תאילנד- קיץ 2011 (חלק 3: בנגקוק & איוטאיה)

יום שישי 9.9.2011: נסיעה לבנגקוק

(המשך מהפרק הקודם)

ב- 14:30 מגיעים לבנגקוק, תחנה אחרונה שלנו לטיול זה. אספנו את הדברים שלנו וירדנו לתחנת המוניות. לקחנו מונית בצבע צהוב-ירוק לקאוסאן, בו הזמנו מלון מראש. באזור קאוסאן, אזור תיירותי  החריד, רצינו לחזור לישון מכמה סיבות, אם כי שני דברים אליהם בכלל לא התגעגענו מהאזור הזה: מוניות טוק-טוק מעצבנים שכל רגע עוצרים אותך לשאול אם אתה רוצה הסעה.. הדבר השני זה שאנשים בקאוסאן, בעיקר הודים, שכל הזמן רודפים אחרייך ומדברים איתך, כדי שתקנה איזה חליפה או סיור מטופש.. אחד הדברים שהתגעגעתי אליו בבנגקוק אלו המוניות הצבעוניות. זה כזה מגניב בעיניי. יש בעיר מוניות בכל מיני צבעים שתרצו... אדום, ירוק, כחול ואפילו חום או סגול.. עם המונית הגענו לקאוסאן. כאמור, לא הכי שמחנו לחזור אליה. בכל מקרה, ירדנו מהמונית והלכנו ברח' התיירותי הזה וכבר איך שאנחנו, עם כל הדברים שלנו, מחפשים את המלון, משגעים אותנו המונים ברחוב עם כל מיני שטויות. כ"כ מעצבן! בסוף, מצאנו את המלון, שנמצא בלב קאוסאן. מדובר במעין אכסנייה ברמה גבוהה (משופץ, מן הסתם) ובהתאם החדרים זולים מאד, בשל מיקום המלון (לב הרעש). החדר בו התאכסנו, למעט קצת ריח של עובש, היה נקי ונחמד. הוא כלל מקרר, כספת, מים חמים, מזגן, טלוויזיה ודי.וי.די. מה עוד צריך?? בחדר- התמקמנו, נחנו קצת... ויאללה לדרך!

אחר הצהריים יצאנו יצאנו שוב- הפעם במונית כתומה, לקניון MBK - אליו התגעגענו וממילא היה לנו חצי יום לנצל, אז למה לא כאן.. היינו מאד רעבים שהגענו אחר הצהריים, פונים הישר למסעדת 'בלאק קניון', אותה רשת שאהבנו מאד בצ'אנג מאי. האוכל היה (שוב) מעולה! אני אכלתי דג וצ'יפס ומוטי אכל דג ואורז. ממש טעים, והמחירים גם זולים יחסית. אח"כ הסתובבנו קצת ועורכים קניות טובות: קניתי כיסויים לגלקסי, אותו אני רוצה לקנות, ואז הלכנו לבאולינג, שם רצינו לשחק קצת כדי לפרק את העצמות, אך הוא היה מלא בקבוצות, כנראה ליגה כלשהיא. וויתרנו והסתובבנו עוד קצת. בקומה 6, קומת המזכרות, קניתי נעליים שחורות לעבודה, חולצה שחורה ויפה- בעיקר לעבודה, סט נרות מחומר לכה, סט יפהפה של כלי כיור, ועוד כמה דברים. היינו מרוצים מאד ובערב חזרנו (במונית תכולה) למלון. הפעם נחנו באמת וגם התקלחנו. ב- 22:00 הולכים לארוחת ערב במרכז למטייל. רק בערב מאוחר הבנו כי זהו יום שישי... לאחר שחשבתי כל היום שזה היה יום חמישי. והפסדתי שוב הדלקת נרות.. אוף! שבת הבאה, בישראל- נרות בגדר חובה!

יום שבת 10.9.2011: בנגקוק
היה יום די מעניין. כל היום היה מעונן וברובו גשום. גשם בבנגקוק- מרגיע אותנו, משום שזה שובר את זיהום האוויר החמור הידוע כאן. חוץ מזה חם מאד, אז קצת גשם לא מזיק גם ככה. הגשם ממילא זעיר מאד. הטיפות זעירות.
כידוע, בבנגקוק ביקרנו כבר בטיולנו הקודם. הפעם, אנחנו מבקרים בעיקר במקומות בהם לא היינו עדיין. אך קודם כל... ארוחת בוקר. אכלנו במרכז למטייל ואז תפסנו מונית ונסענו למתחם הארמון וימנמק. המתחם ענק ועטוף כולו בגן מטופח ונעים. נכנסנו לארמון עצמו, שהינו ארמון הגדול ביותר בעולם- שעשוי מעץ טיק זהוב. הוא תוכנן ע"י אדריכל גרמני עבור המלך ראמה ה- 5 ועשרות ילדיו במשך עשרות שנים, עד שעברו למבנה גדול יותר.. בארמון זה יש 81 חדרים, חדרי שינה ואולמות. את חלקם ראינו במסלול מסודר של כחצי שעה. בשלב מסוים, חשבתי לעצמי- לא הייתי רוצה בית כזה, כי אז הייתי צריכה להתרוצץ אחרי מוטי (שאוהב לעיתים לבקר בכל מיני מקומות שלא הייתי חושבת שהיה הולך אליהם), בחיפושים אחריו. ואילו מוטי תהה- איפה בכלל נמצא בית שימוש והאם המלכים בכלל מתרחצים והולכים לשירותים.. סביב הארמון ישנם גנים מטופחים, אותם רואים כמעט מכל חלונות ומרפסות הארמון. בתוך הארמון עצמו אסור לצלם, אלא ורק בחוץ. כמו כן, היינו צריכים להוריד את הנעליים כדי שלא יפגעו ברצפה ה"קדושה". ואז הלכנו לראות את אולם כס המלוכה העצום. ראינו אותו רק מבחוץ (בנוי משיש איטלקי מבחוץ וסגנון הרנסנס מבפנים), לא נכנסנו אליו. בדרך ליעד הבא, הסמוך רגלית, עברנו באזור הכניסה הראשית אל המתחם. בכניסה עצמה מוצב הפסל הזה, כנראה בדמות המלך רכוב על סוסו.

היעד הבא זהו מקדש השיש. במתחם טיילנו קצת בין הנהרות והגנים המטופחים. המקדש הוא מהמפוארים שבמקדשים הבודהיסטים בבנגקוק, והוא נבנה לכבוד המלך ראמה ה- 5, שאפרו טמון בו. המיוחד ביותר בתוכו זהו פסל בודהה גדול, שבודהיסטים רבים מתפללים מולו. באזור הפנימי של המקדש, שהינו בצורת O, עומדים לפי הסדר, בודהות רבות לאורך כל המקדש. ניתן לראות כל אחד מהם ולהתרשם מצורתם. בודהות צעירות, בודהות קשישות, בודהות עומדות, בודהות יושבות, בודהות מיוחדות....

מקום אחרון להיום- אליו הגענו במונית וורודה. הגענו למזח, ממנו לקחנו סירה (במחיר מצחיק של 3 בהט לאדם, אינני יודעת אפילו איך לתרגם את המחיר לשקלים...) והגענו לצד השני של הנהר. מעבר לנהר, ביקרנו במקדש 'השחר', שהינו פגודה המתנשאת לגובה של 79 מ'. המקדש מעוטר באריחי חרסינה ושברי פורצלן צבעוניים. עולים במדרגות מאד גבוהים למחצית מגובהו, לתצפית מדהימה על נוף העיר ועל הנהר צ'או פראייה, החוצה את העיר. כשירדנו מהמקדש, מוטי קנה גלידה. ממש חם בחוץ (ועדיין גשום...). מרוצים מהיום הנחמד, חזרנו מעבר לנהר, במונית, הפעם בצבע אדום- חזרה לקאוסאן (שאין אפשרות לעבור בה עם המונית).

ירדנו והלכנו לכיוון המלון מצד השני של משאנחנו מכירים ברחק קאוסון, שם גילינו כי יש KFC! מכיוון שמוטי "צריך" לאכול בו לפחות פעם אחת, כדי לנצל את המחיר הזול שכאן- יחסית לארץ, אז לארוחת צהריים הלכנו לאכול בו. הזמנו מנה גדולה לשניים ואכלנו. למרות שהמנה ל- 2, זה היה יותר מדי אוכל, לא סיימנו אותו כארוחה. חזרנו לחדר ועלינו לבריכה שעל הגג- בקומה 7. למרות שיורד (עדיין!) גשם זעיר, מוטי נכנס אלייה. המים היו קצת קרים ומוטי פידח אותי ואת שניים אחרים שהיו בבריכה, בכניסה אליו (לקח איזה 7 דקות). אח"כ כשעתיים מנוחה קלה בחדר... מקלחת, סידור החדר שהראה כאילו פוצצו אותו וכד', ואז אנחנו יורדים לקאוסאן להסתובב קצת. לא מתעניינים יותר מדי ופונים לאכול במרכז למטייל.

יום ראשון 11.9.2011: בנגקוק, יום נישואים הראשון!
היום היה לנו יום די מעניין. גם היום מאד מעונן ודי גשום. במקור לא תכננו שום דבר מיוחד לבנגקוק. רק אספתי כל מיני מידע מה אפשר לעשות כאן, רוב מהם אנחנו לא עושים :)
פשוט לא בא לנו, אנחנו מעדיפים לסתלבט. קפצנו שוב לקניון MBK, הפעם שיחקנו באולינג. רצינו לראות איך הבאולינג שם וגם לשחק קצת.. בתור אחת ששיחקה כל השנה באולינג (בליגה), היה ממש מוזר לזרוק את הכדורים במסלול לא משומן... אחרי שלמדתי מספיק טוב איך לזרוק את הכדורים, כל הכדורים הלכו דווקא לאיבוד.... קיצר, שני משחקים- סיבוב ראשון מוטי ניצח ובסיבוב השני אני ניצחתי. במצטבר- יצאה לנו נקודה אחת הפרש- לטובתי :) ואם אני ניצחתי, אז הכול בסדר. משהו מעניין יש כאן- לגבי הנעליים שמשכירים- יש כזה מבנה קטן ששמים את הרגל עליו ורואים איזה מידה אתה, ואז דרך הלוקר לוקחים את הנעליים המתאימות. וכשמחזירים אותם, יש מעין פח הזבל, שם שמים אותם... אח"כ סתם הסתובבנו בקניון, בקומה 7, בו יש את הבאולינג, בית הקולנוע וגם ויפ, סרטי איימקס ובפינה מצאנו גם סרטי D4 בעלות לא יקרה, למרות שהסרט בו בן 5 דקות בלבד ונגנבנו, אז נכנסנו אליו. הסרט שבחרנו היה רכבת הרים בשלג. זזנו יחד עם הקרון לאורך כל הסיבוב וגם הרגשנו את הרוח. בהמשך קפצנו גם לקניונים סמוכים, דרך 'מחלף הגשרים' (בתמונה) ושני מקומות שראינו היו מגניבים: האחת- מאפייה, בו יכולנו לראות דרך הזכוכית את העבודה על הסופגניות, עם כל מיני ממרחים בצבעים וצימוקים מגוונים. השני- חנות גדולה בת 2 הקומות. בקומה ה- 1 יש הרבה כרטיסי ברכה וכל מיני עטיפות למתנות עם מגווני סרטים, מדבקות וכד' ובקומה השנייה כל מיני דברים הקשורים לבית. מעניין. ואז חזרנו למ.ב.ק, אכלנו צהריים ואח"כ הלכנו לקומת דוכנים ואחרי שראיתי כמה בגדים, מוטי שאל בעדינות אם הוא יכול בינתיים לעשות משהו אחר. עלה הרעיון למסאז', כי אין לי בעיה לוותר עליהם. אופס, אין לי שעון, אז הלכנו ביחד לחפש מקום בו עושים מסאז'ים, כדי שיהיה לי לאן לחזור לפגושו. מחפשים ומחפשים (תזכרו, מדובר בקניון ענק) ולא מוצאים, למרות שקודם ראינו אחת או שניים פה ושם. ואז מוטי החליט לוותר. אז מה עושים? הוא בא איתי לראות בגדים :) קניתי שם חצאיות יפות (לשבת ובית כנסת) ושני שמלות, שאין לי מושג מתי אלבש אותם.. לבסוף מוטי רצה לנסות את הקפה לאטה של המסעדה האהובה עלינו. היה לו טעים, אך הוא מעדיף את זה שבארץ.

חוזרים למלון, מתכוננים ו.. יוצאים שוב. הערב, לפי התאריך העברי, זהו יום הנישואים הראשון שלנו. מכיוון שבתאריך הלועזי היינו במטוס ולא חגגנו (במקרה יצא אותו תאריך..), חגגנו היום. יצאנו למגדל התצפית באויק, בן ה- 84 קומות והינו המגדל הגבוה ביותר בתאילנד. עלינו קודם כל לקומה 77- לתצפית פנימי על העיר. רואים את כל האורות של העיר הענקית הזאת. יש בקומה זו גם מצפה כוכבים (בתשלום נוסף כמובן) וכל מיני אטרקציות חמודים. כמו טוק-טוק אמיתי שניתן לעלות עליהם ולהיות הנהג, תמונות של פעם, מודל של המגדל עצמו, 'נסיעה' בכדור הפורח, וכו'... ואז עולים במדרגות לקומה 78, למסעדת בופה. קיבלנו שולחן לצד החלון הצופה על העיר ואכלנו חופשי ממגוון מאכלים שהיו שם- כל מיני מאכלי ים, מאכלים יפניים וכמובן מאכלים מערביים, כגון פסטה, אורז, פיצה וכד'... את האוכל עצמו אסור לצלם. אחרי שעשינו כמה סיבובים והיינו מפוצצים, נחנו קצת ואז לקחנו לקינוח- עוגות ופירות. לאורך הארוחה, צפינו בנופי שמי בנגקוק. לעיתים הופיעו עננים, שעירפלו את העיר כולה. והמראות... מדהימים!
לאחר מכן עלינו לקומה 83, קומת פאב. ניתן לשבת ולהזמין כל מיני משקאות ולאכול פופוקורן- שהוא חופשי, אך היינו מפוצצים מדי מלאכול אותו. או יותר נכון- אי אפשר לאכול אותו מבלי לראות איזה סרט טוב. נכון?.. לבסוף, עלינו במדרגות לקומה האחרונה- קומה 84, שזהו קומה מסתובבת ולא מקורה- כלומר רואים את כל העיר מבחוץ ולא מבעד לזכוכית. היה יופי! נוף יפה, אפילו של עננים פה ושם, בין הבניינים. עשינו סיבוב מלא, וכשחשבנו לעשות עוד סיבוב ברוגע, הרי אין לנו לאן למהר, פתאום ירד מבול! מהר מהר חזרנו פנימה. מכיוון שמיצינו ממילא את הביקור כאן במגדל, ישבנו ברוגע צמוד לפאב, צופים על העיר ונחים. ירדנו למטה ורצינו לקחת מונית. הבעיה שכמונו כולם רוצים גם מונית, כך שהם (איך לא) יקרים, אז הלכנו קצת, למרות הגשם שדי נרגע בינתיים, לרחוב ראשי שם מצאנו בקלות מונית שהסכים לחשב את המחיר לפי המונה. חוזרים לקאוסאן ורגע לפני סיום הערב, עושים מסאז' דגים לרבע שעה. אוי, כמה מדגדג זה היה! אך מאד כייף. ההרגשה כמו נימול חזק ברגליים. אך חווייתי ומבחינתי יש עוד וי, כי רציתי לעשות את זה ממזמן, עוד מתחילת הטיול, אך מוטי לא. מעניין, אך מחיות גדולים הוא לא מפחד, אפילו לא מדגים גדולים יותר בקוטאו. אך כאן, מדובר בדגיגונים... אז לזכותו נאמר כי גם הוא נהנה, למרות שהוא מעדיף מסאז' גוף.

