קנדה וארה"ב- קיץ 2007, חלק 3

31 יולי, 2007: נסיעה לאדמונטון

אדמונטון- עיר בצפון אלברטה, שאין שם כלום פרט לקניון הגדול ביותר בעולם! מקום מושלם לסיום הטיול שלנו במערב.

קמנו מוקדם בבוקר ונסענו מקלגרי לאדמונטון, שלקח לנו כ- 3 שעות וחצי. הדרך הייתה משעממת נורא. בקושי יש ערים, רק כפרים וחוות עם הרבה פרות בצבעים שונים. מזג האוויר בדרך היה מוזר נורא. פתאום, לאחר כשעה נסיעה, ראינו משהו מאד מאד אפור מרחוק מולנו. התחלתי להיבהל ולחשוב שאנחנו נוסעים לתוך סופה, הרי יש רק כפרים וחוות ובסרטים רואים סופות בחוות... אבל אין דרך אחרת להגיע לשם ומחר אחר הצהרים אנחנו עוזבים את העיר הזו.. בלית ברירה נסענו ונסענו... כשנכנסנו לתוך העננים האפורים בקושי ירד גשם, והעננים מרחוק הפכו ונראו לבנים יותר ואף ורודים וכחול תכלת כזה... אז ככל שהתקרבנו לשם שמחתי שלא נקלענו לאיזה סופה... באמצע הדרך, פתאום מוטי החל להרגיש שיש אולי פנצר?! האוטו רעד וההרגשה מוזרה. אוי, חשבתי. פה באמצע שום מקום?! מוטי יצא מהאוטו כדי לבדוק ונדהמנו, יש רוח חזקה אבל מאד מאד חזקה! הוא בדק את הגלגלים שהיו בסדר ואז הבנו- זה היה הרוח, לא פנצר, כלומר האוטו רעד מעוצמת הרוח. מזל...

בשעה 11 הגענו סוף סוף לאדמונטון, החנו את דודג` בחניון קטן אחד ורק נכנסנו לקניון, מוטי הביט בקניון במבט מוזר ואמר שאפילו קניון הזהב שלנו הרבה יותר גדול מזה... היינו רעבים, אז חיפשנו אזור המסעדות אך לא ידענו איך למצוא אותו. בינתיים הלכנו והלכנו ומצאנו מפת הקניון, אך לא ידענו מה נרצה לאכול ובמפה יש תפריט ארוך מאד של המסעדות ואזורי המסעדות, שהחלטנו לוותר על המפה ולמצוא בעצמנו אזור מסעדות. הלכנו והלכנו חיפשנו וחיפשנו. בשלב מסוים מוטי אמר שאולי יכול להיות שהקניון הזה קצת יותר גדול מקניון הזהב... מצאנו אזור המסעדות לאחר חיפוש של איזה 20 דקות ואכלנו. לאחר ששבענו, הסתובבנו בקניון הענק, כשבין השאר עשינו גם שופינג, ראינו את האתרים שעליהם אסביר בהמשך. לאחר שהסתובבנו במקום במשך שעות מוטי הודה כי הוא חושב שהקניון הרבה גדול מהזהב...

אטרקציות בקניון:

-  פארק המים: ענקי, תופס את כל הצד המערבי של הקניון בשתי הקומות. יש בו בריכת גלים ענקית ובשעות מסוימות יש גם גלים. אפשר לשחות בבריכה עם אבובים. יש גם כ- 6 מגלשות מים שונות- למבוגרים ולצעירים יותר.

-  לונה פארק: גדול, תופס שתי קומות גם, אך נראה קטן יותר, למרות המתקנים הרבים בו. בצד אחד יש יותר מתקנים לילדים- מתקנים קטנים, פינות משחקים בתשלום נוסף. בצד אחר יש מתקנים מפחידים יותר- שתי רכבות הרים שונות שאחת מהן מסתובבת מעלינו! יש גם מתקנים מתהפכים ומתקן אחת שעולה לגובה במהירות.

-  אולם החלקה על הקרח: תופס זירה באמצע חדר, שמסביבם יש חנויות שופינג. אפשר להחליק שם בתשלום.

-  הופעה של כלב ים: יש מקומות ישיבה בתשלום לראות הופעה יפה עם כלבי ים. בסופה של כל הופעה, מי שרוצה יכול לקבל נשיקה מהכלב הים. חמוד. אנחנו העדפנו לראות מהעמידה ולא להיכנס, כי ידענו שנראה הופעה זו מאוחר יותר.

-  פסל של ספינה ענקית: סתם לתצוגה. באזור קטן מבין הספינה יש בריכה קטנה שרוכבים על אבובים גדולים וזה בערך כמו מתקן המכונית המתנגשת, אך פה זו האבוב המתנגש. יש מזרקת מים שנופלים אליך אם אבוב אחד מתנגש בך לעברו כמשחק. בכל אבוב יש גם רובה מים שאפשר לירות על אנשים באבוב אחר. נחמד.

-  שופינג: יו, שלא נדבר... יש מלא חנויות, נראה לי מכל הרשתות שיש בקנדה. קנינו בגדים, מתנות למשפחה, סרטים, אני קניתי תמונה עם דולפינים בים, אשר את המים אפשר לראות אותם נעים התמונה מתחברת לחשמל. מדהים! ו... ראינו גם חנות חיות, בה רואים גורי כלבים חמודים נורא שמוצעים למכירה, חתולים, ארנבים, תוכים, דגים... אהבנו את החנות הנהדרת.

-  מסעדות: האי פעם ראיתם מקום שבו יש כל המסעדות מכל הסוגים? שניתן ללכת לשם ברגל בלבד? פה אפשר! מה אין פה.... יש 3 מסעדות מקדונלדס, יש שתי מסעדות בורגר קינג, יש פיצה האט! יש בוסטון פיצה, יש מסעדות למאכלים סיניים, תאילנדים, מכסיקניים, יוונים, יפנים, יש אפילו אזור צ`יינה טאון, שבקצהו יש אף סופרמרקט, בה מוכרים כל מיני מאכלים סיניים. מוטי קנה כמה מגשי סושי לאכול כארוחה. ועוגיות המזל.

בין הטיול בקניון, מצאנו דוכן עם מוצרי ים המלח. רציתי לראות את המוצרים אז התקרבתי לשם רק לראות. בדיבעד זו הייתה טעות, כי האיש שעובד שם ראה אותי ורצה לנסות את המוצר עליי ולא וויתר גם כשאמרתי לו שאני לא רוצה. הוא ניסה את המוצר על הציפורן שלי, כשהוא דיבר ודיבר עם מבטא. דיבר ודיבר ולאחר שהראה לי את התוצאה הסופית שעשה עליי בציפורן, השיחה שלנו הייתה כך- (נגיד שקוראים לו עודד) השיחה הייתה באנגלית, כמובן.

עודד: "נו, את אוהבת את זה?"

אני: "כן..."

עודד: "רוצה לקנות?"

אני: "כמה זה עולה?"

עודד: "$40 ותקבלי גם מתנה בחינם!"

אני: "אממ, לא יודעת"

עודד: "למה?!"

(מוטי חושד שהאיש ישראלי אך שתק.)

אני: "כי..."

עודד: - מראה לי שוב את המוצר ומדגיש כמה זה יפה והזכיר שיש גם מתנה.. "נו, רוצה לקנות את המוצר?"

אני: "לא יודעת..."

עודד: "למה?!"

(בשלב זה מוטי כבר היה בטוח שהוא ישראלי.)

אני: "זה יקר מדי"

עודד: "אה יקר? טוב, את יודעת מה? לך אעשה הנחה ל- $25 אבל- זה בינינו! לא לגלות לאף אחד!"

בשלב זה מוטי ואני כבר צחקנו כי הוא לא הבין שאנחנו בעצם ישראלים ועוד דיברנו בינינו בעברית. לא יכולנו להתאפק ורצינו לשאול אותו אם הוא ישראלי:

אני: "אתה מבין עברית?"

עודד: "מה?"

מוטי: (בעברית) "אתה מבין עברית?"

ואז עודד עמד מולנו המום לגמרי, היה אדום מאד ושתק איזה חצי דקה כשהוא מסתכל כל פעם עליי ועל מוטי. "מה, אתם מבינים עברית?!"

שנינו: "כן..."

עודד: "אתה מבין עברית?"

מוטי: "כן"

עודד: "את מבינה עברית?"

אני: "כן..."

וכך הוא שאל שוב- סה"כ 3 פעמים והוא עדיין לא האמין. שאל אם עבדנו עליו. לאחר שהוא נירגע, התחלנו לצחוק ולדבר- מאיפה אנחנו מהארץ וכד`. מסתבר כי גם הוא מראשון ושהוא טס לעבוד שם לשנתיים, שהקניון הזה הכי גדול בעולם ובשלב זה מוטי בטח רצה לבלוע את עצמו מתחת לאדמה לאחר שבהתחלה צחק על הקניון שהזהב יותר גדול ממנו. `עודד` אמר גם שלמרות שהוא שם כבר 3 חודשים, הוא עבד כל הזמן והוא בקושי ראה את כל הקניון! לא יאומן...

בשעות אחר הצהרים הגענו למלון הסמוך, בו אנו לנים בלילה. נחנו לאחר הליכה מרובה בקניון הענק וחזרנו אליה בשעות הערב לארוחת ערב ובילוי בבאולינג וחדר המשחקים. משחק באולינג היה מאד זול- המחיר שם נקוב למסלול אחד, לא משנה כמה אנשים משחקים בו והמחיר זול מאד, בכמה $ בודדים בלבד. חדר המשחקים הענק היה כזה כיפי. שיחקנו הרבה על שולחן הסקי וגם במשחקים בהם זוכים בכרטיסים, אח"כ אפשר לזכות במתנה. השגנו 101 כרטיסים וקיבלנו במתנה בובה של לווייתן שחור ולבן חמוד נורא שמחירו 100 כרטיסים.

לאחר הבילוי חזרנו למלון והחלנו לסדר את הדברים שלנו לקראת הטיסה למחרת. כבר בימים האחרונים ניסינו לגמור את כל האוכל. כל הבגדים שלנו כבר היו נקיים ואפשר להכניסם למזוודה... כך שהתחלנו לארוז ה-כ-ל. היו לנו שתי מזוודות גדולות, מזוודה קטנה והמון דברים. לקח לנו כשעה וחצי עד שהצלחנו לארוז שתי מזוודות. בשעה 2 מתנו מעייפות אז הלכנו לישון והמשכנו למחרת.

