תאילנד- קיץ 2011 (חלק 2: קוסמוי & קוטאו)

יום חמישי 1.9.2011: טיסה לקוסמוי

היום עזבנו את הצפון ועברנו אל הדרום. הטיסה לקוסמוי הייתה חלקה ואחד הכיפייות שהייתה לנו עד כה. רק שעה וחצי נסיעה, דיילות חייכניות וחביבות, נופים מבחוץ מדהימים. בדרך רואים שתי תוכניות טלוויזיה מצחיקות, שבו עובדים על אנשים. ראינו כזו גם בטיסת פנים הראשונה, הפעם אלו פרקים נוספים... בקוסמוי ביקרנו כבר בטיולנו הקודם. הפעם חוזרים אל האי הזה כדי לנוח וכדי לנסוע ממנו לאיים סמוכים בהם לא היינו (השדה העיקרי נמצא רק כאן). משום שהיה לנו כ"כ כייף כאן בטיול הקודם, חזרנו לשהות בו שוב. משדה התעופה לקחנו שאטל אל המלון Samui Laguna Resort אשר בחוף למאי. זה המלון בו שהינו בטיולנו הקודם ואליו חזרנו הפעם, אפילו לאותו החדר הצמוד למסעדה ולחוף! איזה כייף. הצ'ק אין היה חביב. קיבלו את ההזמנה, הושיבו אותנו בהמתנה ואף הגישו לנו מיץ פטל ומגבות קרות (מאד חם בקוסמוי).

רעבים רצח, קופצים למסעדת המלון, שעל החוף. מוטי אכל מרק בצל צרפתי, ממנו טעמתי קצת ואהבתי מאד. אני הזמנתי לי פירות. לא רצינו לאכול אוכל כבד, כי שעת ארוחת הערב מתקרבת.. חזרנו לחדר לסדר קצת ולשים בגד ים. יורדים לחוף הים, שהמים בו אמנם נעימים, אך משום מה היה לנו קצת קריר. כנראה משום שלא חם מספיק בחוץ, כפי שזכרנו שנה שעברה, אז הזענו ממש הרבה. אז לאחר השתכשכות קצרה בים, ישבנו על מזרונים ונחנו לנו, אוכלים אננס טרופי טעים ביותר. חזרנו לחדר, התקלחנו. בדקנו וגילינו כי בשל האינטרנט המהיר- אפשר לראות סרטים כאן, לעומת בצפון. כך שראינו סוף כל סוף פרק אחרון של סדרת "הוחלפו בלידתן", תוכנית מדהימה, אין מה לדבר. מחכים בכיליון עיניים להמשך הסדרה! את ארוחת הערב אכלנו במסעדת “La Palma”, אותה זכרנו לטובה בטיולנו הקודם. מוטי אכל פאד תאי ואני אכלתי שניצל. היינו מאד עייפים לאחר הארוחה, כך שלא טיילנו בדאונטאון. לא נורא, אנחנו כאן עוד כמה ימים.

יום שישי 2.9.2011: קוסמוי

התעוררנו לאחר שינה ארוכה ורעננה לאכול ארוחת בוקר נעימה מול הים. אכלתי חביתה בטוסט ואז פירות. מוטי אכל קצת זה וקצת זה.. ארוחת הבוקר כאן עשירה במאכלים מגוונים. משום שהיינו כאן כבר לפני שנה ובגלל שאנחנו ממילא מתכוונים בעיקר לנוח כאן, לא מתוכננים לנו שום תוכניות, חוץ מלנוח. כך שאת כל הבוקר בילינו בים, בבריכה- ובסתלבט.