יום שני 12.9.2011: איוטאיה & בנגקוק
היום האחרון שלנו בתאילנד היה נהדר. מזג האוויר היום סוף סוף נעים מאד. שמש ראשונה שאנחנו רואים בבנגקוק יצאה לקריאתנו. אתמול, כשרצינו להזמין סיור לאיוטאיה- בירת תאילנד העתיקה ולשעבר, הנמצא כשעה וחצי צפונית לבנגקוק. בעיר ישנם אתרים היסטוריים מהחשובים במדינה וכשקראתי על המקום, ידעתי שצריך לבקר בו. אולם, אמרו לנו כי הסיורים לשם לא הכי מאורגנים ושכדאי לסייר בו עצמאית. מכיוון שלא הכנתי כלום מראש לסיור עצמאי וקצת חששתי, אז בדקתי באינטרנט לגבי האפשרות להגיע ברכבת לשם וגיליתי שזו בכלל הדרך הפופולארית ביותר להגיע לשם, החלטנו לעשות כך, ויהי מה. ככה נחסוך כסף.. ואכן כך עשינו. אחרי ארוחת הבוקר נעימה, לקחנו מונית לתחנת הרכבות ולקחנו רכבת לשם. הדרך הייתה די אותונטית ונעימה- ממש הצצה לחיי המקומיים: בתים צפים על נהרות, המוני שווקים וכד'. ראינו גם שכונת יוקרה עם בתים מפוארים.

איוטאיה (Ayutthaya) הינה בירת תאילנד לשעבר בין השנים 1350-1767 תקופה פה שגשגה התרבות התאית והיא הפכה למרכז לסחר בינלאומי. כך שזהו עיר עתיקה מאד מהמאה ה-ש 18 וכיום יש בו אתרים היסטוריים מאד חשובים למדינה והיא יושבת על מפגש נהר Chao Phaya עם נהר Pa Sak ונהר Lopburi, ביניהם יש תעלה המקיפה את העיר.

הגענו לפני הצהריים לאיוטאיה. לאן הולכים מכאן?! מוצאים מפה, ואנחנו מסודרים. הולכים לכיוון אתר העתיקות, עוברים בסירה (שוב- במחיר מצחיק של 4 בהט לאדם) את הנהר. הולכים עוד קצת ומגיעים. כבר מהצד רואים כי נכון עשינו שלא וויתרנו על המקום והגענו לכאן. חם, מאד מאד חם כאן! אך לפחות הלחות לא הייתה כזה גבוהה, כך שיכולנו לנשום. האזור העתיק כאן כולל אתרים היסטוריים רבים, מקדשים, בודהות- כולם חרובים שנהרסו ע"י הבורזמים בשנת 1767. ביקרנו בשני אתרים היסטוריים הסמוכים זה לזה, שניהם נבנו במאה ה- 15 ובשניהם ישנם מקדשים עתיקים וסביבם פסלי בודהה כרותי הראשים. המקום הראשון היה Wat Maha That, האתר הבולט ביותר בעיר וממוקם בליבה של עיר העתיקה. עפ"י המסורת, המקדש נבנה בשנת 1384 ע"י המלך Rachatirat לבית שריד של הבודהה, אם כי סביר שהוא נבנה בתקופת שלטונו של המלך Boromaraja בשנים 1388-1370. במהלך מאות השנים הבאות, חלקים ממנו נשברו או התמוטטו, ורק פינות שרדו. ב- 1956 התגלה החדר הסודי בחורבות. מבין האוצרות נמצאו תכשיטי זהב וארון קבורה מזהב שהכיל שריד של בודהה. מבין שרידי המקדש, נראות לעין קירות נמוכים ולמרגלותיהם שורות של בודהות כרותי ראש ובודהה אחת בגזע עץ. פגודת המקדש, גובהו 46 מ', הוא אחד המבנים המרשימים ביותר בעיר העתיקה, וההשתקפות על הריסותיו בשעת השקיעה מהממת ביותר. סביב למקדש, פזורים כמה שרידים חשובים של הפגודות בצורות שונות. אחד הדברים המיוחדים ביותר במקום זהו גילוף של ראש חרוט בעץ שצמח מתוך קיר עתיק. מדהים!! מול המקדש הקודם, מצפון, עומד המקדש Wat Ratchaburana, שנבנה בשנת 1424. צמד המגדלים שבו הינו פגודות מעוגלות. אל ראש הפגודה טיפסנו בכמה גרמי מדרגות ומראשו תצפנו על אזור המקדש.
בשנת 1958 נמצאו ב- 2 מאורות הפגודה, דמויות בודהה עשויות מברונזה, טבליות וויטויוו וחפצים מזהב, כולל תכשיטים. כיום, ניתן לרדת בגרם מדרגות גבוהים כלפי מטה בתוך הפגודה, שהיו פעם מסתוריות, המובילה אל שני החדרים האלו, משופצים אם כי הציורים בו מקוריים. רבים מהמוצגים שנמצאו, נמצאים כיום במוזיאון Chao Sam Phraya Museum. ציורי הקיר מתוארים מחיי הבודהות של פעם- בודהות יושבים וסביבם, תלמידיהם עומדים. לאחר מכן טיילנו מעט בפארק Phra Ram Park הירוק והחביב, בין אתרים היסטוריים ומקדשים, גשרונים, תעלות ונהרות. יפהפה ביותר! בפארק יוצאים סיורים 'מלכותיים' על פילים, אטרקציה תיירותית הידועה ביותר בעיר, אנו וויתרנו.

בעצם, יש עוד מקום אחד בו רצינו מאד לבקר, וכשהבנו כי הוא די מרוחק, לקחנו טוק טוק (גדול יחסית מבנגקוק) לשם. האתר הינו Wat Yai Chaimongkhon, מקדש שנבנה ע"י המלך Thong-U, מלכה הראשון של איוטאיה, נבזז ע"י הבורזמים בשנת 1766 והיה הרוס ונטוש הרבה שנים, אך הוקם מחדש והוא הוכר שוב רשמית ב- 1957. במקדש נמצא פגודה עתיקה הגבוהה ביותר בעיר והיא נבנתה כדי לחגוג את ניצחון הקרב שלו ביד אחת על גבי פיל.
הפגודה הענקית! סביבה עומדים 4 פגודות קטנים יותר ומאות פסלי בודהות בגדלים שונים, עטופים כולם בבדי נזירים זהובים. תחילה, הקפנו את המקדש עצמה וראינו פסלי בודהות רבים. מאחורי המקדש, יושב פסל בודהה, כנראה המלך עצמו ומולו עומדים פסלי בודהה קטנים יותר, כנראה אלו המשרתים אותו.  אני גם עליתי לפגודה עצמה בגרם מדרגות ארוך. מוטי העדיף לוותר ולחכות לי למטה (תוך כדי שהוא שומר עליי מלמטה..). מפסגת הפגודה, נשקף נוף על.. המקדש עצמו- מלמטה וקצת על האזור. יפהפה! חזרתי למטה בבטחה, הצטלמנו עם בודהה למזכרת, נכנסנו לראות מאחור המקדש את הבודהה מזהב שהמקומיים נוהגים להתפלל מולו. בסה"כ מאד אהבנו את הביקור במקדש זה!

אחר הצהריים חוזרים לרכבת, קונים כרטיס ונשארו לנו 20 דקות אז מהר קנינו בננה לוטי, מעדן טעים ביותר, לנשנוש כדי להפיג את הרעב. לא ראינו מסעדה נורמאלית כאן, כך שאנחנו מחכים לארוחת צהריים מאוחרת אך נורמאלית בבנגקוק.
חוזרים לעיר, מונית לקאוסאן וישר מגיעים למרכז למטייל לאכול סוף סוף! כבר כמה ימים, כשאני יודעת שעמיתה שלי לעבודה אמורה להיות בבנגקוק בימים שאנחנו אמורים להיות, הייתה לי תחושה שניפגש איכשהוא. לא היינו בקשר ולא קבענו להיפגש. ואכן, הערב נתקלתי בה ובבן זוגה במרכז למטייל :) דיברנו כמה דקות בלבד, הם היו צריכים לעלות להסעה. שבעים ומרוצים, חוזרים לחדר. מוטי כמובן עולה לבריכה והיה שם כשעה.. מאוחר יותר יורדים לסיבוב קצר ואחרון בקאוסאן. שאר הערב אנחנו צריכים לארוז את הדברים שלנו ולסדר, אבל אין לנו כ"כ כוח.

יום שלישי 13.9.2011: חוזרים לארץ
השכמנו קום ב- 5:00 לפנות הבוקר, התכוננו מהר ותוך רבע שעה כבר היינו בחוץ. צ'ק אאוט של מספר דקות ואנחנו במרכז למטייל. לארוחת בוקר הזמנתי טוסט עם חביתה, כרגיל. מוטי הזמין רק

קפה. ב- 6:00, עלינו יחד עם ישראלים נוספים, למיניבוס לשדה התעופה. צ'ק אין בטרמינל, בידוק ביטחוני ואנחנו בפנים. במחלקת דיוטי פריי, קנינו שוקולדים לעמיתים שלי בעבודה, הזמנו גם פיצה, סלט ובקבוקי מים להעלות למטוס והמרנו את שאר הבהטים לדולרים. ידענו מראש כי אמנם אסור להעלות בקבוקים למטוס, אך ידענו גם שאין שום אפשרות לשתות בשדה"ת בטשקנט, לכן התעקשנו והצלחנו להעלות את הבקבוקים למטוס. הטיסה הראשונה, לטשקנט, עברה מהר. גם ההמתנה בשדה התעופה. מזל גדול שהבאנו מים, כי היינו מאד צמאים שם. לטיסה השנייה, לארץ, עלינו אמנם בזמן, אך -שוב- המטוס חיכה שעה ואנחנו לא מבינים למה, עד שעלו באיחור מספר נוסעים בודדים. אוה, מה יהיה עם החברה המחורבנת הזו?! לא ניסע איתם יותר, זה בטוח.

תאילנד- קיץ 2011 (חלק 2: קוסמוי & קוטאו)

יום חמישי 1.9.2011: טיסה לקוסמוי

היום עזבנו את הצפון ועברנו אל הדרום. הטיסה לקוסמוי הייתה חלקה ואחד הכיפייות שהייתה לנו עד כה. רק שעה וחצי נסיעה, דיילות חייכניות וחביבות, נופים מבחוץ מדהימים. בדרך רואים שתי תוכניות טלוויזיה מצחיקות, שבו עובדים על אנשים. ראינו כזו גם בטיסת פנים הראשונה, הפעם אלו פרקים נוספים... בקוסמוי ביקרנו כבר בטיולנו הקודם. הפעם חוזרים אל האי הזה כדי לנוח וכדי לנסוע ממנו לאיים סמוכים בהם לא היינו (השדה העיקרי נמצא רק כאן). משום שהיה לנו כ"כ כייף כאן בטיול הקודם, חזרנו לשהות בו שוב. משדה התעופה לקחנו שאטל אל המלון Samui Laguna Resort אשר בחוף למאי. זה המלון בו שהינו בטיולנו הקודם ואליו חזרנו הפעם, אפילו לאותו החדר הצמוד למסעדה ולחוף! איזה כייף. הצ'ק אין היה חביב. קיבלו את ההזמנה, הושיבו אותנו בהמתנה ואף הגישו לנו מיץ פטל ומגבות קרות (מאד חם בקוסמוי).

רעבים רצח, קופצים למסעדת המלון, שעל החוף. מוטי אכל מרק בצל צרפתי, ממנו טעמתי קצת ואהבתי מאד. אני הזמנתי לי פירות. לא רצינו לאכול אוכל כבד, כי שעת ארוחת הערב מתקרבת.. חזרנו לחדר לסדר קצת ולשים בגד ים. יורדים לחוף הים, שהמים בו אמנם נעימים, אך משום מה היה לנו קצת קריר. כנראה משום שלא חם מספיק בחוץ, כפי שזכרנו שנה שעברה, אז הזענו ממש הרבה. אז לאחר השתכשכות קצרה בים, ישבנו על מזרונים ונחנו לנו, אוכלים אננס טרופי טעים ביותר. חזרנו לחדר, התקלחנו. בדקנו וגילינו כי בשל האינטרנט המהיר- אפשר לראות סרטים כאן, לעומת בצפון. כך שראינו סוף כל סוף פרק אחרון של סדרת "הוחלפו בלידתן", תוכנית מדהימה, אין מה לדבר. מחכים בכיליון עיניים להמשך הסדרה! את ארוחת הערב אכלנו במסעדת “La Palma”, אותה זכרנו לטובה בטיולנו הקודם. מוטי אכל פאד תאי ואני אכלתי שניצל. היינו מאד עייפים לאחר הארוחה, כך שלא טיילנו בדאונטאון. לא נורא, אנחנו כאן עוד כמה ימים.

יום שישי 2.9.2011: קוסמוי

התעוררנו לאחר שינה ארוכה ורעננה לאכול ארוחת בוקר נעימה מול הים. אכלתי חביתה בטוסט ואז פירות. מוטי אכל קצת זה וקצת זה.. ארוחת הבוקר כאן עשירה במאכלים מגוונים. משום שהיינו כאן כבר לפני שנה ובגלל שאנחנו ממילא מתכוונים בעיקר לנוח כאן, לא מתוכננים לנו שום תוכניות, חוץ מלנוח. כך שאת כל הבוקר בילינו בים, בבריכה- ובסתלבט.

*** לדעת קצת תאילנדית: המילה 'קו' בתאילנדית זהו בעצם 'אי' ***

בצהריים יצאנו למרכז לעשות מסאז' שמנים מאלף של שעה. מוטי מאד נהנה כאן. האווירה פה מאד מרגיעה וכך כייף לעשות את המסאז'ים. מוטי מחליט לחזור לכאן כל יום. זה אכן יקרה? נחכה ונראה.  לאחר מכן, הלכנו לאכול פיצה במסעדה איטלקית זולה, מסעדת נאפולי. גם ממסעדה זו זכרנו לטובה שנה שעברה. גם הפעם הפיצה הייתה מאד טעימה.  לאחר הארוחה חזרנו לחדר לנוח. ראינו סרט  "סופר 8" מהמחשב.. סרט נחמד, לא וואו. פשוט רק הסרטים של תום הנקס ושל סנדרה בולוק הרבה יותר טובים מסוגם J . בגלל שיכולנו לראות את הסרט רק בשני חלקים (בשל מגבלת הזמן של 72 דק'), באמצע ירדנו להשתכשך בים. הפעם המים היו קרירים יותר, אז לא היינו בו יותר מדי זמן. חזרנו לחדר, התקלחנו, המשכנו עם הסרט, ואז ירדנו שוב לעיר, לאכול ארוחת ערב- שוב במסעדת "לה פלאמה". המלצרית ששירתה אותנו, זכרה אותנו משנה שעברה J איזה כייף שמישהו זכר אותנו. אכלנו הפעם דגים- אני "פיש אנד צ'יפס" ומוטי דג ושרימפסים. יאמי! קיבלנו גם כמתנה לחם הבית עם  שמן זית. הפעם הארוחה הייתה יקרה, אך לא נורא להתגוון מדי פעם. אח"כ הסתובבנו בשוק לילה של המרכז.

