פנסילבניה & ניו יורק סיטי והאזור - סתיו 2014

 יום שבת 1.11.14:

התעוררנו הבוקר ליום גשום וקר במיוחד. כך שאת הבוקר העברנו בנעימים בבית החברים ולאחר ארוחת בוקר, יצאנו ל- Peddler's Village- 'כפר רוכלים', אזור יוקרתי וממש יפהפה. אולם בשל הגשם, לא יצא לנו להסתובב בכפר והתמקדנו רק בביתן הילדים, Giggleberry Fair, שם יש כל מיני פעילויות שונות לילדים בגילאים שונים, אנו נכנסנו לחדר בו יש כל מיני פעילויות כיפיים המתאימים לגיל של סתיו. היא נהנתה מאד להשיט סירה ו"לדוג" דגים בנהר מלאכותי, לגלוש במגלשות שונות, לעלות לבמה עם בובות וכד'. היא מאד נהנתה שם. אח"כ עלינו לקרוסלה הענקית הנמצאת בביתן, אולם סתיו מאד פחדה שם, למרות שבארץ היא אהבה מאד לעלות על קרוסלה כזה...

המשכנו בדרך, כשעדיין יורד גשם, לקניון Kings of Prussia הגדול ביותר באזור, בו פגשנו גם את פיית', בתם השנייה של גאי וריצ'רד- וארוסה ריאן. אכלנו לארוחת צהריים פיצה מעולה במסעדת California Pizza ואז הסתובבנו מעט בקניון וסתיו שיחקה קצת בג'ימבורי. לאחר מכן, נסענו לבית החדש של פיית' וריאן, שם פטפטנו בכייף במשך מס' שעות. בערב חזרנו לבית של גאי וריצ'רד. לאחר שסתיו הלכה לישון, גאי ואני שתינו תה אכלנו עוגיות ופטפטנו במשך שעות...

יום ראשון 2.11.14:

הבוקר התעוררנו בשאנטי וכל הבוקר דיברנו מלא. אני בעיקר עם גאי ומוטי עם ריצ'רד. ב- 11:00 יצאנו לדרך. הפעם אנו נוסעים כשעתיים לצפון מזרח ניו ג'רזי, לעיירת Demarest לבקר חברים טובים של המשפחה. אמא שלי בינתיים הגיעה גם לשם. סתיו ישנה כמעט כל הדרך, ובדרך, תודה לאל, לא התברברנו הפעם. ב- 13:00 הגענו לביתם של רובין ופרד, שם היו גם ילדיהם ניצה ויריב והנכד ג'ק. היה ממש נהדר לראות את כולם! אכלנו ארוחת צהריים ואז הלכנו לטייל ביער היפהפה הסמוך לבית. בסה"כ היינו שם 5 שעות מהנות מאד ואז נסענו ארבעתנו דרך מהנטן לכיוון פורט וושינגטון, שבלונג איילנד (כחצי שעת נסיעה מזרחית למהנטן). בדיוק בשעה שעברנו בגשרים, השמש שקעה וזה יצר נוף מרהיב ביותר לעבר המפרץ! לאחר כשעת נסיעה, הגענו לבית חברה של אמא מהאוניברסיטה, שרון ובעלה ברט, המתגוררים במקום יפהפה ביותר, צמוד למפרץ Manhasset שבצפון חי האי. בביתם אכלנו פיצה ולזניה לארוחת ערב ופטפטנו... זהו התחנה האחרונה שלנו. נלון כאן במשך מס' ימים, עד לטיסה שלנו לארץ.

