זלצבורג, אוסטריה- קיץ 2022 (חלק 3)

יום רביעי 3.8.22: אבטנאו
ביום ה- 5 לכרטיס זלצבורגלנד, נסענו לעיירת אבטנאו, 40 דקות נסיעה מהדירה שלנו. הגענו לאתר בו עולים רכבלים סגורים להר קרקוגל שגובהו 1,133 מ'. למעלה, לפני שירדנו, טיילנו קצת. ישבנו מול נוף מרהיב ואכלנו ארוחת בוקר שהכנו מראש, ואז חיכינו בתור (שארך חצי שעה!) וירדנו במזחלת הרים לאורך 1,980 מטר! מאד ארוכה, מפותלת וחווייתית ביותר!!! כולנו מאד נהננו!!! העלייה עם הכרטיס הינה חד פעמית בלבד. למטה חיכתה לבנות מתחם משחקים חביב.

תכננו מראש לגשת לפארק מים כאן בעיירה, אולם מאחר ולא מדובר במרחצאות אלא בבריכה חיצונית, חששנו שיהיה קר מדי למרות שהיום חם יחסית. התלבטנו מה לעשות, ראינו במפת הכרטיס זלצבורגלנד שיש מרחצאות בגולינג, אולם כשבאנו למצוא אותו בגוגל מפס, היה מצוין שהאתר סגור. למה סגור? לא יודעים. טוב שלא נסענו סתם... נפלה חשק גדול מאד מצד מוטי והבנות לבקר שוב בתרמה אמדה. לא ידענו אם אפשרי להשתמש שוב עם הכרטיס, החלטנו לנסוע לבדוק ומקסימום נשלם.

הכרטיס אכן לא תופס ביקור חוזר, ושילמנו עבור כניסה לשעתיים (€60 לארבעתנו). מאד נהנינו. שקט, מגלשות, שלווה, קצת נשנושים וזה. היה ממש שווה! אח"כ מס' דקות בלבד נסיעה חזרה לדירה, אליה הגענו ב- 16:00. סוף סוף שעת חזרה נורמלית ויכולנו לנוח.

ב- 18:00 הייתה פעילות בבית עם 3 סוסי-פוני שלהם: ליטוף, סירוק וכד'. ניתן גם לרכוב עליהם מי שמעוניין. כמעט כל האורחים כאן ישראלים מסתבר, הבנות התחברו עם שתי ילדות בנות גילה של הדר. אחרי הפעילות עם הפוניים הבנות המשיכו לשחק בחצר עם הבנות ואנחנו בינתיים התארגנו.

מאוחר יותר יצאנו למסעדת Paularei בפלאכאו שמוטי קרא המלצות טובות עליה. אכן מאד נהננו, האוכל מאד טעים והמחירים סבירים. אני והדר אכלנו שניצל וינאי, סתיו ניסתה פסטה בולונז ומוטי לקח טורטיה עוף. יאמי.

מהפינה של סתיו:
את היום התחלנו עם הרכבל והמזחלת הרים. עלינו ברכבל עד לפסגת ההר והסתובבנו שם זמן רב ואז נכנסנו לתור ארוך, בסוף כמעט הקאתי כי פחדתי ממחשבה שהייתי אמורה לגלוש לבד. בסוף הגענו למזחלת הרים ורתמו אותנו. אני הייתי באמצע, אחרי אמא והדר ולפני אבא. כשיצאתי לדרך עשיתי מהירות הכי מהירה וצרחתי יוהווווו!! אני לא מפחדת!!!!!! ואז סיימנו והלכנו לגינת משחקים במקום.

יום חמישי 4.8.22: נקיק ליכטנשטיין
היום האחרון לכרטיס זלצבורגלנד! התכנון להיום: נקיק ליכטנשטיין והר הרוחות גייטסנברג. מוטי עדיין לא במיטבו, אך זרם בכל זאת. הבנות התלוננו על טיול בטבע למרות שאמרתי להן מראש שמדובר רק בשעה וחצי הל"ש (הן כבר הלכו למעלה מ- 4 שעות בארץ) ושמדובר באתר נדיר ביופיו. הבנות כנראה התעייפו כבר מכל הטיול והתקשו לזרום. בסופו של דבר- הלכו יפה את כל המסלול!

