ווירג'יניה, אוניברסיטת גאלוודט, משפחה בבולטימור וליל כל קדושים - סתיו 2014

יום שלישי 28.10.14:

היום אנו מבקרים בווירג'יניה, אצל דודה שלי! לאחר קימה בשאנטי והמתנה שתעבור שעת העומס בכבישים ואז נסענו כשעתיים דרומה לכיוון עיירת Reva שבלב המדינה. כבר לאחר חצי שעת נסיעה, השתנו הנופים המאופיינים למדינה. אם וויסקונסין אופיינה במישור ישר גדול ובמרחבים ומרילנד בצפיפות ובפיתולים רבים, הרי שווירג'יניה מאופיינת בגבעות, הרים ויופי ירוק במישורים, וצבעים מרהיבים על העצים, חוות רבות של פרות וסוסים.

ב- 11:00 הגענו לבית שלהם: דודה מרלין (אחות של אמא), בנה אריק ובעלה לשעבר, שהגיע במיוחד לראותנו. את כולם לא ראיתי 12 שנה, והיה ממש נהדר לראותם! מוטי וסתיו פגשו אותם בפעם הראשונה. את כל היום בילינו ביחד, תוך כדי פטפוטים ונשנוש פיצה ופירות שונים. קפצנו גם ללב העיירה, לצד אגם יפהפה בו מתגוררים ברבורי ענק וברווזים ומשם ישנה תצפית מרהיבה לעבר גבעות מסביב. הכייף זה גן המשחקים בו פרקו את עצמותיהם סתיו וכל הגברים, שמאד התלהבו ממנה. נשנשנו תותים ואננסים על הדשא מול הנוף. מזל שהיה זה יום יפה במיוחד!

בדרך חזרה לבית של מרלין, עצרנו לראות סוסים בחווה. הסוסים מאד שמחו שבאנו. נראה לנו שעשינו להם את השבוע.... המקום מאד שליו. בקושי מבקרים כאן. בצהריים קיווינו שסתיו תישן קצת, אך לשווא. היא העדיפה לשחק עם אריק, שבהמשך לקח אותנו לפינת מוסיקה שלו וניגן בתופים וגם נתן לה לתופף קצת. מאוחר יותר, שיחקנו ב- wii הנפלא, שם גיליתי כישרון משחק (ככה זה כשגדלים בבית עם אחים שרופים על סופר מריו) ורק בשש יצאנו לכיוון חזרה לבית של סינדי וגלן. סתיו ישנה רוב הדרך ועצרנו בקניון (בו היינו לפני מס' ימים) לאכול ארוחת ערב, כשתוך כדי סתיו נזכרה שיש בו ג'ימבורי וביקשה מאד יפה לשחק בו... אז אחרי 10 דקות של משחקים מאד כייפים, יצאנו הביתה. לאחר שסתיו הלכה לישון, כולנו סידרנו את כל הדברים שלנו לעזיבה למחרת.

יום רביעי 29.10.14:

מבחינתו אי אפשר להגיע לוושינגטון די.סי ולא לבקר בגאלוודט, האוניברסיטה לחרשים. אז, את רוב היום הקדשנו לביקור באוניברסיטה! הגענו למקום בבוקר והגענו לסיור של שעה שקבענו מראש לי ולמוטי ברחבי האוניברסיטה. מאחר והיינו היחידים בסיור, זה היה מעין סיור פרטי והתחלנו עם הבניין הראשון של המתחם, Collage Hall, בו התגורר בעבר ילד, תומאס גאלוודט שמו, מחלוצי החינוך לחרשים בארה"ב. בנו אדוארד היה זה שפיתח מאוחר יותר את כל המתחם שהיה ברשותם, ובנה אוניברסיטה, בי"ס וגני ילדים לחרשים.