יום שני 3.11.14:

על הבוקר מוטי ואני ירדנו לראות את המפרץ היפהפה. לקחנו כולנו רכבת מפורט וושינגטון לניו יורק סיטי, בו אנו נבלה את כל היום! הנסיעה לקחה 45 דקות והגענו הישר לרח' 34 במהנטן ואז נפרדנו. אמא נסעה לאוניברסיטת קולומביה לפגוש חברים ותיקים. אנו לקחנו מטרו צפונה לסנטרל פארק. אולם כבר בתחתית סתיו נרדמה לה... אז בינתיים הלכנו לנו לכיוון הפארק. הגענו הישר לכיכר 'אליס מארץ הפלאות' ונחנו מול האגם היפהפה, עד שסתווי התעוררה ומצאה עצמה בגן עדן... היא נהנתה לראות את הפסלים של החיות מהסרט המצויר ולהאכיל את הברווזים שבאגם.

הלכנו קצת לכיוון דרום מערב, עברנו ליד סלעי ענק, אכלנו קרקרים ובינתיים הגיע לבקר אותנו סנאי מתוק וסתיו שמחה מאד לזרוק לו ולחבריו קצת מהאוכל. המשכנו ללב הפארק, למזרקה הידועה- Bethesda Fountain, לצד אגם ענק ומדהים בהשתקפות של עצי השלכת עליו. טיילנו הרבה באזור זה, ככה בנחת ואכלנו לשמחתי הרב גלידת וניל בעוגיות שוקולד צ'יפס. מזל שהיה זה יום נאה במיוחד. המשכנו עוד קצת והגענו לאזור אומנים, עם שפע של יצירות מדהימות ואף רכשתי לי תמונה מזכרת מהפארק. ואז, ירדנו מהפארק והלכנו לכיוון שדרה 5, בתקווה למצוא איזו מסעדה טובה לאכול ארוחת צהריים. סתיו, שעד כה רק התרוצצה לה בפארק, בסוף הושמה בעגלה.

בול איך שיצאנו מהפארק, ראינו את החנות שרציתי מאד לבקר בה- חנות הצעצועים של שוורץ, שבה יש שעשועים שונים במבחר רב לכל מיני גילאים. היה מהנה מאד להסתובב בין הבובות, פסלי הלגו וכד'. מבין השאר, ראינו את הפסנתר הענק שמפורסם מהסרט 'ביג' עם אלילי- תום הנקס. ממש מגניב, וסתיו נהנתה לשמוע את הנגינה שאנשים מרקדים על הפסנתר עצמו.

הלאה, המשכנו על הכביש, מקווים ומחפשים לשווא מסעדה מסכנה אחת. מסתבר, כי זה לא הרחוב של המסעדות ושהיינו צריכים לעבור לשדרת ברדוויי. בינתיים הגענו למרכז רוקפלר, בתקווה שתהיה שם מסעדה טובה. אמנם היו כמה מסעדות אך מאד יקרות. אז אמרנו שלום לפסל הפרנתיוס המוזהב ברקע של זירת החלקה על הקרח, מחזה מהמפורסמים בעיר. בינתיים עברנו לשדרת ברדוויי, כשבדיוק הגענו גם ככה לאזור טיים סקוור הנוצץ ואכלנו במסעדת בופה סינית מעולה!!! במחיר של 11$ לאדם. סתיו בינתיים נרדמה מהטיול בעגלה, שלקח איזה שעה (בשל החיפושים אחר מסעדה).

כשסוף סוף שבענו, הגיע הזמן למצוא תחתית ולנסוע לברוקלין לפגוש את אחותי החורגת ליסה, בעלה אלון ובתם רומי, שעברו למספר שנים לארה"ב. סתיו, שמאד חיכתה לראות את רומי המוכרת מהתמונות כבר זמן רב, שמחה מאד לראותה. ישבנו בבית הקפה באזור Dumbo ופטפטנו במשך כשעה וחצי, עד שהיינו צריכים לחזור בשל השעה המאוחרת. חזרנו לתחתית ולרחוב 34, שם פגשנו את אמא שלי ונסענו ביחד ברכבת חזרה לפורט וושינגטון. לארוחת ערב אכלנו עוף עם כל מיני תוספות ולישון!