*** לדעת קצת תאילנדית: המילה 'קו' בתאילנדית זהו בעצם 'אי' ***

בצהריים יצאנו למרכז לעשות מסאז' שמנים מאלף של שעה. מוטי מאד נהנה כאן. האווירה פה מאד מרגיעה וכך כייף לעשות את המסאז'ים. מוטי מחליט לחזור לכאן כל יום. זה אכן יקרה? נחכה ונראה.  לאחר מכן, הלכנו לאכול פיצה במסעדה איטלקית זולה, מסעדת נאפולי. גם ממסעדה זו זכרנו לטובה שנה שעברה. גם הפעם הפיצה הייתה מאד טעימה.  לאחר הארוחה חזרנו לחדר לנוח. ראינו סרט  "סופר 8" מהמחשב.. סרט נחמד, לא וואו. פשוט רק הסרטים של תום הנקס ושל סנדרה בולוק הרבה יותר טובים מסוגם J . בגלל שיכולנו לראות את הסרט רק בשני חלקים (בשל מגבלת הזמן של 72 דק'), באמצע ירדנו להשתכשך בים. הפעם המים היו קרירים יותר, אז לא היינו בו יותר מדי זמן. חזרנו לחדר, התקלחנו, המשכנו עם הסרט, ואז ירדנו שוב לעיר, לאכול ארוחת ערב- שוב במסעדת "לה פלאמה". המלצרית ששירתה אותנו, זכרה אותנו משנה שעברה J איזה כייף שמישהו זכר אותנו. אכלנו הפעם דגים- אני "פיש אנד צ'יפס" ומוטי דג ושרימפסים. יאמי! קיבלנו גם כמתנה לחם הבית עם  שמן זית. הפעם הארוחה הייתה יקרה, אך לא נורא להתגוון מדי פעם. אח"כ הסתובבנו בשוק לילה של המרכז.

יום שבת 3.9.2011: טיול סובב קוסמוי

התעוררנו מוקדם הבוקר וטיילנו לאורך החוף לרקע הזריחה המרהיבה בצבעיה. במקור תיכננו את הבוקר הזה לריצת בוקר, אך תוכניות לחוד ומציאות לחוד. בבוקר לא היה לנו כוח אפילו לקום, במחשבה שצריך לרוץ כאילו אנחנו במרוץ.. אז, עצלנים שכמונו, לבסוף עשינו את הטיול בהליכה בשאנטי, חזרנו ושכבנו על מזרונים ונחנו לנו. היום, אנחנו סוף כל סוף יצאנו מהמנוחה וביקרנו במקומות בהם לא ביקרנו בטיולנו הקודם. לאחר ארוחת הבוקר הרגילה במלון, שמנו עלינו בגד ים וקרם הגנה מפני שיזוף, לקחנו סונגדאו ויצאנו לדרך.

היעד הראשון היה חופי הכפר הרועש, Chaweng Beach, השכן לכפר למאי מעל. התחלנו כמובן עם התצפית של הכפר- על קו החוף מכפר זה וצפונה. מהתצפית הזו יש מסלולי הליכה קצרצרים מכמה כיוונים, לתצפיות שונות. אנחנו ירדנו במדרגות מרובות לשבת על סלעים ענקיים, עליהם ישבנו כחצי שעה, תצפנו נוף מרהיב ורגוע מסביב ונשנשנו אננסים טעימים.  חם, אך מאד חם כאן! לא עוזר שאנחנו במקום גבוה, חם מאד!! הלכנו עוד שבילי הליכה קצרים לראות עוד נופים יפים על הים הכחול העמוק.. לאחר מכן הלכנו על הכביש אל החוף הראשון ופשוט רצנו לטבול את עצמנו במים הצלולים והנעימים כדי לקחת הפוגה מרעננת מהחום הזה. היה כ"כ כייף, שישבנו בו כשעה ארוכה. המשכנו- הפעם עם מונית, צפונה- אל המקדש Plai Laem, מהמפורסמים באי. המקדש היושב באגם ומוקף בפרח לוטוס ענק. באגם המוני דגי זהב גדולים. את המקדש, ומה שסביבו (פסל בודהה הנשית בעלת 18 הידיים (Joa Mae Kuan Im) וטבילת רגל של פסל בודהה נוסף), ראינו רק מבחוץ, לא נכנסנו אליהם.