יום שבת 3.9.2011: טיול סובב קוסמוי

התעוררנו מוקדם הבוקר וטיילנו לאורך החוף לרקע הזריחה המרהיבה בצבעיה. במקור תיכננו את הבוקר הזה לריצת בוקר, אך תוכניות לחוד ומציאות לחוד. בבוקר לא היה לנו כוח אפילו לקום, במחשבה שצריך לרוץ כאילו אנחנו במרוץ.. אז, עצלנים שכמונו, לבסוף עשינו את הטיול בהליכה בשאנטי, חזרנו ושכבנו על מזרונים ונחנו לנו. היום, אנחנו סוף כל סוף יצאנו מהמנוחה וביקרנו במקומות בהם לא ביקרנו בטיולנו הקודם. לאחר ארוחת הבוקר הרגילה במלון, שמנו עלינו בגד ים וקרם הגנה מפני שיזוף, לקחנו סונגדאו ויצאנו לדרך.

היעד הראשון היה חופי הכפר הרועש, Chaweng Beach, השכן לכפר למאי מעל. התחלנו כמובן עם התצפית של הכפר- על קו החוף מכפר זה וצפונה. מהתצפית הזו יש מסלולי הליכה קצרצרים מכמה כיוונים, לתצפיות שונות. אנחנו ירדנו במדרגות מרובות לשבת על סלעים ענקיים, עליהם ישבנו כחצי שעה, תצפנו נוף מרהיב ורגוע מסביב ונשנשנו אננסים טעימים.  חם, אך מאד חם כאן! לא עוזר שאנחנו במקום גבוה, חם מאד!! הלכנו עוד שבילי הליכה קצרים לראות עוד נופים יפים על הים הכחול העמוק.. לאחר מכן הלכנו על הכביש אל החוף הראשון ופשוט רצנו לטבול את עצמנו במים הצלולים והנעימים כדי לקחת הפוגה מרעננת מהחום הזה. היה כ"כ כייף, שישבנו בו כשעה ארוכה. המשכנו- הפעם עם מונית, צפונה- אל המקדש Plai Laem, מהמפורסמים באי. המקדש היושב באגם ומוקף בפרח לוטוס ענק. באגם המוני דגי זהב גדולים. את המקדש, ומה שסביבו (פסל בודהה הנשית בעלת 18 הידיים (Joa Mae Kuan Im) וטבילת רגל של פסל בודהה נוסף), ראינו רק מבחוץ, לא נכנסנו אליהם.

המונית עמו הגענו למקדש, המתין לנו ואיתו המשכנו ליעד אחרון שלנו להיום- כפר נאטון, שזה גם כפר הדייגים, גם נמל העיקרי של האי וגם בירת האי. הגענו לכאן בשעות הצהריים, בדיוק שעה לארוחת צהריים. אכלנו באחד המסעדות ליד הנמל (אכלתי ספגטי טעים עם רוטב עגבניות תוצרת הבית ומוטי אכל פאד תאילנדי). אח"כ טיילנו קצת בכפר המכוער הזה, ואז מוטי קנה גלידה וישבנו מול החוף הירקרק. כשהתחלנו לראות עננים אפורים מתקרבים להם, אמרנו לעצמנו שהגיע הזמן ללכת... תפסנו סונגדאו חזרה לכפר לאמאי ונסענו כחצי שעה ובדיוק ירד הרבה גשם. ירדנו כ- 5 דקות לפני המלון והלכנו אליו, כשיורדים עלינו גשם ואנחנו מחייכים, כי מאד חם אז גשם בדקות אלו פשוט כייף... בדרך קנינו כרטיסי מעבורת ליעד הבא (מפליגים מחר) שכולל הסעה לנמל. יופי טופי ואנחנו חוזרים לחדר לנוח קצת... היום ראינו את הסרט "קוראים לי סאם"- סרט קצת ישן משנת 2001, שראיתי פעם ואיכשהוא כששאלתי את מוטי אם הוא ראה אותו. כשאמר לא, ידעתי כי צריך לראות אותו. סרט ממש מעולה, ממליצים! בערב השמיים נרגעו ויצאנו למרכז הכפר לאכול ארוחת ערב (כן, במסעדה הרגילה). מוטי אכל הפעם לחם שום ואני אכלתי את השניצל הרגיל. משום שאהבתי את הגזר ששמים בסלט של השניצל, ביקשתי יותר גזר מהאחרים והמלצרית החמודה (אותה אחת שזכרה אותנו משנה שעברה), הביאה לי ממש קערה נפרדת של גזרים. הגזרים האלו כנראה בושלו ממרק, לכן היה לי מאד טעים. לאחר הארוחה, טיילנו קצת ואז חזרנו לחדר לנוח... מוטי אימץ נשנוש לאכול כמעט כל ערב – מיץ תותים עם קוביות ליצ'י, שמוטי טוען שזה נראה, מריח וטעים כמו שמפו... ובצד חטיף בוטנים.

יום ראשון 4.9.2011: יום מנוחה בקוסמוי

גם היום היווה בעבורנו מעין יום מנוחה. אך לפני כל... כמובן יורדים לאכול ארוחת בוקר מול נופי החוף. היום היה חם במיוחד. איזה מזל שאנחנו מתגוררים ליד הים! לאחר הארוחה ומנוחה קלה, ירדנו לחוף- אך במקום להיות בחוף הרגיל, הלכנו דרומה לחופים נוספים עד שעצרנו באחד, משם רואים נהדר את כל הקו של הכפר. המים צלולים מאד ויש דגים ארוכים מאד. שוחים לנו ונחים ככה בהנאה במים, וגם עושים לנו תמונות בוק. צבע המים כ"כ יפים שבא לבכות! אבל בדיוק אז כמה מזוזות החלו להזיק לנו אז יצאנו וחזרנו לחוף שלנו. קנינו אננס שלם, ישבנו תחת עצי דקל והבטנו על החוף. מוטי מצטער מאד שסיים לקרוא מהר מדי את הספר שקנה בסטימצקי בשדה התעופה, עכשיו אין לו מה לעשות אלא להקשיב לשטויות שלי. מאוחר יותר הולכים לנקות את החול שעלינו, בבריכה היפה, מוקפת בפסלי פילים מרובים. הכל טוב ויפה, ואנחנו יורדים שוב לחוף, הפעם לאכול צהריים. תשמעו אנשים, אכלתי אוכל צרפתי. אכלתי מרק בצל עם לחם וגבינה נמסים בתוכו. טעים! ומוטי אכל סנדוויץ' טונה. חוזרים לחדר לצפות בסרט "יעד סופי 5". הכי כייף זה, כחובבי סדרת הסרטים, שלא ידענו אפילו שיצאה הסרט החמישי :) אך בסרט הרגשנו כאילו הוא חוזר על עצמו בסדרה.. ואז מוטי יצא לעשות מסאז'. לי לא בא לעשות הפעם כך שנשארתי בחדר והיה לי זמן לעצמי. כייף. מוטי חזר כמו חדש, סיפר שהיה זה מסאז' הכי טוב שקיבל בחיים ושהמסאז'ית אמרה לו שהוא יושב הרבה במחשב וסוחב הרבה תיקי גב, מה שנכון בדיוק. מסתבר שאפשר להרגיש את זה בכתפיים כך שהיא שיחררה לו את הבליטה שעל הכתפיים. כשהוא חזר לחדר הוא ישר בדק מול המראה את הכתפיים ואמר "וואי, איך שהכתפיים נראות יותר טוב!"..
בערב התכנון היה לצאת למסעדה כאן בכפר ואז לנסוע לכפר צ'וואנג (בו היינו אתמול) ולבקר בבר הקרח. אז הלכנו למסעדה, אכלנו בנעימים- אלא שבאמצע הארוחה ירד מבול! המון גשם, שלא הפסיק כחצי שעה ואנחנו מוותרים על הביקור בבר. חזרנו לחדר וראינו עוד סרט "הנמלטות". סרט די מיותר... זהו. הולכים לישון, מחר עוברים לאי אחר.

יום שני 5.9.2011: שייט לקוטאו

ב- 10:00 בבוקר, לאחר ארוחת בוקר רגילה, צ'ק אאוט זריזה וישבנו בלובי לחכות להסעה לנמל. הוא אמור להגיע רק ב- 10:30 ואנחנו הגענו חצי שעה מוקדם יותר, בשל הגבר הלחוץ שלנו, שליתר הביטחון החליט כך. בינתיים אנחנו מזיעים מחום, מה עושים? שיחקנו קצת פינג פונג שבלובי, תחת מאוורר תקרה. היה מאד כייף, עד שמוטי פרש מהמשחק בטענה שאני מאבדת יותר מדי כדורים שהוא נאלץ לרוץ אחריהם כל הזמן.... ואז, משעמום הרב, ניצלתי את האינטרנט שבמחשב הנייד ועדכנתי את יומן המסע המוקלדת, עד שההסעה הגיעה, בעשר וארבעים בדיוק. יחד עם ההסעה ועם עוד מספר תיירים, נוסעים לנמל בחוף Maenam Beach. בנמל הכל מתנהל ממש כמו בשדה התעופה... צ'ק אין, כרטיסי עלייה למעבורת.. טוב שעל בידוק ביטחוני דילגנו. ואז הולכים למעין בקתה המתנה לזמן עלייה למעבורת.

רובנו כבר יודעים, למדתי בטיול לקנדה לפני 4 שנים, שלמוטי שלי יש ראייה חדה מאד לגילוי חיות, גם אם החיה במרחק 2 ק"מ, לפעמים אפילו אני לא מבינה מה הוא רואה בכל פעם ולעיתים מתברר לי כי זה סתם לטאה (חיה אהובה עליו) באותו צבע בדיוק כמו גזע העץ. ולענינו, בבקתה בו המתנו, בחום ובשעמום, פתאום מוטי גילה משהו ארוך שנראה כמו.. נחש. אך מוזר כזה בפנים. קצת מרחוק, על הגג.. אנחנו מתקרבים אליו ורואים שזה אכן נחש.. עם... עם....... עכבר בפה שלו! והוא / הם היו על גג הבקתה- מעל האנשים. דבר מזעזע כזה אף פעם לא ראינו ואיך שהצבענו על הדבר הזה, הוא / הם נהיו פופולאריים ומפורסמים עם כל תמונות הבוק שכולם צילמו אחרינו... העניין התפשט גם לאחד העובדים במקום וממנו להנהלה.. ומכאן לא אלאה אתכם בסיפורים, אך הבנו כי מדובר בנחש מסוכן, שלא ברור כלל איך הוא הגיע לכאן בכלל..?!

בחזרה לקורותינו... עלינו למעבורת ששטה כשעתיים לקוטאו, ההפלגה ליוותה נופים יפים. קו-טאו. העניין העיקרי של האי הוא שוניות האלמוגים שסביבו, חולות הלבנים ומי הקריסטל הצלולים. כך שהאטרקציה העיקרית הוא כמובן צלילות... אותנו צלילות לא הכי מעניינות, הגענו למקום בעיקר בשל יופיו. לאחר שעתיים שייט, שליוותה בנופים קסומים על האיים, כולל אי קופנגן הידוע במסיבות פול מון שלו ורק אליו אנחנו לא מגיעים בטיול זה. מוטי ישן כל הדרך, כרגיל. אני לרוב צפיתי בנופים, גם רשמתי יומן מסע כתוב וגם קצת הצקתי למוטי... הנופים בדרך מדהימים, אם כי החלונות מטונפים. מהנמל לקחנו "מונית", שנראה יותר כמו סונגטאו. הנסיעה בו הייתה די מפחידה, הנהג רצה שנשב על המושבים, ללא תמיכה בגב! לא הרשנו לעצמנו להסתכן כך, אז ישבנו על רצפת הרכב, יחד עם המזוודות שלנו ונסענו! החוף אליו הגענו היה  Mae Haad, החוף השני בגודלו באי ובו עוגנות כל הסירות היוצאים ומגיעים לאי. נסיעה קצרה, של 10 דקות גג, לקחה אותנו למלון אותו הזמנו מראש. מלון Sairee Hut: צ'ק אין ואנחנו בבונגלו נוסף, הפעם קטן אך נחמד, עם מזגן (!!!) וגם מאוורר.

הלכנו לראות את החוף והופתענו מזה שהחוף לא הכי סימפטי. רעבים אש, יוצאים לאחד המסעדות לאכול. אני הזמנתי פיצה ומוטי הסתפק בסלט, אם כי הוא גם אכל חלק מהפיצה. מיד אח"כ יורדים לבריכה שהנמצאת מול החוף. שחייה רעננה מהחום, ותצפית על השקיעה. כייף! חוזרים לחדר להתקלח לקראת הערב. ואז מגלים כי אין מים חמים!! ולא הבנו איך נוכל לחמם את המים. אז עשינו מקלחת קרה ושוקית מהירה (למחרת בבוקר בבירור בקבלה מתברר כי לכל הבונגולים אין מים חמים, רק קרים וניתן לעבור לחדרים רגילים, אנחנו וויתרנו). ואז נחים קצת...

ב- 20:00 יצאנו שוב, הפעם לתור ולהכיר את האזור וגם לחפש מסעדה לאכול בה ארוחת ערב... בין ההליכה, גילינו את הטיילת שבין המלונות. נחמד. בעיקרון, כך הבנו עד כה- ישנם 3 "מעברים" בין הכפר סיירה, בה אנו לנים, לבין כפר מה-האד הדרומי יותר. המעבר הראשון הוא הטיילת, בה אנחנו עוברים עכשיו, השני הוא הכביש, בו עוברים עם הרכב, על האופניים ואף בהליכה (פחות נעימה) עם עליות ומורדות והשלישי הוא דרך החופים. אז, בטיילת עברנו בין המלונות ובין המסעדות, מגלים המון מסעדות עם "שעות שמחות". כלומר, עם מבצעים בשעות מסוימים והרבה הרבה על האש. משום שעברנו את השעה של השעות השמחות, החלטנו לאכול במסעדה רגילה ולחזור לעל האש למחרת. אכלנו במסעדת "The Brother", מחוץ לטיילת. אני אכלתי ספגטי ומוטי אכל סלט טונה ובסוף הזמנו גם סלט פירות, שכלל אננס, אבטיח ובננה. יופי טופי! באותה מסעדה, שיחקנו גם סנוקר. ברור שאני ניצחתי. חוזרים לחדר, מוטי צופה בסדרת "הנמלטים" ומתעצבן כי האינטרנט כאן גרועה. אני משלימה יומן מסע כתוב.