המקום, וואו... מהמם!!!!! נקיק ארוך ומרהיב, לאורכו זורם נחל מים ולעיתים גם מפלונים, אפילו ראינו מספר קשתות שהופיעו בזווית של שמש. הדר ממש התמוגגה ממראה הקשת הגדולה שראינו והזכירה לטובה את אותה הקשת כאשר סיכמה את הטיול בנקיק...

אחד הדברים המיוחדים כאן זה מדרגות הספירלה שנבנה במיוחד כדי שנוכל להמשיך במסלול. הגענו למפל העצום בסוף המסלול, לידו צילמנו הרבה תמונות משפחתיות ובודדות וגם ישבנו לנשנש קצת ונהננו מתצפיות עליו.

חזרנו לאיטנו את כל המסלול ובסוף המסלול הגענו למסעדת קינוחים שחיכתה לנו כנראה. הבנות אכלו בתיאבון רב גלידות עם זיקוקים מלאכותיים ואנחנו אכלנו לראשונה קינוח אוסטרי ייחודי- קייזרשמרן, מעין חביתיות חתוכות מטוגנות, בא עם גלידת וניל. וואי תקשיבו, מעדן טעים ביותר!!!!!! לגמרי התמוגגנו ממנו. הבנות לא אהבו אז אכלנו רק שנינו את כולו!

צהריים כבר, התלבטנו אם להמשיך ליעד השני אליו חשבנו לנסוע: טיול ארוך ברכבלים בשילוב עם הליכה ומשחקים, בילוי של מס' שעות שיימשך עד לשעות הערב. ואז אמרנו, הרעיון די דומה להר גרפלנד אותו כבר עשינו והחלטנו לוותר, החלטה טובה בדיעבד. באנו לחוות את אוסטריה, לא להיחנק מהימים העמוסים.

חזרנו לדירה למנוחה של שעתיים (הבנות כמובן לטרמפולינה ולחדר המשחקים) ואז יצאנו לשחק Pit-Pat, כלול גם בכרטיס ורצינו לנסות. מדובר במעין שילוב של מיני גולף וסנוקר. משחק מדהים! המקום נמצא בחצר מלון גדול, בלב יער. מקום קסום, שליו. תענוג. הבנות שיחקו איתנו בתחילה ואחרי שהבינו את הרעיון, החליטו לנסות את הטרמפולינה הסמוך... כך שלמוטי ולי היה זמן איכות כייפי במשך כחצי שעה.

לארוחת ערב חזרנו לאותה המסעדה שאהבנו אמש. הפעם הדר הזמינה פסטה בולונז, אני כרגיל הזמנתי ווינר שניצל, סתיו הזמינה המבורגר ומוטי לקח אוכל סיני.

חזרנו בערב לבית, הבנות נבלעו לחדר המשחקים ושיחקו ארוכות עם הילדות הישראליות שפגשו אתמול. אני עשיתי כביסה והתחלתי לסדר קצת את הדברים שלנו, כדי שיהיה פחות עבודה מחר. יותר מאוחר שיחקתי עם הבנות הרבה בטאקי וסתיו הכינה לכולנו סלט פירות. יאמי.

מהפינה של סתיו:
בבוקר נסענו לנקיק. לי ולהדר לא היה כוח ונגררנו במשך שעה וחצי. לחלק מהטיול היו מפלים וקשתות נשקפות מהשמש ואז הלכנו את כל הדרך חזרה. בסוף המסלול אכלתי גלידה בטעמים שונים.

יום שישי 5.8.22: פלאכאו
יום שישי בבוקר, אנחנו מתעוררים ליום רגוע אחרי 6 ימים די ארוכים. אבל לא רצינו לבזבז את היום הזה שאנחנו עוד באוסטריה. החלטנו ללכת לשביל פלורי, כאן בפלאכאו. העלייה לבעלי כרטיס פלאכאו- ללא עלות (לאורחים המגיעים לכאן ללינה).