המונית עמו הגענו למקדש, המתין לנו ואיתו המשכנו ליעד אחרון שלנו להיום- כפר נאטון, שזה גם כפר הדייגים, גם נמל העיקרי של האי וגם בירת האי. הגענו לכאן בשעות הצהריים, בדיוק שעה לארוחת צהריים. אכלנו באחד המסעדות ליד הנמל (אכלתי ספגטי טעים עם רוטב עגבניות תוצרת הבית ומוטי אכל פאד תאילנדי). אח"כ טיילנו קצת בכפר המכוער הזה, ואז מוטי קנה גלידה וישבנו מול החוף הירקרק. כשהתחלנו לראות עננים אפורים מתקרבים להם, אמרנו לעצמנו שהגיע הזמן ללכת... תפסנו סונגדאו חזרה לכפר לאמאי ונסענו כחצי שעה ובדיוק ירד הרבה גשם. ירדנו כ- 5 דקות לפני המלון והלכנו אליו, כשיורדים עלינו גשם ואנחנו מחייכים, כי מאד חם אז גשם בדקות אלו פשוט כייף... בדרך קנינו כרטיסי מעבורת ליעד הבא (מפליגים מחר) שכולל הסעה לנמל. יופי טופי ואנחנו חוזרים לחדר לנוח קצת... היום ראינו את הסרט "קוראים לי סאם"- סרט קצת ישן משנת 2001, שראיתי פעם ואיכשהוא כששאלתי את מוטי אם הוא ראה אותו. כשאמר לא, ידעתי כי צריך לראות אותו. סרט ממש מעולה, ממליצים! בערב השמיים נרגעו ויצאנו למרכז הכפר לאכול ארוחת ערב (כן, במסעדה הרגילה). מוטי אכל הפעם לחם שום ואני אכלתי את השניצל הרגיל. משום שאהבתי את הגזר ששמים בסלט של השניצל, ביקשתי יותר גזר מהאחרים והמלצרית החמודה (אותה אחת שזכרה אותנו משנה שעברה), הביאה לי ממש קערה נפרדת של גזרים. הגזרים האלו כנראה בושלו ממרק, לכן היה לי מאד טעים. לאחר הארוחה, טיילנו קצת ואז חזרנו לחדר לנוח... מוטי אימץ נשנוש לאכול כמעט כל ערב – מיץ תותים עם קוביות ליצ'י, שמוטי טוען שזה נראה, מריח וטעים כמו שמפו... ובצד חטיף בוטנים.

יום ראשון 4.9.2011: יום מנוחה בקוסמוי

גם היום היווה בעבורנו מעין יום מנוחה. אך לפני כל... כמובן יורדים לאכול ארוחת בוקר מול נופי החוף. היום היה חם במיוחד. איזה מזל שאנחנו מתגוררים ליד הים! לאחר הארוחה ומנוחה קלה, ירדנו לחוף- אך במקום להיות בחוף הרגיל, הלכנו דרומה לחופים נוספים עד שעצרנו באחד, משם רואים נהדר את כל הקו של הכפר. המים צלולים מאד ויש דגים ארוכים מאד. שוחים לנו ונחים ככה בהנאה במים, וגם עושים לנו תמונות בוק. צבע המים כ"כ יפים שבא לבכות! אבל בדיוק אז כמה מזוזות החלו להזיק לנו אז יצאנו וחזרנו לחוף שלנו. קנינו אננס שלם, ישבנו תחת עצי דקל והבטנו על החוף. מוטי מצטער מאד שסיים לקרוא מהר מדי את הספר שקנה בסטימצקי בשדה התעופה, עכשיו אין לו מה לעשות אלא להקשיב לשטויות שלי. מאוחר יותר הולכים לנקות את החול שעלינו, בבריכה היפה, מוקפת בפסלי פילים מרובים. הכל טוב ויפה, ואנחנו יורדים שוב לחוף, הפעם לאכול צהריים. תשמעו אנשים, אכלתי אוכל צרפתי. אכלתי מרק בצל עם לחם וגבינה נמסים בתוכו. טעים! ומוטי אכל סנדוויץ' טונה. חוזרים לחדר לצפות בסרט "יעד סופי 5". הכי כייף זה, כחובבי סדרת הסרטים, שלא ידענו אפילו שיצאה הסרט החמישי :) אך בסרט הרגשנו כאילו הוא חוזר על עצמו בסדרה.. ואז מוטי יצא לעשות מסאז'. לי לא בא לעשות הפעם כך שנשארתי בחדר והיה לי זמן לעצמי. כייף. מוטי חזר כמו חדש, סיפר שהיה זה מסאז' הכי טוב שקיבל בחיים ושהמסאז'ית אמרה לו שהוא יושב הרבה במחשב וסוחב הרבה תיקי גב, מה שנכון בדיוק. מסתבר שאפשר להרגיש את זה בכתפיים כך שהיא שיחררה לו את הבליטה שעל הכתפיים. כשהוא חזר לחדר הוא ישר בדק מול המראה את הכתפיים ואמר "וואי, איך שהכתפיים נראות יותר טוב!"..
בערב התכנון היה לצאת למסעדה כאן בכפר ואז לנסוע לכפר צ'וואנג (בו היינו אתמול) ולבקר בבר הקרח. אז הלכנו למסעדה, אכלנו בנעימים- אלא שבאמצע הארוחה ירד מבול! המון גשם, שלא הפסיק כחצי שעה ואנחנו מוותרים על הביקור בבר. חזרנו לחדר וראינו עוד סרט "הנמלטות". סרט די מיותר... זהו. הולכים לישון, מחר עוברים לאי אחר.