1 אוגוסט, 2007: טיסה לטורונטו

בבוקר קמנו והצלחנו לדחוס כמעט כל הדברים שלנו. נשארו כמה דברים שנאלצנו לקחת איתנו על המטוס. לא היה לנו משקל והמזוודות היו כבדות, אך לא היה לנו ברירה. היינו צריכים להכניס הכול. אחרי ששמנו את כל הדברים שלנו באוטו, נסענו למרחץ המכוניות בחניון שבקניון כי לא הכרנו מקום אחר. כשהגענו, הופתענו נורא לגלות כי זה עולה לא פחות ולא יותר מאשר $20!!! איזו סחיטה... כמעט וויתרנו על מנת לחפש מקום אחר, אך לא היה לנו הרבה זמן עד לטיסה ופחדנו לפספס ועוד עלינו להחזיר את הרכב... אז נפרדנו מ- $20 ונסענו לדרך.
כשהגענו לשדה התעופה מצאנו מיד את (כמעט) כל החברות להשכרת רכב. יופי, חשבנו. זה היה קל. החנו את הרכב ב- National, בחברה זו שכרנו את הרכב בוונקובר, שעובדת יחד עם חברת אלמו. לקחנו את כל הדברים הכבדים שלנו והלכנו לחברה זו. ואז מסתבר, כי בעצם, בוונקובר השכרנו את הרכב באלמו ונשיונל, פה מחזירים אותה בנפרד- נשיונל פה ואלמו- מחוץ לשדה התעופה! אוי, לא היה לנו זמן לזה.... והיה לנו קשה להבין מה שהסבירו לנו- איך להגיע לשם... בסוף למזלנו, מצאנו את החברה אבל זה כל כך דפוק שזה שם, כל כך רחוק משדה התעופה שצריכים לאסוף אותנו לשם בשאטל (לפחות זה היה בחינם).
הגענו לשדה התעופה בזמן (ממש במקרה), ולא היה בכלל תור. אך כשבדקו את המזוודות גילו ששניים מהן מאד כבדות, אך למרבה המזל, פה לא מחייבים את המזוודות ששוקלות מעל למותר, אם כי האישה שעובדת שם וכרטסה אותנו, אמרה לנו להיזהר כשנעזוב את טורונטו, לשם אנחנו ממריאים, כי שם מחייבים את המזוודות שמשקלן עולות מעל המותר. לאחר שנכנסנו מיהרנו לאכול כי מתנו מרעב. מה ראינו?! איזה יופי- מסעדת סבארו! :-) אכלנו, נחנו (לראשונה היום) ואז עלינו למטוס. הטיסה בת 4 השעות עברה מהר וחברת אייר קנדה הייתה מעולה. בשדה התעופה בטורונטו אספה אותנו בת של חברים טובים של המשפחה שלי. שמה רייצ`ל, בת גילו של מוטי. היה ממש כייף לבלות בחברת מישהי בגילנו.
הגענו מאוחר בערב לבית שלה בצפון טורונטו. בבית שלה גילינו שיש להם מלא חיות- כלב (שנמצא במחנה הקיץ לכלבים), שני חתולים וארנב. מילא החתולים שלא אהבו אותנו אנחנו לא אותם, אבל הארנב... איזה פלא, אף פעם לא ראינו את החיה כל כך גדולה! הרבה יותר גדולה משני החתולים שאפילו מפחדים ממנו. הארנב הנרי כל כך מפונק, אוהב מאד שמלטפים אותו. מוטי קיבל את התפקיד בכיף וליטף אותו כל הלילה שהארנב לא רצה לעזוב אותו, גם כשמוטי נכנס למקלחת הארנב חיכה לו מאחורי הדלת ונראה קצת עצוב. כשיצא מוטי מהמקלחת, נורא שמח הארנב לראותו וכמובן זכה לעוד ליטופים. אכלנו בבית של רייצ`ל ארוחת ערב קטנה ונעימה ואח"כ הלכנו לישון.

2 אוגוסט, 2007: טורונטו

היום הלכנו לטייל קצת בטורונטו, אך רצינו שיהיה יום רגוע, שלא נצטרך ללכת הרבה. בשעה 12, לאחר שינה ארוכה ורגועה, ולאחר שהחלטנו לאן לבקר מבין האתרים השונים שיש בעיר, לקחנו תחתית למרכז העיר והגענו למגדל התצפית הגבוהה בעולם, CN. יש במגדל הרבה אטרקציות כמו סרט 3D, עלייה למצפה כוכבים וכד`, אל כל אחד עולה כסף, כמובן וזה די יקר כך שהחלטנו רק לעלות לתצפית על העיר ולשכב על רצפות הזכוכית וזהו. רק רצינו שיהיה יום רגוע ולא לחוץ.
מה רגוע? מה לא לחוץ? אחרי שראינו שאין תור וקנינו את הכרטיסים נכנסנו למעלית שהעלתה אותנו לקומה שנייה ולאחר בדיקות ביטחוניות מקיפות מצאנו את עצמנו עומדים בתור ארוך מ-א-ד-! של איזה שעה בעמידה. אוי, זה לא מה שרצינו! לא היה לנו ברירה אלא לעמוד הרבה זמן וכשסוף סוף עלינו למגדל נדהמנו כי הנוף בכלל לא יפה... כאילו, סתם עוד נוף עירוני... ירדנו לרצפות זכוכית וזה דווקא היה יותר כייף... פה אפשר לראות תחתית המגדל- את כל המגדל למטה וגם אנשים שנראים מרחוק כמו נמלים. סיכמנו את הביקור בCN כסתמי ובזבוז זמן וכסף. חבל. מה שמיוחד פה זה רק שהמגדל הכי גבוה בעולם גבוה וזהו.
אח"כ, מפאת הזמן שנשאר לנו (השעה כבר 4 וקבענו עם רייצ`ל שתאסוף אותנו מתחנת הרכבת בשעה 7 וחצי) היינו צריכים לבחור רחוב שופינג אחד בלבד לבקר בו, מאלה שרייצ`ל המליצה לנו. הגענו אל הרחוב שזהו רחוב הקניון, כאילו יש בכל הרחוב הארוך הזה חנויות שופינג של קניון. בחנות עתיקים אחת פתאום ראינו מזוודה זולה מאד ($20) אז נפלנו על המציאה וקנינו אותה כדי לא להיתקל בעוד בעיות הכובד של המזוודות שלנו בטיסת פנים נוספת ובטיסה חזרה לארץ. טיילנו סתם בתוך החנויות ובאחת החנויות גילינו כי הגישה אל כל החנויות אינה רק מבחוץ אלא וגם מתחת לקרקע! כאילו, אין חלונות אבל יש מזגן וזה הרבה יותר מגניב...
חזרנו אל הרכבת ואל רייצ`ל, הגענו הביתה ויותר מאוחר הזמנו אותה לארוחת ערב במסעדה. אכלתי הפעם פנקייקים עם שוקולד צ`יפס- טעים לאללה! לאחר ארוחת הערב רצינו לצאת לבלות, לא משנה איפה- באולינג, סנוקר, מיני גולף בחושך או... אבל כשרייצ`ל התקשרה לכל אחד מהם לבדוק את שעות הסגירה מסתבר שכולם כבר נסגרו :( בלית ברירה ובגלל שהתחלנו להיות עייפים, רק נשארנו בבית ושיחקנו הרבה קלפים.

3 אוגוסט, 2007: מפלי הניאגרה

היום נוסעים למפלי הניאגרה!!!! רייצ`ל לקחה אותנו לתחנת האוטובוסים של גרייהונד (Greyhound), נפרדנו ממנה ונסענו כשעה וחצי למפלי הניאגרה. הגענו לתחנת האוטובוסים שם ואז לקחנו שאטל (בתשלום) אל המפלים בדיוק. אל תשאלו איך הכנסנו את כל המזוודות שלנו לאוטובוס... היה קשה, אך כולם וכולנו עלינו בסוף... הגענו ישר לרחוב הראשי באזור, קפילטון היל, שהינה רחוב השעשועים גדולה (אספר עוד עלייה בהמשך).
הגענו למלון בשעה 11, רצינו רק לבקש מהם לשמור את המזוודות שלנו כדי שנוכל לטייל כבר. להפתענו, הפקידה אמרה שיש כבר חדרים מוכנים, כך שיכולנו להיכנס לחדר שלנו ולישוןןןןןן אוי איזה יופי, יכולנו לישון! ישנו איזה שעה קלה, קמנו והלכנו סוף סוף לטייל. הגענו לטיילת תצפית על המפלים וראינו את שני המפלים היפיפיים, רחבים בגודלם. מרוב החום והתרגשות, ירדנו מהר לעלות על הספינה `עלמת הערפל` כדי להתקרב למפלים. לאחר עמידה של כחצי שעה בתור, עלינו מתרגשים לספינה ושטנו שייט בת חצי שעה אל תוך המפלים, כשאנחנו מרגישים את ההתזות של המפלים. איזה יופי!!! המים קרים והיינו מתחת למפלים כרבע שעה. זה היה ממש חווייתי!
אחרי זה טיילנו לאורך הטיילת הצמודה למפלים עד שהגענו לגשר `הקשת` שנקרא כך משום שיש המון קשתות ברקע המפלים ביום שמש במיוחד והגשר מגיע לצד האמריקאי. הגענו מצוידים בדרכונים, הלכנו כרבע שעה והגענו לצד האמריקאי. פרט לזה שמוטי היה צריך למלא שוב את הטופס הירוק, משום שלקחו לו את הראשון בשדה התעופה והוא נאלץ לשלם עבורה $6, לא היו לנו בעיות מיוחדות במעבר. הלכנו לטיילת והגענו ממש צמוד למפלים, איזה יופי. אח"כ הלכנו כרבע שעה עד לאי העיזים, שם לקחנו מעלית אל תחתית המפלים, מקום שקוראים לו "מערת הרוחות" איך שהגענו לתחתית המפלים, התחילה לרדת גשם חזק! אוי, נכנסנו לעולם המים... בגלל שזה היה סיור, נאלצנו להמשיך... למזלנו, איך שהגענו ממש לתוך המפלים, הגשם פסקה וכך יכולנו להרגיש את ההתזות המדהימות של המפלים, שהפעם היו מאד חזקות ונרטבנו ממש, למרות מעילי הגשם. היה ממש אבל ממש מדהים!!! חזרנו את נקודת המעבר לקנדה ללא בעיות בכניסה חזרה לקנדה. קפצנו לזמן קצר לדיוטי פריי שליד היציאה לכיוון הצד האמריקאי.
חזרנו עייפים אך מרוצים למלון, קפצנו לבריכה וג`קוזי לזמן קצר, התקלחנו ואז הלכנו לרחוב הראשי קפילטון היל בשעות החשכה והיו שם אורות מיוחדות, מזכירות לי את לאס ווגאס. כיוון שהיה כבר מאוחר, הלכנו ישר לטיילת התצפית על המפלים כדי לראות תצוגות האורות במפלים, זה כזה מחזה מרהיב! מאחורי המפלים יש אורות שמחליפה צבעים שאותם רואים על המפלים, לרקע מוזיקה והמקום הומה אדם!!! למזלנו, תפסנו מקום טוב לתצפית עליהם ובשעה 22:00 התחילה מופע הזיקוקים מרהיבה!!! זיקוקים מכל מיני צבעים, צורות (ראינו צורות של חללית, עיגולים מקבילים ועוד). חזרנו אל הרחוב הראשי והלכנו ישר לאכול, מתים מרעב. הלכנו למסעדת בוסטון פיצה, מוטי אכל טוסט שום ואח"כ גם לחם עם גבינה ואני אכלתי פיצה שהייתה כל כך טעימה!
מרוב הפעילות שיש ברחוב זה, התלבטנו מה לעשות פה. בסוף הלכנו על כרטיס משולשת- כולם ברשת של `תאמינו או לא`: האחת- המוזיאון, השנייה- איימקס 4D והשלישית- מוזיאון השעווה של `תאמינו או לא`. נכנסנו קודם כל למוזיאון והיינו בה כשעה וחצי. היו מוצגים מאד מעניינים שם. הכי אהבנו את החדר החשוך שמסתובבת עם כוכבים זוהרים והולכים על גשר שלא באמת זז אך הראש שלנו זז יחד עם החדר והיה קשה ללכת ישר כי הראש מסתובב... מגניב! מוטי ואני עשינו תחרות מי יכול ללכת יפה יותר וכמובן שהוא זכה בהרבה כוכבים... אח"כ הלכנו לאיימקס 4D, שזה ככה: עולים למושבים ענקיים, וכשרואים את הסרט הענקית, מרגישים את עצמנו נוסעים יחד עם הסרט, כשהמושבים זזים, זה כזה מגניב! השעה כבר אחרי 1 והמוזיאון השלישי היה כבר סגור. אז נבקר בה מחר והלכנו לאולם המחשבים הענקית ושיחקנו קצת. אח"כ חזרנו למלון וישר לישון!

