קנדה- קיץ 2007, חלק 2

22 יולי, 2007: הר רובסון ופארק לאומי ג'ספר

בשכם הבוקר, קמתי נורא מוקדם כי כאבו לי שוב כפות הידיים ושמתי לב שהנפיחות מהעקיצות היתוש חזרו והחמירו. בלית ברירה, מחשש לזיהום, היינו צריכים לנסוע למרפאה, הבעיה שזהו יום ראשון ולא היה מרפאה פתוחה באותו יום.. אז לא היה לנו ברירה אלא לנסוע לבית חולים. הבית החולים הכי קרוב למוטל היה בקמלופז, לפי ה- GPS שלנו, אך זה לא היה בכיוון שלנו בכלל, אז בחרנו את בית החולים שבג`ספר. נאלצנו לעבור על הר רובסון ולוותר על מסלולי הליכה בו, אך לא נורא בהשוואה למסלולים יפים יותר שאנחנו אמורים לעשות בהרי הרוקי בקרוב. לפחות את הפארק רובסון יכולנו לראות בדרך נופים יפים וכמה אגמים יפים נורא ולצלם. את כל הדרך לג`ספר, שאמור היה לקחת כשעה וחצי, עשינו בפחות משעה, לאחר שמוטי שדאג לי נורא, המותק, נסע במהירות של 150 קמ"ש, מבלי לשים לב.
הגענו בסביבות 9:30 בבוקר לבית החולים בג`ספר. המזכירה הנחמדה אמרה שגם אצלם המרפאה סגורה ופינתה אותי לבית החולים שמחיר המוגזם של הביקור בה מבלי לראות רופא עולה כ- $400!!! כדי לראות גם רופא, זה עולה כמה מאות דולרים נוספים. איזה מזל שעשיתי ביטוח רפואי לפני הנסיעה!!!!
חיכינו כחצי שעה לאחות שבדקה אותי ואז אמרה לי לחכות לרופא עוד `קצת`. חיכינו אולי שעה וחצי נוספים בחדר פרטי (לפחות זה) ובינתיים גווענו מרעב אז המותק הלך לאוטו להביא אוכל והוא הביא גם את המשחק המדע וגיאוגרפיה כך שהעברנו את הזמן בכיף. כשסוף סוף הרופאה באה לבדוק אותי היא אמרה שזה כנראה אלרגיה לסוג מסוים של יתושים ונתנה לי מרשם לתרופה נגד האלרגיה ל- 3 ימים וכן חיסון נגד הזיהום, שיכלו להיגרם בגלל העקיצות והנפיחות. בגלל החיסון שקיבלתי, יצאתי מבית החולים מטושטשת לגמרי, ואיך שהגענו למכונית נרדמתי מיד- מותירה את מוטי לבד לחפש לי את בית המרקחת לקנות את התרופות. אח"כ מוטי חשב שנלך לפחות לפארק, שם אוכל לישון, אך הוא לא הצליח להעיר אותי... לאחר שעתיים של שינה מתוקה, מצאתי את עצמי במכונית ליד פארק במרכז עיירה, אז יצאנו לאכול כי היינו עדיין רעבים רצח. לאחר מכן, ניגשנו לצימר, בה אנחנו ישנים 3 לילות.
שילמנו והתמקמנו בחדר שלנו ואז הלכנו לישון, הפעם במיטה נוחה מאד וישנו כ- 3 שעות. כשקמנו, הלכנו לטייל בדאון טאון, כ-7 דקות הליכה מהצימר, שהיא הרחוב הראשי והרחוב ארוך. סתם טיילנו, נכנסנו לחנויות לקנות מזכרות וגם הלכנו למכולת לקנות אוכל לאכול בפיקניקים.
לאחר זמן מה הופתענו לגלות כי כבר אחרי 22:00 ועדיין היה אור בחוץ. אכן כך, החושך יורד רק אחרי 22:00 ועולה כבר ב-4:00 לפנות בוקר! פה יש חושך רק 6 שעות ביום. חזרנו לצימר בסביבות חצות והלכנו שוב לישון.