יום שלישי 4.11.14:

היום אנו מתכננים ביקור באזור הגשר ברוקלין בלבד. את הבוקר העברנו בשאנטי וגם לקחנו את סתיו לנמל היפהפה וסתיו נהנתה מאד לרוץ על הדשא ולחפש שחפים. היה זה יום מאד נעים בחוץ. ב- 10:30 יצאנו לקווינס, שם אמא פוגשת מישהו לארוחת צהריים ואנו לקחנו את התחתית דרך מהנטן (רח' 51) הישר לגשר ברוקלין, הצד הצפוני.

הנסיעות לקחו די הרבה זמן, וסתיו הייתה כבר מותשת, אם כי לא נרדמה עד כה. אז חשבנו שהיא לפחות תירדם בטיול בעגלה על הגשר. לפיכך, היא החליטה שהיא רוצה לישון עלינו... אחרי כמה זמן, היא נרדמה והלכנו בשאנטי על הגשר, כשאנו מלווים בנופי מהנטן מדהימים, כשאנו מתרחקים מהבניינים הגבוהים ומתקרבים למפרץ, מעל הנהר East River, מחזה פשוט יפהפה. ראינו מרחוק גם את פסל החירות. הלכנו לאיטנו כחצי שעה לצדו הדרומי של הגשר. רצינו להתקדם לפארק "גשר ברוקלין', שם אמור להיות גם משחקים לסתיו. בינתיים חיפשנו מסעדה לאכול צהריים.

לבסוף, החלטנו על אוכל קל לקחת לטיילת שמעל הנהר. הגענו לטיילת, אכלנו ונהננו מהנוף של בנייני מהנטן מולנו. סתיו בינתיים התעוררה והצטרפה אלינו לארוחה ולבסוף נשנשנו תותים טעימים מאד. לאחר מכן, ניסינו להבין איך אנו מגיעים לפארק, שכן הוא נמצא במפלס תחתון הרבה יותר... לבסוף החלטנו לוותר וללכת בשכונה לכיוון רכבת התחתית. בינתיים ראינו גן משחקים שכונתית וסתיו שמחה מאד לשחק בו כחצי שעה, כשאני חזרתי מדי פעם לטיילת לצלם את השקיעה המרהיבה במפרץ מעל לפסל החירות.

בדרכנו חזרה לתחנת התחתית, עברנו ליד מסעדת גרימדי פיצה, אליו נכנסנו לשירותים ואז הצטערנו מאד מאד שהחלטנו לא לאכול בו לבסוף, מחשש שיהיה תור ארוך וידוע. לקחנו תחתית לרח' 34, שם יצאנו החוצה כדי להגיע לתחנת רכבת, כשמולנו נראה בניין האמפייר במלוא הדרו, נוצץ באורות מרהיבים במיוחד. עלינו על הרכבת חזרה לפורט וושינגטון. אמא ושרון אספו אותנו והלכנו לאכול ארוחת ערב בדינר המקומי Diner Port Washington שזהו מעין מסעדה אמריקאית עם כל מיני מאכלים מקומיים. אני הזמנתי סלמון שהיה מאד טעים. מהמסעדה חזרנו הביתה, והתכוננו לישון...

יום רביעי 5.11.14:

אמש והבוקר עוד ארזנו את כל הדברים שלנו ובתשע וחצי העמסנו את כל הדברים שלנו לאוטו. הפעם, משום שהגבהנו את המזוודה הקטנה שלנו, הייתה בעיה להכניס את העגלה למטען... לבסוף הסתדרנו, ונסענו לעיירת Sea Cliff ולבית של סלמה, אשתו השנייה של סבא ג'רי ז"ל. מאד שמחתי לראות אותה והיא שמחה מאד לפגוש לראשונה את מוטי וסתיו. הבת שלה, ריקי, הגיעה גם לראותנו. אכלנו ארוחת בוקר נחמדה ופטפטנו הרבה. בחצר הבית שלה עומד לו עץ אדום עז, מדהים, ועשינו שורת תמונות בוק כשהעץ ברקע.