יום שני 5.9.2011: שייט לקוטאו

ב- 10:00 בבוקר, לאחר ארוחת בוקר רגילה, צ'ק אאוט זריזה וישבנו בלובי לחכות להסעה לנמל. הוא אמור להגיע רק ב- 10:30 ואנחנו הגענו חצי שעה מוקדם יותר, בשל הגבר הלחוץ שלנו, שליתר הביטחון החליט כך. בינתיים אנחנו מזיעים מחום, מה עושים? שיחקנו קצת פינג פונג שבלובי, תחת מאוורר תקרה. היה מאד כייף, עד שמוטי פרש מהמשחק בטענה שאני מאבדת יותר מדי כדורים שהוא נאלץ לרוץ אחריהם כל הזמן.... ואז, משעמום הרב, ניצלתי את האינטרנט שבמחשב הנייד ועדכנתי את יומן המסע המוקלדת, עד שההסעה הגיעה, בעשר וארבעים בדיוק. יחד עם ההסעה ועם עוד מספר תיירים, נוסעים לנמל בחוף Maenam Beach. בנמל הכל מתנהל ממש כמו בשדה התעופה... צ'ק אין, כרטיסי עלייה למעבורת.. טוב שעל בידוק ביטחוני דילגנו. ואז הולכים למעין בקתה המתנה לזמן עלייה למעבורת.

רובנו כבר יודעים, למדתי בטיול לקנדה לפני 4 שנים, שלמוטי שלי יש ראייה חדה מאד לגילוי חיות, גם אם החיה במרחק 2 ק"מ, לפעמים אפילו אני לא מבינה מה הוא רואה בכל פעם ולעיתים מתברר לי כי זה סתם לטאה (חיה אהובה עליו) באותו צבע בדיוק כמו גזע העץ. ולענינו, בבקתה בו המתנו, בחום ובשעמום, פתאום מוטי גילה משהו ארוך שנראה כמו.. נחש. אך מוזר כזה בפנים. קצת מרחוק, על הגג.. אנחנו מתקרבים אליו ורואים שזה אכן נחש.. עם... עם....... עכבר בפה שלו! והוא / הם היו על גג הבקתה- מעל האנשים. דבר מזעזע כזה אף פעם לא ראינו ואיך שהצבענו על הדבר הזה, הוא / הם נהיו פופולאריים ומפורסמים עם כל תמונות הבוק שכולם צילמו אחרינו... העניין התפשט גם לאחד העובדים במקום וממנו להנהלה.. ומכאן לא אלאה אתכם בסיפורים, אך הבנו כי מדובר בנחש מסוכן, שלא ברור כלל איך הוא הגיע לכאן בכלל..?!

בחזרה לקורותינו... עלינו למעבורת ששטה כשעתיים לקוטאו, ההפלגה ליוותה נופים יפים. קו-טאו. העניין העיקרי של האי הוא שוניות האלמוגים שסביבו, חולות הלבנים ומי הקריסטל הצלולים. כך שהאטרקציה העיקרית הוא כמובן צלילות... אותנו צלילות לא הכי מעניינות, הגענו למקום בעיקר בשל יופיו. לאחר שעתיים שייט, שליוותה בנופים קסומים על האיים, כולל אי קופנגן הידוע במסיבות פול מון שלו ורק אליו אנחנו לא מגיעים בטיול זה. מוטי ישן כל הדרך, כרגיל. אני לרוב צפיתי בנופים, גם רשמתי יומן מסע כתוב וגם קצת הצקתי למוטי... הנופים בדרך מדהימים, אם כי החלונות מטונפים. מהנמל לקחנו "מונית", שנראה יותר כמו סונגטאו. הנסיעה בו הייתה די מפחידה, הנהג רצה שנשב על המושבים, ללא תמיכה בגב! לא הרשנו לעצמנו להסתכן כך, אז ישבנו על רצפת הרכב, יחד עם המזוודות שלנו ונסענו! החוף אליו הגענו היה  Mae Haad, החוף השני בגודלו באי ובו עוגנות כל הסירות היוצאים ומגיעים לאי. נסיעה קצרה, של 10 דקות גג, לקחה אותנו למלון אותו הזמנו מראש. מלון Sairee Hut: צ'ק אין ואנחנו בבונגלו נוסף, הפעם קטן אך נחמד, עם מזגן (!!!) וגם מאוורר.