עלינו על רכבל פתוח, אלה שבחורף עולים עליו מחלקי סקי. בקיץ הכל ירוק, מיוער, יפהפה והשביל שיש בו הינו אטרקציה למשפחות: הליכה של שעה וחצי ביער מהמם ובדרך יש הפתעות לילדים והפעלות.

למעלה התחלנו כהרגלנו עם ארוחת בוקר מול נוף מרהיב, ואז הבנות שיחקו קצת במגרש משחקים שליד. אחר כך התחלנו במסע ההליכה ואמרנו מראש שנלך עד שיימאס ונחזור. בכל זאת יום רגוע אמרנו.

על השביל הלכנו 20 דקות, ראינו מלא פרות והבנות עלו על אומגה. לפני הירידה חזרנו. בסה"כ חווינו 40 דקות של יער, ומאד נהננו. חזרנו שוב ברכבל הכיסאות למטה, נוף מדהים ומרגישים את כל האוויר. הבנות השתגעו מהנסיעה. סה"כ היינו כאן שעתיים מהנות מאד.

תחנת הרכבל נמצא ממש בלב פלאכאו, אפילו את הרכב החנו בחניון של הרחוב הראשי. משם הלכנו לחפש מסעדה. מצאנו אחת איטלקית וישבנו שם. מוטי אכל מרק עגבניות, אני פיצה והבנות פסטה בולונז. נחמד.

חזרנו לדירה ונחנו מספיק זמן. פה ושם אני המשכתי לארוז את הדברים שלנו. הבנות כמובן נעלמו החוצה...

בערב, לפני שיצאנו לאכול, הפתענו את הבנות ויצאנו לגלישה אחרונה לטיול הזה במזחלת הרים. הן מאד שמחו. איך שירדנו, התחיל לרדת טיפות גשם, היה גם די קר. 2 דקות נסיעה והגענו למסעדה האהובה עלינו מהימים האחרונים לארוחת ערב שבת. לתדהמנו היו שם מלא מלא ישראלים. כל שולחן שני דוברי עברית.

כשיצאנו מהמסעדה היה גשום מאד. הגענו לדירה, אני והבנות שיחקנו קצת בפינג פונג, עבדנו קצת על החוברות אוסטריה שהבאנו ושיחקנו הרבה בטאקי.

מהפינה של סתיו:

... במסעדה בה אכלנו ארוחת צהריים, היה על קיר מלא שטרות מכל מיני ארצות, מצאנו שם שני שטרות ישראליים, 20 ש"ח כל אחד. אחד חדש והשני ישן. 

יום שבת 6.8.22: חוזרים למינכן

היום אנחנו עוזבים את הדירה האהובה ואת אוסטריה בכלל ונוסעים למינכן. מכיוון שסידרתי כבר את רוב הדברים, הבוקר עבר רגוע ובנעימים. ישבנו במרפסת עם אוויר צח ונשנשנו מאכלים שהיה צריך לסיים. פירות יער, קרטיבים... יצאנו מהבית ב- 9:30.

עצרנו בעיר האליין כדי לתדלק (בדיעבד, מסתבר שטעיתי במחשבה שהיה צריך לתדלק באוסטריה לפני המעבר לגרמניה. רגע לפני שהחזרנו את הרכב, תדלקנו קצת כדי למלא וראינו שכאן זול יותר). הדלק עלה 63 יורו- וזה היה תדלוק ראשון בטיול כולו!

המשכנו בנסיעה, קצת לפני הגבול החלו פקקים רבים מה שהאריך לנו את הנסיעה...

מעט אחרי הגבול, עצרנו באזור אאוטלטים ונכנסנו לחנות נייק, שם היה ממש מפוצץ. בסוף יצאנו עם זוג נעליים לכל אחת מאיתנו ושני זוגות למוטי. השעה הייתה כבר 14:00 והבטן קרקרה, אז נכנסנו למסעדת בורגר קינג שהייתה באזור ואכלנו ארוחת צהריים.