יום שלישי 6.9.2011: קוטאו & קונאנג-יואן

ארוחת בוקר מזעזעת במלון. רוב האוכל הם חזיר, חזיר או חזיר. אה, וחביתה. החלטנו שאת ארוחות בוקר הבאות נעשה במסעדות. שווה לנו להשקיע יותר כדי לאכול טוב. ואז יוצאים עם מונית - סירה לצמד האיים הסמוכים לקוטאו. הם נקראים- נאנג יואן איילנדס. האיים האלו, אי נאנג ואי יואן, רצועת חול המתחברת ביניהם, ו- 3 המפרצים הסובבים עם, שוניות, הם הסיבות שלשמן הגענו. הצבעים של המים פשוט חלומיים! יש תכלת, יש תכלת ירקרק, יש טורקיז, יש כחול, יש ירוק לבנבן וכו' וכו'... משום שהמקות הזה הוא שמורה ימית, משלמים דמי כניסה של 100 בהט לאדם. יש איסור מוחלטת להכניס לכאן בקבוקי מים. השכרנו 'סט' שכולל מטריה חוף ושני כסאות נוח מול החוף. התיישבנו בו ונחנו. ירדתי קודם להתיישב בחוף. פתאום הרגשתי משהו זוחל לי על היד. זה היה סרטן קטן וחמוד, לא מסוכן. קראתי למוטי והוא הגיע לשחק עמו במשך הרבה זמן.

לאחר כשעה בחוף היפהפה, אנחנו משאירים את הדברים שלנו על הסט והולכים לאי לעלות לתצפית על האזור. תחילה הולכים בשביל עצים לא ישרים, כולל מדרגות עצים פה ושם, אל מאחורי החוף. כל הדרך ליוותה בנופים מרהיבים. חשבנו בתחילה להקיף את כל האי, אך הגענו למבוי סתום אז חזרנו לנקודת עלייה לתצפית. הנקודה ממנה מתחילים לעלות בין היער ודרך מדרגות מרובות, למעלה... בשלב מסוים, החלו יתושים להטריד מאד, בייחוד ברגליים. הצטערתי מאד שלא שמתי אוטן, למרות שהבאתי אותו לאי ובסוף לא השתמשתי בו בכלל... עולים ועולים עד שרואים סלעים, עליהם מטפסים קצת. ומגיעים לתצפית מרהיבה ביותר על כל האזור! בטיפוס על העץ ניתנת פנורמה גבוהה יותר וכמובן יפה יותר, על האזור.

ירדנו חזרה לחוף. היה מ-א-ד חם, שישר נכנסנו למים להתרענן. לאחר כחצי שעה, ב- 13:00, הלכנו לאכול במסעדה של האי. יש שם מגוון מאכלים, במחירים די סבירים. מוטי אכל אורז מוקפץ ואני רציתי הפעם לאכול משהו אחר ממה שהתרגלתי, אז הזמנתי לי פנקייק עם בננה ואננס עם רוטב בננה ושוקולד. אוי, כמה שזה היה טעים! במיוחד עם הבננה. על האננס אפשר לוותר. אכלנו לצד המפרץ היפהפה. לאחר ששבענו, חזרנו לרצועה ובמקום לחזור שמאלה לחוף בו היינו וכיוון האי עליו עלינו, פנינו ימינה לכיוון השני, שם גילינו מים יותר צלולים ויותר מרהיבים ביופיים! מדובר במפרץ שונית מפורסמת, הנקראת 'הגן היפני'. רבים מגיעים אליה לצלילה ולשנירקולינג. גם ללא מסכת שנירקול, יכולנו לראות את הדגים הרבים מהמים הצלולים. אוח, כמה דגים, כמה יופי! מלא מלא דגים בכל מיני גדלים, אפילו כרישים קטנטנים. מוטי היה מעולף לידם כשעתיים.

בזמן השפל, השביל של הרצועה ממשיך עד האי עצמו, אך בעת הגאות, המים באזור עולים ואנחנו מרוויחים תצפית צבעוניים מרהיבים. ב- 15:30, בעוד נחנו על החוף המדהים, פתאום העובדים של המקום מיהרו לסגור את המטריות ולהפנות את הכיסאות. רוב המבקרים כבר יצאו מהאי או חזרו למלון. אז מה קרה? ענן שחור וענק מתקרב לו... אנחנו מבינים כי כדאי גם לנו לזוז. מזל שקבענו עם נהג הסירה עמו הגענו לאי, שיאסוף אותנו חזרה ב- 16:00. נפרדנו מהדגים ומהחוף המדהים בצער. באזור שבין המסעדה לתחנת הסירות, ראינו כי הנהג חיכה לנו. המתנו לנוסעים נוספים ובדיוק בזמן יצאנו חזרה לקוטאו. בערב- מסתובבים במרכז הכפר בו אנחנו לנים (כפר סיירה), אוכלים מול החוף ברביקיו וצופים על שקיעה. בעצם, על השמיים הצבעוניים שמעל העננים הנמוכים. מוטי נהנה מאד מהאוכל (סטייק עוף). ואני, נטולת בשר, אכלתי ספגטי. לקינוח אכלנו אננס טרופי. מאוחר יותר, רואים מופע אש נחמד.

יום רביעי 7.9.2011: קוטאו

במקור, הצבנו יום נוסף ליתר הביטחון, במידה ונרצה לעשות צלילה כאן באזור. אך משום שהחלטנו לא לצלול- מכמה סיבות: אחת ועיקרית- אין לנו רישיון צלילה. נכון, כאן זה מקום נפלא להתחיל לצלול ויש אפשרות לקבל כוכב 1 ואפילו 2 כוכבים בתוך שבוע, אך זה לא מעניין אותנו. ניתן לעשות כאן צלילת היכרות, אך מבדיקה מעמיקה הבנו כי זה לא שווה את הכסף ושרוב הזמן (אפשר רק לחצי יום כל פעם) מלבישים את הציוד (חצי שעה), לוקחים שיעור קדם בבריכת המלון (שעה) ורק אז יוצאים לים לצלילה עם מדריך לחצי שעה. וזהו. אם רוצים עוד צלילה, זה אפשרי, רק בתוספת תשלום.. וממילא למחרת מתוכנן לנו יום שנירקולים והחלטנו שזה יספיק לנו. אז היום די התפנה לנו ואנחנו מרגיעים קצת את הקצב. את כל היום הזה אנחנו מקדישים למנוחה, ים, בריכה... אחרי ארוחת בוקר מזעזעת של יום לפני, הפעם הלכנו למסעדת בופה במסעדה סמוכה למלון ואכלנו. היה פסיידר... לא יותר מזה. הבעיה העיקרית כאן, בכל האי, שכל הזמן שמים חזיר... (בייקון / האם / פורק) וזה לא מתאים לנו. אבל כן היו כאן חביתה, טוסט, ירקות, ופלי פנקייק וכד'- כל אלה כן התאימו לנו. בנוסף לאלה, הקפה והתה גם חינם. גם עוגות. וכל זה במחיר של 150 בהט לאדם. אח"כ ירדנו לשבת בין הבריכה לחוף ופשוט היינו שם כשעתיים יושבים מדברים מול החוף, נהנים מהבריזה (רוח חמה), אפילו אין כוח להיכנס לבריכה או לחוף. בצהריים הולכים דרך החוף, לאורך כל הכפר עד לדרומה... ואז חתכנו לשביל המרכזי של הכפר, החוצה בין מלונות החוף למלונות פנימיים. נכנסנו לאחד המסעדות ואכלנו מול החוף. נחמד. הפעם אני אכלתי פנקייק בננה, משום שלא היה כ"כ משהו אחר שיכולתי לאכול, והפנקייק של אתמול היה מאד טעים. הפעם לא היה כ"כ טעים. לא נורא. מוטי לקח אורז מוקפץ יפה. חוזרים לכיוון המלון. בתחילה הלכנו על השביל, אך לא היה כייף, משום שאופנועים כל הזמן נסעו כאן. איזה מפונקים המקומיים, הם לא יכולים פשוט ללכת?.. אז עברנו לחוף וחזרנו למלון. הפעם נכנסים לבריכה. בערב כרגיל יורדים לכפר לארוחת ערב במסעדה מול החוף ונהנים משקיעה. הפעם גם ראינו קבוצה של צעירים (כנראה מארה"ב) משחקים במשחק חוף מוזר אך מעניין. עייפים מאד, כבר בתשע בערב מוצאים עצמנו בחדר... לילה טוב!

יום חמישי 8.9.2011: קוטאו

היום יצאנו לשייט - סיור בספינה אטית סביב האי הקטנטן הזה. כבר בדרך למזח, כשאספו אותנו מהמלון, פגשנו זוג חרשים מהולנד, ולאורך כל היום בילינו במחציתם, מה שהוסיף לכייף. רוב העניין בספינה זה ירידה ממנו לשנורקלים ב- 5 מוקדים. התחלנו עם חוף הכרישים, שם אמורים להיות כרישים קטנים. היה חם, אך לא היה שמש ואני התפנקתי ונשארתי בספינה, כשמוטי וכולם ירדו לשנורקל. מוטי חזר די מאוכזב, אמר שחוץ מדגים כמו של אתמול, לא רואים כלום.. אפילו לא זכר לכרישים. בחוף הבא, אוו לנק ביץ', מוטי שוב ירד בלעדיי וחזר מרוצה מכך שראה דגים מעניינים יותר- בכל מיני צבעים, וכן צדפות רבות בצבעים מגוונים. בדרך ליד הבא, אוכלים אננסים טרופיים שהמדריך הכין במהלך העצירות. בתחנה השלישית- הונג הוו ביץ', אני הצטרפתי אליו לשנורקיל, כך ששנורקלנו ביחד. ראינו גם הפעם הרבה דגים בצבעים שונים וכן צדפות, אך לא ראינו את הדגים הוורודים המיוחדים שאמורים להיות כאן. לאחר מכן אוכלים על הספינה ארוחת צהריים- אוכל תאילנדי. האוכל (מן הסתם) חריף ואני לא יכולתי לאכול אותו. מוטי אכל את כל הארוחה שלו. מזל שלקחתי לפחות קצת נשנושים לאכול. הבאתנו ליתר הביטחון, בשל בעיית האוכל החמורה כאן. (זוכרים? כמות החזירים)...

המקום הבא- מנגו ביץ'. עוד שנורקל... עד כה כל השנורקלים בני חצי שעה. כאן אני ומרלוס, ההולנדית, החלטנו שמיצינו אותם ונשארנו בספינה ודיברנו.. התחנה האחרונה הייתה ירידה מהספינה אל.. אי נאנג יואן, האי היפהפה בו ביקרנו יומיים לפני כן. הפעם המטרה הוא שנורקל בגן היפני ("המדהים"). אנחנו לא הכי התלהבנו מהדגים שם. ניתן לראותם ממילא בדיוק על החוף, איפה שראינו אותם בפעם הקודמת.. מיצינו אותם לאחר חצי שעה ואז בשעה וחצי שנותרו לנו על האי, פשוט ישבנו בחוף ודיברנו (אנחנו וההולנדים). החלק הזה היה הכי נחמד מבחינתי. החלטנו להיפגש בערב. חוזרים אחר הצהריים לספינה, לאי ולמלון.

בריכה זריזה, מקלחת, מנוחה ויאללה לארוחת ערב יחד עם ההולנדים- כריסטופר ומרלוס. ישבנו במסעדה איטלקית מעולה, אכלנו ודיברנו הרבה. הופתענו לגלות כי הם לא יודעים שום דבר על היהודים ובכלל על הישראלים ושמחנו לספר להם קצת. שפת הסימנים שלהם קצת שונה משלנו אך הצלחנו לתקשר וגם לימדנו זה את זה שפת סימנים הנוגדת. היה מצחיק לגלות שהיו סימנים שלנו שאצלם מתקבלת משמעות אחרת. המשכנו לפאב, שם הזמנו שתייה ושיחקנו סנוקר. עשינו כמה סיבובים ובאמצע הצטרפו אלינו עוד זוג מאנגליה שהכרנו על הספינה (במקרה נתקלנו כאן). הפאב עצמו מלא באנגלים (כך ההולנדים טענו שהם אנגלים, בשל צורת הלבוש וריבוי הבירות ששתו) והיה מאד מעניין לראות אותם עושים כל מיני שטויות, כמו תחרות כלשהיא ומי שמפסיד צריך לקחת לגימה ארוכה מדלי האלכוהול ולעשות שכיבות שמיכה. היה די מצחיק... חוזרים מאוחר אך מרוצים למלון ולישון.

יום שישי 9.9.2011: נסיעה לבנגקוק

את ארוחת הבוקר אכלנו באותה מסעדה כמו אתמול וגם הפעם היה מאד טעים: טוסט עם חביתה וסלט פירות לי, וטוסט רגיל למוטי. חזרנו לחדר, התכוננו ויצאנו. עשיתי צ'ק אאוט זריז בקבלה ומוטי חיכה עם המזוודות ליד החדר. כשאישרו שאפשר לצאת, הלכנו לחנות בה הזמנו את המעבורת חזרה לקוסמוי (משם הטיסה לבנגקוק). ההסעה הגיע בזמן, אספנו עוד אנשים בדרך והגענו למזח המעבורת של חברת Seatern. המעבורת הייתה אמורה להיות מהירה, אך ההתארגנות מאד אטית והיא יצאה באיחור של רבע שעה מהמזח. טעות שנייה שעשינו מראש היה, להזמין את הטיסה מקוסמוי לבנגקוק שעה וחצי לאחר הגעת המעבורת לאי. טעות שלי ולא של מוטי, מודה. לא בדקתי שעות המעבורות, משום שחשבתי שיש לאורך כל היום, אך אז מסתבר כי 3 מעבורות מ- 3 חברות שונות שטות החל מ- 9:30 בדיוק... כך, שאיחור ביציאה מקוטאו די הלחיצה אותנו, אם כי הזמנו את המעבורת הזו דווקא בשל קרבת המזח אליו היא מגיעה, הכי קרוב לשדה"ת (כ- 10 דקות נסיעה במונית). למזלנו הרב, הגענו למזח "רק" רבע שעה מאוחר יותר. זו אומר שיש לנו בדיוק רבע שעה להגיע לשדה התעופה. שוב, בסגנון "המרוץ למיליון", היינו הראשונים לרדת מהמעבורת, הראשונים להגיע למזח והראשונים לתפוס מונית לשדה התעופה. לשדה"ת הגענו בדיוק בזמן, שעה לפני המראתה. שמחנו לחזור לשדה התעופה החלומי של קוסמוי, אם כי היה לנו קצת חבל שהיינו צריכים למהר לבדיקות בטחוניות וכך לא נהנו בה כמו שקיווינו. לפחות לא בנינו על קניות בה מראש, שכן המחירים בה יקרים בטירוף. לאחר שעברנו את הבדיקות ונכנסנו לאולם המתנה למטוסים, יכולנו סוף סוף לנוח באמת. המתנו שם כ- 20 דק' עד לטיסה. לשמחתנו, הושיבו אותנו בצד הטוב ביותר במטוס, כך שבמהלך הטיסה יכולנו לצפות בנופים מדהימים לעבר האי קוטאו- לעומת בפעם הקודמת, אז קיוויתי לראותם- לשוו.