הלכנו לראות את החוף והופתענו מזה שהחוף לא הכי סימפטי. רעבים אש, יוצאים לאחד המסעדות לאכול. אני הזמנתי פיצה ומוטי הסתפק בסלט, אם כי הוא גם אכל חלק מהפיצה. מיד אח"כ יורדים לבריכה שהנמצאת מול החוף. שחייה רעננה מהחום, ותצפית על השקיעה. כייף! חוזרים לחדר להתקלח לקראת הערב. ואז מגלים כי אין מים חמים!! ולא הבנו איך נוכל לחמם את המים. אז עשינו מקלחת קרה ושוקית מהירה (למחרת בבוקר בבירור בקבלה מתברר כי לכל הבונגולים אין מים חמים, רק קרים וניתן לעבור לחדרים רגילים, אנחנו וויתרנו). ואז נחים קצת...

ב- 20:00 יצאנו שוב, הפעם לתור ולהכיר את האזור וגם לחפש מסעדה לאכול בה ארוחת ערב... בין ההליכה, גילינו את הטיילת שבין המלונות. נחמד. בעיקרון, כך הבנו עד כה- ישנם 3 "מעברים" בין הכפר סיירה, בה אנו לנים, לבין כפר מה-האד הדרומי יותר. המעבר הראשון הוא הטיילת, בה אנחנו עוברים עכשיו, השני הוא הכביש, בו עוברים עם הרכב, על האופניים ואף בהליכה (פחות נעימה) עם עליות ומורדות והשלישי הוא דרך החופים. אז, בטיילת עברנו בין המלונות ובין המסעדות, מגלים המון מסעדות עם "שעות שמחות". כלומר, עם מבצעים בשעות מסוימים והרבה הרבה על האש. משום שעברנו את השעה של השעות השמחות, החלטנו לאכול במסעדה רגילה ולחזור לעל האש למחרת. אכלנו במסעדת "The Brother", מחוץ לטיילת. אני אכלתי ספגטי ומוטי אכל סלט טונה ובסוף הזמנו גם סלט פירות, שכלל אננס, אבטיח ובננה. יופי טופי! באותה מסעדה, שיחקנו גם סנוקר. ברור שאני ניצחתי. חוזרים לחדר, מוטי צופה בסדרת "הנמלטים" ומתעצבן כי האינטרנט כאן גרועה. אני משלימה יומן מסע כתוב.

יום שלישי 6.9.2011: קוטאו & קונאנג-יואן

ארוחת בוקר מזעזעת במלון. רוב האוכל הם חזיר, חזיר או חזיר. אה, וחביתה. החלטנו שאת ארוחות בוקר הבאות נעשה במסעדות. שווה לנו להשקיע יותר כדי לאכול טוב. ואז יוצאים עם מונית - סירה לצמד האיים הסמוכים לקוטאו. הם נקראים- נאנג יואן איילנדס. האיים האלו, אי נאנג ואי יואן, רצועת חול המתחברת ביניהם, ו- 3 המפרצים הסובבים עם, שוניות, הם הסיבות שלשמן הגענו. הצבעים של המים פשוט חלומיים! יש תכלת, יש תכלת ירקרק, יש טורקיז, יש כחול, יש ירוק לבנבן וכו' וכו'... משום שהמקות הזה הוא שמורה ימית, משלמים דמי כניסה של 100 בהט לאדם. יש איסור מוחלטת להכניס לכאן בקבוקי מים. השכרנו 'סט' שכולל מטריה חוף ושני כסאות נוח מול החוף. התיישבנו בו ונחנו. ירדתי קודם להתיישב בחוף. פתאום הרגשתי משהו זוחל לי על היד. זה היה סרטן קטן וחמוד, לא מסוכן. קראתי למוטי והוא הגיע לשחק עמו במשך הרבה זמן.

לאחר כשעה בחוף היפהפה, אנחנו משאירים את הדברים שלנו על הסט והולכים לאי לעלות לתצפית על האזור. תחילה הולכים בשביל עצים לא ישרים, כולל מדרגות עצים פה ושם, אל מאחורי החוף. כל הדרך ליוותה בנופים מרהיבים. חשבנו בתחילה להקיף את כל האי, אך הגענו למבוי סתום אז חזרנו לנקודת עלייה לתצפית. הנקודה ממנה מתחילים לעלות בין היער ודרך מדרגות מרובות, למעלה... בשלב מסוים, החלו יתושים להטריד מאד, בייחוד ברגליים. הצטערתי מאד שלא שמתי אוטן, למרות שהבאתי אותו לאי ובסוף לא השתמשתי בו בכלל... עולים ועולים עד שרואים סלעים, עליהם מטפסים קצת. ומגיעים לתצפית מרהיבה ביותר על כל האזור! בטיפוס על העץ ניתנת פנורמה גבוהה יותר וכמובן יפה יותר, על האזור.