4 אוגוסט, 2007: מפלי הניאגרה

אי אפשר בהחלט להגיע לארה"ב או קנדה ולא לבקר בפארק שעשועים, נכון? מאלה שיש בהם רכבות הרים מפחידות וכל זה. אז קפצנו לפארק שעשועים אדירה בשם `מרינלנד` (MarineLand), הסמוכה למפלים ובה יש מתקנים נהדרים וכן אקווריום ענקית עם כל מיני חיות ים. אפרט כל מקום בהם היינו:
-  מתקן לגובה- זהו כזה מתקן גבוה שעולים על כסאות מסביב למתקן ועולים לאט לאט כמה מטרים ואז עוצרים לכמה שניות ואז בזינוק עולים מהר מאד לגובה של מאות מטרים, ממנה יש תצפית מרהיבה על האזור וכן כמובן על המפלים, הנוף היה ממש מהמם! אז ככה עלינו מהר ונשארנו שם איזה דקה שלמה וזה כדי למתוח אותנו... ואח"כ יורדים, שוב מהר! זה היה הכי כייף בפארק! התורים למתקן היה הארוך ביותר בפארק. כדי לעלות, חיכינו אולי חצי שעה.
-  אולם לווייתנים- פה יש אולם עם כמה לווייתנים מסוג אורקה (שחור ולבן) שאפשר לעמוד מאד קרוב אליהם (עומדים מטר לידם) וכל הזמן יש מדריכים אשר מאכילים אותם ובמקביל עושה הופעות איתם ובשעות מסוימות ביום (5-6 פעמים ביום) יש הופעה אדירה עם הלווייתנים, מופע של כ- 20 דקות שהם קופצים לגובה, מתיזים מים על הצופים- המון מים, עושים עיגולים מטריפים וכו`.
-  רכבת הרים- למוטי אף פעם לא יצא לעלות על רכבת הרים שמסתובבת, אז זו הייתה ההזדמנות למרות שבהתחלה הוא מאד חשש לעלות כיוון שאף פעם לא עלה אך הצלחתי לשכנע אותו לעלות ובסוף עלינו. הנסיעה על הרכבת די ארוכה- בערך 4 דקות, כשלפעמים היא נכנסת לתוך מערה חשוכה ויש כל מיני סיבובים- גם לגובה וגם לרוחב, ממש כייף. איך שסיימנו את הסיבוב למוטי היה חיוך עצום של כייף מהמתקן שרצה לעלות שוב על המתקן ואכן עלינו שוב וממש נהננו!
-  בריכת כלבי הים, דולפינים ופילי ים- בריכה קטנה עם החיות האלו ומסביב לבריכה יש איצטדיון הנק בהם אנשים יושבים וצופים בהופעה. גם ההופעות האלו מופיעים מספר פעמים ביום. ההופעה התחילה עם כלבי הים, הופעה ממש מוכשרת. אחרי כלבי הים הגיע התור של הדולפינים!!! ארבעה דולפינים קטנים וחמודים נורא עשו הופעה מושלמת של סיבובים, משחקי `הבא זאת` והתזות לעבר הקהל (רק למי שיושב ממש קרוב לבריכה). אחרי הדולפינים הגיע התור של פילי ים. ההופעה איתם הייתה קצרה יחסית.
-  מתקן נופלת- כזה מתקן חמוד שעולים למתקן ויושבים מסביב לה ואז היא עולה לגובה של עשרת מטרים ואז מסתובבת- בהתחלה לאט ואז מהר, כשבאמצע היא גם `מפילה` את האנשים עם המושבים. נחמד מאד, אך שווה רק פעם אחת ;-)
-  בריכת לווייתני בלוגה- אלה לווייתנים שונים מקודמם, פה הם לבנים והם קטנים יותר ויש להם מקור שונה ויותר מכוער. פה אפשר להאכיל אותם בצורה מסודרת, יחד עם המדריכים שעושים כזה הופעה איתם בהאכלה. האנשים שמאכילים יכולים גם ללטף אותם. נחמד, אך וויתרנו על התענוג. אם אלו היו דולפינים, כמובן שהייתי נופלת על ההזדמנות להאכילם וללטפם, אך לא... לא נורא.

ביקרנו גם באקווריום קטנה אך נעימה עם כל מיני דגים ובכל גדלים אפשריים, אפילו כרישים ואפילו אריות ים. אח"כ גם ראינו הופעה של אריות הים, שהינה קצרה יחסית. עלינו גם למתקן מסתובבת שזה כמו שיש בארץ, אז היה נחמד, לא יותר מזה. ראינו גם דובי גריזאלי ודובים חומים ששוחים ממש מתחתנו ואפשר להאכיל אותם באוכל מיוחד שמוכרים במקום. הדובים חמודים, קשה להאמין שהם אשתקד מסוכנים. באמצע היום גם הלכנו לאכול בחדר האוכל ולא יכולנו להאמין, כמה תור היה שם! אולי 20 דקות לעמוד בתור כדי לקחת אוכל למגש ואח"כ גם לקנות אותם. נורא! ושלא נדבר על השולחנות המעטות שהיו שם, שהרבה ישבו בחוץ בחום כדי לאכול. למזלנו, אחרי כמה דקות המתנה כמה אנשים עזבו את השולחן בפנים כך שישבנו שם.

בסביבות 19:00 ואחרי יום נהדר פה, חזרנו למלון למקלחת מהירה ויצאנו שוב לבלות בקפילטון היל. אכלנו שוב בבוסטון פיצה ואכלנו כמעט אותם מאכלים שאכלנו אתמול. אח"כ נכנסנו למוזיאון השעווה. ראינו שם בובות של טום הנקס, ג`וליה רוברטס, ארנולד שוורצנגר, האלי בארי, וכו` וכו`, היו גם מסכות ווקס של כמה אנשים מפורסמים. עברנו מחדר לחדר לראות בובות ואז כשירדנו לחדר עם אנשים חשובים כמו ראשי ממשלה, נשיאים וכו`, פתאום ראינו לתדהמנו מישהו מוכר מישראל. מי זה היה שיושב בנחת על הכורסא? בובה של אריאל שרון. כן, הוא ולא אחר. הוא לא היה ממש דומה לו, אך יפה שחשבו עליו דווקא פה... ראינו גם את בובות השחקנים מהסרטים המפורסמים כמו הארי פוטר, הקוסם מארץ עוץ וכו`... היה גם קטע מצחיק נורא, תשמעו: הלכנו בין חדר לחדר, ניסינו לזהות בובות... ואז פתאום ראיתי `בובה` אחת שנראית כל כך אמיתית... הסתכלתי על זה כמה שניות ורציתי להראות למוטי אותה כדי לראות שזה אולי לא באמת בובה... בום!!!! זה לא היה בובה! זה היה איש אמיתי ששיחק עצמו כבובה והפחיד מאד את מוטי ואז צחקנו כולנו. אח"כ הלכנו ל-`בית מכושף` שהרבה סיפרו עליו כמפחיד ביותר וזה מה שאנחנו אוהבים אז נכנסנו לראות, אך זה לא הפחיד אותנו, סתם מיותר לאלה שלא מפחדים מדברים אלה. כולה 15 דקות במקום הקטן הזה. בסביבות 2 סיימנו את הבילוי. אמנם היו עוד מלא דברים לעשות שם, אך לנו זה הספיק. חזרנו לחדר לישון.

5 אוגוסט, 2007: נסיעה לניו ג'רזי

היום נוסעים לאזור ניו יורק סיטי! לפני הטיסה בצהריים, ארזנו את כל המזוודות ושמנו אותם בתא מיוחד ששומר עליהם במלון ועלינו למגדל סקילון לתצפית מרהיבה ביותר על המפלים ועל האזור. זה היה ממש שווה, הנופים נהדרים ורואים את כל האזור- הנחל הענק והמפלים הזורמים ממנה, רואים אפילו את המתקן לגובה שעלינו אלייה אתמול :) אחרי הביקור במגדל ירדנו לראות סרט איימקס שהינה כפולה: 3D וגם 4D! נכנסנו וזה התחיל. אלוהים, זה היה ממש נהדר! הסרט בן כ- 25 דקות והיה על אישה עם איזה סיפור של מציאת המפלים והקשתות. כשרואים את המפלים והקשתות בסרט יש תלת מימד (רואים אותם ע"י משקפיים מיוחדים שנותנים בכניסה) וכן מרגישים את התנודות של המפלים מהמושבים. מרגישים גם רוחות, מים ונחשים ברגליים שמתרחשים גם בסרט ומרגישים אותם גם מהמושבים ומהאולם. הסרט איימקס הכי מגניב שראינו אי פעם.
זהו, הגיעה השעה לזוז. חזרנו למלון לקחת את המזוודות והזמנו מונית לגבול, ירדנו ממנה והלכנו ברגל עם כל המזוודות. זה משום שלנסוע על הגשר צפוף מאד וכן יקר הרבה יותר. ללכת לגבול ארה"ב זה רק חצי דולר וללכת במישור ישר כרבע שעה עם המזוודות זה לא כזה נורא. הפעם לא עשו לנו בעיות במעבר (מוטי שמר הפעם את הטופס הירוק) והלכנו למצוא מונית. בתוך כמה דקות מצאנו אחת שלקחה אותנו לשדה התעופה של באפלו. בלי בעיות של משקל ולא שום דבר אחר, עלינו למטוס וטסנו לשדה התעופה ניוארק. אבא שלי הגיע לאסוף אותנו. במקרה הוא גם הגיע לביקור בארה"ב עם אחי הצעיר, מייקי. כולנו לנים בבית של חברים טובים בעיר Livingston שבניו ג`רזי. כשהגענו לבית, היו שם עוד חברים טובים מאד של כל המשפחה שלי. חלקם הכירו את מוטי בפעם הראשונה. סינדי, שגרה במקום, בישלה לכולנו אוכל לארוחת ערב ואח"כ ראינו סרט של מישהו שאנחנו מכירים, היה נחמד. יותר מאוחר ירדנו לשחק בסקי שולחן ולראות סרט ב`קולנוע` הקטן והחמוד של המשפחה.

6 אוגוסט, 2007: ניו יורק סיטי

בעת ביקור שלנו בניו ג`רזי, בבית חברים טובים של המשפחה שלי, קפצנו לביקור בן יומיים בניו יורק סיטי. זוהי עיר גדולה ויש בה שפע של פעילות, החל ממוזיאונים, דרך אטרקציות מפורסמות כגון פסל החירות, סנטרל פארק וכד` ועד הופעות ובילויים בלילות תחת אורות ניו יורק המדהימות. כיוון שיש לנו רק יומיים בעיר ולי לא היה אכפת איפה נבקר, כיוון שלי זו היה הביקור השמיני בעיר, לכן בעיקרון הדרכתי את מוטי ולקחתי אותו למקומות המפורסמים בעיר וכמובן שלא פסחנו על קניות שופינג בחנויות המפוזרות בכל רחבי מהנטן. לקחנו אוטובוס לתחנה המרכזית של ניו יורק (זה נמצא ברח` 42 צומת שדרה 6) ומשם תחתית למעבורת אל פסל החירות, שם דווקא לא יצא לי לבקר, לכן הביקור היה מושלם ביותר. מוטי נורא רצה לבקר פה ואני פיספסתי את הביקור בו בכל הפעמים שביקרתי בעיר, אם כי מספר פעמים עברתי במעבורת לסטאטן איילנד לראות את קו העיר, את גשר ברוקלין וכן את הפסל, אך מרחוק. מי שאינו מעוניין לעמוד בתור כדי להגיע אל האי שבו עומד פסל החירות, יכול לקחת את המעבורת הזו, עוברת כל חצי שעה והיא בחינם. הנסיעה במעבורת לפסל החירות ואי אליס לוקחת כחצי שעה ועולה $11.50 לאדם (במחיר של 2007), הלוך וחזור והיא עוברת ככה- קודם היא מגיעה לאי בו נמצא הפסל, יורדים לביקור ואז עולים על מעבורת נוספת השטה לאי אליס, בה יורדים או מוותרים וממשיכים חזרה למהנטן. אפשר בתוספת תשלום ($6), גם לעלות על הפסל אך התור אליו נורא ארוך ולדעתי מיותרת. מהאי שבו נמצא הפסל אפשר לטייל סביב האי ולראות ממול את הבניינים של ניו יורק.
אי אליס Ellis Island: זהו אי מלאכותי בו נמצא המוזיאון ההגירה, ששימש פעם כתחנת קליטת מהגרים הבאים מהעולם לפני שהם נכנסים לארה"ב בין השנים 1982-1954. סה"כ 20 מיליון איש נכנסו לתחנה זו לפני שהורשו להיכנס לארה"ב, ביניהם 4 דורות שנולדו לפניי, לכן זה עניין אותי נורא לראות את המקום. במוזיאון רואים כל מיני תמונות של האנשים שהוגרו לארה"ב בשנים הנ"ל, רואים גם אלפי מזוודות אבודות שעדיין מחפשים להם בעלים. במוזיאון מוצגים המון תמונות בהם כתובים גם ביידיש (האותיות בדיוק כמו בעברית) ויש אלפי שמות של אנשים, בהם חיפשתי לשווא שם מוכר, למרות שלא ידעתי בדיוק מה היו השמות הראשונים של אלה מהמשפחה שלי שהיגרו לארה"ב...
לאחר מכן חזרנו למרכז מהנטן וסתם התחלנו להסתובב בין חנויות בטיים סקוור... מבין השאר טיילנו ברחוב הקניון (רח` 34), שם ראינו את בניין האמפייר (Empire State Building) ומוטי הצטלם איתו. כיוון שהראות לא הייתה טובה, לא עלינו לראש הבניין, שדי יקר. כשיש ראות טובה כדאי לעלות לתצפית פנוראמית 360 מעלות על העיר (עשיתי זאת פעם והיה ממש מדהים). בשעות אחר הצהריים חזרנו באוטובוס לליבינגסטון. בערב סתם היינו בבית, שחינו בבריכה הפרטית ובג'קוזי, ראינו עוד סרט ושיחקתי הרבה עם מייקי (אחי) בסקי שולחן. לא יוצא לי לבלות איתו הרבה בארץ, כך שהיה לי מאד כייף רק מלבלות את הזמן איתו.