שבעים ומרוצים, המשכנו לכיוון מינכן, כשהפעם פנינו מועדות לקניון PEP, בו נמצא חנות פרימרק אליו אני והבנות חיכינו מאד לנסוע ולהתחדש במלתחה לסתיו הקרב ובא. מצאנו את החנות מבולגנת וצפופה (סופ"ש...). אחרי שיטוט של כשעה, מצאנו דברים יפים לכולנו. לא ידענו אם תהיה בכלל הזדמנות לאכול ארוחת ערב, אז אכלנו משהו קל באזור המזון מהיר.

רק ב- 20:00 הגענו מותשים למלון נובוטל הצמוד לשדה התעופה. קיבלנו חדר מאד רחוק מהמעליות אך מדהים, מהודר כזה עם חדר רחצה חלומי ועם נוף לשקיעה. הבאנו איתנו רק את הדברים שקנינו בפרימרק, מזוודה אחת וטרולי ריקה למלא בה את הדברים החדשים, מילא בול, גם במשקל המותר לעלייה לטיסה. נשנשנו קצת מהאוכל שנשאר ואפילו היה לנו זמן להתקלח ולשחק קצת בטאקי לפני שפרשנו לישון. צריך לקום תוך כמה שעות...

יום ראשון 7.8.22: חוזרים לארץ

מוטי ואני התעוררנו ב- 6:00. התכנון לצאת ב- 7:00, למלא דלק, להחזיר את הרכב ולהגיע לצ'ק אין ב- 8:25 לקראת הטיסה ב- 11:25. את הבנות תכננו להעיר רבע שעה לפני רק להתלבש ולצחצח שיניים.

הדר מאד לא הרגישה טוב כשהתעוררה ובגלל הטיסה הצפויה, נאלצתי לתת נורופן (מזל גדול שהיה לי אותו!). בסוף יצאנו ב- 7:15, שאר הדברים עברו חלק ומהר מאד, מצאנו את עצמנו בשער של הצ'ק אין סגור (הגענו אליו ב- 8:00) ונאלצנו לחכות.

צ'ק האין עבר חלק ונשארנו עם 3 טרולים ותיק גב אחד. עברנו גם בידוק ביטחוני ומהר מאד הגענו לחדר המתנה שומם בלי שום חנות לרפואה. חשבנו בתחילה שנשארים כאן עד העלייה למטוס. עוד לא אכלנו! התחלתי ממש להתעצבן. תפסתי מישהו עובר שם (מסתבר שהוא שוטר) והבנתי ממנו כי תוך 20 דק' אמור להגיע אוטובוס שייקח אותנו לשער הסופי. למה הטרטור הזה בכלל?? העיקר שבסוף נרגעתי.

הגענו בשעה טובה לשער, שם מוטי נשאר עם הדברים שלנו ואני הלכתי לבלות עם הבנות, הלכנו הרבה הרבה עד לאזור עם חנויות, מסעדות וכל טוב. לא מצאנו משהו לאכול, אז קניתי לבנות גלידה ואחרי שהבטן שלהן נרגעו, הסתובבנו קצת בחנויות וקנינו קצת אוכל ושתייה לטיסה. חזרנו את כל הדרך חזרה לשער, מסתבר שעלינו היה שוב לעבור בידוק ביטחוני... מסכנים אנחנו, ישראלים. הדר בכלל לא הסכימה לעבור בדלת הביטחוני...

כשקראו לנו לגשת לשער, כמובן שהשער התמלא במהרה. למזלנו, הם נתנו למשפחות עם ילדים קטנים לעלות ראשונים, שמחתי מאד לעקוף אותם. ישבנו בשורה 11, קרוב ליציאה, היה מקום לכל הטרולים שהבאנו. ישבנו מרוצים. הדר שוב לא הרגישה טוב, עבר זמן מאז שקיבלה נורופן, וקיבלה שוב. בכל זאת, כאבו לה האוזניים בשל שינוי הגובה. בסה"כ הטיסה עברה באיטיות אך בשלום. היה משונה להיכנס לארץ דרך צפון הארץ ולעבור למרכזו. ישראל עברה ימים מאד מתוחים וטילים שוגרו למרכז, ולכן העיקוף הזה.