(המשך- בפרק הבא)

תאילנד- קיץ 2011 (חלק 1: צ'אנג מאי & פאי)

יום שני 22.8.2011- נסיעה לתאילנד:

לפני שנה, בדיוק ביום זה, חגגנו יחד עם כל אהובינו את נישואינו. חלפה שנה די מאתגרת- יצאנו לירח הדבש לתאילנד, וכשחזרנו- מוטי המשיך את השנה האחרונה שלו ללימודים אקדמיים ולתואר 1 ואני עבדתי די קשה בהזמנה לשקט. הקיץ מוטי סיים בשעה טובה את לימודיו וכשהחלטנו על יעד לבקר בו כדי "לחגוג" את תום הלימודים ולפני שאנחנו מתקדמים לפרק הבא בחיינו, הסכמנו שרק לתאילנד אנחנו רוצים לנסוע. עדיין לא חלפה שנה מאז שהיינו כאן, אך רצינו להגיע שוב ולבקר במקומות בהם לא היינו. אז- טיילנו רק בדרום תאילנד (קוסמוי, קופיפי וריילי ביץ'), בנגקוק וקנצ'נבורי בסה"כ זמן של שבועיים וחצי. הפעם, יש לנו 3 שבועות ואנחנו מתכוונים לבקר גם בצפון (צ'אנג מאי ופאי), בדרום (קוסמוי, קוטאו וקוננג-יואן), בבנגקוק וכן באיוטאיה. הטיסה שלנו גם הפעם נוסעת דרך טשקנט, אוזבקיסטאן. הטיסה לשם עברה חלק, ללא בעיות. ההמתנה בשדה"ת של טשקנט לקחה כשעתיים וחצי. קיווינו כי גם הטיסה לבנגקוק תהיה חלקה.

יום שלישי 23.8.2011- הגעה לצ'אנג מאי:

עלינו בזמן על המטוס, כמו שאר הנוסעים שהיו על המטוס. אולם המטוס לא המריא בזמן. אנחנו מחכים ומחכים, לא מבינים למה לא זזים. בשלב מסוים ראינו מספר ישראלים כועסים על הדיילים. מסתבר, כי לא כולם עלו על המטוס וכי חסרה משלחת אוזבקיסטית, חבורה של כ- 20 איש, כך שאנחנו אמורים לחכות להם.. מכאן ברור למה כולם כ"כ כועסים. יש אנשים, כמונו, שיש להם טיסת פנים קצת לאחר הנחיתה בבנגקוק שעלינו להספיק להגיע אליהם. אצלנו זה אמור להיות שעתיים וחצי לאחר הנחיתה בבנגקוק, כך שחשבתי מראש שאמור להיות לנו מספיק זמן.

בסופו של דבר, המשלחת הגיעה, והמראנו באיחור של שעה וחצי (!!). נחתנו כמובן מאוחר מאד. רצנו בטירוף, בסגנון של "המרוץ למיליון"- לביקורת הדרכים ולאיסוף הכבודה. אמנם הכרנו כבר את השדה של בנגקוק, אך לרוע מזלנו, הגענו מאוחר לדלפק של טיסות הפנים, והם אמרו שהשער לעלייה למטוס נסגרה כבר ושלחו אותנו לדלפק של החברה (בנגקוק אירווייס) שעומדת בסמוך, שהבהירו לנו, לצערנו, כי קנינו את כרטיסי הטיסה ללא אפשרות של החלפת מטוס. משמעו- עלינו היה לקנות כרטיסים חדשים! זה ממש עצבן אותנו, אך אנחנו משתדלים לשמור על אווירה רגועה, הרי אנחנו בתאילנד והגענו לכאן כדי לנפוש ולטייל ולא להתעצבן, כשבלבנו אנחנו מקלקלים את החברה האוזבקיסטית, שלא בטוח שמותר להם היה מתכחיליה לחכות לשאר הנוסעים, כשיש הרבה נוסעים במטוס שלא אמורים להמתין.. בינתיים, אנחנו בשדה התעופה. יש לנו שעתיים עד לטיסה. אנו נרגעים קצת, מסתובבים קצת ויושבים לאכול באזור המסעדות. היינו מאד עייפים ומוטי אפילו נרדם כשהמתנו למטוס.

הטיסה עצמה עברה מהר ובנעימים. נזכרנו עד כמה התאילנדים נחמדים וזה מאד הרגיע אותנו. קיבלנו ארוחה קלה, צפינו בטלוויזיה סדרה אסיאתי “Just for Laugh”  שבה עובדים על אנשים. מאד מצחיק! בנוסף, תצפנו נוף יפה מהמטוס על העיר בנגקוק ועל הנהר החוצה אותה. בצהריים נוחתים בצ'אנג מאי. איסוף הכבודה ואנחנו משוחררים! עלינו על מונית (120B) אל העיר, נסיעה של כרבע שעה בלבד עד המלון.

לפני כל... קצת על צ'אנג מאי:

עיר הבירה של הצפון, עיר לא גדולה, אך מלאה במקדשים (קראנו שיש יותר מ- 300, הפסקנו אחרי איזה 10 לספור) וברחובות מסתובבים נזירים עם גלימות כתומות. בצפון תאילנד אנחנו מתכננים 6 ימים ועוד 3

ימים בעיירת פאי שבהרים. והרבה הרבה טבע, אומנות, תרבות וחיות.

מגיעים למלון "Lanna House". צ'ק אין מהיר ואנחנו נכנסים לחדר מס' 002. כבר על הכניסה היו בעיות: הכיור היה סתום, והיה ריח די לא נעים, כנראה עובש. מודיעים כמובן לקבלה ותוך זמן קצר הגיעו לחדר לתקן את הסתימה בביוב. לגבי העובש, הם אמרו כי בגלל הנזילה מהמזגן, יש על הפנל שמתחת אליו קצת עובש וכנראה הריח בא ממנו. לא יכלו לתת לנו חדר אחר... נתנו לנו להיכנס לחדר ולשלם כשיהיה לנו כסף. אז מאוחר יותר, יצאנו לעיר כדי להמיר מדולרים לבהטים. (מלון- 700B ל- 7 לילות, כשלילה אחרון חינם). בהזדמנות זו, הכרנו קצת את העיר. חוזרים לחדר למנוחה רצינית של שעתיים. בערב מתעוררים כמו חדשים, לזמן קצר. יצאנו

לאכול במסעדה קרובה למלון. מוטי אכל פאד תאי ואני אכלתי שניצל עם צ'יפס. (320B ביחד). לאחר מכן לא בזבזנו זמן והלכנו כ- 10 דקות לשוק הלילה. מדובר בשוק ססגוני, עם כל מיני פריטים אמנותיים, שהאומנים עובדים עליהם במקום- מציירים או מגלפים לנגד עיניכם. השוק מאד גדול ותוסס. הדוכנים יפים ונעים להסתובב בו. ניתן למצוא כל מיני פריטים- בגדים, נעליים, שעונים, ציורים, סרטים, מוסיקה, חפצי אומנות, וכו' וכו'. היינו כ"כ עייפים שלא בא לנו להתמקח ולעשות קניות. אך אין דבר, אנחנו כאן עוד כמה ימים, נעשה כבר קניות... חוזרים למלון. קצת אינטרנט, מקלחת, סידורי הדברים שלנו והולכים לישון.

יום רביעי 24.8.2011- צ'אנג מאי:

השכמתי קום הבוקר ב- 4 ולא הצלחתי להירדם במשך שעה. אז קמתי, השתמשתי באינטרנט קצת, מתוך כוונה להתעייף עוד קצת ואכן לאחר 40 דקות חזרתי למיטה ומיד נרדמתי. התעוררנו ב- 8:30, מוכנים לחרוש את העיר. יורדים לאכול ארוחת בוקר סבירה במלון (פנקייקים, קצת אוכל תאי, פירות וירקות, לחם מגוון... וכמובן שתייה- מים, חלב ומיץ תפוזים וכן תה וקפה). ב- 9:30 יוצאים לתפוס סונגרדו סיורים הראשון שראינו ולאחר התמקחות קלה, הגענו לסיכום של 600B לכל היום, ואנחנו יוצאים לדרך.

חצי שעת נסיעה בלבד והגענו ל- 'ממלכת הנמרים' (Tiger Kingdom). במקום יש הרבה נמרים, מכל מיני גילאים ומסעדה. האטרקציה כאן כמובן, מפגש עם הנמרים. כבר בכניסה, אנחנו מבינים כי זהו מלכודת תיירים, למרות שידענו מראש שהכניסה אל כלובי הנמרים הינן בתשלום. אבל חוץ ממפגש עמם, יש עוד הצעות (בתשלום) לצלם של הפארק, שתמורת 300B, מקבלים דיסק ובו 50-100 תמונות, או לשלב מספר כניסות במחיר מוזל. כניסות אפשריים הם: גדולים (בני 9-12 ח'), בינוניים (בני 6-9 ח'), קטנים (בני 4-5 ח'), או קטנטנים (2-3 ח') וכן נמרים שרק נולדו (מלידה עד 1 ח').

אני החלטתי לקחת את הנמרים הקטנטנים ואת מדיום- יחד עם מוטי, שהחליט להיכנס רק אליהם. התחלנו עם הקטנטנים, אליהם מוטי לא יכל להיכנס לצלם, אז המדריך צילם את כל התמונות שלי עמם. הנמרונים נוראאאא חמודים ושובבים. הייתי בו 10-15 דק'. לאחר מכן הלכנו לראות נמרים שרק נולדו. חמודים מאד! חבל שיכולנו לראותם רק מרחוק. ואז מוטי ואני נכנסנו לכלוב של נמרים בני 6-9 ח'. המדריך שהיה לנו היה קצת מצחיק וכל הזמן אמר לנו בשפת הסימנים, שהנמרים יאכלו אותנו.. הבילוי עם 3-4 הנמרים שבכלוב הינם 15-20 דקות.

בכל מקום שקראנו, אמרו שמדובר בנמרים לא מסוממים, למרות שהם נראים כך, אלא נמרים שאולפו ע"י נזירים. אנחנו נטינו להאמין לכך, אלא שכל הנמרים שפגשנו או ראינו, היו מאד ישנוניים והמדריכים אמרו שהם אכן ישנים הרבה, אם כי הם לא מסוממים, למרות שכשהאכלתי חלב נמר קטנטן, הוא אכל רק קצת ומיד נרדם.. מסומם או לא? כנראה אין לדעת.. לבסוף, לפני שיצאנו מהמקום, הלכנו לראות את שאר הנמרים. הקטנים, הגדולים וכן האריות הישנוניים. היינו כאן כשעה ואז המשכנו הלאה.

נסענו כ- 45 דקות והגענו ל- מקדש "דוי סוטפ" (Wat Phrathat Doi Suthep). מדובר במקדש הבולט ביותר בעיר, למרות שבעצם הוא נמצא מחוץ לה, בהרים. נסענו למעלה, בהרים מפותלים וירוקים ירוקים והגענו בסיס עלייה להר. לוקחים קרונית (20B לאדם רק לקרונית ו- 30B לאדם לכניסה לאתר) ועולים בנסיעה קצרה למעלה. ההר המדובר הינו הר גרניט, שגובהו 1,676 מ' ברכס ההרים Loi Lar Mountain Range המתחם שעליו נמצא המקדש גדול, מלא במקדשים קטנים, פסלי בודהה ונרות לתפילות המאמינים. מהפסגה נשקפת, כשיש ראות טובה, נוף יפה על העמק, אנחנו ראינו בעיקר עננים לבנים, שממילא רוב הזמן מקשטים את העמק. מקום יפהפה ביותר. על ההר שהינו כ- 20 דקות וממנו ירדנו ב- 309 מדרגות שגבי המעקות הינם נחשים ארוכים ארוכים ובסופה, למטה, ניצבת ראשי הדרקונים הענקיים. למטה, בבסיס ההר, מחכים לנו שוק גדול, של בני השבט Mong. זהו הקבוצה השנייה בגודלה מבין שבטי ההרים שמקורם מדרום סין והם מעדיפים אזורים גבוהים, כמו פה... בני השבט ידועים כאנשים עצמאיים ועובדים וכאן לרוב הגברים. קונים לנו אננסים טרופיים (20B) וממשיכים הלאה.

*** לדעת קצת תאילנדית: המילה דוי בתאילנדית זהו 'הר' ***

גן החיות (Chiang Mai Zoo)- מקריאה מרובה באינטרנט, התרשמנו שכדאי לבקר בגן החיות. להסתובב בנינוח מספר שעות, עד שמתעייפים. הכניסה אל הגן ממילא לא יקרה (100B לאדם), למרות שהכניסה למתחם הפנדות הינו בתשלום נוסף (100B לאדם). רוב החיות אסייתיות ויש עוד כמה אטרקציות במקום- כגון רכיבה על פילים, רכיבה על סוסים, איימקס 4 ממדי, עולם השלג וכד'. אנו הסתפקנו רק בכניסה לגן החיות ובפנדות. חשבנו שגם נראה מופע החיות, שכולל תוכים ועוד מופע של כלבי ים. ראינו כמה חיות, היה נחמד, אך גילינו כי לא ניתן לראות את המופעים בגלל שזה לא העונה ושהיו מעט מדי פנדות. לא נורא, כמובן שלא נתנו לזה להרוס לנו את הכייף.

ב- 15:30 מסיימים את הטיול להיום וחוזרים למלון. אוכלים צהריים ונחים קצת. בערב חוזרים לשוק הלילה והפעם עורכים קניות. קנינו הערב שני עניבות למוטי, תיק יד לי, שני מנורות יפות מעבודות יד- לשים על שדי שינה לצד

המיטה בבית החדש, שני כובעים לטיול, וכמובן שלא וויתרתי על גלויות. כמו כן, אוכלים ארוחת ערב. הדבר המדהים ביותר בשוק היה שהמוכרים יכלו לזהות אותנו כישראלים. אנחנו לא מדברים בד"כ, אלא ורק מסמנים כך שלא שומעים את הקול שלנו, אך בכל זאת בכמה דוכנים הצליחו להבין שאנחנו ישראלים, בכך שאמרו "תודה" או "שלום". מדהים! המוכרים במקום אוהבים מאד שמתמקחים עמם על המחירים לכל דבר. יש כמובן לכבד אותם, וכך הם יכבדו אותך בחזרה. ב- 22:00 חוזרים מותשים לחדר, קצת אינטרנט ולישון.