7 אוגוסט, 2007: ניו יורק סיטי

את היום הזה התחלנו בסנטרל פארק. טיילנו בפארק הנעים במשך מספר שעות. היה נורא חם וקנינו פעמיים במקום הזה גלידה האהובה עליי- כזה סנדוויץ` עם עוגיות שוקולד צ`יפס ובפנים גלידת ווניל עם עוד שוקולד צ`יפס. יאמי יאמי... ($2 לגלידה) בגללי, גם מוטי התאהב בגלידה זו. חבל שלא עושים אותה גם בארץ... לאחר מכן, לקחנו תחתית אל צ`יינה טאון והסתובבנו בו כשעה קלה. נכנסנו לכמה חנויות נחמדות ואח"כ המשכנו לשכונת סוהו, שאין שם משהו מיוחד המזכירה את סוהו אלא וסתם מזכרות משם. חזרנו למרכז מהנטן וטיילנו מספר שעות בין חנויות, הפעם לשופינג- בגדים, מתנות, סרטים... חגיגה אחרונה לפני שחוזרים לארץ. מבין היתר, ראינו חנות צעצועים גדולה מאד, בה יש מספר קומות. בפינת הממתקים קניתי חבילה שלמה של M&M`s בצבעים וקנינו גם ממתקים לאחים הצעירים שלנו. חזרנו לבית בניו ג`רזי, שבעים מניו יורק סיטי, למרות שלא מיצינו אותה אך זה הספיק לנו. אני ממילא הייתי שם אינספור פעמים ומוטי לא כ"כ התלהב מהעיר. בערב חזרנו לשגרה רגילה של רחצה בג`קוזי, סקי שולחן... בערב ראיתי תוכנית TV שאני נורא אוהבת בארה"ב ולא יצא לי בכלל לראות כול הטיול: `גלגל המזל`.


8 אוגוסט, 2007: היום האחרון לטיול
בבוקר קמנו לתדהמה- מבול, המון גשם וסערה בחוץ. סיפרו לנו כי מספר אנשים שיצאו מהבית אל ניו יורק סיטי נתקעו מספר שעות בכניסה לעיר. הסיבה: שטפונות. לילה שלם של הגשם הציף את העיר. למזלנו הרב, אנחנו עוזבים היום משדה התעופה ניוארק ולא באחד מאלה שבניו יורק סיטי, לכן היה לנו זמן להירגע ולסיים לארוז את המזוודות שלנו ולנוח קצת לפני הטיסה שלנו אחר הצהריים. לארוחת הבוקר אבא שלי לקח אותנו לאכול במסעדה לארוחות בוקר. אכלתי פנקייקים עם שוקולד צ`יפס, מוטי אכל חביתה וכולנו היינו מרוצים. נחנו, ראיתי עוד תוכנית TV אהובה עליי- The price is Right (פעם זה היה גם בארץ ונקרא `פחות או יותר` בהנחיית אקי אבני). וזהו... תם ונשלם הטיול שלנו. יצאנו אל שדה התעופה והמראנו לארץ!

קנדה- קיץ 2007, חלק 2

22 יולי, 2007: הר רובסון ופארק לאומי ג'ספר

בשכם הבוקר, קמתי נורא מוקדם כי כאבו לי שוב כפות הידיים ושמתי לב שהנפיחות מהעקיצות היתוש חזרו והחמירו. בלית ברירה, מחשש לזיהום, היינו צריכים לנסוע למרפאה, הבעיה שזהו יום ראשון ולא היה מרפאה פתוחה באותו יום.. אז לא היה לנו ברירה אלא לנסוע לבית חולים. הבית החולים הכי קרוב למוטל היה בקמלופז, לפי ה- GPS שלנו, אך זה לא היה בכיוון שלנו בכלל, אז בחרנו את בית החולים שבג`ספר. נאלצנו לעבור על הר רובסון ולוותר על מסלולי הליכה בו, אך לא נורא בהשוואה למסלולים יפים יותר שאנחנו אמורים לעשות בהרי הרוקי בקרוב. לפחות את הפארק רובסון יכולנו לראות בדרך נופים יפים וכמה אגמים יפים נורא ולצלם. את כל הדרך לג`ספר, שאמור היה לקחת כשעה וחצי, עשינו בפחות משעה, לאחר שמוטי שדאג לי נורא, המותק, נסע במהירות של 150 קמ"ש, מבלי לשים לב.
הגענו בסביבות 9:30 בבוקר לבית החולים בג`ספר. המזכירה הנחמדה אמרה שגם אצלם המרפאה סגורה ופינתה אותי לבית החולים שמחיר המוגזם של הביקור בה מבלי לראות רופא עולה כ- $400!!! כדי לראות גם רופא, זה עולה כמה מאות דולרים נוספים. איזה מזל שעשיתי ביטוח רפואי לפני הנסיעה!!!!
חיכינו כחצי שעה לאחות שבדקה אותי ואז אמרה לי לחכות לרופא עוד `קצת`. חיכינו אולי שעה וחצי נוספים בחדר פרטי (לפחות זה) ובינתיים גווענו מרעב אז המותק הלך לאוטו להביא אוכל והוא הביא גם את המשחק המדע וגיאוגרפיה כך שהעברנו את הזמן בכיף. כשסוף סוף הרופאה באה לבדוק אותי היא אמרה שזה כנראה אלרגיה לסוג מסוים של יתושים ונתנה לי מרשם לתרופה נגד האלרגיה ל- 3 ימים וכן חיסון נגד הזיהום, שיכלו להיגרם בגלל העקיצות והנפיחות. בגלל החיסון שקיבלתי, יצאתי מבית החולים מטושטשת לגמרי, ואיך שהגענו למכונית נרדמתי מיד- מותירה את מוטי לבד לחפש לי את בית המרקחת לקנות את התרופות. אח"כ מוטי חשב שנלך לפחות לפארק, שם אוכל לישון, אך הוא לא הצליח להעיר אותי... לאחר שעתיים של שינה מתוקה, מצאתי את עצמי במכונית ליד פארק במרכז עיירה, אז יצאנו לאכול כי היינו עדיין רעבים רצח. לאחר מכן, ניגשנו לצימר, בה אנחנו ישנים 3 לילות.
שילמנו והתמקמנו בחדר שלנו ואז הלכנו לישון, הפעם במיטה נוחה מאד וישנו כ- 3 שעות. כשקמנו, הלכנו לטייל בדאון טאון, כ-7 דקות הליכה מהצימר, שהיא הרחוב הראשי והרחוב ארוך. סתם טיילנו, נכנסנו לחנויות לקנות מזכרות וגם הלכנו למכולת לקנות אוכל לאכול בפיקניקים.
לאחר זמן מה הופתענו לגלות כי כבר אחרי 22:00 ועדיין היה אור בחוץ. אכן כך, החושך יורד רק אחרי 22:00 ועולה כבר ב-4:00 לפנות בוקר! פה יש חושך רק 6 שעות ביום. חזרנו לצימר בסביבות חצות והלכנו שוב לישון.

23 יולי, 2007: פארק לאומי ג'ספר

גם היום, כמו אתמול, היה מזג האוויר גשום לפרקים, כשרוב היום לא גשום ולעיתים יורד הגשם, אך היה חם. כמובן שגם הפעם אנחנו לא מוותרים על טיולים באזור רק בגלל הגשם, כך שיצאנו לטייל. איך שהתחלנו את הדרך שלנו, על כביש Highway Icefield) 93), ראינו כמה מכוניות עוצרות בצד ומצלמות, אז כמובן שגם אנחנו עצרנו לראות מה יש שם ואז ראינו אייל (Elk) חמוד מאד מקרוב. צילמנו אותו והמשכנו בדרך.
-  הר אדית` קאוול Mount Edith Cavell: אחד המקומות היפים ביותר בהרי הרוקי- מסלול הליכה של כרבע שעה מוביל אותנו לקרחון ענק ומדהים ביופיו, שנמצא בהרים כל השנה, ממנו יש מפלון שיורד אל אגם ענק, עליו יש גם גושי קרחונים. המראה מהמם ביופיו, אך כמובן התמונות ידברו גם הפעם... הגשם ליווה אותנו כל הדרך ובשלב מסוים זה התחיל לעצבן, כיוון שהגשם חזק, צריך להחזיק מטריה, תיק עם מסמכים חשובים וכן מצלמה, איך אפשר בלי?! ועוד אני עדיין לא מרגישה טוב, למרות שהיום הנפיחות ירדו משמעותית, תודות לתרופה נגד האלרגיה והדובדבן שבקצפת, היד כאבה לי במקום החיסון ומוטי כל הזמן נתן לי מכות "בטעות" ביד זו וחטף ממני כל פעם. אך עדיין, זה אחד המקומות המדהימים ביותר. גם מוטי וגם אני מאד אהבנו את המראות האלה.
-   קניון מליגנה Mlighne Canyon: זהו אחד הקניונים היפים ביותר של הפארק, שתלויים בה 6 גשרים וכדי לראות את הכולם ואת כל הקניון, יש לרדת את 6 הגשרים ואח"כ לעלות את כל הדרך בחזרה. המסלול היה די קשה, אך השלמנו אותו דווקא בכייף ב-3 שעות. כל הדרך ובעלייה לגשרים, רואים קניונים, נהרות זורמים ומפלים- חלקם יפים נורא, במיוחד בהתחלה. לאחר שהתחלנו לרדת, הגשם המיוחל פסק ומצאנו את עצמנו מסתובבים על מעילי הגשם סתם, כך שהורדנו אותם כי התחיל להיות חם- ומאד והיינו צריכים לסחוב אותם כל הדרך עד סופו- שעדיין היה חם מאד. לפחות ספורט טוב לא רק לרגליים אלא וגם לידיים... כשהגענו לגשר השישי, היה מקום שאפשר לנוח קצת לפני העלייה המפרכת חזרה. נחנו קצת ואז מוטי חד הראייה, ראה סנאי ועוד סנאי. שני סנאים חמודים מאד, שכל הזמן רצו ועצרו. אלה היו סנאי הזהב (Golden Squirrel).
-   אגם מדיסין Medicine Lake: בדרך ליעד הבא עצרנו באגם יפהפה זה, שהפתיע אותי לטובה כי האגם לא כזה פופולארי. ראינו את האגם בשני נקודות תצפית עליו. הנופים היו מדהימים מההרים מסביב וכן האגם השקוף. סיפרתי למוטי שלפי התמונות שראיתי של האגם, יש סיכוי שיראה מוס שם. הוא חיכה בהתלהבות כל הנסיעה לשם ומשם לאגם הבא, אך לשווא. לא ראינו שום מוס. האם נראה בהמשך?... מוטי מתעקש שכן.
-   אגם מליגנה Mligne Lake: אחד האגמים המצולמים ביותר בפארק ואכן הוא מרהיב ביופיו, אך מה שמפורסם בו זה האי ספירית שהגישה היחידה אליו זה בספינת סיור, שיקר מאד ולטעמנו מיותר ומילא נראה רק את האי.. האפשרות השנייה היא להגיע אליו בשייט ארוך, שלוקח כמה שעות להגיע אליו ולחזור, כך שגם זה אינו אפשרי. כך שלא ראינו את האי, אך ראינו מספיק נופים יפים. היינו כבר עייפים מהיום הארוך אך כיפי נורא. אחר הצהריים חזרנו את כל הדרך חזרה לעיירת ג`ספר ולצימר, להתקלח ולנוח.
-   אגם פירמיד ואגם פטריסיה: החלטנו לנצל את שעות האור ולקפוץ לאגמים אלה, ששמעתי רבות עליהם, אבל איך שהגענו לאגמים אלה, התחילו לרדת גשמים חזקים מאד. לא יכולנו לראות כלום אז וויתרנו והחלטנו לחזור מחר, בתקווה שמזג האוויר יאיר לנו בפנים.
יותר מאוחר ירדנו לאכול ברחוב הראשי. אכלנו ארוחת ערב ובילינו קצת בשופינג ואז חזרנו לישון לקראת יום ארוך נוסף.