ביי ביי אירופה

ברוכים השווים לישראל. זווית שונה מהמוכר.

תם ונשלם הטיול המשפחתי באוסטריה, היה נהדר. עד לפעם הבאה- להתראות...

זלצבורג, אוסטריה- קיץ 2022 (חלק 2)

יום ראשון 31.7.22: וורפן & גולינג
התעוררתי מוקדם בבוקר וניצלתי את הזמן שכולם עדיין ישנים ויפה מאד בחוץ, יצאתי להליכה שכונתית ותקתקתי את המצלמה. היה מאד כיף.

היום השני עם הכרטיס זלצבורגלנד. התחלנו את היום בטירת וורפן, מצודה שנבנתה במאה ה- 11 והנשקפת למרחקים מכביש A10 בו עברנו כמה פעמים. היא יושבת על סלע עצום המתנשא לגובה של 155 מ'.

נכנסנו עם הכרטיס לאתר (הגונדולה בתוספת תשלום). הגענו למעלה, הצטרפנו לסיור מודרך העובר בין החדרים העתיקים של הטירה (מקבלים אודיו, יש גם בעברית שמותאם לילדים). הבנות נצמדו אליו לאורך כל הסיור ולחצו בהתלהבות כל חדר אליו עברנו. ככה לשמחתנו החזיקו מעמד יפה לאורך הסיור בן ה- 45 דקות. בסוף הסיור, עברנו בין הצריחים מהם תצפנו נוף מרהיב ביותר לעבר האזור בזווית של 360°.

אחרי הסיור, ירדנו לגינה המרכזית של המצודה והתכנסנו עם כל המבקרים על מדשאה רחבה, נשנשנו קצת וחיכינו מס' דקות לתחילת המופע. המופע בסגנון ימי הביניים עם מדריכים לבושים ברוח התקופה וכמובן, הדורסים הידועים, שעפו מאד קרוב אלינו.

יצאנו מהמצודה וירדנו רגלית חזרה לרכב דרך מעבה יער, 10 דקות הליכה בלבד. זו הייתה בחירה מוצלחת מבחינתנו לקנות כרטיסים למעלית, עלייה של מס' דקות ולרדת רגלית מיד בסיום המופע.

נסיעה של מס' דקות מהטירה לקחה אותנו לאתר בו צולם אחד הקטעים הידועים מהסרט "צלילי המוסיקה", החלק בו מריה ושבעת הילדים רקדו ושרו את השיר המפורסם והאהוב, Do Re Mi. הבנות לא ממש רצו לשחזר את השיר, לכן בילינו במקום מס' דקות בלבד והמשכנו.

נסענו לעיירת גולינג ולחנייה המוביל למפלי גולינג. מסתבר שהתשלום לחנייה הינה במטבעות בלבד ולא היה לנו בדיוק. בזמן שמוטי הלך לנסות להפנות את הכסף למטבעות, קיבלנו הודעה לרכב בו נאמר שעלינו היה לשלם עבור החנייה ומאחר ולא עשינו זאת הם שולחים הודעה שנשלם קנס (צילמו את הרכב). על ההודעה היה רשום שם המלון, הנמצא מס' דקות הליכה מהחניון. מוטי הלך לשם, הסביר את המצב והראה את כרטיס החנייה שבינתיים נקנה והעניין סודר ללא בעיה.

בינתיים הלכנו לאכול ארוחת צהריים באותו המלון. מכיוון שזהו יום ראשון ולא היו הרבה מסעדות פתוחות, אכלנו דווקא שם. המלצרים שם היו נראו עייפים מדי מלשרת את הלקוחות.