ב- 12:00 יצאנו לדרך. נסענו אחרי ריקי לבית שלה ב- Merrick, הנמצא כרבע שעה נסיעה משדה"ת. נסענו אליה, כדי לקחת את ניילון הפצפצים שיעטפו את העגלה והכיסא לרכב של סתיו. המשכנו בדרך, ומשום שהיה די זמן, עצרנו בסופר להצטייד בקצת אוכל לטיסה. סתיו כל הזמן הזה ישנה צהריים. הגענו לשדה, ירדנו שלושתנו עם כל הדברים שלנו ואז אמא יצאה להחזיר את הרכב וכשהיא הגיעה, עשינו צ'ק אין לטיסות שלנו לארץ (דרך ווינה). לשמחתנו הרבה, הדיילת הסכימה לשלוח לבטן המטוס בחינם גם את העגלה וגם את הכיסא! (בד"כ שולחים רק אחד חינם), בנוסף לארבעת המזוודות של כולנו. הביקורת עברה מאד מהר ועלינו למעלה רק עם תיקי הגב ואכלנו ארוחת צהריים במסעדות מחוץ לאזור הפנימי של השדה ואז לאחר בדיקות בטיחות די מהירה, נכנסנו ועלינו למטוס.

המטוס המריא בשעה 18:00 וסתיו, שכנראה התעייפה כבר מהיום, נרדמה מהר אך כשעתיים לאחר מכן, התעוררה עצבנית, כנראה משום שלא היה לה נוח. לבסוף היא הצטרפה אלינו למשחקי המסך המגניבים. היו שם מלא משחקים המתאימים לילדים, כגון צביעה על ציורי חיות, שהיא ממש נדלקה. לאחר זמן מה, הלכנו כולנו לישון שוב. סתיו עדיין לא ישנה כ"כ טוב וב- 2:00 (שעון ביולוגי) לפנות בוקר ירדנו בווינה, שם הייתה השעה 7:00 כבר והיה אור בחוץ. שהינו בחדר המתנה כשעתיים עד לטיסה נוספת לארץ. סתיו התרוצצה לה מלא ברחבי המסדרון למרות שהייתה מאד עייפה אך הייתה סבלנית ומתוקה, שהתרגשה מאד לראות את סבאל'ה וסבתא שיחכו לנו בשדה כשנגיע. בטיסה השנייה, סתיו נרדמה מאד מהר וישנה כל השעתיים וחצי הטיסה.

יום חמישי 6.11.14:

הגענו לשדה בשעות הצהריים ובאיסוף הדברים, ראינו כי העגלה לא הגיעה.... ועם זאת, הכיסא כן הגיע... היה אמור להיות עם העגלה.. נעמדנו בתור לאבידת חפצים, שם הוא בדק אם זה נמצא למטה וזה אכן נמצא שם, פשוט לא הושם בדרגנוע משום מה. אמרו שזה ייקח עשרים דקות... משום שלא ממש הצטרכנו לעגלה כרגע, ביקשנו מהם שישלחו אלינו הביתה (אם זה היה הכיסא לאוטו....) בינתיים סתיו נהייתה ממש חסרת סבלנות והתרוצצה לה פה ושם, איימה להתאבד על הדרגנועים... סוף סוף יצאנו החוצה, ואושר גדול היה שם! סבתאל'ה, סבאל'ה ושגיא וגם מרק חיכו לנו שם. המשכנו את החגיגה גם ברכב וגם בבית משפחת מדינה.

ווירג'יניה, אוניברסיטת גאלוודט, משפחה בבולטימור וליל כל קדושים - סתיו 2014

יום שלישי 28.10.14:

היום אנו מבקרים בווירג'יניה, אצל דודה שלי! לאחר קימה בשאנטי והמתנה שתעבור שעת העומס בכבישים ואז נסענו כשעתיים דרומה לכיוון עיירת Reva שבלב המדינה. כבר לאחר חצי שעת נסיעה, השתנו הנופים המאופיינים למדינה. אם וויסקונסין אופיינה במישור ישר גדול ובמרחבים ומרילנד בצפיפות ובפיתולים רבים, הרי שווירג'יניה מאופיינת בגבעות, הרים ויופי ירוק במישורים, וצבעים מרהיבים על העצים, חוות רבות של פרות וסוסים.