יום חמישי 25.8.2011- צ'אנג מאי:

התעוררנו הבוקר די מוקדם, ב- 6:00. יורדים לאכול ארוחת בוקר ואז מתכוננים. ב- 8:00 ממתינים בלובי להסעה מאורגן. רק ב- 8:20 הגיעו לאסוף אותנו ואנחנו נוסעים יחד עם המדריכה הואי, שמוטי אוהב לקרוא לה 'אוי' בשל שם דומה, אוסטרלי אחד ומשפחה סינית לסיור  "Safari – Long Neck''. הביקור הראשון היה חוות הסחלבים והפרפרים (Orchid & Butterfly Farms), שבעמק Mae Sai. במקום בעצם שני חוות צמודים. האחד- חוות הסחלבים, בו יש מגוון עצום של צבעים. החווה השנייה שייכת לפרפרים. החווה קטנה יותר מקודמת ואמורה להיות בה מלא פרפרים. אנחנו ראינו קצת, בעצם לא שמנו לב לאזור זה ומשום שנתנו לנו רק חצי שעה לאזור זה, היינו רוב הזמן בחוות הסחלבים וכמה דקות בלבד בחוות הפרפרים. לאחר ששטפנו את העיניים שלנו מהסחלבים היפהפיים והפרפרים, הגענו למקום בו למדנו איך מכינים נייר מיוחד מצואה של פיל, כך- אוספים את הצוואה, שוטפים אותה ומרתיחים למשך 5 שעות; מעבירים את התכולה למכונה שבה מסובבים את הסיבים כ- 3 שעות. כשמסיימים, מוסיפים צבע לסיבים ומעבירים באופן שווה לתוך תבניות; את התבניות מייבשים בשמש. לאחר שהנייר יבש, מורידים בעדינות בעזרת נייר זכוכית את החספוס של הנייר. לבסוף, מייצרים מגוון של מוצרים כמו מחברות, קופסאות, אלבומים ומסגרות לתמונה. מבקרים בחנות למכירת כל מיני דברים הקשורים לנייר. כרטיסי ברכה, אלבומי תמונות, פנקסים, מסגרות וכו' וכו'..

עובדות:

פיל אוכל בין 200 ל- 250 ק"ג מזון ביום בממוצע, מכמות זו, אנחנו מקבלים 50 ק"ג של גללים. תרגום לנייר: פיל אחד מפיק כ- 115 דפי נייר ביום. הפילים אינם מעכלים מוצלחים, כמעט מחצית ממה שהם אוכלים, עובר ישירות לקצה השני. אולם, רוב התזונה של הפילים היא סיבים, וכך, בנדיבות, הפילים עושים את השלב הראשון להפקת הנייר. הגללים של הפילים לא אמורים להריח, למעשה, אם הגללים מריחים גרוע, זה יכול להיות סימן שהפיל חולה. דפי הנייר של הגללים של פילים לא מריחים בכלל, והם נטולי חיידקים.

ממשיכים הלאה ל- Mae Taeng Elephant Camp, חוות פילים, בו ישנם מספר אטרקציות, שעיקרן- מן

הסתם, פעילות עם פילים. קודם כל, אנחנו נפגשים עם מספר פילים. לא מכבר אנחנו לומדים עד כמה הם מנסים לסחוט כסף מהתיירים. עבור כל דבר שעושים עם הפילים, הם רוצים בהטים. מפוזרים בכל החווה דוכנים למכירת בננות או קני סוכר עבור הפילים. האכלנו גם גורי פילים חמודים. מופע קצרצר של הפילים. קראתי במספר מקומות כי המופע האידיאלי של הפילים לוקח שעה ואילו הפעם זה היה "רק" רבע שעה. ברור שלא אכפת להם, הרי אנחנו הגענו כסיור מאורגן, כלומר משלמים פחות יחסית למקום. אבל מבחיתנו זה בסדר גמור. לא היינו רוצים שהפילים יסבלו יותר מדי מלערוך את ההופעות. ראינו אותם רוקדים, משחקים כדורגל ומציירים. זה בהחלט הספיק לנו. אז נכון, בטיול הקודם פגשנו מספיק פילים וגם רכבנו מספר פעמים, אך אחד הסיבות שרצינו לראות אותם היה שרציתי היה לראות אותם מציירים, בגלל שקראתי שהפילים מחזיקים בשיא גינס כציירים. אבל אלו לא הפילים מהמחנה הזה אלא ממחנה אחר, Mae Rim, והציורים של הפילים לא עודדו אותנו בכלל כי הפילים בעצם לא אלו שציירו אלא המאמנים כשהם מחזיקים את החדק שלהם..

לאחר מכן, ערכנו רכיבה בת ה- 20 דקות על כרכרות רתומות לשוורים. וככה נראית התנועה- שוורים בכיוון 1, פילים בכיוון הנגדי. על השוורים מטיילים בכפר הסמוך ובשדות קני הסוכר, מול נופים ירוקים מרהיבים

מסביב, הרים מכוסי עננים לבנים. יפהפה! והשוורים הביאו אותנו לכפר השבט Lisu. מקורם של בני השבט- בורמה וטיבט והם מהווים את השבט הקטן ביותר מבין שבטי ההרים. מתיישבים בגובה של מעל 1,000 מ'.

נשות השבט לובשות טוניקות ארוכות וצבעוניות מעל המכנסיים, הגברים לובשים מכנסיים ירוקים או כחולים המהודקים מסביב לקרסולים. בני השבט רשאיים לבחור לעצמם את בני זוגם, מין לפני הנישואין מקובל ונישואים מחוץ לשבט נפוצים מאוד. בני השבט חיים מגידול תירס, אורז, אופיום וירקות. כאן, לפרנסה הם מנסים למכור כל מיני עבודות יד שעשו, לתיירים המגיעים למקום.

את הדרך חזרה למחנה הפילים אנחנו עושים בדרך "המקורית" ביותר.... רכובים על הפילים. כ- 40 דקות מסע איטי אך מרהיב, דרך שדות קני סוכר, דרך נהר לתוכו הפילים נכנסים כדי לשתות וכן בכפר מקומי, ממש לצד בתים תאילנדיים. הפיל-מן שלנו היה מאד עדין עם הפיל עליו רכבנו ובנהר הוא נתן לו מספיק זמן לשתות,

לעומת פילים אחרים. חוזרים למחנה, ופונים למסעדה של המקום, בה הייתה לנו ארוחת צהריים- בופה של

מאכלים תאילנדיים. היי! אפילו אני מצאתי כמה מאכלים תאילנדיים לאכול, כל הכבוד לי!! אך... במסעדה גם נאבקתי עם יתושים עד שלבסוף ניצחתי אותם בעזרת אוטן והמשכתי לאכול ברוגע. האטרקציה האחרונה במחנה זה- עלינו על רפסודת במבוקים ושטנו בעזרת 2 משייטים תאילנדיים במשך כ- 40 דקות, שייט רגוע על נהר זורם ומדי פעם נכנס בין מפלים קטנטנים.

שבט ההרים קארן (Karen Hill-tribe Village): מדובר בשבט הגדול ביותר מבין שבטי ההרים. מקורם

מבורמה, שהגיעו לתאילנד במאה ה- 17 והם מתגוררים בעמקים ואזורים נמוכים, ברחבי צפון תאילנד. בכל כפר 20-30 בקתות, בהם הם חיים יחד עם ילדיהם. כאן, בכפר בו ביקרנו, בנות השבט הן ארוכות-צוואר, כלומר הן לובשות חישוקי נחושת על הצוואר, כבר מגיל 5, וכל שנה הם מוסיפים אורך לצוואר ומשנים את משקלם. האמונה היא שהצוואר הארוך הוא סמל ליופי. ראינו גם בנות שענדו טבעות ברגליים להארכת רגליים וכן באוזניים (ומכאן נקרא התרבות "גדולי אזניים"). גם כאן בני השבט מוכרים את מעשי ידיהם לתיירים המגיעים למקום. אפילו ניסיתי לשים את הטבעות. מאד כבד!!! 

סתם מעניין לדעת: בני השבט לובשים חולצות "וי" עם צווארונים צבעוניים, ונשים לא נשואות לובשות לבן.

בגדול, ישנם 6 שבטי הרים. לכל שבט הרים יש שפה משלו, מנהגים, צורת לבוש ואמונות הייחודיות לו. פגשנו כבר 3- המונג, ליסו וקארן. 3 האחרים הם אקה, לאהו ו- פאלונג. כאן, בכפר קארן, "פגשנו" דוגמיות של השבטים האחרים:

כפר השבט Akka: אלו אחד השבטים העניים ביותר בתאילנד. הם שומרים על אמונתם ומנהגיהם באדיקות, ללא שום רצון להשתלב בחברה התאילנדית. מוצא השבט- טיבט. רובם נמצאים באזור צ'אנג ריי. לבושם- כובעים עם חרוזים, כלי כסף (טבעות, צמידים, שרשרות..). אצל רוב אנשי השבט השיניים השחורות (מכאן הן נקראות 'שחורות השיניים') כתוצאה מלעיסת צמח המחזק את השיניים, מתוך אמונה ששיניים צריכות להיות חזקות.

כפר השבט Lahu: מוצאו גם כן טיבט, הם מרוכזים לאורך הגבול עם בורמה. השבט מחולק ל- 5 קבוצות: שחור (רובם), אדום, צהוב, שלח, ולבן. נשות השבט לובשות חולצות וחצאיות בצבעים שחורים ואדומים בוהקים והגברים לובשים מכנסיים ירוקים / כחולים רחבים. אנשי השבט חיים בעיקר מגידול ירקות ואופיום.

כפר השבט Palong: קבוצה שחיה שנים רבות בתאילנד ולא נחשבת למיעוט חיצוני. כמו השבט קארן, גם כאן שמים טבעות על הצוואר, מתוך אגדה שנמרים טרפו נשים יפות, כך שהיום נשים יפות עונדות את הטבעות על צווארן וכן זוכות להגנה.

חוזרים אחר הצהריים למלון. נחים קצת ויוצאים שוב לשוק הלילה. שוק הלילה זה דבר כייף, בעיקר לחובבי הקניות למיניהן. אבל קודם כל- ארוחת ערב. הערב אכלנו פיצה. קצת יקרה אך טעימה. ויאללה לקניות. גם היום אין הרבה כוח לקנות. אנחנו יותר מעדיפים לראות מה יש כאן.. אנחנו כמובן רוצים הכול, אך כמובן אי אפשר.. בכל זאת, קנינו מספר דברים: חולצה יפה למוטי, ומשהו מיוחד- שלט לבית, עם שם המשפחה שלנו. בעברית, כן. נהדר. ולקינוח, קונים מעדן טרופי שנקרא 'בננה לוטי'. קנינו את הבננה לפי המלצה שקראנו באינטרנט- מול המקדולנדס. אכן היה ממש יאמי!

יום שישי 26.8.2011- צ'אנג מאי:

היום עשינו אחד האטרקציות ה-... שעשינו אי פעם, פעם ראשונה לשנינו. הבוקר היה גשום, אך אנחנו היינו מחוייכים, למי אכפת ממזג האוויר?! הכי חשוב החווייה. דווקא שמחתי על הגשם, כי זה יוסיף לנו היופי בהמשך. נוסעים לנו במשך כשעה למרומי ההרים, הפעם מזרחית לצ'אנג מאי. בקטע מסוים, הדרך נהייתה מאד מפותלת והגענו גבוה גבוה להרים, לתחנת  Jungle Flight שזה... אומגות!!

ההתכוננות לחוויה לוקחת כשעה- מחתימים אותך שלא תעשה שטויות, נותנים לוקרים לשמירת חפצים, מלבישים אותך היטב, ולבסוף נותנים כיסוי ראש (כנראה נגד חרקים) וכמובן קסדה. ואז... סוף סוף יוצאים לסוף הדרך! במשך כ- 3 שעות התעופפנו באומגות בין העצים, גולשים אנכית למטה, הולכים על גשרים תלויים, יורדים במדרגות ספירלות הבנויות סביב העץ ובעיקר עפים! יחידים, זוגות, בלי ידיים, עם גרזן (כדי לעצור, כאשר הגלישה מהירה יחסית) ולרוב בלי. כייף!!!! היינו כ- 15 בקבוצה, חצי מהם ישראלים והשאר- מגרמניה, אוסטרליה ועוד 2. מזג האוויר כבר לא היה גשום, אך גם לא היה חם. נעים, נעים ביותר! חוזרים לתחנה, שנמצא בעצם בכפר מקומי, מורדים את כל הציוד, מקבלים חולצה של האומגות כמתנה, ונפרדים מהמדריכים המקסימים. לאחר מכן אוכלים ארוחת צהריים- אוכל מקומי מול ההרים הירוקים שמתחבאים בין העננים. לבסוף חוזרים למלון, לשם מגיעים אחר הצהריים. שמים כביסה במכבסה ל- 24 שעות (במחיר מצחיק של איזה שקל או שניים).

יותר מאוחר יורדים למרכז העניינים, הפעם מחפשים אחר בית חב"ד כדי להדליק נרות שבת, אך זה היה

רחוק משחשבתי אז לא הספקנו להגיע בזמן. אוכלים אר"ע ומסתובבים כרגיל בשוק הלילה... הפעם גילינו אזור עם דוכני אוכל אטרקטיביים הבנויים מסביב לאזור ישיבה ענק, שמעל במה ממולו מתקיימות מדי ערב הופעות פולקלור בחינם. אנחנו כמובן ישבנו לראות חלק מהמופע. באזורים אחרים אף ניתן לצפות באגרוף תאילנדי. אנחנו לא ראינו.

יום שבת 27.8.2011- צ'אנג מאי:

היום יצאנו לפארק לאומי 'דוי אינטנון' Doi Inthanon National Park המדהים!!! מזג האוויר הבוקר די מעונן, ובהמשך השמיים התנקו מהעננים וכך במהלך היום היה חם מאד, אך זה כלל לא הפריע בטיול. הפארק נמצא כשעה וחצי נסיעה דרומית מערבית לעיר.נסענו שוב עם המדריכה הואי, איתה נסענו גם שלשום לספארי, ישראלי אחד ושני ספרדים נחמדים מאד. השם "אינטנון" הוא ע"ש Inthawichayanon, שליטה האחרון של צ'אנג מאי, שמת בסוף המאה ה- 19. הוא הודאג מיערות גשם וניסה לשמר עליהם. בשל גובהו של ההר, שהינו ההר הגבוה ביותר במדינה, הפארק נקרא לעיתים קרובות "הגג של תאילנד".

המקום הראשון בו עצרנו, מיד בכניסה, היה מפלי  Namtok Wachirathan העצומים, הנקראים ע"ש הנסיך. כבר מהחנייה מרגישים את ההתזות של המים. מתקרבים בריצה בחיוכים למעלה לקבל עוד התזות. הנוף.. אוח, איזה נוף מדהים, איזה מפלים יפהפיים! אנחנו הגענו למקום די מוקדם (בסביבות השעה 11:00). אם מגיעים למקום עצמאית, שווה להגיע דווקא בשיא היום, בשעות הצהריים, כאשר השמש מעל המפלים, כך תזכו לראות קשתות מדהימים הידועים במקום. עלינו בהליכה קצרצרה אל פסגת השמורה, הר אינטנטון, שהינו ההר הגבוה ביותר בתאילנד (2,595 מ'). הגענו בדיוק אל הנקודה הזו, שנמצא במעין גן עתיק מאד, מהמאה ה- 19 אך יפהפה, והוא נבנה עבור המלך והמלכה. על הפסגה די קר, קור מסוג הרי ירושלים... ביקרנו גם בצ'די המלך וצ'די המלכה: מדובר במקום יפהפה ביותר, בו נמצאים שני פגודות- אחד למלך ואחד למלכה. סביב כל פגודה ישנם גני פרחים יפהפיים.