לאחר שהמתחם התפתח, הבניין הזה הפך למעיין בניין משרדים ובו נמצא, לפחות, חדר המנהל והמזכירות עם מעין מוזיאון קטנטן עם תמונות כל המנהלים ותצוגה של התוף הנטרק לשולחן, שתומאס עצמו המציא כהתראה על נוכחות המורה. היה מאד מעניין. הדבר המגניב היה, האיש שפגשנו עת שנכנס לחדר המנהל, שהיה לא אחר מ... הנשיא הנוכחי עצמו, אלן הורביץ'. הוא מאד שמח לפגוש אותנו ולגלות שאנחנו מהארץ. הוא סיפר כי היה בארץ 4 פעמים. הקטע המצחיק היה שהוא שאל אותנו מאיזה חלק אנחנו בארץ, ואנחנו לא הבנו למה הוא התכוון. לא חשבנו בתחילה כי הוא מכיר די טוב את הארץ....

המבנה הבא אליו נכנסנו היה Chapel Hall (בתמונה מעל), מבנה בסגנון גותי ויקטוריאני מרהיב שנבנה ב- 1870 כמרכז העניינים של האוניברסיטה, וכיום משמש כמוזיאון עם אולם בו מוצגות הסברים רבים על תולדות האוניברסיטה לאורך שנותיה. המדריכה הסבירה בקצרה על השביתה שערכו החירשים עבור הזכויות החירשים והשימוש בשפת הסימנים. לכאן עוד נחזור עצמאית לאחר הסיור. ואז יצאנו דרך המבנה החוצה לראות את הכניסה הראשית אותו משמשת המבנה, מול פסל של תומאס עצמו יחד עם ילדה חרשת, אליס שמה, שפגש במקרה בחופשה בקונטיקט והיא לא ידעה שפת הסימנים והוא ניסה לתקשר עמה, מה שהוביל לכך שהוא טס יחד עם אביה של אליס לפריז לפגוש את לורן קלארק, בוגר בי"ס לחרשים שמה וזה התלווה אליהם בחזרה לארה"ב, לבי"ס של החרשים בקונטיקט, בו למדה הילדה, כדי ללמד את שפת הסימנים. גאלוודט התחתן מאוחר יותר עם חרשת בוגרת בי"ס ונולדו להם 8 ילדים, שאחד מהם, אדוארד, המשיך את המורשת ובנה את המתחם בוושינגטון, שיהיה נגיש לחרשים.

בהמשך, נכנסנו לביתן המעונות, ראינו אולמות בצורת ח' המונגשת לחרשים ולבסוף, הגענו לביתן אקדמי לראות כיתות מסוימים מבחוץ ואזור בהם הסטודנטים עושים ש"ב. באותו הביתן סיימנו את הסיור, פגשנו את אמא וסתיו שבינתיים הסתובבו להם ואכלו גלידה ונכנסנו לחנות מזכרות גדולה ורכשתי מס' דברים חמודים. לאחר מכן, הלכנו לראות ו"לשחק אותה" משחקים בפוטבול האמריקני במגרש אמיתי ולבסוף, שבנו לאולם עם הסברים על תולדות וקראנו לעומק אודות אירועים רבים שעברה האוניברסיטה ולמדנו המון. בשובנו לרכב, עצרנו במסעדת בופה של המקום ואכלנו חופשי כל מיני דברים במחיר מוזל.

יצאנו לאחר מס' שעות מהנות מאד במקום, חזרנו לבית של סינדי, כשבדרך ירדה לראשונה לאורך טיולנו גשם. סתיו נרדמה בתחילת הדרך, כך שרק שמנו את כל הדברים שלנו ברכב, נפרדנו ממנה ויצאנו לכיוון בולטימור. בדרך, עצרנו במרכז קניות, משום שקיבלתי תלוש של 100$ בחנות Kohl's במדיסן ורציתי לנצלם. המשכנו לבולטימור והגענו למקום שמח- לבית של אחי חגי, אשתו מירי וחמשת ילדיהם בגילאים 5-14, שעברו בקיץ האחרון לשנתיים. מיד הרגשנו בבית וסתיו "נשאבה" לחברת הילדים וכך מצאנו את עצמנו פתאום עם שקט.... פטפטנו הרבה עם כולם, אכלנו ארוחת ערב שמירי הכינה ופשוט חייכנו כל הערב!