ב- 11:00 הגענו לבית שלהם: דודה מרלין (אחות של אמא), בנה אריק ובעלה לשעבר, שהגיע במיוחד לראותנו. את כולם לא ראיתי 12 שנה, והיה ממש נהדר לראותם! מוטי וסתיו פגשו אותם בפעם הראשונה. את כל היום בילינו ביחד, תוך כדי פטפוטים ונשנוש פיצה ופירות שונים. קפצנו גם ללב העיירה, לצד אגם יפהפה בו מתגוררים ברבורי ענק וברווזים ומשם ישנה תצפית מרהיבה לעבר גבעות מסביב. הכייף זה גן המשחקים בו פרקו את עצמותיהם סתיו וכל הגברים, שמאד התלהבו ממנה. נשנשנו תותים ואננסים על הדשא מול הנוף. מזל שהיה זה יום יפה במיוחד!

בדרך חזרה לבית של מרלין, עצרנו לראות סוסים בחווה. הסוסים מאד שמחו שבאנו. נראה לנו שעשינו להם את השבוע.... המקום מאד שליו. בקושי מבקרים כאן. בצהריים קיווינו שסתיו תישן קצת, אך לשווא. היא העדיפה לשחק עם אריק, שבהמשך לקח אותנו לפינת מוסיקה שלו וניגן בתופים וגם נתן לה לתופף קצת. מאוחר יותר, שיחקנו ב- wii הנפלא, שם גיליתי כישרון משחק (ככה זה כשגדלים בבית עם אחים שרופים על סופר מריו) ורק בשש יצאנו לכיוון חזרה לבית של סינדי וגלן. סתיו ישנה רוב הדרך ועצרנו בקניון (בו היינו לפני מס' ימים) לאכול ארוחת ערב, כשתוך כדי סתיו נזכרה שיש בו ג'ימבורי וביקשה מאד יפה לשחק בו... אז אחרי 10 דקות של משחקים מאד כייפים, יצאנו הביתה. לאחר שסתיו הלכה לישון, כולנו סידרנו את כל הדברים שלנו לעזיבה למחרת.

יום רביעי 29.10.14:

מבחינתו אי אפשר להגיע לוושינגטון די.סי ולא לבקר בגאלוודט, האוניברסיטה לחרשים. אז, את רוב היום הקדשנו לביקור באוניברסיטה! הגענו למקום בבוקר והגענו לסיור של שעה שקבענו מראש לי ולמוטי ברחבי האוניברסיטה. מאחר והיינו היחידים בסיור, זה היה מעין סיור פרטי והתחלנו עם הבניין הראשון של המתחם, Collage Hall, בו התגורר בעבר ילד, תומאס גאלוודט שמו, מחלוצי החינוך לחרשים בארה"ב. בנו אדוארד היה זה שפיתח מאוחר יותר את כל המתחם שהיה ברשותם, ובנה אוניברסיטה, בי"ס וגני ילדים לחרשים.

לאחר שהמתחם התפתח, הבניין הזה הפך למעיין בניין משרדים ובו נמצא, לפחות, חדר המנהל והמזכירות עם מעין מוזיאון קטנטן עם תמונות כל המנהלים ותצוגה של התוף הנטרק לשולחן, שתומאס עצמו המציא כהתראה על נוכחות המורה. היה מאד מעניין. הדבר המגניב היה, האיש שפגשנו עת שנכנס לחדר המנהל, שהיה לא אחר מ... הנשיא הנוכחי עצמו, אלן הורביץ'. הוא מאד שמח לפגוש אותנו ולגלות שאנחנו מהארץ. הוא סיפר כי היה בארץ 4 פעמים. הקטע המצחיק היה שהוא שאל אותנו מאיזה חלק אנחנו בארץ, ואנחנו לא הבנו למה הוא התכוון. לא חשבנו בתחילה כי הוא מכיר די טוב את הארץ....