*** לדעת קצת תאילנדית: המילה צ'די בתאילנדית זהו בעצם 'פגודה' ***

מהאזור ישנם נופים מרהיבים על העמק, שכולל הרבה גווני ירוק- ועל עננים לבנים המחביאים את העמק רוב הזמן. אנחנו גם זכינו לנוף מרהיב זה כאן. המקום הבא היה כפר שבט ההרים מהונג. את השבט כבר ראינו, בהר סוטפ, ששייך לשרשרת הרים אלו, אליו שייך גם הר אינטנון. ואז עצרנו לאכול ארוחת צהריים במעין אזור מסעדות תאיים לאומיים. ישבנו כולנו ביחד באותו שולחן ודיברנו הרבה... היה נחמד מאד. כולנו בערך באותו גיל והספרדים היו בהלם מזה שיש ישראלים שמטיילים בתאילנד במשך תקופה ארוכה. הישראלי שהיה איתנו,

מטייל 6 שבועות... בסוף הצטלמנו כולנו ביחד והמשכנו בדרך. מפלי סירית'אן Namtok Sirithan: עוד מפל יפה, היורד מגובה כ- 40 מ' והוא זורם מנחל Mae Klang River. המפלים נקראים ע"י המלכה שהגיעה לבקר במקום. כדי להגיע למפל, ירדנו כ- 100 מ' במדרגות דרך יער יפהפה.

המקום האחרון להיום- טרסות אורז . בכפר מקומי הצמוד לטרסות האורז, ראינו את צורת החיים של השבט, את צמחי הקפה ואיך נשות המקום סורגות צעיפים. בחנות בה הן סורגות, מוצעים למכירה מגוון צעיפים. איננו זוכרים איזה שבט מדובר, יש מצב שאלו בני השבט קארן (ללא הספירלות על צוואריהן), מכיוון שרק 2 בני שבטים חיים כאן- שבט מונג ושבט קארן. מאוחר אחר הצהריים חוזרים עייפים אך כמובן מרוצים מהיום הנהדר למלון. מתכוננים, נחים, אוספים את הכביסה ומזמינים טיול למחר. בערב שוברים את השגרה, לוקחים טוק טוק- הדרך הפופולארית השנייה לנסיעה בעיר והאזור, ויוצאים לקניון הגדול ביותר בתאילנד, 'סנרטל קניון איירפורט פלאזה' שמו. היה ממש כייף לטייל כאן- מקום אותונטי לגמרי, מסתובבים שם כמעט ורק תאילנדיים. ככה יכולנו לראות את התאילנדיים האמיתיים ביותר! המקום ענק, יפה, נקי ויש בו חנויות מרשימות. אחד האזורים שנהננו בו הוא אזור האוכל המקומי (C Food) במחירים מגוחכים ביותר. יש בו כל מיני מאכלים מקומיים החל ממאכלי ים- דגים ולובסטרים, כלה ג'וקים ותולעים ועד למאכלים אסייתיים שונים- כגון סושי. ראינו גם מין אקווריום ענק, בגובה קומה ובו דגים ענקיים. מדהים! עוד מקום בו נהננו היה מאפייה ריחנית שם ראינו עוגות יפהפייות ומוטי אף קנה ופל קטן וטעים (15B). אכלתי שם פיצה האט וקניתי כמה חולצות חלקות בצבעים שונים, למחר. לפני שעזבנו את הקניון, קנינו ארוחה ב- KFC ולקחנו טוק טוק חזרה למלון, שם מוטי אכל את הארוחה ואני גם אכלתי קצת ממנו. מוטי מאד מאד נהנה מהאוכל.

יום ראשון 28.8.2011: צ'אנג מאי

היום היה יום טיול האחרון שלנו באזור צ'אנג מאי. זה היה יום רגוע יחסית ואנחנו משלימים ביקור ב- 3 מקומות בהם לא היינו ומתחילים באזור בו הכי חיכיתי לבקר. האזור זהו כפרי אומנים (Handicraft Villages) ברח' San Kampaeng, אשר בעיירת Borsang, כחצי שעה מזרחית לעיר. מדובר ב- "כפרים" בהן ניתן לחזות ולהתרשם מתהליך ייצור עבודות יד מרשימים של המקומיים ב- "מפעלים" מופלאים, שהכול נעשה במקום, מול עיניכם.

-   המקום הראשון בו ביקרנו היה המרתק ביותר- כפר המטריות  Umbrella Village. השם מכונה כך בשל יצרני המטריות הרבים המתגוררים בו. כמעט כל הכפר הוא מקבץ של חנויות לחפצי נוי ועבודות יד, שמוצעים בהן למכירה מטריות ושמשיות מצוירות, מניפות, כלי כסף, מקלעות קש, חפצי במבוק ועץ טיק, פסלים, כלי חרסינה ועוד. כאן מתארים את תהליך ייצור הנייר ממנו עושים את המטריות התאיות, את תהליך ייצור המטריות מעץ, את הצביעה והציור על המטריות: היצירה מתחילה מעצי סה Sa Tree, משם לוקחים את הקליפות. את הקליפות האלו מרתיחים, ואז שוטפים ומנקים אותם. לאחר מכן, מכאים את הסיבים, אותם שמים לאחר מכן במיכל סינון; חותכים את הבמבוקים לפי גודל, מחוררים להוספת מחרוזת, מרכיבים את החישורים ומרכיבים שני מסגרות להכנת הכיסויים; מכסים את המטריות בבד, ואז שמים אותם בשמש, לייבוש; צובעים את הכיסויים בצבעים שרוצים "לצבוע" את המטריות. לבסוף, מציירים בכל מיני ציורים יפהפיים את המטריות. הדבר המגניב ביותר זה שניתן לעשות כל מיני ציורים על חולצות, תיקים, מכנסיים וכד'. הציורים מבוצעים במקום, תוך כמה דקות. הבאנו מראש חולצות שחורות שקנינו בשוק הלילה וכל אחד מאיתנו עשה ציור יפה על החולצות. אני בחרתי בציור של פילים בשקיעה ומוטי בציור של נשר. כל ציור עולה 50-200 בהט, לפי הגודל. את החולצות צריך

להביא, אחרת תיאלצו לקנות בחנות.

-   כפר התכשיטים  Jewelary Village- בו ראינו שלבים שונים של בעיבוד אבנים ותכשיטים יקרות, כגון ג'ייד, יהלום, ספיר וכד', שחלקם נמצאות במכרות דרום תאילנד. הסיור הינו מודרך וכשהבנו זאת, הסברנו להם שאנחנו לא שומעים... לבסוף קיבלנו מדריכה נחמדה, שרשמה לנו את התהליך. הסיור באולם לקח כ- 10 דקות.

האטרקציה העיקרית במקום היא כמובן מין חנות ענקית למכירת תכשיטים עם זהב, קראט, זהב לבן, זהב צהוב, ספיר, יהלום וכד'- רק מהשתרצה, כמובן במחירים לא מבוטלים. האישה שהדריכה אותנו, ליוותה אותנו ואף נתנה לי "למדוד" טבעות בשיווי מאות ואף אלפי דולרים, ולא הבינה למה אנחנו לא רוצים לקנות... לכו תבינו תאילנדים, גם הישראלים קמצנים... ועכשיו ברצינות, היה לנו קצת חבל על כל ניסיונות הסחיטה של העובדים במקום, מה שמוציא אותנו על החשק להמשיך להסתובב ולראות סתם את התכשיטים היקרים. בחנות וגם ישנה איסור מוחלט לצילום.

-   כפר ציפוי לכה Lacqueware Village- בו ראינו תהליך ייצור הלכה, שזהו אומנות עתיקה, המתחיל מבמבוק או מעץ טי ומסתיים ב- 7 שכבות לכה. לאחר הציפוי, מתחילה צביעה, גילוף סופי, ציפויים מעלים, זהב, קליפות ביצה וכד'. מעניין מאד, גם פה הובילו אותנו לאולם ענק בניסיון לשדוד כסף עבור מכירת העבודות.

-   כפר אריגות משי Silk Village- כאן התהליך מתחיל בגידול תולעי משי, טוויטת חוטי משי / כותנה, צביעה ואריגה. לבסוף כרגיל, אולם למכירת כל מיני בגדים וציפויים לרהיטים.

-   כפר לגילוף מעץ טיק Teak Wood Carvings- שם ראינו המון מוצרים מעץ, גם עם אומנות של גילופים מדהימים ביותר מעץ. זהו, לאחר 3 שעות של שיטוט בכפרי אומנים, פנינו לראות עוד קצת חיות. נוסעים לנו

כחצי שעה ל- Mae Rim.

ביקרנו בחוות הנחשים Mae Rim Snake Farm: התחלנו עם מופע הנחשים בו הפגינו המאלפים שליטה וירטואלית בנחשים כשהוא תופס אותם מלאי ארס בידיים ובפה. מדובר בנחשי ממבה, קוברה ופיתון הארסיים ביותר. ליטפנו אותם וגם החזקנו אותם לשנייה. מוטי אף החזיק נחש על הראש. בס"כ מופע נחמד, מוטי נהנה לראות את הנחשים, אך הפריע לי מאד הרעיון של התעללות בבע"ח וניצולם לתיירות..

חוות הקופים  Mae Rim Monkey Centre: האטרקציה העיקרית כאן היא מופע הקופים, שבו רואים אותם קוטפים קקטוסים, רוכבים על אופניים, קולעים סל, מנסים לשדוד מהקהל כסף וכד'. לבסוף נתנו לכל מעוניין להחזיק ולהצטלם עם קוף. ללא תשלום. לאחר המופע, הלכנו לראות קופים. היו שני אזורים עם קופים- אחד, עם גורי קופים חמודים, שובבים מאד. לא יכולנו לעזוב את מבטינו מהם. הם מוחזקים בכלוב אמנם מרווח, אך עם רשת צפוף ביותר, כך שלא יכולתי לקבל תמונה טובה. אזור שני, פתוח, עם קופים רבים משתובבים להם, כל אחד בתחומו- עם אזיקים. לא הכי נחמד לראות...

זהו! ב- 16:00 חוזרים למלון. נחים ואורזים את הדברים שלנו. בערב קופצים לשוק יום א', סוף סוף שוק מגוון. השוק נמצא ממש בתוך העיר העתיקה. עלינו לחומות לתצפת מלמעלה על השוק עצמו. מדובר בשוק מדהים והמפורסם ביותר בעיר, שהולך ותופס תאוצה. זה שהשוק ממוקם בחומות, הופכת את השיטוט למהנה, אם כי לנו היה צפוף, חם וגדול מדי- השוק כאן באורך ק"מ 1! בשוק שפע של דוכני מזון, מוזיקה, בידור חוב וכמובן דוכני אומנות רבים ומיוחדים. כמובן שיש כאן מסז'ים. כמעט כל המוצרים כאן מזויפים. גם כאן מזהים ישראלים וישמחו להתמקחות. החפצים האמנותיים נעשים אף הם במקום מתחת לעיניכם, יותר משוק לילה. אנחנו משום מה פחות נהנו כאן מאשר בשוק לילה. האווירה שם שונה לגמרי, ובעינינו, גם המוצרים שם יפים יותר מאשר כאן.

יום שני 29.8.2011: נוסעים לפאי!
נסיעה מפותלת של 4 שעות במרומי ההרים במיניבוס לוקחת אותנו לעיירת פאי. מדובר בכפר ירוק בצפון הרחוק, בו יש אווירה נפלאה של שקט וסביבה נמצאים מפלים, מעיינות חמים, פילים, כפרים, שווקים וכד'. לא סתם זה אחד המקומות המיוחדים ביותר בצפון תאילנד, ולשם כאמור, הגענו.

הגענו לשם בשעות הצהריים. העיירה קטנה מאד, בת מס' רחובות בלבד והניידות שם הן בהליכה, על אופניים או על אופנוע בלבד. אין רכבים (יש אך מעט מאד), לא מוניות, לא טוקוטק, גם לא מטוס... ירדנו מההסעה, ישר לחפש מסעדה לאכול ארוחת צהריים. מוצאים אחת נחמדה, ואוכלים שם. מוטי אכל פאד תאי ואני שניצלים עם סלט וצ'יפס. מהארוחה הלכנו למלון שלנו, בו הזמנו מקום מראש. בקבלה מתברר, כי משום שמגיעה למחרת קבוצה גדולה של 80 תאים ולכולם תפוסים החדרים של מחר, כך ששדרגו את החדר שלנו לחדר הכי מפואר שיש להם, בונגלו על גדות הנהר. איזה יופי, למה לא... התאים לנו ביותר!

הבונגלו עשוי כולו מעץ, במבוק. הנוף שנשקף ממרפסת הבונגלו על הנהר ועל ההרים יפים. איזה יופי, תחושת השלווה הזו! בחדר מיטה זוגית עם נוף (מוגבלת במקצת ע"י עצים) לנהר, מקלחת ושירותים צמודים, מזגן!!! (חם, מאד מאד חם בפאי!), וגם מאוורר. גם אלחוטי יש כאן. למרות שהבאנו עמנו מחשב (לא רצינו להשאיר בצ'אנג מאי), אך רצינו להתנתק קצת כך שלא השתמשנו בו.