23 יולי, 2007: פארק לאומי ג'ספר

גם היום, כמו אתמול, היה מזג האוויר גשום לפרקים, כשרוב היום לא גשום ולעיתים יורד הגשם, אך היה חם. כמובן שגם הפעם אנחנו לא מוותרים על טיולים באזור רק בגלל הגשם, כך שיצאנו לטייל. איך שהתחלנו את הדרך שלנו, על כביש Highway Icefield) 93), ראינו כמה מכוניות עוצרות בצד ומצלמות, אז כמובן שגם אנחנו עצרנו לראות מה יש שם ואז ראינו אייל (Elk) חמוד מאד מקרוב. צילמנו אותו והמשכנו בדרך.
-  הר אדית` קאוול Mount Edith Cavell: אחד המקומות היפים ביותר בהרי הרוקי- מסלול הליכה של כרבע שעה מוביל אותנו לקרחון ענק ומדהים ביופיו, שנמצא בהרים כל השנה, ממנו יש מפלון שיורד אל אגם ענק, עליו יש גם גושי קרחונים. המראה מהמם ביופיו, אך כמובן התמונות ידברו גם הפעם... הגשם ליווה אותנו כל הדרך ובשלב מסוים זה התחיל לעצבן, כיוון שהגשם חזק, צריך להחזיק מטריה, תיק עם מסמכים חשובים וכן מצלמה, איך אפשר בלי?! ועוד אני עדיין לא מרגישה טוב, למרות שהיום הנפיחות ירדו משמעותית, תודות לתרופה נגד האלרגיה והדובדבן שבקצפת, היד כאבה לי במקום החיסון ומוטי כל הזמן נתן לי מכות "בטעות" ביד זו וחטף ממני כל פעם. אך עדיין, זה אחד המקומות המדהימים ביותר. גם מוטי וגם אני מאד אהבנו את המראות האלה.
-   קניון מליגנה Mlighne Canyon: זהו אחד הקניונים היפים ביותר של הפארק, שתלויים בה 6 גשרים וכדי לראות את הכולם ואת כל הקניון, יש לרדת את 6 הגשרים ואח"כ לעלות את כל הדרך בחזרה. המסלול היה די קשה, אך השלמנו אותו דווקא בכייף ב-3 שעות. כל הדרך ובעלייה לגשרים, רואים קניונים, נהרות זורמים ומפלים- חלקם יפים נורא, במיוחד בהתחלה. לאחר שהתחלנו לרדת, הגשם המיוחל פסק ומצאנו את עצמנו מסתובבים על מעילי הגשם סתם, כך שהורדנו אותם כי התחיל להיות חם- ומאד והיינו צריכים לסחוב אותם כל הדרך עד סופו- שעדיין היה חם מאד. לפחות ספורט טוב לא רק לרגליים אלא וגם לידיים... כשהגענו לגשר השישי, היה מקום שאפשר לנוח קצת לפני העלייה המפרכת חזרה. נחנו קצת ואז מוטי חד הראייה, ראה סנאי ועוד סנאי. שני סנאים חמודים מאד, שכל הזמן רצו ועצרו. אלה היו סנאי הזהב (Golden Squirrel).
-   אגם מדיסין Medicine Lake: בדרך ליעד הבא עצרנו באגם יפהפה זה, שהפתיע אותי לטובה כי האגם לא כזה פופולארי. ראינו את האגם בשני נקודות תצפית עליו. הנופים היו מדהימים מההרים מסביב וכן האגם השקוף. סיפרתי למוטי שלפי התמונות שראיתי של האגם, יש סיכוי שיראה מוס שם. הוא חיכה בהתלהבות כל הנסיעה לשם ומשם לאגם הבא, אך לשווא. לא ראינו שום מוס. האם נראה בהמשך?... מוטי מתעקש שכן.
-   אגם מליגנה Mligne Lake: אחד האגמים המצולמים ביותר בפארק ואכן הוא מרהיב ביופיו, אך מה שמפורסם בו זה האי ספירית שהגישה היחידה אליו זה בספינת סיור, שיקר מאד ולטעמנו מיותר ומילא נראה רק את האי.. האפשרות השנייה היא להגיע אליו בשייט ארוך, שלוקח כמה שעות להגיע אליו ולחזור, כך שגם זה אינו אפשרי. כך שלא ראינו את האי, אך ראינו מספיק נופים יפים. היינו כבר עייפים מהיום הארוך אך כיפי נורא. אחר הצהריים חזרנו את כל הדרך חזרה לעיירת ג`ספר ולצימר, להתקלח ולנוח.
-   אגם פירמיד ואגם פטריסיה: החלטנו לנצל את שעות האור ולקפוץ לאגמים אלה, ששמעתי רבות עליהם, אבל איך שהגענו לאגמים אלה, התחילו לרדת גשמים חזקים מאד. לא יכולנו לראות כלום אז וויתרנו והחלטנו לחזור מחר, בתקווה שמזג האוויר יאיר לנו בפנים.
יותר מאוחר ירדנו לאכול ברחוב הראשי. אכלנו ארוחת ערב ובילינו קצת בשופינג ואז חזרנו לישון לקראת יום ארוך נוסף.