24 יולי, 2007: פארק לאומי ג'ספר

כיוון שהספקנו אתמול לראות את רוב המקומות הפופולאריים ביותר בפארק, נשאר לנו רק לבחור כמה מסלולי הליכה, אז בחרנו בשני מסלולי הליכה שונים, כל אחד מהם בן 3 שעות בערך, ובין המסלולים, לערוך עצירה לאכול.
-   מסלול חמשת האגמים Five Lakes Trail: זהו הליכה קצת קשה אל 5 אגמים מרהיבים בצבעים- הולכים על שבילים כשבגובהים שונים כלפי האגמים רואים צבע שונה של האגמים- ירוק, כחול, תכלת, טורקיז, אפילו סגול... היה מדהים, נהנינו מאד. כל הדרך ליוו אותנו פרפרים שלא הצלחתי לצלם אותם וכמה סנאים חמודים נורא. אה, וגם ממש בתחילת הדרך ראינו צבי ממש מקרוב. כל השביל שהלכנו היה גם הכיוון שלו כך שראינו אותו כרבע שעה וגם צילמנו אותו מקרוב, זה היה ממש חמוד, למרות שהצבי נראה כאילו הוא קצת פחד מאיתנו.
-   אזור האגמים: החלטנו לעצור באזור האגמים שמדרום לעיירת ג`ספר, למנוחה קלה ולארוחת צהרים. הגענו לאזור ואז לפי המפה מסתבר שיש שם בעצם כמה אגמים ולא היה כתוב איזה אגם כל אחד היה... אז סתם עצרנו באגם יפהפה ותכלכל אחד מול הרים ואכלנו ואח"כ גם טיילנו קצת באזור.
-   מסלול Old Fort Point: הליכה בעלייה די קשה ומשעממת, של כשעתיים, שמובילה לראש ההר, ממנה צופים בתצפית מדהימה ביותר על הפארק- הרים, אגמים, נחלים, אפילו קרחונים ושלג מרחוק, כחול, ירוק, תכלת, טורקיז, לבן ועוד שפע של צבעים- מראות מדהימים באמת, היה שווה את ההליכה. למרות שרק לאחר שהגענו לראש ההר הסתבר לנו שיש עוד דרך אליה, שלוקחת בערך חצי שעה אך העלייה מאד קשה ובדר"כ מי שעושה את המסלול הארוך יותר, יורד בזה, שהייתה ירידה קשה גם ככה... עדיין לא החלטנו מה היה עדיף יותר לעשות, אך מה זה משנה כבר, אם כבר הגענו לשם... העיקר שהיה כייף בכל מקרה, ראינו עוד סנאים בדרך...
-   אגמים פירמיד ופטריסיה: כן, אלו שהגענו אליהם אתמול, אבל ירד גשם חזק ולא ראינו כלום. הפעם הגענו כשמזג האוויר נעים יותר לראות את האגמים שהסתברו כסתם אגמים נוספים, לא היה משהו מיוחד בהם. אולי בגלל שכבר ראינו אגמים יפים הרבה יותר בפארק זה, שהאגמים האלו היו מיותרים... אבל טוב, העיקר שראינו ולא פסחנו על שום דבר בפארק!
בערב: כרגיל- חזרנו לצימר, נחנו וירדנו לרחוב הראשי לאכול, עצרנו גם במכולת לפני שאנחנו עוזבים את הפארק מחר מוקדם בבוקר ובכמה חנויות למזכרות.

25 יולי, 2007: הכביש 'היווי אייספילד'

היום שבו עזבנו את הפארק ג`ספר לכיוון דרומה, לפארק בנף. ככל שמדרימים, ההרים נהיים יותר גדולים, פראיים ויפים נורא. עצרנו בהמון מקומות לטיולים ותצפיות. להלן אתחיל... קמנו מוקדם מאד, כדי להספיק את היום הארוך, כך שהיה מאד קר בבוקר, אז חיכינו קצת ואז נסענו.
-   מפלי את`בסקה Athabasca Falls: המקום הראשון שביקרנו בו ומאד ציפיתי לו, לפי הגלויות המדהימות של המקום, אך התאכזבתי: שובר קטן בין הנהר, בו יורד מפל ענק ויפהפה ויש בו מלא קשתות. יש כמה גישות אל המראה: תצפיות עליו מקרוב ומרחוק. הבעיה: השמש היתה בהירה מאד ורק החלה לזרוח שמיימה, כך שהתצפית על המפלים היו בהירים מדי ולא רואים טוב. רק יותר מאוחר באותו יום, גיליתי כי רשום בספר של הרי הרוקי שהשעה העדיפה ביותר להגיע למפל זה אחר הצהרים (מן הסתם, אחרי שביקרנו בו הבנו כי השמש מולנו כך שאחרי הצהרים היא מאחורינו ואפשר לראות טוב יותר...) אך היה מאוחר מדי, אי אפשר לצפות לכל דבר, נכון.? אבל זה לא משנה, כי עדיין התצפית על המפל הייתה מדהימה וגם ראינו כמה קשתות. עדיין היה קר מאד במקום, אז היינו שם רק לזמן קצר.
-   מפלי סוונפתה Sunwapta Falls: יורדים מהכביש בירידה קצת קשה ואז מגיעים (להפתעתי, מודה) אל מחזה מדהים של אי קטן וירוק במרכז הנהר וממש לידו זורמים המפלים וברקע רואים הרים ירוקים ועצומים. אחד המפלים היפים ביותר שראיתי. גם מוטי אהב מאד את המראות שם.
-   קרחון קולומביה Columbia Icefield: אח"כ הייתה לנו נסיעה די ארוכה דרומה, שצפינו על ההרים העצומים וגם עצרנו כמה פעמים כדי לצלם. ראינו גם מפלים יפים שצצו בין ההרים. ואז, ככל שהתקרבנו לקרחון זה, כבר רואים כמה קרחונים שונים. ואז הגענו! למזלנו דווקא, הגענו די מוקדם- כבר ב9 וחצי בבוקר והייתה חנייה ענקית, כי כולם עושים את החוויה הבאה- תחזיקו חזק: נסיעה על אוטובוס עם גלגלים ענקיים על קרחונים! והגעה אל קרחון והליכה עליו לתצפיות על קרחונים מסביב. כשחזרנו אל דודג` שלנו, הייתה החנייה ממש מפוצצת.
אז, הסיפור זה ככה: אחרי שמשלמים עבור הכרטיס בקופה, עולים לאוטובוס רגיל באופן מסודר ביותר כאופי הקנדי, אל תחילת המסלול אל הקרחונים, כשבדרך רואים על ההרים עז הרים (Mountain Goat) ואז עולים על אוטובוס נוסף- אוטובוס גבוה מאד, כיוון שהוא על גלגלים ענקיים ומיוחדים לנסיעה על קרחונים ואז ירדנו בירידה מאד חדה ומפחידה אל הקרחון, כשהגענו, ירדנו אל הקרחונים. היה מאד קר, אך מדהים! איך אספר את החוויה?... בנוסף לתמונות ששוב ידברו, רק אגיד שהיה שלג, עוד שלג ועוד שלג, קרחון ועוד קרחון ועוד קרחון... היו גם אגמים כחולים נורא בין הקרחונים. ההליכה על הקרחונים והתצפית אל הקרחונים האלו היו מדהימים!!!! בהחלט חווייתי ביותר! מוטי ואני נהנינו מאד שם. כל הסיפור לוקחת 80 דקות בערך. זהו, הקרחון ממוקמת בגבול בין פארק ג`ספר לבין פארק בנף. נכנסים לפארק בנף. נסענו עוד כשעה קלה כשבדרך חיפשנו מקום לעצור ולאכול, כי היינו רעבים. לא מצאנו אזורי פיקניק ובינתיים המשכנו ליעד הבא.
-   קניון מיסטיה Mistaya Canyon: ירידה מהחניון כרבע שעה, כשעוברים על גשר שצופה על מפלים יפים שזורמים בין הקניון. המשכנו ללכת גם לראות מקרוב את המפלים ואת הנופים המרהיבים מסביב. ממש ממש יפה שם, גם מוטי וגם אני הכתרנו את המקום כאחד המקומות היפים ביותר בהרי הרוקי.
אח"כ היינו ממש רעבים וכיוון שלא מצאנו מקום לאכול, נכנסנו סתם לאתר קמפינג ומצאנו בקלות שולחן פיקניק ליד אתר בו ישנים ללילה, באתר קמפינג Waterfowl Lakes Site. אכלנו ונחנו קצת והיה ממש טוב כי מאד מאד חם כבר וזה היה בין העצים, כך שהיה אוויר טוב. אכלנו טוב, שבענו והמשכנו עם הרבה כוח להמשך הדרך. עברנו על הכביש וראינו אגמים יפים שכמובן עצרנו בהם- אחד אחד:
-   אגם פטיו Petyo Lake: אחד המקומות שמאד חיכיתי לו ולטובה זה היה ממש צפוי- מרשים נורא: הולכים בעלייה כרבע שעה ובדרך פוגשים יתושים אך למי אכפת?! ואז מגיעים לעמדת תצפית על האגם- וואו! עמדנו בפה פעור- האגם טורקיז יפהפה נורא, למרגלות הרים גדולים ויפים מסביב. אין מה להוסיף, רק שלא רציתי לעזוב את המקום ולצלם תמונות מושלמות של המקום, רק לאחר כ-20 דקות חזרנו לכיוון הדודג`.
-   אגם בוו Bow Lake: האגם הרשים אותי נורא ביופיו, לא הבנתי למה לא מדברים עליו הרבה. האגם מאד תכול ויפהפה, למרגלות הרים מושלגים וכן קרחונים. השמש הייתה בדיוק מעל האגם, כך שזה הוביל למראות מרהיבות על האגם. מוטי התלהב נורא מן האגם :) בסביבות השעה 16:00 ראינו שסיימנו את המסלול להיום, וזה בגלל שבבוקר היינו אמורים לבקר במפלי סטנלי שההליכה לשם לוקחת כשעתיים אך כנראה פספסנו את הפנייה למסלול זה ולא רצינו לחזור על הדרך והיה די קר עדיין, כך שוויתרנו.
אז, ראינו שהשעה די מוקדמת ואנחנו אמורים לישון הלילה בעיר די שוממת, מחוץ להרי הרוקי, ליד פארק יוהו, שם בחרנו ללון כדי לטייל בפארק יוהו למחרת. והדרך היום עוברת ליד אגם פופולארי נורא, לואיז, עליו אספר עוד כמה ימים. בינתיים, נורא פחדתי שיהיו לנו ימים גשומים ולא נוכל לראות את האגם כפי שהוא, ביום בהיר, אז קפצנו אליו ולו רק להציץ. בהמשך עברנו על הפארק יוהו והגענו לצימר בגולדן.
הצימר פשוט מעולה! אין מה להוסיף... כל הקומה בבית בו נמצא הצימר, נמצא בקומה התחתונה והגישה אליו היא מבחוץ מאחורי הבית שמול ההרים- מרהיבים! מה אין בצימר... מטבח, שירותים (משותפים, אך ניחא) ושני חדרי שינה, באחד מהם לנו ללילה. יש גם סלון גדול עם טלוויזיה. מוטי מאד שמח שיש לנו סוף סוף הזדמנות לבשל, כך שלארוחת ערב הוא בישל אורז סיני שקנה בטעות וגם כמה פלפלים ואכל אותם, לא לפני שהוסיף לאוכל זה גם לימון, מלח, פלפל שחור.... והיה מרוצה. אני דווקא רציתי פיצה היום. שאלתי את בעלת הבית שנורא חמודה, עולה ממרכז ארה"ב וקוראים לה אוולין, איפה יש מסעדה כזו והיא אמרה שיש מסעדה מעולה ונתנה לנו מפה להגיע לשם. הגענו לשם בעזרת GPS והגענו בקלות אל המסעדה. הזמנתי את הפיצה, חיכינו כ- 20 דקות, אך היה שווה הצפייה. הפיצה הייתה מעולה! הייתי כל כך רעבה, שסיימתי את כל הפיצה בקלות.