סוף סוף מתפנים למפלים! הבנות היו כבר עייפות. בתחילת המסלול עברנו בחנות בו היו קרטיבים אז אמרנו לבנות שאם ילכו יפה את המסלול, ירוויחו קרטיב- וכך היה. ההליכה למפלים עצמם לקחה 10 דקות בלבד ביער מהמם לצד נהר זורם בעוצמה. המפלים עצמם נהדרים! אחרי בילוי קצר בו וסט תמונות משפחתי להנאתי, חזרנו לחנות ולקרטיבים. יש אפשרות להמשיך אל מאחורי המפלים, אנחנו הסתפקנו במראה על המפלים עצמם.

חזרנו לרכב ולדירה. לארוחת הערב לא היה ממש מה לאכול. אז סתם נשנשנו ממה שכן היה לנו, הבנות כרגיל ירדו לשחק בחדר המשחקים ואני ניצלתי את הזמן לעשות כביסה.

מהפינה של סתיו:
בבוקר יצאנו לטירת... משהו (אני לא זוכרת את השם). המצודה מעט הפחידה אותי במיוחד בחדרים 4-5. כשסיימנו את הסיור ראינו מופע של בזים ונשרים. הם עפו ממש מעל ראשינו ואף תפסו אוכל באוויר. היה ממש צפוף והיו שם אנשים דוברי עברית.


יום שני 1.8.22: ווראגין
היום ה- 3 לשימוש בכרטיס זלצבורגלנד. היום נסענו לכפר ווראגין, 10 דקות נסיעה בלבד מפלאכאו. התחלנו עם הר ההרפתקאות 'גרפנברג', שם עלינו ברכבל לפסגה בגובה 1,716 מ'. הנסיעה בו הייתה מאד ארוכה (כ- 20 דקות), הבנות היו בעננים! הנופים מטריפים.

למעלה חיכו לנו מלא הפתעות: כבר בכניסה כיכבה טרמפולינה ענקית אליה הבנות רצו לקפוץ, לידה גן משחקים עם חול. בסמוך ישנו אגם עם רפסודות איתן ניתן לעבור בעזרת משיכה בחבל לצד השני. ניתן גם ללכת רגלית סביב האגם, משם יש נוף יפהפה לעבר האזור. ועוד כמה דברים. עד כה- מתאים מאד למי שקצר בזמן או שמגיע עם ילדים קטנטנים.

מקצה האגם יוצא מסלול מעגלי ארוך, של 3-4 שעות, עם מלא תחנות, כגון אומגות, גני משחקים בחבלים, קיר טיפוס, גן משחקים בגלגלים, מגלשה ארוכה ומהירה, תחנות מים... ועוד מלא מתקנים טובים. לילדים אפשר לקחת בתחילת המסלול דף הפעלות שהם יוכלו לעקוב אחר התחנות ולראות מפת המסלול.

אנחנו עשינו באמצע הפסקת ארוחת בוקר (שהכנתי מראש). ישבנו על דשא מול נוף מרהיב ואכלנו. המשכנו במסלול עם מלא עצירות. בהמשך הגענו לבקתת מסעדה והחלטנו לאכול בה קינוח. הבנות לקחו מרק נודלס ואנחנו אכלנו לראשונה שטרודל תפוחים. הבנות לא התחברו, אנחנו אהבנו. המשכנו במסלול עם עוד תחנות. בסה"כ, ההליכה הייתה די מייגעת. לולא התחנות, בטח היה לבנות קשה יותר.

כשירדנו מהרכבל, כבר היה צהריים ושעה לארוחת צהריים. התלבטנו איפה לאכול, בסוף החלטנו לנסוע 10 דק' דרומה לאחד המקומות שקראתי עליהם כמומלץ לביקור וידעתי שיש שם מסעדה.

המקום המדובר זהו כמובן, אגם יג'רסיי (Jaegersee Lake), אגם ציורי הניזון ממי הפרשת שלגים, מוקף ביערות רכס ירוקים ועטור בברווזים וברבורים יפהפיים. כמובן שהצטיידנו בלחם כדי להאכיל אותם, דבר הזכור לטובה מטיול להולנד.

