הרבה מתחת למה שהיה לי בגיל 14.. (ועברו הרי למעלה מ- 20 שנה). ואז דוושנו לכיוון מפלי מה-יאן, שנמצא מחוץ לפאי, כ- 20 דקות רכיבה על שביל עם קצת עלויות. הנופים מסביב קסומים ביותר! המון ירוק, בגוונים מגוונים. שדות בהירים, הרים כהים, בתי קש פה ושם. ובעיקר מקדש מבצבץ מזהב באמצע ההרים ובו נבקר כבר מחר.
הגענו אל תחילת המסלול אל המפלים. רק כאן הבנו, למרות מה שמסומן במפה שקיבלנו, ההליכה הינה חצי שעה לכיוון המפלים והיא מתבצעת בנהר... היו הרבה יתושים (מי שזוכר, יתושים התקיפו אותי פעם, והסיפור הסתיים בבי"ח בעקבות אלרגיה). אז זה היה אלרגיה, כאן זה סתם הפרעה לנפש ובכלל, יש כאן סיכון למלריה (הסיכון הוא רק בצמוד לגבולות המדינה- כמו פאי, קנצ'נבורי וכד'). חוץ מזה, כבר חמש וחצי אחר הצהריים ופחדנו לחזור לכפר לאחר רדת החשכה.. קיצר, וויתרנו על התענוג וחזרנו לכיוון כפר. גם ככה היה לנו כייף לרכוב על האופניים ולהינות מהיופי שיש כאן. קצת לאחר שיצאנו משם וחזרנו לכיוון פאי, מוטי גילה כי השרשרת של גלגלי ההילוכים של האופניים עליו רכב, נקרעה! הוא לא עשה כלום, פשוט נקרעה תוך כדי רכיבה.. משמעו שאי אפשר לדווש באופניים. אז מה זאת אומרת? שעושים את כך הדרך לכפר, ברגל! ללכת ברגל זה בסדר גמור, זה לא ממש בעיה ואף כייף, אבל עם האופניים בצד זה לא הכי טוב ולא הכי כייף.. אך זה מה יש :) וזה בלתי אפשרי שאני ארכב והוא יילך בצד, הרי כך לא נלך ביחד ולא רעיון טוב שנתפצל במקום בו אין הרבה אנשים מסביב. ומוטי הרגיש לא נעים ש "בגללו" אני צריכה לסבול את ההליכה לצד אופניים, כך שהחמוד התנדב לסחוב גם את האופניים שלי, למרות שלא היה לי אכפת, אך הוא פשוט מתוק...

לפחות ככה למדנו שלא כדאי לנו לקחת אופניים לאטרקציות אחרות מחר. ולמחרת ממש שמחנו שלא טיילנו עם אופניים, כי החום ממש הורג וגילינו שהמקומות השונים רחוקים יחסית אחד מהשני, חלקם עם הרבה עלויות. הדבר היחיד שהדאיג אותנו היה שיבקשו תשלום עבור הנזק, אך משום שאין טעם לחשוב על זה (המקום ממנו שכרנו את האופניים כבר סגור ונחזור לשם רק בבוקר), לא נתנו לזה להטריד אותנו עד למחרת.

חזרנו לחדר, נעלנו את האופניים למרפסת, התקלחנו ונחנו קצת- מוטי קורא ספר, אני מסכמת את היום ביומן מסע כתוב. בערב, לאחר רדת החשכה, חזרנו למרכז הכפר. הזמנו סיור למחר, אז נבקר בכל מיני אטרקציות שבחרנו, עם מיני ואן (יותר יקר מאופנוע, אך זה מה יש) והלכנו לאכול אר"ע ב- The Steak House בו יש כל מיני סטייקים. מוטי אכל סטייק עוף, אותו אהב מאד. אני אכלתי סטייק דג. לא הכי התלהבתי ממנו, אך אכלתי הכל ושבעתי. בהמשך- קצת 7/11, קצת שוק לילה הפשוט ביותר ולבסוף חוזרים לחדר לפות בשינה עמוקה.