26 יולי, 2007: פארק לאומי יוהו

לארוחת בוקר אפתה לנו אוולין אוכל טעים ביותר- לי היא הכינה פנקייקים עם תותים והיו גם בננות, מלון וכד`. קיצר, ארוחת בוקר מושלמת. למוטי היא הכינה טוסט מעולה. ישבו איתנו גם זוג שוודים שישנו בחדר השני. בהתחלה חשבנו שהם סתם זוג מוזר אך כשדיברנו איתם הם הסתברו כזוג נחמד. מוטי דיבר הרבה עם האיש, שסיפר שהוא גר במרכז שוודיה אך בכלל עובד באחד האיים בצפון נורבגיה, לשם הוא טס כל שבוע. הוא גם סיפר שהיה פעם בחיפה לעבודה ושהוא קפץ לים המלח לכמה ימים. הם גם סיפרו למוטי שיש בשוודיה הרבה מוסים. ניצלתי את הידע המועט שלי בשוודית, בזכות כמה מהאחים שלי שהגיעו משוודיה והזוג התלהב מזה שדיברתי בקושי כמה מילים בודדות בשוודית ושאלו אם הייתי שם.. קצת לפני שסיימנו לדבר והתכוננו לזוז, הם אמרו שאנחנו מוזמנים לבוא אליהם כשייצא לנו להגיע לשוודיה. כשנפרדנו, נתנו גם לאוולין וגם לזוג השוודים מזכרת מהארץ והם נורא שמחו לקבלם.
בסביבות 10:00 יצאנו לטייל בפארק יוהו. כל מה שיש לי להגיד זה וואו! פארק מדהים ביותר! זה היה יום רגוע ביותר, כיוון שהפארק קטן ואנחנו לנים בעיירת פילד שבפארק זה. אמנם ששמעתי עליו רבות כפארק מדהים אך האמת שכשנכנסנו לפארק זה אתמול, זה לא נראה מדהים כזה והתחלנו להתאכזב מעט, אך עד שהגענו למקומות ביקור אמיתיים...
-   מפלי וופטה Wapta Falls: מסלול הליכה מישור ארוך ודי משעמם באמצע היער והמון זחלי משי שחורים בדרך ומוטי המותק פחד שידרכו עליהם אז כל תולעת שאנחנו רואים מוטי מזיז אותם לצד. המסלול לקח כ-45 דקות לכיוון ומגיעים לתצפית מלמעלה על מפלים יפים מבין היער ואז יש שבילי ירידה בדרגות שונות אל מול המפלים. החלטנו לקצר בזמן ההליכה ולרדת בשיפוע חד, שלקח כ-10 דקות אל מול המפלים, שהמחזה עליהם מרהיב, אך החלטנו שהמסלול המישורי אליהם היה מיותר לגמרי ושאם מגיעים רק ליוהו פארק אפשר בהחלט לוותר עליה כי זה בערך 45 דקות ממרכז הפארק ולדעתנו לא שווה הנסיעה לשם במיוחד. במקרה שלנו, אנחנו לנו בגולדן, כך שהמסלול הזה היה על הכיוון שלנו, אז זה לא משנה. סה"כ היה נחמד, לא יותר מזה.
-   אגם אמרלד Emerald Lake: הגענו לאגם זה מותשים לגמרי מהחום המתיש הזה ובלי שום כוחות כי היינו כבר רעבים, למרות שהשעה הייתה רק 11. ולתוספת פלפל החנייה הייתה מלאה למדי, כך שנאלצנו להחנות רחוק, מה שעיצבן אותנו כי חם גם ככה וצריך לסחוב את כל האוכל לאתר הפיקניק... בלית ברירה, לקחנו אוכל מצומצם ביותר והלכנו אל אתרי הפיקניק שהיו מלאים אז ישבנו על שפת האגם ואכלנו, האמת שזה היה כייף ככה- לאכול מול האגם היפהפה. לאחר שאכלנו, שבענו וטיילנו קצת לצד האגם, חזרנו אל המכונית וראינו שהחנייה אט אט מתרוקנת, אז מוטי רץ להביא את דודג` והחנה סמוך יותר לאגם.
חזרנו אל האגם ולקחנו שייט קאנו מעט יקרה אך שווה, לשעה ושטנו ברוגע באגם, כשעברנו לצד השני שם האגם בקלות, כשחתרנו בכל הכוח והנופים של האגם וההרים ליוו אותנו ביופייהם ורק משכו אותנו לראות עוד ועוד בצד השני. כשהגענו לצד השני סתם ישבנו ברוגע על האגם והשפרצנו אחד על השני מים שממש קפואים אך ביום חם כזה היה ממש כייף. גם צילמנו מהמצלמת המים חד פעמית שקניתי במיוחד לכל הטיול. הבעיה הייתה בחזרה לצד הראשון, כי נגמר לנו הכוח מלחתור וגם האגם זרם קלות מהכיוון הנגדי. שקלנו אם לקחת מסלולי הליכה קצרים באזור אך וויתרנו, היינו מותשים נורא בגלל החום הכבד, כך שחזרנו לדודג` והמשכנו, כשהשעה הייתה כבר 16:00.
-   הגשר הטבעי Natural Bridge: מבט יפהפה ביותר על גשר קשתיות סלעיים שנוצרו בטבעם באמצע הנהר `סוס הבועט` (Kicking Horse River). עוצמת המים היורדים דרכה עצומים! מגיעים דרך ירידה קצרצרה מהחניון, כשרואים בצד אחד את הגשר, שבהתחלה נראה נחמד, אך ככל שמתקרבים אל צד השני המבט על הגשר הטבעי ממש מרשים!
-   מפלי טקאקוו Takakkaw Falls: זהו המפל הגבוה ביותר בקנדה והחמישי ביותר בעולם. שמענו רבות עליו וכמובן שנסענו לבקר אותו גם. מוטי נרדם מיד שהתחלנו בנסיעה ואני נסעתי אל תוך ההרים, שהובילו כלפי מעלה ומעלה, כשבדרך היו שני פיתולים מאוד חדים ובשיפוע גדול מאד. בפיתול הראשון נסעתי בלי בעיה אך בפיתול השני, למרות שנסעתי איזה 20 קמ"ש, לא הצלחתי להשלים את השיפוע... הייתה מכונית שירדה והנהגת לא נתנה זכות קדימה לעולים כנדרש לפי הכתוב בשלטים במקום ואני נאלצתי לנסוע אחורה ואז להשלים את השיפוע בעלייה שוב. הקרוון שנסע לפני האישה הזאת ירד ממש בקושי, לאחר שנסע פעמיים אחורנית כדי להשלים את הפרסה. נורא!
נסענו עוד קצת כשבאמצע הדרך ראינו את המפל בין ההרים- עצום ונהדר! הגענו לחניון, משם הלכנו בעלייה, כ20 דקות עד שהגענו לתצפית מרהיבה ביותר על המפלים. התלהבנו מהמקום ואיך שחשבנו לחזור למכונית, פתאום ראינו כמה אנשים ממשיכים בפיתולים קטנים אך לא הבנו לאן זה מוביל אז החלטנו לנסות אותם. הלכנו וככל שהלכנו גם התקרבנו למפלים שאט אט, ככל שהמקרבים, מרגישים את עוצמת המים המתיזים אלינו מים. זה היה כזה כייף, שהמשכנו עד ממש קרוב למפלים, שהתיזו עלינו המון מים וזה היה ממש חווייתי! התלהבנו מהמקום, במיוחד שנוספו אל המפלים כמה קשתות קטנות שהוסיפו ליופי במראות. היה ממש אחלה!!! יותר מאוחר, כשיצאנו מהרי הרוקי, הסכמנו כי אלה המפלים הכי כיפים שראינו בהרי הרוקי.
-   תצפית על הר טונל Spirit Tunnels Viewpoint: לפי החוברת של הרי הרוקי ראינו כי התצפית הזו הינה חובה, אז עצרנו גם בה בדרך חזרה אל העיירה. עצרנו ולא הבנו מה היה מיוחד בה בהתחלה... רק ראינו כמה אנשים מצלמים הר אחד שלא הבנו מה יש בו אז צילמנו אותו גם והמשכנו... (למחרת, בדרך חזרה לפילד, בה ישנו בשנית, ראיתי עוד עצירה לתצפית בשם הזה אז עצרנו לראות מה זה והתברר כי ההר ההוא זה הר בה עברו רכבות, לכן ההר הוא מיוחד במינו.)
הגענו לעיירת פילד, שהינה עיירה מאד עתיקה- קטנה, אך חמודה. יש בה תחנת דלק, חנות מזכרות, מכולת ומסעדה.
הצימר: לא מצאנו את הצימר בGPS כיוון שזו עיירה מאד קטנה שהרחובות בה לא מוזכרים. אז סתם נסענו בעיירה עד שמצאנו את הצימר לפי הכתובת שהייתה לי. מצאנו אותה תוך כמה דקות. הגענו בסביבות 6 וכבר היו אנשים שם. גם בצימר זה כל הקומה הייתה לרשותנו- 3 חדרי שינה, כל אחד לזוג, שירותים משותפים לכולם ובו אמבטיה ממש מושקעת, מטבח ענק לרשות האורחים, סלון ובו TV וספות, חדר האוכל... אה, ובחוץ יש שולחן וכסאות סתם לשבת. סביב הבית רואים הרים ענקיים ויפים, במיוחד בשעות השקיעה והזריחה, שהצבעים שלהם נורא מיוחדים.
ישנו בחדר הכי גדול שהיא גם החדר היחיד הצמודה לשירותים, שדלת עוברת דרכם ואילו מהחדרים האחרים צריך לצאת כדי להיכנס לשירותים. (שיחק לנו המזל...) זה יהיה הבית שלנו לשני הלילות.