לטיול בפאי לא תיכננו כלום, הכל כאן אמור להיות ספוטונני עבורנו. הלכנו חזרה למרכז הכפר לראות מה אפשר לעשות, כדי לנצל את היום היפה בחוץ. ההתניידות העיקרית כאן זה באופנועים, וכולם עושים את הדרך הזו לטיולים לאטרקציות באזור הכפר. אך משום שאין לנו ניסיון בכלל על אופנועים וגם לא רצינו לעשות שיעור ראשון דווקא כאן, וויתרנו על התענוג. כך שהשכרנו אופניים, בעלות של 70 בהט (כ- 8 ש"ח) לאופניים ל- 24 שעות. תחילה טיילנו קצת סביב הכפר וניסינו להסתגל אליהם. אני אמנם גדלתי על אופניים, והיו לי כמה זוגות אופניים בחיי, בעיקר במושב. אך עברו שנים רבות מאז שרכבתי עליהם והיה לי קצת קשה לחזור אליהם, בעיקר לנסיעות בעליות... ועוד האופניים האלו ברמה הרבה מתחת למה שהיה לי בגיל 14.. (ועברו הרי למעלה מ- 20 שנה). ואז דוושנו לכיוון מפלי מה-יאן, שנמצא מחוץ לפאי, כ- 20 דקות רכיבה על שביל עם קצת עלויות. הנופים מסביב קסומים ביותר! המון ירוק, בגוונים מגוונים. שדות בהירים, הרים כהים, בתי קש פה ושם. ובעיקר מקדש מבצבץ מזהב באמצע ההרים ובו נבקר כבר מחר.
הגענו אל תחילת המסלול אל המפלים. רק כאן הבנו, למרות מה שמסומן במפה שקיבלנו, ההליכה הינה חצי שעה לכיוון המפלים והיא מתבצעת בנהר... היו הרבה יתושים (מי שזוכר, יתושים התקיפו אותי פעם, והסיפור הסתיים בבי"ח בעקבות אלרגיה). אז זה היה אלרגיה, כאן זה סתם הפרעה לנפש ובכלל, יש כאן סיכון למלריה (הסיכון הוא רק בצמוד לגבולות המדינה- כמו פאי, קנצ'נבורי וכד'). חוץ מזה, כבר חמש וחצי אחר הצהריים ופחדנו לחזור לכפר לאחר רדת החשכה.. קיצר, וויתרנו על התענוג וחזרנו לכיוון כפר. גם ככה היה לנו כייף לרכוב על האופניים ולהינות מהיופי שיש כאן. קצת לאחר שיצאנו משם וחזרנו לכיוון פאי, מוטי גילה כי השרשרת של גלגלי ההילוכים של האופניים עליו רכב, נקרעה! הוא לא עשה כלום, פשוט נקרעה תוך כדי רכיבה.. משמעו שאי אפשר לדווש באופניים. אז מה זאת אומרת? שעושים את כך הדרך לכפר, ברגל! ללכת ברגל זה בסדר גמור, זה לא ממש בעיה ואף כייף, אבל עם האופניים בצד זה לא הכי טוב ולא הכי כייף.. אך זה מה יש :) וזה בלתי אפשרי שאני ארכב והוא יילך בצד, הרי כך לא נלך ביחד ולא רעיון טוב שנתפצל במקום בו אין הרבה אנשים מסביב. ומוטי הרגיש לא נעים ש "בגללו" אני צריכה לסבול את ההליכה לצד אופניים, כך שהחמוד התנדב לסחוב גם את האופניים שלי, למרות שלא היה לי אכפת, אך הוא פשוט מתוק...

לפחות ככה למדנו שלא כדאי לנו לקחת אופניים לאטרקציות אחרות מחר. ולמחרת ממש שמחנו שלא טיילנו עם אופניים, כי החום ממש הורג וגילינו שהמקומות השונים רחוקים יחסית אחד מהשני, חלקם עם הרבה עלויות. הדבר היחיד שהדאיג אותנו היה שיבקשו תשלום עבור הנזק, אך משום שאין טעם לחשוב על זה (המקום ממנו שכרנו את האופניים כבר סגור ונחזור לשם רק בבוקר), לא נתנו לזה להטריד אותנו עד למחרת.

חזרנו לחדר, נעלנו את האופניים למרפסת, התקלחנו ונחנו קצת- מוטי קורא ספר, אני מסכמת את היום ביומן מסע כתוב. בערב, לאחר רדת החשכה, חזרנו למרכז הכפר. הזמנו סיור למחר, אז נבקר בכל מיני אטרקציות שבחרנו, עם מיני ואן (יותר יקר מאופנוע, אך זה מה יש) והלכנו לאכול אר"ע ב- The Steak House בו יש כל מיני סטייקים. מוטי אכל סטייק עוף, אותו אהב מאד. אני אכלתי סטייק דג. לא הכי התלהבתי ממנו, אך אכלתי הכל ושבעתי. בהמשך- קצת 7/11, קצת שוק לילה הפשוט ביותר ולבסוף חוזרים לחדר לפות בשינה עמוקה.

יום שלישי 30.8.2011: פאי
מתעוררים בבוקר יחד עם אור השמש, מגלים כי הלילה היה גשום והבוקר די מעונן. ב- 8:00 מזג האוויר בחוץ מאד נעים. מחזירים את האופניים לחנות ולמזלנו, לא חייבו אותנו על הנזק שממילא לא באשמתנו ואף שאלו אם אנחנו רוצים להחליף זוג אופניים כדי להמשיך לטייל עמם..
ארוחת בוקר עשירה, שוב במסעדת בית הסטייק. מסתבר שאין שם רק סטייקים, אלא ועוד מאכלים רבים. אני הזמנתי חביתה עם גבינה ומוטי הזמין חביתה בטוסט. בנוסף, הזמנו קערת סלט פירות טרופיים טעימים. חוזרים לחדר לנוח ולהמתין עד לשעת האיסוף ב- 10:00. מוטי קורא ספר ואני משגעת אותו. בעשר אוספת אותנו דאו, נהגת שהיא גם מדריכה נהדרת ביותר והיא לקחה אותנו למקומות שבחרנו להיות בהם. בחוץ העננים החלו להתנקות ולהתבהר. נראה שהם מתעוררים מאוחר יחסית...

זוכרים שאתמול ראינו מקדש מבצבץ מרחוק, אז מדובר במקדש מיי-יאן Mae Yen Temple  (Temple on the Hill). כ- 7 ק"מ מהכפר, למעלה בהרים ואנחנו מגיעים למקדש. הדרך רגלית אליו אמנם ב- 350 מדרגות והכנו את עצמנו לעלייה ארוכה אך אז מסתבר כי הרכב יכול לעקוף אותם והגענו ישר למעלה J סבבה, ככה חסכנו לעצמנו ספורט. המקדש יפה, ויותר טוב מזה, ממרפסת המקדש נשקף נוף מרהיב לעבר העמק. מדהים! בדרך למקום הבא עברנו תחת שורת עצים יפהפה וראינו מספר מחנות הפילים ומכיוון שדי מיצינו רכיבה עליהם גם הטיול וגם בטיולנו הקודם, לא כללנו אותם  ברשימה שלנו לטיול היום. אך דאו בכל זאת לקחה אותנו למחנה פילים Thom Elephant Camp, לפגוש פיל חמוד, ללטף, לצלם ולהאכיל ענפי במבוק. הפיל החמוד התיידד עם מוטי דרך העיניים. היה מאד כייף להאכיל אותם. המקום הבא היה מעיינות החמים ת'ה פאי  Tha Pai Hot Springs: מדובר במעיינות מים תרמיים חמים מאד (80 מעלות). הלכנו בשביל הליכה קצר סביב המעיינות שהבעבעו והעלו אדים. המים כ"כ חמים שניתן לקנות ביצים בכניסה למקום ולהרתיח אותם במעיינות. דמי הכניסה למעיינות כוללת מחיר מקומי ומחיר תייר. כך היינו אמורים לשלם מחיר התייר, אלאמלא דאו- שהכניסה אותנו במחיר של תאילנדי, הפרש של 160 בהט לאדם. יופי לנו... באחד המעיינות ניתן לשחות במים עד כרבע שעה (ממש כמו בג'קוזי). אנחנו הסתפקנו רק בטבילת רגלינו במים. המשכנו ועצרנו ליד הגשר זיכרון ממלחמת עולם השנייה, ששימשה בשנת 1942 חיילים יפניים כתוואי להובלת כוחות ונשק מהעיר צ'אנג מאי למדינת בורמה השכנה. מהגשר נשקף נוף יפה על נהר והאזור.

המקום הבא הוא אחד המקומות המיוחדים ביותר בעיניי- קניון פאי (Pai Canyon): עלייה קצרה במדרגות בין היער הובילה אותנו לקניון טבעי גדול ויפהפה, בו טיילנו כשעה, בין הליכה רגלית לטיפוס קל. הקניון אמנם לא מגיע לרמה של גרנד קניון שבארה"ב ואפילו לא מתקרב אליו, אך ההליכה בקניון די הרפתקנית. והכי טוב- הנופים הנשקפים ממנו נהדרים בהחלט! מסביב הכל יפהפה. בדרך ליעד הבא, דאו לקחה אותנו למקום שכנראה פופולארי, וזה "קפה באהבה" (Coffee in Love) לא נכנסנו לשתות, אך ראינו את הגן היפה שבצד הקפה, לרקע... כן, ההרים מסביב. מכל מקום כאן רואים את ההרים ברקע, מסתבר. ואז נסענו עוד קצת והיא עצרה לרדת ליד שוק ואמרה לנו לחכות ברכב. אחרי שתי דקות חזרה החמודה לרכב עם.. אוכל שקנתה לנו :) איזו חמודה. הבעיה הקטנה.. האוכל כלל אורז, ו.. נקניק חזיר (שניהם בשקיות נפרדות) ו.. ואנחנו.. יהודים, שומרים.. אז הנקניק לא התאים לנו, אך כמובן הודינו לה ומוטי אכל רק את האורז (אני ואורז עדיין לא התיידדנו בחיי) ואת הנקניקים שמנו בתיק, כדי לזרוק אח"כ. המשכנו בדרך, נסיעה כ- 20 דקות לאזור הנגדי מהכפר, ואז חנינו וירדנו רגלית מספר דקות בלבד, עובר דרך יער ונחל והגענו למפלי  Namtok Mor Paeng Falls  היפים, שגובהם 5 ק"מ והם מודרגים בכמה שלבים.

*** לדעת קצת תאילנדית: המילה 'נאמתוק' בתאילנדית זהו 'מפל' ***

כאמור, המפלים מודרגים בכמה שלבים. משמעו, שיש מספר בריכות שניתן להשתכשך ולשחות, וכך עשינו. המים קרים, אך היה מאד חם בחוץ, כך שהיה מאד כייף לצנן את עצמנו שם. בשלב מסוים, כשאנחנו הולכים בנהרות רדודים שיצרו המפלים, כלבים הגיעו אחרינו ורדפו אותנו ממקום למקום. בהתחלה לא הבנו למה. רק בהמשך נפל לנו האסימון, הם מריחים את הנקניקיות שבתיק שלנו...

הלאה... לכפר הסיני Santichan Village היפהפה, שהכול בו כתוב בסינית. הסתובבנו כ- 20 דקות בכפר שהבתים בו עשוים מחימר, פסלים סיניים מעניינים וסביבנו כרגיל, הרים. המקום האחרון בו ביקרנו היה מקדש Wat Nam Hoo, אליו לא התכוונו להגיע, אך דאו הביאה אותנו לשם. נחמד, לא יותר מזה, בביתן הסמוך למקדש ראינו פסלים של מלך של פעם, ואח שלו. מדובר במלך ראמה, לא זוכרים איזה מספר. זהו! ב- 15:00 חזרנו לחדר לאחר 5 שעות מדהימות! הלכנו מיד לאכול ארוחת צהריים. אכלנו, לבחירתו של מוטי, ב- 'בית הישראלי', שם יש חומוס, פלאפל וכד'. הוא אומר שהחומוס של אחיו, שגיא, פי אלף יותר טוב... ואז הלכנו לתחנת המיניבוסים לקנות כרטיסי נסיעה חזור לצ'אנג מאי למחר. חזרנו לחדר, הפעם באמת לנוח! החום שבחוץ ממש התיש אותנו. מוטי קורא ספר ואני מסכמת את היום ביומן מסע כתוב. ואז פשוט נרדמנו... התעוררנו עם כוחות מחודשים בשבע בערב. בערב אוכלים במסעדה איטלקית טעימה, ואז סתם מסתובבים בכפר. ויותר מאוחר אוכלים במסעדה אחרת סלט פירות וספליט בננה עם 3 כדורי גלידה. יאמי!

יום רביעי 31.8.2011: חוזרים לצ'אנג מאי
בבוקר, עוזבים בצער את המלון בפאי, אוכלים ארוחת בוקר עשירה וטעימה שאכלתי אי פעם- חביתה בטוסט, סלט פירות, ומיץ תפוחים. טעיייייים! מוטי אכל חביתה בטוסט עםדג סלמון דק. הארוחות היו זולות מאד, בכלל בפאי הארוחות זולות, ארוחה עשירה לא עולה יותר מ- 15 ש"ח. בעשר- הסעה חזרה לצ'אנג מאי. שעתיים של פיתולים מסחררים ועוד שעתיים של נסיעה ומגיעים לצ'אנג מאי. תחילה הנהג הוריד 2 נוסעים בשדה התעופה ואז נסע לתחנת מיניבוסים  AYA, הוריד את כולנו- כל השאר, ואז שני נהגי ג'יפ שונים פיזרו אותנו חזרה למלון, אליו הגענו בסביבות 14:30, ממהרים לאחד המסעדות ואוכלים צהריים.

בצהריים חזרנו לכפרי אומנים, משום שהיו עוד מפעלים שרציתי לראות וממילא היה לנו זמן פנוי. ראינו עוד מפעל של לכה, שהשלימו את ההסבר החלקי שהיה במפעל הראשון שראינו. ואז ביקרנו שני כפרים נוספים. הראשון היה כפר הקרמיקה (Baan Celadon), שם ראינו את כל חומרי הייצור, ואת הצביעה הסופי על הכלים הקרמיים, לפני שהם מוכנסים לגמר אפייה לתנור. חומרי הגלם הם חימר חרס השחור מתסננים עם מים ומועברים במגרסה סולד להתמזגות ותהליך הכנתם הם כך: לפני יציאת המוצרים, החימר עוברים לשה להסרת בועות אוויר; יצירת המוצרים עם מערכות, כגון קדירת גלגלים, תבנית וג'יגר; המוצרים עוברים גילוף, עיטור, צביעה וחיתוך אזורים מתים ולאחר מכן הם מתייבשים באופן טבעי. המוצרים נאפים קמין בחום של 800 מעלות בין 6-8 שעות לקשיחת החימר בקמין. לאחר האפייה, כדי לקבל איכות הציור וליטושם, הם מוצאים לייבוש נוסף. המוצרים עוברים בקמין נוסף, הפעם להברקה, בחום של 1260-1300 מעלות. לאחר האפייה הנוספת, המוצרים מובאים לבקרת איכות, לבדוק אם הם מוכנים להצגה ומכירה. כרגיל, הובלנו לבסוף לאולם למכירת המוצרים.

*** לדעת קצת תאילנדית: המילה 'בא'אן' בתאילנדית זהו 'כפר' ***

כפר נוסף שביקרנו בו היה כפר ייצור כסף  Baan Silverware: בו הסבירו לנו את ייצור כלי הכסף והתכשיטים בעזרת שבלונות, והדגימו את ייצורם בשלבים, כך: מתחילים עם 92.5% גרעיני כסף טהור ועם 7.5% גרעיני נחושת, שבלונות כסף, שבלונות גושים, לוח גומי, שבלונות גומי, שעווה, עץ השעווה, בו שמים את כל התכשיטים לקראת הריקוע בכסף, יציקת אבקה. התוצאה הסופית: עץ הכסף. לאחר מכן ביקרנו במפעל ריקוע בכסף ובסוף כמובן הגענו לחנות מכירת המוצרים. אחר הצהריים חוזרים למלון אוספים כביסה ששמנו לפני שנסענו לפאי, מסדרים את כל הדברים שלנו במזוודות ואז נחים כשעתיים, עד הערב. בערב- אוכלים בבית קפה ‘Black Canyon Coffee’- בית קפה זול וטעים מאד, נמצא מול השערTha Phae Gate  הסמוך למלון שלנו (ושם היה השוק יום א' לפני מס' ימים). אכלנו דגים טעימים, לצד צ'יפס וסלט. לקינוח, מוטי ניסה גלידה עם קצפת, שוקולד ובוטנים. ואז, בפעם האחרונה, קופצים לשוק הלילה ומשלימים קצת קניות.