ירדנו חזרה לחוף. היה מ-א-ד חם, שישר נכנסנו למים להתרענן. לאחר כחצי שעה, ב- 13:00, הלכנו לאכול במסעדה של האי. יש שם מגוון מאכלים, במחירים די סבירים. מוטי אכל אורז מוקפץ ואני רציתי הפעם לאכול משהו אחר ממה שהתרגלתי, אז הזמנתי לי פנקייק עם בננה ואננס עם רוטב בננה ושוקולד. אוי, כמה שזה היה טעים! במיוחד עם הבננה. על האננס אפשר לוותר. אכלנו לצד המפרץ היפהפה. לאחר ששבענו, חזרנו לרצועה ובמקום לחזור שמאלה לחוף בו היינו וכיוון האי עליו עלינו, פנינו ימינה לכיוון השני, שם גילינו מים יותר צלולים ויותר מרהיבים ביופיים! מדובר במפרץ שונית מפורסמת, הנקראת 'הגן היפני'. רבים מגיעים אליה לצלילה ולשנירקולינג. גם ללא מסכת שנירקול, יכולנו לראות את הדגים הרבים מהמים הצלולים. אוח, כמה דגים, כמה יופי! מלא מלא דגים בכל מיני גדלים, אפילו כרישים קטנטנים. מוטי היה מעולף לידם כשעתיים.

בזמן השפל, השביל של הרצועה ממשיך עד האי עצמו, אך בעת הגאות, המים באזור עולים ואנחנו מרוויחים תצפית צבעוניים מרהיבים. ב- 15:30, בעוד נחנו על החוף המדהים, פתאום העובדים של המקום מיהרו לסגור את המטריות ולהפנות את הכיסאות. רוב המבקרים כבר יצאו מהאי או חזרו למלון. אז מה קרה? ענן שחור וענק מתקרב לו... אנחנו מבינים כי כדאי גם לנו לזוז. מזל שקבענו עם נהג הסירה עמו הגענו לאי, שיאסוף אותנו חזרה ב- 16:00. נפרדנו מהדגים ומהחוף המדהים בצער. באזור שבין המסעדה לתחנת הסירות, ראינו כי הנהג חיכה לנו. המתנו לנוסעים נוספים ובדיוק בזמן יצאנו חזרה לקוטאו. בערב- מסתובבים במרכז הכפר בו אנחנו לנים (כפר סיירה), אוכלים מול החוף ברביקיו וצופים על שקיעה. בעצם, על השמיים הצבעוניים שמעל העננים הנמוכים. מוטי נהנה מאד מהאוכל (סטייק עוף). ואני, נטולת בשר, אכלתי ספגטי. לקינוח אכלנו אננס טרופי. מאוחר יותר, רואים מופע אש נחמד.