המבנה הבא אליו נכנסנו היה Chapel Hall (בתמונה מעל), מבנה בסגנון גותי ויקטוריאני מרהיב שנבנה ב- 1870 כמרכז העניינים של האוניברסיטה, וכיום משמש כמוזיאון עם אולם בו מוצגות הסברים רבים על תולדות האוניברסיטה לאורך שנותיה. המדריכה הסבירה בקצרה על השביתה שערכו החירשים עבור הזכויות החירשים והשימוש בשפת הסימנים. לכאן עוד נחזור עצמאית לאחר הסיור. ואז יצאנו דרך המבנה החוצה לראות את הכניסה הראשית אותו משמשת המבנה, מול פסל של תומאס עצמו יחד עם ילדה חרשת, אליס שמה, שפגש במקרה בחופשה בקונטיקט והיא לא ידעה שפת הסימנים והוא ניסה לתקשר עמה, מה שהוביל לכך שהוא טס יחד עם אביה של אליס לפריז לפגוש את לורן קלארק, בוגר בי"ס לחרשים שמה וזה התלווה אליהם בחזרה לארה"ב, לבי"ס של החרשים בקונטיקט, בו למדה הילדה, כדי ללמד את שפת הסימנים. גאלוודט התחתן מאוחר יותר עם חרשת בוגרת בי"ס ונולדו להם 8 ילדים, שאחד מהם, אדוארד, המשיך את המורשת ובנה את המתחם בוושינגטון, שיהיה נגיש לחרשים.

בהמשך, נכנסנו לביתן המעונות, ראינו אולמות בצורת ח' המונגשת לחרשים ולבסוף, הגענו לביתן אקדמי לראות כיתות מסוימים מבחוץ ואזור בהם הסטודנטים עושים ש"ב. באותו הביתן סיימנו את הסיור, פגשנו את אמא וסתיו שבינתיים הסתובבו להם ואכלו גלידה ונכנסנו לחנות מזכרות גדולה ורכשתי מס' דברים חמודים. לאחר מכן, הלכנו לראות ו"לשחק אותה" משחקים בפוטבול האמריקני במגרש אמיתי ולבסוף, שבנו לאולם עם הסברים על תולדות וקראנו לעומק אודות אירועים רבים שעברה האוניברסיטה ולמדנו המון. בשובנו לרכב, עצרנו במסעדת בופה של המקום ואכלנו חופשי כל מיני דברים במחיר מוזל.

יצאנו לאחר מס' שעות מהנות מאד במקום, חזרנו לבית של סינדי, כשבדרך ירדה לראשונה לאורך טיולנו גשם. סתיו נרדמה בתחילת הדרך, כך שרק שמנו את כל הדברים שלנו ברכב, נפרדנו ממנה ויצאנו לכיוון בולטימור. בדרך, עצרנו במרכז קניות, משום שקיבלתי תלוש של 100$ בחנות Kohl's במדיסן ורציתי לנצלם. המשכנו לבולטימור והגענו למקום שמח- לבית של אחי חגי, אשתו מירי וחמשת ילדיהם בגילאים 5-14, שעברו בקיץ האחרון לשנתיים. מיד הרגשנו בבית וסתיו "נשאבה" לחברת הילדים וכך מצאנו את עצמנו פתאום עם שקט.... פטפטנו הרבה עם כולם, אכלנו ארוחת ערב שמירי הכינה ופשוט חייכנו כל הערב!