24 יולי, 2007: פארק לאומי ג'ספר

כיוון שהספקנו אתמול לראות את רוב המקומות הפופולאריים ביותר בפארק, נשאר לנו רק לבחור כמה מסלולי הליכה, אז בחרנו בשני מסלולי הליכה שונים, כל אחד מהם בן 3 שעות בערך, ובין המסלולים, לערוך עצירה לאכול.
-   מסלול חמשת האגמים Five Lakes Trail: זהו הליכה קצת קשה אל 5 אגמים מרהיבים בצבעים- הולכים על שבילים כשבגובהים שונים כלפי האגמים רואים צבע שונה של האגמים- ירוק, כחול, תכלת, טורקיז, אפילו סגול... היה מדהים, נהנינו מאד. כל הדרך ליוו אותנו פרפרים שלא הצלחתי לצלם אותם וכמה סנאים חמודים נורא. אה, וגם ממש בתחילת הדרך ראינו צבי ממש מקרוב. כל השביל שהלכנו היה גם הכיוון שלו כך שראינו אותו כרבע שעה וגם צילמנו אותו מקרוב, זה היה ממש חמוד, למרות שהצבי נראה כאילו הוא קצת פחד מאיתנו.
-   אזור האגמים: החלטנו לעצור באזור האגמים שמדרום לעיירת ג`ספר, למנוחה קלה ולארוחת צהרים. הגענו לאזור ואז לפי המפה מסתבר שיש שם בעצם כמה אגמים ולא היה כתוב איזה אגם כל אחד היה... אז סתם עצרנו באגם יפהפה ותכלכל אחד מול הרים ואכלנו ואח"כ גם טיילנו קצת באזור.
-   מסלול Old Fort Point: הליכה בעלייה די קשה ומשעממת, של כשעתיים, שמובילה לראש ההר, ממנה צופים בתצפית מדהימה ביותר על הפארק- הרים, אגמים, נחלים, אפילו קרחונים ושלג מרחוק, כחול, ירוק, תכלת, טורקיז, לבן ועוד שפע של צבעים- מראות מדהימים באמת, היה שווה את ההליכה. למרות שרק לאחר שהגענו לראש ההר הסתבר לנו שיש עוד דרך אליה, שלוקחת בערך חצי שעה אך העלייה מאד קשה ובדר"כ מי שעושה את המסלול הארוך יותר, יורד בזה, שהייתה ירידה קשה גם ככה... עדיין לא החלטנו מה היה עדיף יותר לעשות, אך מה זה משנה כבר, אם כבר הגענו לשם... העיקר שהיה כייף בכל מקרה, ראינו עוד סנאים בדרך...
-   אגמים פירמיד ופטריסיה: כן, אלו שהגענו אליהם אתמול, אבל ירד גשם חזק ולא ראינו כלום. הפעם הגענו כשמזג האוויר נעים יותר לראות את האגמים שהסתברו כסתם אגמים נוספים, לא היה משהו מיוחד בהם. אולי בגלל שכבר ראינו אגמים יפים הרבה יותר בפארק זה, שהאגמים האלו היו מיותרים... אבל טוב, העיקר שראינו ולא פסחנו על שום דבר בפארק!
בערב: כרגיל- חזרנו לצימר, נחנו וירדנו לרחוב הראשי לאכול, עצרנו גם במכולת לפני שאנחנו עוזבים את הפארק מחר מוקדם בבוקר ובכמה חנויות למזכרות.