יום שלישי 30.8.2011: פאי
מתעוררים בבוקר יחד עם אור השמש, מגלים כי הלילה היה גשום והבוקר די מעונן. ב- 8:00 מזג האוויר בחוץ מאד נעים. מחזירים את האופניים לחנות ולמזלנו, לא חייבו אותנו על הנזק שממילא לא באשמתנו ואף שאלו אם אנחנו רוצים להחליף זוג אופניים כדי להמשיך לטייל עמם..
ארוחת בוקר עשירה, שוב במסעדת בית הסטייק. מסתבר שאין שם רק סטייקים, אלא ועוד מאכלים רבים. אני הזמנתי חביתה עם גבינה ומוטי הזמין חביתה בטוסט. בנוסף, הזמנו קערת סלט פירות טרופיים טעימים. חוזרים לחדר לנוח ולהמתין עד לשעת האיסוף ב- 10:00. מוטי קורא ספר ואני משגעת אותו. בעשר אוספת אותנו דאו, נהגת שהיא גם מדריכה נהדרת ביותר והיא לקחה אותנו למקומות שבחרנו להיות בהם. בחוץ העננים החלו להתנקות ולהתבהר. נראה שהם מתעוררים מאוחר יחסית...

זוכרים שאתמול ראינו מקדש מבצבץ מרחוק, אז מדובר במקדש מיי-יאן Mae Yen Temple  (Temple on the Hill). כ- 7 ק"מ מהכפר, למעלה בהרים ואנחנו מגיעים למקדש. הדרך רגלית אליו אמנם ב- 350 מדרגות והכנו את עצמנו לעלייה ארוכה אך אז מסתבר כי הרכב יכול לעקוף אותם והגענו ישר למעלה J סבבה, ככה חסכנו לעצמנו ספורט. המקדש יפה, ויותר טוב מזה, ממרפסת המקדש נשקף נוף מרהיב לעבר העמק. מדהים! בדרך למקום הבא עברנו תחת שורת עצים יפהפה וראינו מספר מחנות הפילים ומכיוון שדי מיצינו רכיבה עליהם גם הטיול וגם בטיולנו הקודם, לא כללנו אותם  ברשימה שלנו לטיול היום. אך דאו בכל זאת לקחה אותנו למחנה פילים Thom Elephant Camp, לפגוש פיל חמוד, ללטף, לצלם ולהאכיל ענפי במבוק. הפיל החמוד התיידד עם מוטי דרך העיניים. היה מאד כייף להאכיל אותם. המקום הבא היה מעיינות החמים ת'ה פאי  Tha Pai Hot Springs: מדובר במעיינות מים תרמיים חמים מאד (80 מעלות). הלכנו בשביל הליכה קצר סביב המעיינות שהבעבעו והעלו אדים. המים כ"כ חמים שניתן לקנות ביצים בכניסה למקום ולהרתיח אותם במעיינות. דמי הכניסה למעיינות כוללת מחיר מקומי ומחיר תייר. כך היינו אמורים לשלם מחיר התייר, אלאמלא דאו- שהכניסה אותנו במחיר של תאילנדי, הפרש של 160 בהט לאדם. יופי לנו... באחד המעיינות ניתן לשחות במים עד כרבע שעה (ממש כמו בג'קוזי). אנחנו הסתפקנו רק בטבילת רגלינו במים. המשכנו ועצרנו ליד הגשר זיכרון ממלחמת עולם השנייה, ששימשה בשנת 1942 חיילים יפניים כתוואי להובלת כוחות ונשק מהעיר צ'אנג מאי למדינת בורמה השכנה. מהגשר נשקף נוף יפה על נהר והאזור.