יום רביעי 7.9.2011: קוטאו

במקור, הצבנו יום נוסף ליתר הביטחון, במידה ונרצה לעשות צלילה כאן באזור. אך משום שהחלטנו לא לצלול- מכמה סיבות: אחת ועיקרית- אין לנו רישיון צלילה. נכון, כאן זה מקום נפלא להתחיל לצלול ויש אפשרות לקבל כוכב 1 ואפילו 2 כוכבים בתוך שבוע, אך זה לא מעניין אותנו. ניתן לעשות כאן צלילת היכרות, אך מבדיקה מעמיקה הבנו כי זה לא שווה את הכסף ושרוב הזמן (אפשר רק לחצי יום כל פעם) מלבישים את הציוד (חצי שעה), לוקחים שיעור קדם בבריכת המלון (שעה) ורק אז יוצאים לים לצלילה עם מדריך לחצי שעה. וזהו. אם רוצים עוד צלילה, זה אפשרי, רק בתוספת תשלום.. וממילא למחרת מתוכנן לנו יום שנירקולים והחלטנו שזה יספיק לנו. אז היום די התפנה לנו ואנחנו מרגיעים קצת את הקצב. את כל היום הזה אנחנו מקדישים למנוחה, ים, בריכה... אחרי ארוחת בוקר מזעזעת של יום לפני, הפעם הלכנו למסעדת בופה במסעדה סמוכה למלון ואכלנו. היה פסיידר... לא יותר מזה. הבעיה העיקרית כאן, בכל האי, שכל הזמן שמים חזיר... (בייקון / האם / פורק) וזה לא מתאים לנו. אבל כן היו כאן חביתה, טוסט, ירקות, ופלי פנקייק וכד'- כל אלה כן התאימו לנו. בנוסף לאלה, הקפה והתה גם חינם. גם עוגות. וכל זה במחיר של 150 בהט לאדם. אח"כ ירדנו לשבת בין הבריכה לחוף ופשוט היינו שם כשעתיים יושבים מדברים מול החוף, נהנים מהבריזה (רוח חמה), אפילו אין כוח להיכנס לבריכה או לחוף. בצהריים הולכים דרך החוף, לאורך כל הכפר עד לדרומה... ואז חתכנו לשביל המרכזי של הכפר, החוצה בין מלונות החוף למלונות פנימיים. נכנסנו לאחד המסעדות ואכלנו מול החוף. נחמד. הפעם אני אכלתי פנקייק בננה, משום שלא היה כ"כ משהו אחר שיכולתי לאכול, והפנקייק של אתמול היה מאד טעים. הפעם לא היה כ"כ טעים. לא נורא. מוטי לקח אורז מוקפץ יפה. חוזרים לכיוון המלון. בתחילה הלכנו על השביל, אך לא היה כייף, משום שאופנועים כל הזמן נסעו כאן. איזה מפונקים המקומיים, הם לא יכולים פשוט ללכת?.. אז עברנו לחוף וחזרנו למלון. הפעם נכנסים לבריכה. בערב כרגיל יורדים לכפר לארוחת ערב במסעדה מול החוף ונהנים משקיעה. הפעם גם ראינו קבוצה של צעירים (כנראה מארה"ב) משחקים במשחק חוף מוזר אך מעניין. עייפים מאד, כבר בתשע בערב מוצאים עצמנו בחדר... לילה טוב!

יום חמישי 8.9.2011: קוטאו

היום יצאנו לשייט - סיור בספינה אטית סביב האי הקטנטן הזה. כבר בדרך למזח, כשאספו אותנו מהמלון, פגשנו זוג חרשים מהולנד, ולאורך כל היום בילינו במחציתם, מה שהוסיף לכייף. רוב העניין בספינה זה ירידה ממנו לשנורקלים ב- 5 מוקדים. התחלנו עם חוף הכרישים, שם אמורים להיות כרישים קטנים. היה חם, אך לא היה שמש ואני התפנקתי ונשארתי בספינה, כשמוטי וכולם ירדו לשנורקל. מוטי חזר די מאוכזב, אמר שחוץ מדגים כמו של אתמול, לא רואים כלום.. אפילו לא זכר לכרישים. בחוף הבא, אוו לנק ביץ', מוטי שוב ירד בלעדיי וחזר מרוצה מכך שראה דגים מעניינים יותר- בכל מיני צבעים, וכן צדפות רבות בצבעים מגוונים. בדרך ליד הבא, אוכלים אננסים טרופיים שהמדריך הכין במהלך העצירות. בתחנה השלישית- הונג הוו ביץ', אני הצטרפתי אליו לשנורקיל, כך ששנורקלנו ביחד. ראינו גם הפעם הרבה דגים בצבעים שונים וכן צדפות, אך לא ראינו את הדגים הוורודים המיוחדים שאמורים להיות כאן. לאחר מכן אוכלים על הספינה ארוחת צהריים- אוכל תאילנדי. האוכל (מן הסתם) חריף ואני לא יכולתי לאכול אותו. מוטי אכל את כל הארוחה שלו. מזל שלקחתי לפחות קצת נשנושים לאכול. הבאתנו ליתר הביטחון, בשל בעיית האוכל החמורה כאן. (זוכרים? כמות החזירים)...

המקום הבא- מנגו ביץ'. עוד שנורקל... עד כה כל השנורקלים בני חצי שעה. כאן אני ומרלוס, ההולנדית, החלטנו שמיצינו אותם ונשארנו בספינה ודיברנו.. התחנה האחרונה הייתה ירידה מהספינה אל.. אי נאנג יואן, האי היפהפה בו ביקרנו יומיים לפני כן. הפעם המטרה הוא שנורקל בגן היפני ("המדהים"). אנחנו לא הכי התלהבנו מהדגים שם. ניתן לראותם ממילא בדיוק על החוף, איפה שראינו אותם בפעם הקודמת.. מיצינו אותם לאחר חצי שעה ואז בשעה וחצי שנותרו לנו על האי, פשוט ישבנו בחוף ודיברנו (אנחנו וההולנדים). החלק הזה היה הכי נחמד מבחינתי. החלטנו להיפגש בערב. חוזרים אחר הצהריים לספינה, לאי ולמלון.