27 יולי, 2007: פארק לאומי בנף, צמד האגמים לואיז ומוריין

היום מבקרים בשניים מהמקומות המפורסמים ביותר בהרי הרוקי. את אחד מהם הזכרתי כבר לפני כמה ימים- אגם לואיז. טוב, גם היום בהיר ונורא חם אך לא נורא אם מבקרים באגם זה פעמיים, נכון.? התוכנית להיום- ביקור בשני האגמים, בעיירת אגם לואיז ומסלול הליכה בת כמה שעות, באחד האגמים. המקום השני הינו אגם מוריין, הסמוך לאגם הקודם. נסענו קודם לאגם לואיז, הגענו בסביבות 10:00 ונדהמנו כי המקום ממש אבל ממש מלא!!! לא מצאנו מקום ועוד מלא מכוניות גם חיפשו מקום... אז החלטנו לנסוע לאגם מוריין, שהינו פחות מתויר מאגם לואיז ולחזור יותר מאוחר לאגם לואיז.
אגם מוריין Mourine Lake: אגם תכול ויפהפה, נורא שקוף. כיוון שהגענו לכאן, לקחנו את מסלול ההליכה אל העמק לארץ` שלוקחת כ-3 שעות הלוך + חזור, כשאת הלוך עושים בעלייה בפיתולים וחזור בירידה... כבר בהתחלה לא היה לי ממש כוח לעשות את המסלול. היה נורא חם ולא היה לי חשק, אך מוטי שהיה מלא מרץ ורצה לעלות אל העמק, עודד אותי כל הדרך. עלינו ועלינו, עלינו ועלינו כשבחלק מהפיתולים רואים את חלק מהאגם מרחוק, למרגלות ההרים. ראינו גם כמה סנאים פה ושם. עלינו ועלינו, עד שנראה שעולים בלי סוף. כשהגענו, סוף סוף, הגענו למישור די משעמם במעלה ההרים. לאחר שהגענו, לא היו שלטים אז הלכנו לפי השביל. בינתיים ראינו נופים הררים די שוממים ומשעממים, לא משהו מעניין וכמעט כל הדרך עיצבנו אותנו דבורים וזבובים (לפחות יתושים לא היו כאן) המשכנו ללכת כשאנחנו לא יודעים לאן השביל מוביל... לא ידענו אם כבר הגענו או שעוד לא... כי עברו שעתיים לפחות מאז שעלינו ולא רצינו להמשיך סתם ולבזבז את היום. בשלב מסוים הגענו לבור משעמם והחלטנו שנמאס לנו ושאנחנו חוזרים למטה. חזרנו למטה, שלפחות הייתה קלה יותר אך עדיין משעממת וסוף סוף הגענו לאגם. הלכו לנו כ-4 שעות סתם, כולל עצירות לשתיית מים ולמנוחה. מאוכזבים ורעבים, חזרנו לדודג` להביא אוכל והלכנו לאתר פיקניק ליד נהר לאכול, החזרנו את האוכל לדודג` וחזרנו אל האגם, הפעם לראות אותו כמו שצריך. שקלנו אם לעלות על הר קטן כדי להשקיף על האגם אך היינו נורא עייפים כבר והרגליים כאבו לנו אז וויתרנו ולקחנו את השביל שמקיף את האגם והלכנו עליו בערך 15 דקות, כשבדרך היו הרבה סנאים ועצרנו לראות את האגם היפהפה ולהצטלם איתו. לקחנו תמונות יפות מאד, ממש כמו בוק. לא יודעת איך היה לנו כוח אז לזה.
עיירת אגם לואיז Louise Lake Village: עיירה קטנטנה ובה מרכז המבקרים, תחנות דלק וקניון שופינג חיצונית. סמוך למקום בו היינו יש בתים של המקומיים. לא ידענו מתי החנויות בקניון ייסגרו ופחדנו שנפספס וכבר היה השעה 18:00, אז קפצנו לקניון לקנות כמה מזכרות ולמכולת ונדהמתי. מה היה דווקא במכולת שבעיירה קטנטונת הזו, שלא היה במקום אחר בכלל שהיינו בהם בקנדה?! טוב, זה לא משהו בשבילכם אך אני מתה על האוכל הזה שאין בארץ ויש אך ורק בארה"ב- סוג של שעועית! למרות שנשארו לנו כמה ימים לטיסה, קניתי 4 קופסאות של האוכל הזה! לא יכולתי לוותר! קנינו עוד כמה דברים וחזרנו אל האגם לואיז.
איך שיצאנו מהעיירה, פתאום ראינו קהל ענק של אנשים מסתכלים לכיוון אחד על היער ומיד הבנתי וממש הופתעתי שזה אכן קורה לנו, שנראה משהו שמאד נדיר לראות כאן: כן, זה היה דוב. מוטי שנהג, לא היה יכול לזוז בכביש... כל המכוניות עמדו, גם בנתיבי הנסיעה... אז ירדתי מהמכונית כדי לראות את הדוב ומוטי לאט לאט נסע להחנות אך לא ירד ממנה כי היו לנו מלא דברים במכונית ואי אפשר לדעת.
אז כן, ראיתי את הדוב (נראה לי שזה היה דוב השחור) אך זה היה ממש מרחוק. צילמתי אותו קצת (מרחוק) וחזרתי אל מוטי (שבטח קינא בי כי בשקט ראיתי את החיה הנדירה ביותר בפארק והוא לא- תזכורת: הוא חייב לראות מוס בטיול זה).
אגם לואיז Louise Lake: אגם יפהפה למרגלות הרים גדולים ומושלגים וכן קרחונים. משהו ממש מיוחד. טיילנו קצת סביב האגם, נחנו וכן צילמנו הרבה. לא עשינו עוד דברים מיוחדים פה. ראינו גם את המלון המפואר שעמד בפני האגם.
זהו... חזרנו את כל הדרך לצימר בפילד. ישנו דווקא שם היום כי בעיירת לייק לואיז מאד יקר. הגענו אל הצימר ומוטי בישל לשנינו ארוחת ערב שבת רומנטית: הוא הכין ספגטי עם רוטב עגבניות איכותי (וכמובן, הוא הוסיף לעצמו גם לימון, שזהו "תבלין" חובה בשבילו). לקינוח הוא עשה לשנינו סלט פירות. יותר מאוחר, בלילה, יצאנו החוצה סתם לשבת ולהשקיף על הכוכבים שדווקא לא נמוכים כמו שחשבתי שיהיו, כמו אלה שבאריזונה ונבדה. לא נורא... הם יפים גם פה.

28 יולי, 2007: פארק לאומי בנף

התחלנו את היום מוקדם בבוקר כדי להספיק כמה שאפשר באותו יום. המקום הראשון שביקרנו הוא קניון ג`ונסטון, שרבים המליצו לא לוותר עליו, כך שבאנו גם. כדי להגיע אליו, היינו צריכים לסטות מהכביש הראשי ולעבור לכביש מפותל יותר אך יפה יותר של הפארק. הבנו כי בכביש זה יש הרבה מוסים יחסית, אך לצערו של מוטי, לא ראינו אפילו אחד. הגענו לקניון מוקדם יחסית, כך שלא היה כזה צפוף. כשחזרנו אל דודג`, פארק החנייה היה מפוצץ במכוניות חונות, שרבים מהן אפילו חנו על הכביש המהיר, מחוץ לחניון של הקניון.
הלכנו לאורך הקניון כשבדרך ראינו מלא סנאים, אך הפעם הם מאד קטנים וכן מאד ביישנים, שכל הזמן התחבאו לנו. לאחר כ-20 דקות הליכה, הגענו למפל יפהפה, אשר צופים עליו מהגשר בצד. אפשר גם להתקרב אל המפלים דרך מערה חשוכה וצרה וכשמגיעים, מרגישים את ההתזות של המים. היה כייף כמה דקות, עד שקבוצה גדולה וחצופה של אנשים הגיעה והשתלטה על המקום ולא היה נעים כבר שם, כך שעזבנו.
מהגשר הרבה אנשים חוזרים לנק` התחלה, אך יש אנשים, כמונו, שממשיכים למעלה הקניון ונכנסים לעומקו, בין היער. בשלב מסוים, לאחר כחצי שעת הליכה, זה החל להימאס, אז חזרנו. קצת לפני היציאה מהקניון נתקלנו בשני סנאים חמודים נורא שביקשו אוכל. לא היה לנו אוכל, אז סתם הסתכלנו עליהם אוכלים מידי ילדים אחרים בוטנים. סנאי אחד התקרב אל מוטי לראות אם יש לו אוכל אך כשראה שאין לו, הוא ברח. מחזה נעים, לפחות... המשכנו בנסיעה היפה לכיוון עיירת בנף, כשראינו אתר פיקניקים אז עצרנו לאכול. איך שיצאנו מהרכב עם האוכל מאתמול (ספגטי), הגיעה לבקר אותנו קהל גדול ועוקצני של יתושים. זה החל לעצבן אז חזרנו לדודג` המציל ואכלנו בתוכו. מה לעשות....
עיירת בנף: סוף סוף הגענו ליעד האחרון בו לנים שני לילות לפני שאנחנו עוזבים את הרי הרוקי. היה לנו זמן עד לשעת כניסה לצימר, כך שניצלנו את הזמן לטייל בעיירה. אחד המקומות שחובה לראות פה זה הר סולפור, לו נורא חיכיתי ומוטי ידע את זה טוב מאד, כך שנסענו ישר לשם.
שמעתי סיפורים רבים מאנשים שביקרו שם וסיפרו שיש שם המון יתושים, אך לא יכולתי לוותר רק בגלל זה... למרות החום הכבד שהיה במקום, הצטיידתי במכנסיים ארוכים, נעליים סגורות (מילא צריך ללכת הרבה), הבאתי בתיק גם ז`קט ושמתי עליי את דוחה היתושים. כנ"ל לגבי מוטי, סתם רק כדי שהיתושים לא יתקרבו אליו. העיקר שנהנה ונחזור בריאים ושלמים לרכב. לאחר תור די ארוך, עלינו להר סולפור ברכבל, אליו עולים רק 4 אנשים ועולים למעלה ההר, כשבדרך למעלה רואים נופים יפהפיים של העיירה. הגענו למעלה וראינו שממש מפוצץ שם- מלא מלא אנשים. כמובן שזה לא הפריע לנו והתחלנו ללכת כקילומטר הליכה על מדרגות ושבילים מעץ, כשכל הדרך ליווה בהרים מדהימים ביותר של הרי הרוקי!!! מלא מלא הרים שונים מסביב- הכל ירוק, רואים גם נחל ארוך וכחול ביותר (Bow river) והכול יפה מאד! היו המון עזי הרים שם שעמדו מאד קרוב אלינו. הגענו לסוף המסלול, כשמגיעים לאיזה בית מוזר של מישהו שכנראה גר שם פעם והבית נשאר למזכרת עם חלונות ראווה לתוך הבית, בו יש מיטה, שולחן, מטבח וכד`.
בשלב מסוים על ההר סולפור, שמנו לב כי אין יתושים, למרות ההבטחות! מוטי הסתלבט עליי שאני שומעת רק דברים שלא נכונים... אך זה מה שאמרו לנו! אוף! אז החלטתי שאו שהיו מלא יתושים ועזי ההרים אכלו את כולם או שכול מי שסיפר פשוט דמיין את היתושים...
צילמנו מלא ונהנו מאד. אח"כ עשינו את כל הדרך חזרה למקום שבו התחלנו ללכת ומשם יורדים אל העיירה. יש שם חנות מזכרות גדולה וחנות למאכלים קרים. מוטי קנה לשנינו ברד. לא מצאנו מקום לשבת ולנוח, אז הלכנו לכזה רכבל קטן ונראה ישן מאד וישבנו בתוכו ושתינו...
חזרנו למרכז העיר ברכב ונדהמנו כי כל הכביש הראשי סגור! כל הרחוב נחסם לתנועה לרגל שיפוצים. אוי, איזה חבל! זה רק הורס את המראה המפורסם של הרחוב שמככבת בהמון גלויות, כשהרחוב למרגלות ההר המפורסם. טוב, אי אפשר לצפות לכל דבר... נכון?
לא היה איפה להחנות אז החלטנו לנסוע אל הצימר וללכת כ-5 דקות הליכה לרחוב הראשי והחסום (כל החנויות היו פתוחות, על המדרכות) וחיפשנו מסעדה לאכול משהו קל. בסוף אכלנו במקדונלדס צ`יפס. אח"כ סתם טיילנו בחנויות וגם הוצאנו כסף. בשלב מסוים נכנסנו לקניון שופינג. הסתובבנו ופתאום מצאנו את מה שחיפשנו כבר כמה ימים ולא מצאנו- מכבסה. אלוהי הטוב, סוף סוף יש איפה לכבס את הבגדים היקרים שלנו! מכיוון שלא היה לנו ממש מה לעשות כרגע, רצנו לדודג' לקחת את הבגדים שהיו בשקיות בנפרד וחזרנו למכבסה המיוחלת. לאחר שאספנו את כל הבגדים שלנו הגיעה בדיוק השעה שאפשר להיכנס לצימר!  יותר מאוחר חזרנו את הרחוב הראשי ואכלנו במסעדה איטלקית טעימה מאד. מאז תחילת הטיול מוטי הבטיח להזמין אותי למסעדה איטלקית עם פיצה טובה. זה לא יצא עד עכשיו, כך שזו הייתה הזדמנות. המסעדה הייתה קצת יוקרתית אך טעימה לאללה. סיימנו את כל הפיצה הגדולה שמוטי הזמין. היה אחלה! חזרנו אל הרחוב וביקרנו בכמה חנויות טובות, אליהן נחזור בימים הקרובים כי היינו מאד עייפים. חזרנו לחדר שלנו וישר נפלנו לישוןןןן.