יום חמישי 30.10.14:

משום שזהו יום רגיל אמריקני, חגי ומירי עבדו והילדים היו בבי"ס. אנו (ללא אמי) יצאנו לפגוש את בת דודתי הרחוקה, המתגוררת בעיר עם בעלה במסעדה לארוחות בוקר "Ihop", מסעדה ממש מעולה! סתיו קיבלה דפי ציור וצבעים והייתה עסוקה עת שארבעתנו פטפטנו לנו כשעה נעימה ואכלנו ארוחות בוקר טעימות ביותר. שבנו הביתה, אספנו את אמא שלי ונסענו למשרדי SS לעשות לסתיו כרטיס בטל"א אמריקני.

חזרנו בצהריים הביתה, ואז לכל אחד היה זמן לעצמו. סתיו מאד חיכתה לילדים ובינתיים שיחקה עם אמי ואני ומוטי ניצלנו את הזמן ויצאנו למרכז קניות לחפש (לשווא) נעליים. מאוחר יותר, בבית, הילדים הגיעו וסתיו שוב נעלמה לנו לידיהם, הפעם הם שיחקו גם בחצר הבית, שם ראינו כמה סנאים חמודיים וארנבון (מוקדם יותר מוטי וסתיו ראו גם שועל לבן קטנטן). את הבמביים המפורסמים לא ראינו :( נאמר לנו גם כי היו 5!! במביים היו בחצר ממש 10 דקות לפני שהגענו אמש ופספסנו אותם.
בערב יצאנו לאכול במסעדה הכשרה Dougies. היה מאד טעים והילדים מאד נהנו לשחק ביניהם שם. בערב, כמו אמש, הילדים נהנו מאד שהלכו לישון יחסית מאוחר.

יום שישי 31.10.14:

התעוררנו מוקדם הבוקר כדי להיפרד מחגי והילדים שיצאו לבי"ס. את הבוקר העברנו בשאנטי. מוטי ישן עד מאוחר ואני יצאתי לטייל בשכונה הקטנטנה והיפהפייה. ארזנו גם את הדברים שלנו ובסביבות 11:00 יצאנו לכיוון וורמינסטר, פנסילבניה, לבית חברים. אמא נשארה לשבת עם המשפחה. לאחר כשעה וחצי נסיעה, הגענו לעצירה בקניון קונרורד, אשר במדינת דלוור הנמצאת על הדרך. במדינה, אגב, ניצלנו את ה- 0% מע"מ וקנינו דלק. לאחר כשעת עצירה, המשכנו בדרך. הפעם, כשנכנסנו למדינת פנסילבניה, ה- GPS שלנו הלך לאיבוד וסירב לעבוד (רק כשהגענו ליעד, התברר כי המדינה כלל לא חברותית ב- GPS) כך שבמקום שעה וחצי של נסיעה, לקח לנו 3 שעות מתישות! להגיע. הגענו אל בית החברים, גאי וריצ'רד ב 17:30 ומאד שמחנו לראותם. היו בבית גם בתם אלכסה ובן זוגה כריס. סתיו התאהבה לגמרי בכלבה שלהם, קודה, שמאד מאד ידידותית.

משום שזהו חג 'ליל כל קדושים', שאמנם לא חג יהודי, אך מרבית אמריקנים חוגגים אותו, כך שגם אנחנו. הבאנו עוד מהארץ תחפושת לסתיו כדי שלא תרגיש שונה מכל הילדים. לאחר פיצה מהירה לארוחת ערב, החלו להגיע ילדים לבקש "ממתק או תעלול" וגאי שמחה לחלק להם ממתקים. מאוחר יותר, יצאנו בליווי ריצ'רד לסיבוב התרשמות של "ממתק או תעלול" בסמטה של השכונה. בסה"כ עברנו ב- 20 בתים שרובם מקושטים ברוח החג. בתחילה סתיו הייתה צמודה אלינו, אך בהמשך הבינה את הרעיון, נהנתה ואף הלכה לבדה לדפוק בדלת לבקש ממתק. ממש מתוקה. בסה"כ היה זה ערב מאד מעניין וחוויתי. בהמשך הערב פטפטנו הרבה, לצד עוגיות וקפה, וסתיו מאד נהנתה לשחק עם הכלבה וסירבה לעזוב אותה.