בריכה זריזה, מקלחת, מנוחה ויאללה לארוחת ערב יחד עם ההולנדים- כריסטופר ומרלוס. ישבנו במסעדה איטלקית מעולה, אכלנו ודיברנו הרבה. הופתענו לגלות כי הם לא יודעים שום דבר על היהודים ובכלל על הישראלים ושמחנו לספר להם קצת. שפת הסימנים שלהם קצת שונה משלנו אך הצלחנו לתקשר וגם לימדנו זה את זה שפת סימנים הנוגדת. היה מצחיק לגלות שהיו סימנים שלנו שאצלם מתקבלת משמעות אחרת. המשכנו לפאב, שם הזמנו שתייה ושיחקנו סנוקר. עשינו כמה סיבובים ובאמצע הצטרפו אלינו עוד זוג מאנגליה שהכרנו על הספינה (במקרה נתקלנו כאן). הפאב עצמו מלא באנגלים (כך ההולנדים טענו שהם אנגלים, בשל צורת הלבוש וריבוי הבירות ששתו) והיה מאד מעניין לראות אותם עושים כל מיני שטויות, כמו תחרות כלשהיא ומי שמפסיד צריך לקחת לגימה ארוכה מדלי האלכוהול ולעשות שכיבות שמיכה. היה די מצחיק... חוזרים מאוחר אך מרוצים למלון ולישון.

יום שישי 9.9.2011: נסיעה לבנגקוק

את ארוחת הבוקר אכלנו באותה מסעדה כמו אתמול וגם הפעם היה מאד טעים: טוסט עם חביתה וסלט פירות לי, וטוסט רגיל למוטי. חזרנו לחדר, התכוננו ויצאנו. עשיתי צ'ק אאוט זריז בקבלה ומוטי חיכה עם המזוודות ליד החדר. כשאישרו שאפשר לצאת, הלכנו לחנות בה הזמנו את המעבורת חזרה לקוסמוי (משם הטיסה לבנגקוק). ההסעה הגיע בזמן, אספנו עוד אנשים בדרך והגענו למזח המעבורת של חברת Seatern. המעבורת הייתה אמורה להיות מהירה, אך ההתארגנות מאד אטית והיא יצאה באיחור של רבע שעה מהמזח. טעות שנייה שעשינו מראש היה, להזמין את הטיסה מקוסמוי לבנגקוק שעה וחצי לאחר הגעת המעבורת לאי. טעות שלי ולא של מוטי, מודה. לא בדקתי שעות המעבורות, משום שחשבתי שיש לאורך כל היום, אך אז מסתבר כי 3 מעבורות מ- 3 חברות שונות שטות החל מ- 9:30 בדיוק... כך, שאיחור ביציאה מקוטאו די הלחיצה אותנו, אם כי הזמנו את המעבורת הזו דווקא בשל קרבת המזח אליו היא מגיעה, הכי קרוב לשדה"ת (כ- 10 דקות נסיעה במונית). למזלנו הרב, הגענו למזח "רק" רבע שעה מאוחר יותר. זו אומר שיש לנו בדיוק רבע שעה להגיע לשדה התעופה. שוב, בסגנון "המרוץ למיליון", היינו הראשונים לרדת מהמעבורת, הראשונים להגיע למזח והראשונים לתפוס מונית לשדה התעופה. לשדה"ת הגענו בדיוק בזמן, שעה לפני המראתה. שמחנו לחזור לשדה התעופה החלומי של קוסמוי, אם כי היה לנו קצת חבל שהיינו צריכים למהר לבדיקות בטחוניות וכך לא נהנו בה כמו שקיווינו. לפחות לא בנינו על קניות בה מראש, שכן המחירים בה יקרים בטירוף. לאחר שעברנו את הבדיקות ונכנסנו לאולם המתנה למטוסים, יכולנו סוף סוף לנוח באמת. המתנו שם כ- 20 דק' עד לטיסה. לשמחתנו, הושיבו אותנו בצד הטוב ביותר במטוס, כך שבמהלך הטיסה יכולנו לצפות בנופים מדהימים לעבר האי קוטאו- לעומת בפעם הקודמת, אז קיוויתי לראותם- לשוו.

(המשך- בפרק הבא)