המסעדה מסתבר כבר סגורה להיום. אז ישבנו לגדות האגם, הבנות האכילו את הברווזים המאושרים ותצפנו נוף מרהיב. לולא לא היינו רעבים כ"כ, היינו נשארים עוד.

חזרנו על עקבותינו לוורגאין. בגלל השעה המאוחרת (16:00 כבר), החלטנו לנסוע ישר לפארק המים ווסרוולט ולקוות שיש שם איזה נשנוש לרפואה. בינתיים נשנשנו מספר חטיפים שהבאנו עמנו.

המקום די נחמד, לא כמו תרמה אמדה. אבל כן יש בריכה פנימית היוצאת החוצה, שני מגלשות מים בדרגות שונות המגיעים הישר אל החלק החיצוני של הבריכה. המים כאן די מחוממים. כולנו נהננו להתגלש שוב ושוב באחד המגלשות. יש עוד בריכה במקום, חיצונית כולה, והמים שם קרים. לא נכנסנו לשם. יש מספר מגלשות מים קטנים ומהירים הישר לבריכה ההיא.

שמחנו מאד לגלות שבפארק יש מסעדה עם אוכל אמיתי (וגם נשנושים). אכלנו שם ארוחת אחה"צ-ערב וחזרנו למים. בסה"כ בילינו במקום 3 שעות, נחמד מאד, אם כי בפה אחד כולנו העדפנו את תרמה אמדה. משהו שם רגוע יותר. כאן מורגש עומס. יש כאן מלא מלא ישראלים. מכל פינה נשמעת עברית. אפילו פגשתי במקום משפחה שאני מכירה מהארץ...

לדירה חזרנו מותשים ביותר, אם כי מרוצים מהיום היפה שעבר עלינו.

מהפינה של סתיו:
את היום התחלנו במסלול נחמד עם טרמפולינה, ארגז חול וכו'. היה מאד מעייף.
בפארק המים יש מגלשה ירוקה קטנה עם דרקון שגלשתי עם הדר מלא פעמים והייתה מגלשה ענקית שגלשתי בה פעם אחת עם אבא והשפריץ בה מלא מים ואז אכלנו ארוחת ערב, אני אכלתי המבורגר טעים מאד.


יום שלישי 2.8.22: זלצבורג
היום נוסעים לזלצבורג! ומנצלים את היום ה- 4 לכרטיס זלצבורגלנד. מוטי לא הרגיש כ"כ טוב היום. אתמול היה קר מאד על ההר גרנפלד, כנראה הוא שהתקרר. אבל הוא לא רצה לוותר על הטיול ולכן הטיול היום יהיה בקצב איטי. יצאנו מוקדם בבוקר מהדירה ונסענו כ- 45 דק' לפרבר של זלצבורג, אניף. החנו את הרכב בחניון של הארמון הלבורן והלכנו אליו.

המתחם הגדול של הארמון כולל וילת בארוק שנבנתה בשנים 1613-1619 ע"י הנסיך של זלצבורג ולצדו פארק רחב ידיים ויפהפה, מלא בגנים, אגם, פסלים, מזרקות ועוד מלא. אחד האזורים נקרא "מזרקות השעשועים" הידוע, שהנסיך בנה כדי לשעשע את אורחים ע"י מזרקות נסתרות. בזכות אזור זה מבקרים רבים מגיעים לארמון, וכך גם אנחנו. ניתן לקנות כרטיס רק לאזור זה, או בשילוב יחד עם הארמון ועם הגנים האחרים. אנחנו הסתפקנו באזור המזרקות בלבד ועד לשעת יציאת הסיור, שוטטנו עצמאית בגנים ונשנשנו קצת על אחד הספסלים וגם הלכנו לראות את הפביליון שצולם בסרט "צלילי המוסיקה".