29 יולי, 2007: עיירת בנף

היום שכולו מוקדש רק לעיירה זו. בגלל השיפוצים, לא ידענו בדיוק איך ניסע, אז סתם עלינו לדודג` והתחלנו לנסוע. לפני שנסענו אכלנו ארוחת בוקר מצומצמת אך טובה. היו דגנים, חלב, מיץ תפוזים ו... בננות. נסענו לכיוון הר טונל והשקפנו בכמה נקודות תצפית יפות. התחלנו בתצפית על הנהר בוו שמקיפה את כל הפארק, על המלון המפואר ביותר- בנף ספרינגס ועל האזור היפהפה. המשכנו לתצפית על הנהר בוו ועל Hoodoos: טבע משונה עם עמודים ונוף נהדר לעבר האזור. אח"כ חזרנו אל מרכז העיר, עברנו את הנהר בוו אל הצד השני והגענו לתצפית על מפלי בוו היפים שסמוכה מאד למלון שהזכרתי קודם. כמעט שאר האטרקציות היו במרכז העיר, כך שנפרדנו מדודג` למספר שעות בחניון מוגבלת ל-3 שעות בלבד ללא תשלום והלכנו. עברנו את הגשר ובמקביל צפינו על הנהר בוו והגענו לכיכר קנדה- מקום יפהפה, שם יש גינות פרחים גדולות, אוהל אינדיאני, תצפית יפה על הגשר וההר המפורסם שהזכרתי אתמול ו... רק טיילנו שם בנחת. היה נחמד מאד. עברנו שוב את הגשר, הפעם בחזרה והלכנו לפארק ענקית עם דשא גדול, שם יש שולחנות פיקניק רבים, הממוקמים אך ורק בשמש, למרות שיש המון עצים; פסלים יפים עם משחקים לילדים, מזרקות קטנות, אפשר גם ללכת לנהר... חזרנו לדודג` לקחת אוכל וחיפשנו לשווא שולחן פיקניק מקורה וכיוון שהיה חם נורא, אז ישבנו על הדשא מתחת לעץ ואכלנו, כמו כל האנשים האחרים שהיו שם. עברו לידנו המון ציפורים ועורבים שלא הפריעו לאף אחד. רק חיכו לאוכל שאנשים מפילים. אכלנו, נחנו, הבטנו לעבר האזור הנעים, שיחקנו שש-בש....
לאחר כשעה קלה החזרנו את האוכל לדודג` והלכנו למוזיאון `Whyte Museum of the Canadian Rockies` לאחר שהתלבטנו באיזה מוזיאון מבקרים ואם בכלל. נכנסנו. היו שם שלושה אולמות: אחת- מלאה בציורי קיר של 2-3 אומנים שציירו את הרי הרוקי וגם נופים אחרים ברחבי קנדה. היו שם ציורי מים וציורי יד בעפרונות שונות- הכל מאוד יפה. היו ציורים נורא מיוחדים. השני- אולם גדול שמתאר את חייהם של זוג ציירים שהמוזיאון משיא את שם המשפחה שלהם. האולם הציג מלא תמונות שלהם ותיאורי חייהם וכן ציורים שלהם מתארים את החיים בכל העולם- למשל בזמן מלחמת העולם השנייה, העיירה בנף, החל משנים 1900 בעת שהיו צעירים ועד למותם בשנות ה1970 / 1980. השלישי היה חלק של ציירת נוספת שציירה בצבעי מים ושמן, ציורים שהיו יפים גם כן. היינו במקום כשעה וחצי ואז קניתי כמה גלויות של הציורים.
בשעות אחר הצהרים קפצנו למעיינות החמים, הפעם פחדנו שלמרות השם, המים לא יהיו חמים באמת אז לא רצינו להגיע למקום מאוחר מידי, כדי שלא יהיה קר, כמו בפעם שעברה... שילמנו מספר $ ונכנסנו כשהדרך היחידה להגיע למים זה בכניסה ישירות למים שבולטים אפילו בשביל. מוזר... והמים באמת היו חמים, אך זה דווקא היה כייף. בהיקף של הבריכה לרוב יושבים בחוץ כשרק הרגליים בתוך המים, כך שחצי גוף היה במים והשאר בחוץ, מעל ההרים באווירה נעימה. היה מעולה!!! ישבנו, לפעמים גם הכנסנו את שאר הגוף למים החמים וכשיצאנו היה נורא נעים. מול הבריכה יושבים הרים ענקיים ויפים. היינו שם כשעתיים ואז חזרנו לצימר. בערב קפצנו לקניון שופינג לאכול ארוחת ערב באזור ג`אנק פוד. אח"כ יצאנו לטייל ברחוב הראשי, ביקרנו בהרבה חנויות שונות לשופינג וכן קנינו כמה דברים טובים. למשל, סוודר מחמם למוטי שיעבור ב"ה לירושלים ואני קניתי כמה חולצות. זול יחסית שם, כך שלא התקמצנו הפעם בשופינג.

30 יולי, 2007: פארק לאומי בנף

היום האחרון לשהות בעיירת בנף ובכלל בהרי הרוקי. למזלנו הרב מזג האוויר עדיין היה מעולה למרות החום. על הבוקר עזבנו את הצימר לאחר ארוחת בוקר נוספת. נסענו מוקדם, כדי להגיע למוטל בו נלון הערב כמה שיותר מוקדם וכך נוכל לנוח. התחלנו במקום בו לא הספקנו לבקר אתמול- ביקור במערות ובריכות (Cave and Basin National History Site) המקום בו הרי הרוקי נוצר. ראינו גם סרט המסביר על מציאת המערה בשנות ה-20. נחמד..
המשכנו לצפון העיירה, משם יוצאים מהעיירה- אגמי וורמיליון: שלושה אגמים זה אחר זה. האגמים יבשים ולא היו כאלה מיוחדים. סתם ישבנו ליד האגם השני ומוטי אכל חטיף אמריקאי מוזר שדומה לכיפלי. לא הצטרפתי אליו אבל מי שכן הצטרף אליו היה עורב, שהפך להיות חבר קרוב שלו, כשמוטי זורק לו כמה מהחטיף. יצאנו מהעיירה ונסענו לכיוון היציאה מהפארק וקופצים לאזור האגמים מהמרהיבים ביותר בהרי הרוקי.
-   אגם מינאוונקה (Minnewanka Lake): אגם גדול ויפהפה. מאד כחול וסביבו הרים הררים. כאן טיילנו קצת לצד האגם ואז הגענו לשובר גלים קטן בצד וישבנו. מול השובר היה כזה אי קטן שאפשר לטפס עליו. חילצתי את הנעליים, עברתי קצת על המים הקפואים אך כיוון שהיה חם אש, עברתי בלי בעיה על האגם, טיפסתי על האי ומוטי נשאר בשובר. מהאי ראיתי נופים אפילו יותר יפים כי המראות חודרים לתוך המשך האגם. לאחר שמוטי לקח כמה תמונות בוק שלי, חזרתי לשובר ורק אז מוטי החליט שהוא רוצה גם לעלות על האי- ואני איתו. נו, טוב, טיפסנו לשם וישבנו להביט על נופים מרהיבים. היינו שם כרבע שעה וחזרנו. המשכנו. כשנסענו לאגם הבא פתאום ראינו עמדת תצפית על האגם מלמעלה אז חשבנו למה לא לראות מלמעלה... כשעלינו, ראינו את האגם הרבה יותר כחול והרבה יותר יפה. היו שם עוד זוג שביקשו שאצלם אותם ואז התנדבו לצלם אותנו גם. למה לא... לא היה לנו תמונה משותפת במקום קודם לכן.
-   אגם טו ג`ק (Two Jack): לא שמעתי הרבה על האגם הזה לכן כשהגענו, הופתענו לגלות אגם כל כך שקוף וכל כך יפהפה. ירדנו מהרכב והלכנו לאורך האגם. וואו, לא יאומן כמה יפה האגם יכול להיות! ראינו מלא אנשים שוחים שם. איך לא קר להם... החלטנו בגלל היופי של האגם ובגלל שיש שולחנות פיקניק ועוד מוצלות, לאכול פה! חזרנו לדודג` להביא אוכל והלכנו לשולחן פיקניק, כשבדרך לשם ראינו סנאים. ישבנו ואכלנו, מזג האוויר מתחת לעץ היה מאד נעים, ישבנו מול האגם. פתאום הגיע אלינו אורח- סנאי נורא חמוד. הסנאי החמוד ביקש אוכל. באותו רגע אכלתי לימה ביינס (מעין שעועית, לא מוכר בארץ) אז נתתי לו אחד. הוא ביקש עוד אז נתנו עוד... בשלב מסוים הוא הלך לקרוא לחברים שלו להגיע כך שמצאנו את עצמנו עם 4 סנאים שונים שרצו לאכול את המאכל האהוב עליהם - המאכל האהוב עליי כאן. כך שמצאנו את עצמנו מצלמים את החוויה הנעימה במשך כרבע שעה ואז הסנאים הלכו. כשסיימנו והתכוונו לחזור לדודג`, מהחור (הבית) באדמה יצאו כמה סנאים להגיד שלום ולבקש עוד אוכל... צילמנו עוד... ובצער נפרדנו מהם והמשכנו!
-   אגם ג`והנסון (Johnson Lake): אגם נחמד, אך לא משתווה לאגמים הקודמים. הצבע של האגם פה יותר ירוק וההר שמול האגם יותר גבוה. גם פה היו מלא אנשים ששחו באגם הקפוא. בטח הם כ"כ רגילים לקור של החורף, שכשמגיע הקיץ, הוא מגיע רק לחודשיים אז הם מנצלים את הזמן הזה לשחייה בחום זה. בשבילנו זה כמו לשחות באמצע מרץ (?!) 
-   אשדות האגמים (Cascade Ponds): אלו היו אגמים מיוחדים. יפהפה ביופיהם, שמסביבם הרים שונים ויפים. בין האגמים יש כמה איים קטנים וירוקים וכן גשרים. היו כאן קבוצה של כמה נערים שנראים כבני 18. הגיעו מצוידים בבירות, הם השתוללו בכייף, שחו באגמים הקפואים עם אבובים שהביאו וכן קפצו מהגשר הנמוך אל האגם. איזה כייף להגיע לכאן סתם ביום קיץ אחד בגיל זה... מה שבחיים לא היה קורה אצלנו. היו גם כמה כלבים שנכנסו מלאי חיים לאגמים. מוטי נורא נהנה מלהיות במקום היפהפה הזה אז הוא החליט להקיף את האגמים בהליכה איטית ונעימה שלקחה לנו כ-20 דקות. בדקנו גם את המים שאכן היו קפואים. שקלנו אם להוריד את הנעליים ולקרר את הרגליים לכמה דקות או אפילו שניות... אך בסוף החלטנו שלא. רק ישבנו לצד האגם והמשכנו לדבר בנעימות. מה לעשות, מפונקים אנחנו...
בסביבות 16:00 החלטנו שהגיע הזמן לעזוב את הרי הרוקי היפהפה. עזבנו את המקום בצער רב אך בהרגשה נעימה שמיצינו היטב את המקום ובני מזל שהגענו לשם במזג אוויר נהדר ביותר, מה שמגיע לנו, אלה שמגיעים 20,000 קילומטר מהבית במיוחד למקום המקסים הזה. נסענו לכיוון קלגרי והגענו לאחר כשעה וחצי. הגענו בלי בעיה למוטל שלנו. המזל התמזל לנו כשראינו שהחדר שלנו נמצא מול.... מסעדת בוסטון פיצה!!!! וואי, איזה יופי! היה גם מקדונלדס, אך למי אכפת, כשיש פיצהההה! גם ככה הבשר במקדונלדס לא כשר, מן הסתם.. נכנסנו לחדר ללא המזוודות (לא ראינו בכך צורך, והכנו רק תיק קטן ללילה בודד). ראינו TV ונחנו קצת. לאחר כשעה, היינו ממש רעבים אז התכוננו ורצינו ללכת למסעדה. פתחנו את הדלת ופערנו את הפה שלנו בתדהמה... מה ראינו? גשם! סתם גשם? לא! זלעפות!!!!! מה קורה כאן?! היום היה נהדר, מה קרה?.. כן, השמיים בכו שעזבנו את הרי הרוקי. פתאום נהיה לי עצוב, כי גם אני רציתי לחזור להרי הרוקי המדהים, אך הזמן שעבר החליט אחרת.
מה נעשה עכשיו? אין לנו מטרייה, זה נשאר בדודג`, את מעילי הגשם שלנו זרקנו ממזמן כי הם הסריחו... טוב, חוזרים פנימה ומחכים עד שהגשם יעבור. כחצי שעה מאוחר יותר הגשם פסק לחלוטין... והלכנו לאכול. הזמנתי פיצה, כמובן. מה אני אגיד לכם... טעים! ומוטי אכל לחם טוסט ואהב מאד. למרות שהמסעדה יוקרתית, המחירים של האוכל לא כ"כ יקרים יחסית. לאחר שאכלנו וחזרנו לחדר נחנו והלכנו לישון.