המקום הבא הוא אחד המקומות המיוחדים ביותר בעיניי- קניון פאי (Pai Canyon): עלייה קצרה במדרגות בין היער הובילה אותנו לקניון טבעי גדול ויפהפה, בו טיילנו כשעה, בין הליכה רגלית לטיפוס קל. הקניון אמנם לא מגיע לרמה של גרנד קניון שבארה"ב ואפילו לא מתקרב אליו, אך ההליכה בקניון די הרפתקנית. והכי טוב- הנופים הנשקפים ממנו נהדרים בהחלט! מסביב הכל יפהפה. בדרך ליעד הבא, דאו לקחה אותנו למקום שכנראה פופולארי, וזה "קפה באהבה" (Coffee in Love) לא נכנסנו לשתות, אך ראינו את הגן היפה שבצד הקפה, לרקע... כן, ההרים מסביב. מכל מקום כאן רואים את ההרים ברקע, מסתבר. ואז נסענו עוד קצת והיא עצרה לרדת ליד שוק ואמרה לנו לחכות ברכב. אחרי שתי דקות חזרה החמודה לרכב עם.. אוכל שקנתה לנו :) איזו חמודה. הבעיה הקטנה.. האוכל כלל אורז, ו.. נקניק חזיר (שניהם בשקיות נפרדות) ו.. ואנחנו.. יהודים, שומרים.. אז הנקניק לא התאים לנו, אך כמובן הודינו לה ומוטי אכל רק את האורז (אני ואורז עדיין לא התיידדנו בחיי) ואת הנקניקים שמנו בתיק, כדי לזרוק אח"כ. המשכנו בדרך, נסיעה כ- 20 דקות לאזור הנגדי מהכפר, ואז חנינו וירדנו רגלית מספר דקות בלבד, עובר דרך יער ונחל והגענו למפלי  Namtok Mor Paeng Falls  היפים, שגובהם 5 ק"מ והם מודרגים בכמה שלבים.

*** לדעת קצת תאילנדית: המילה 'נאמתוק' בתאילנדית זהו 'מפל' ***

כאמור, המפלים מודרגים בכמה שלבים. משמעו, שיש מספר בריכות שניתן להשתכשך ולשחות, וכך עשינו. המים קרים, אך היה מאד חם בחוץ, כך שהיה מאד כייף לצנן את עצמנו שם. בשלב מסוים, כשאנחנו הולכים בנהרות רדודים שיצרו המפלים, כלבים הגיעו אחרינו ורדפו אותנו ממקום למקום. בהתחלה לא הבנו למה. רק בהמשך נפל לנו האסימון, הם מריחים את הנקניקיות שבתיק שלנו...

הלאה... לכפר הסיני Santichan Village היפהפה, שהכול בו כתוב בסינית. הסתובבנו כ- 20 דקות בכפר שהבתים בו עשוים מחימר, פסלים סיניים מעניינים וסביבנו כרגיל, הרים. המקום האחרון בו ביקרנו היה מקדש Wat Nam Hoo, אליו לא התכוונו להגיע, אך דאו הביאה אותנו לשם. נחמד, לא יותר מזה, בביתן הסמוך למקדש ראינו פסלים של מלך של פעם, ואח שלו. מדובר במלך ראמה, לא זוכרים איזה מספר. זהו! ב- 15:00 חזרנו לחדר לאחר 5 שעות מדהימות! הלכנו מיד לאכול ארוחת צהריים. אכלנו, לבחירתו של מוטי, ב- 'בית הישראלי', שם יש חומוס, פלאפל וכד'. הוא אומר שהחומוס של אחיו, שגיא, פי אלף יותר טוב... ואז הלכנו לתחנת המיניבוסים לקנות כרטיסי נסיעה חזור לצ'אנג מאי למחר. חזרנו לחדר, הפעם באמת לנוח! החום שבחוץ ממש התיש אותנו. מוטי קורא ספר ואני מסכמת את היום ביומן מסע כתוב. ואז פשוט נרדמנו... התעוררנו עם כוחות מחודשים בשבע בערב. בערב אוכלים במסעדה איטלקית טעימה, ואז סתם מסתובבים בכפר. ויותר מאוחר אוכלים במסעדה אחרת סלט פירות וספליט בננה עם 3 כדורי גלידה. יאמי!