הסיור המשעשע ארך 50 דקות וגם בו הבנות קיבלו אודיו עם הסברים בעברית והן מאד שמחו. כולנו נהנינו מאד מההפתעות המים שהיו שם. אחד הדברים היפים שראינו היה תיאטרון בובות המופעל ע"י מים (נבנה בשנת 1750), כוכים ובהם קולות ציפורים מופקים בידי מים, ושביל מזרקות שעפו בהפתעה בזמן שהלכנו עליו. פשוט נהדר!

את הרכב השארנו בחניון של הארמון (€4 ליום) ולקחנו אוטובוס מס' 25 מהרחוב הראשי למרכז העיר.

ירדנו בגני מירבל והלכנו לראותם. הגנים המרשימים מעוצבים בסגנון הבארוק סימטרי ומסודר. ישנן מזרקות יפות, גן ורדים, גן ננסי וכד'. הגנים שייכים לארמון שהוקם עבור שליט האזור בשנת 1606, ארמון מרהיב אף הוא. כיום, הארמון משמש כמשרדי הממשל האזורי ועבור משרד ראש העיר.

הסצנה המפורסמת ביותר בסרט "צלילי המוסיקה" צולמה בגנים אלו. אני קיוויתי שהבנות ישחזרו את השיר מהסצנה, אך הן לא רצו. התעייפו כבר מהיום... מהגנים יש נוף יפה לעבר מצודת זלצבורג. ישבנו קצת גם על אחד הספסלים ונשנשנו קצת. היינו מאד רעבים כך שהיינו זמן קצר מאד בגנים והמשכנו.

הלכנו אל תוך העיר העתיקה דרך גשר המנעולים. הגענו מהר לרחוב הראשי וחיפשנו מסעדה עם אוכל נורמלי לבנות, לקח לנו קצת זמן. בסוף הגענו למסעדה איטלקית בלב העיר העתיקה. נכנסנו לכמה חנויות חמודות, בחנות לשוקולד יוקרתית קנינו לבנות מטריות שוקולד, מה שהעסיק אותן בזמן שוטטותנו.

נכנסנו גם למעלית מונצסברג, מעלית חצובה בסלע. עלינו למרומי הצוק, מראשה תצפנו נוף מרהיב ביותר לעבר העיר, בייחוד על מצודת זלצבורג, אחת מפלאי החבל זלצבורג (נבנתה אף היא במאה ה- 11, כמו טירת וורפן). בילינו בטיילת כ- 20 דקות בלבד וחזרנו אל הרחוב הראשי. בתכנון היה להסתובב עוד קצת ולהיכנס לחנות צילום עתיקה בה ניתן להתחפש לבגדי ימי הביניים משנת 1900 ולהצטלם כתמונה משפחתית ובכך לסיים את היום, אולם מוטי לא הרגיש טוב אז עלינו על האוטובוס חזרה לארמון הלבורן ולרכב.

בדרך, החלטנו שאפשר לבקר בקניון, הרי יש אחד די אזורי ממש קרוב לכאן, צפונית לעיר. אז נסענו אליו. קנינו מספר בגדים בחנות H&M האהובה וגם בחנות אליו חיכינו מאד ללכת- Claire's, עם דברים מגניבים. הלכנו גם לרשת SPAR הענקית, מעין וולמארט כזה, רק אוסטרי. קנינו שם בעיקר אוכל וקצת שוקולד לחברים בעבודה. אני וסתיו חיפשנו נואשות, ובשעה טובה מצאנו יומן בו נרשום ממעללנו בטיול, בתקווה שנצליח לשחזר הכל...

רק בשעה 19:30 נסענו הביתה. הבנות שמחו מאד "לחזור הביתה", לטרמפולינה ולחדר המשחקים... ככל ערב סתיו הכינה לנו סלט פירות טעים ביותר!

מהפינה של סתיו:
בארמון הלבורן היו מלא מזרקות נסתרות. הסתובבנו בגינות הארמון ונצמדנו לסיור בהדרכה קולית. הדבר המגניב זה שכל הדברים שם ממונעים רק על ידי מים והיו שם כל מיני אגדות וסיפורים עתיקים.