יום חמישי 30.10.14:

משום שזהו יום רגיל אמריקני, חגי ומירי עבדו והילדים היו בבי"ס. אנו (ללא אמי) יצאנו לפגוש את בת דודתי הרחוקה, המתגוררת בעיר עם בעלה במסעדה לארוחות בוקר "Ihop", מסעדה ממש מעולה! סתיו קיבלה דפי ציור וצבעים והייתה עסוקה עת שארבעתנו פטפטנו לנו כשעה נעימה ואכלנו ארוחות בוקר טעימות ביותר. שבנו הביתה, אספנו את אמא שלי ונסענו למשרדי SS לעשות לסתיו כרטיס בטל"א אמריקני.

חזרנו בצהריים הביתה, ואז לכל אחד היה זמן לעצמו. סתיו מאד חיכתה לילדים ובינתיים שיחקה עם אמי ואני ומוטי ניצלנו את הזמן ויצאנו למרכז קניות לחפש (לשווא) נעליים. מאוחר יותר, בבית, הילדים הגיעו וסתיו שוב נעלמה לנו לידיהם, הפעם הם שיחקו גם בחצר הבית, שם ראינו כמה סנאים חמודיים וארנבון (מוקדם יותר מוטי וסתיו ראו גם שועל לבן קטנטן). את הבמביים המפורסמים לא ראינו :( נאמר לנו גם כי היו 5!! במביים היו בחצר ממש 10 דקות לפני שהגענו אמש ופספסנו אותם.
בערב יצאנו לאכול במסעדה הכשרה Dougies. היה מאד טעים והילדים מאד נהנו לשחק ביניהם שם. בערב, כמו אמש, הילדים נהנו מאד שהלכו לישון יחסית מאוחר.

יום שישי 31.10.14:

התעוררנו מוקדם הבוקר כדי להיפרד מחגי והילדים שיצאו לבי"ס. את הבוקר העברנו בשאנטי. מוטי ישן עד מאוחר ואני יצאתי לטייל בשכונה הקטנטנה והיפהפייה. ארזנו גם את הדברים שלנו ובסביבות 11:00 יצאנו לכיוון וורמינסטר, פנסילבניה, לבית חברים. אמא נשארה לשבת עם המשפחה. לאחר כשעה וחצי נסיעה, הגענו לעצירה בקניון קונרורד, אשר במדינת דלוור הנמצאת על הדרך. במדינה, אגב, ניצלנו את ה- 0% מע"מ וקנינו דלק. לאחר כשעת עצירה, המשכנו בדרך. הפעם, כשנכנסנו למדינת פנסילבניה, ה- GPS שלנו הלך לאיבוד וסירב לעבוד (רק כשהגענו ליעד, התברר כי המדינה כלל לא חברותית ב- GPS) כך שבמקום שעה וחצי של נסיעה, לקח לנו 3 שעות מתישות! להגיע. הגענו אל בית החברים, גאי וריצ'רד ב 17:30 ומאד שמחנו לראותם. היו בבית גם בתם אלכסה ובן זוגה כריס. סתיו התאהבה לגמרי בכלבה שלהם, קודה, שמאד מאד ידידותית.

משום שזהו חג 'ליל כל קדושים', שאמנם לא חג יהודי, אך מרבית אמריקנים חוגגים אותו, כך שגם אנחנו. הבאנו עוד מהארץ תחפושת לסתיו כדי שלא תרגיש שונה מכל הילדים. לאחר פיצה מהירה לארוחת ערב, החלו להגיע ילדים לבקש "ממתק או תעלול" וגאי שמחה לחלק להם ממתקים. מאוחר יותר, יצאנו בליווי ריצ'רד לסיבוב התרשמות של "ממתק או תעלול" בסמטה של השכונה. בסה"כ עברנו ב- 20 בתים שרובם מקושטים ברוח החג. בתחילה סתיו הייתה צמודה אלינו, אך בהמשך הבינה את הרעיון, נהנתה ואף הלכה לבדה לדפוק בדלת לבקש ממתק. ממש מתוקה. בסה"כ היה זה ערב מאד מעניין וחוויתי. בהמשך הערב פטפטנו הרבה, לצד עוגיות וקפה, וסתיו מאד נהנתה לשחק עם הכלבה וסירבה לעזוב אותה.