יום רביעי 31.8.2011: חוזרים לצ'אנג מאי
בבוקר, עוזבים בצער את המלון בפאי, אוכלים ארוחת בוקר עשירה וטעימה שאכלתי אי פעם- חביתה בטוסט, סלט פירות, ומיץ תפוחים. טעיייייים! מוטי אכל חביתה בטוסט עםדג סלמון דק. הארוחות היו זולות מאד, בכלל בפאי הארוחות זולות, ארוחה עשירה לא עולה יותר מ- 15 ש"ח. בעשר- הסעה חזרה לצ'אנג מאי. שעתיים של פיתולים מסחררים ועוד שעתיים של נסיעה ומגיעים לצ'אנג מאי. תחילה הנהג הוריד 2 נוסעים בשדה התעופה ואז נסע לתחנת מיניבוסים  AYA, הוריד את כולנו- כל השאר, ואז שני נהגי ג'יפ שונים פיזרו אותנו חזרה למלון, אליו הגענו בסביבות 14:30, ממהרים לאחד המסעדות ואוכלים צהריים.

בצהריים חזרנו לכפרי אומנים, משום שהיו עוד מפעלים שרציתי לראות וממילא היה לנו זמן פנוי. ראינו עוד מפעל של לכה, שהשלימו את ההסבר החלקי שהיה במפעל הראשון שראינו. ואז ביקרנו שני כפרים נוספים. הראשון היה כפר הקרמיקה (Baan Celadon), שם ראינו את כל חומרי הייצור, ואת הצביעה הסופי על הכלים הקרמיים, לפני שהם מוכנסים לגמר אפייה לתנור. חומרי הגלם הם חימר חרס השחור מתסננים עם מים ומועברים במגרסה סולד להתמזגות ותהליך הכנתם הם כך: לפני יציאת המוצרים, החימר עוברים לשה להסרת בועות אוויר; יצירת המוצרים עם מערכות, כגון קדירת גלגלים, תבנית וג'יגר; המוצרים עוברים גילוף, עיטור, צביעה וחיתוך אזורים מתים ולאחר מכן הם מתייבשים באופן טבעי. המוצרים נאפים קמין בחום של 800 מעלות בין 6-8 שעות לקשיחת החימר בקמין. לאחר האפייה, כדי לקבל איכות הציור וליטושם, הם מוצאים לייבוש נוסף. המוצרים עוברים בקמין נוסף, הפעם להברקה, בחום של 1260-1300 מעלות. לאחר האפייה הנוספת, המוצרים מובאים לבקרת איכות, לבדוק אם הם מוכנים להצגה ומכירה. כרגיל, הובלנו לבסוף לאולם למכירת המוצרים.

*** לדעת קצת תאילנדית: המילה 'בא'אן' בתאילנדית זהו 'כפר' ***

כפר נוסף שביקרנו בו היה כפר ייצור כסף  Baan Silverware: בו הסבירו לנו את ייצור כלי הכסף והתכשיטים בעזרת שבלונות, והדגימו את ייצורם בשלבים, כך: מתחילים עם 92.5% גרעיני כסף טהור ועם 7.5% גרעיני נחושת, שבלונות כסף, שבלונות גושים, לוח גומי, שבלונות גומי, שעווה, עץ השעווה, בו שמים את כל התכשיטים לקראת הריקוע בכסף, יציקת אבקה. התוצאה הסופית: עץ הכסף. לאחר מכן ביקרנו במפעל ריקוע בכסף ובסוף כמובן הגענו לחנות מכירת המוצרים. אחר הצהריים חוזרים למלון אוספים כביסה ששמנו לפני שנסענו לפאי, מסדרים את כל הדברים שלנו במזוודות ואז נחים כשעתיים, עד הערב. בערב- אוכלים בבית קפה ‘Black Canyon Coffee’- בית קפה זול וטעים מאד, נמצא מול השערTha Phae Gate  הסמוך למלון שלנו (ושם היה השוק יום א' לפני מס' ימים). אכלנו דגים טעימים, לצד צ'יפס וסלט. לקינוח, מוטי ניסה גלידה עם קצפת, שוקולד ובוטנים. ואז, בפעם האחרונה, קופצים לשוק הלילה ומשלימים קצת קניות.