25 יולי, 2007: הכביש 'היווי אייספילד'

היום שבו עזבנו את הפארק ג`ספר לכיוון דרומה, לפארק בנף. ככל שמדרימים, ההרים נהיים יותר גדולים, פראיים ויפים נורא. עצרנו בהמון מקומות לטיולים ותצפיות. להלן אתחיל... קמנו מוקדם מאד, כדי להספיק את היום הארוך, כך שהיה מאד קר בבוקר, אז חיכינו קצת ואז נסענו.
-   מפלי את`בסקה Athabasca Falls: המקום הראשון שביקרנו בו ומאד ציפיתי לו, לפי הגלויות המדהימות של המקום, אך התאכזבתי: שובר קטן בין הנהר, בו יורד מפל ענק ויפהפה ויש בו מלא קשתות. יש כמה גישות אל המראה: תצפיות עליו מקרוב ומרחוק. הבעיה: השמש היתה בהירה מאד ורק החלה לזרוח שמיימה, כך שהתצפית על המפלים היו בהירים מדי ולא רואים טוב. רק יותר מאוחר באותו יום, גיליתי כי רשום בספר של הרי הרוקי שהשעה העדיפה ביותר להגיע למפל זה אחר הצהרים (מן הסתם, אחרי שביקרנו בו הבנו כי השמש מולנו כך שאחרי הצהרים היא מאחורינו ואפשר לראות טוב יותר...) אך היה מאוחר מדי, אי אפשר לצפות לכל דבר, נכון.? אבל זה לא משנה, כי עדיין התצפית על המפל הייתה מדהימה וגם ראינו כמה קשתות. עדיין היה קר מאד במקום, אז היינו שם רק לזמן קצר.
-   מפלי סוונפתה Sunwapta Falls: יורדים מהכביש בירידה קצת קשה ואז מגיעים (להפתעתי, מודה) אל מחזה מדהים של אי קטן וירוק במרכז הנהר וממש לידו זורמים המפלים וברקע רואים הרים ירוקים ועצומים. אחד המפלים היפים ביותר שראיתי. גם מוטי אהב מאד את המראות שם.
-   קרחון קולומביה Columbia Icefield: אח"כ הייתה לנו נסיעה די ארוכה דרומה, שצפינו על ההרים העצומים וגם עצרנו כמה פעמים כדי לצלם. ראינו גם מפלים יפים שצצו בין ההרים. ואז, ככל שהתקרבנו לקרחון זה, כבר רואים כמה קרחונים שונים. ואז הגענו! למזלנו דווקא, הגענו די מוקדם- כבר ב9 וחצי בבוקר והייתה חנייה ענקית, כי כולם עושים את החוויה הבאה- תחזיקו חזק: נסיעה על אוטובוס עם גלגלים ענקיים על קרחונים! והגעה אל קרחון והליכה עליו לתצפיות על קרחונים מסביב. כשחזרנו אל דודג` שלנו, הייתה החנייה ממש מפוצצת.
אז, הסיפור זה ככה: אחרי שמשלמים עבור הכרטיס בקופה, עולים לאוטובוס רגיל באופן מסודר ביותר כאופי הקנדי, אל תחילת המסלול אל הקרחונים, כשבדרך רואים על ההרים עז הרים (Mountain Goat) ואז עולים על אוטובוס נוסף- אוטובוס גבוה מאד, כיוון שהוא על גלגלים ענקיים ומיוחדים לנסיעה על קרחונים ואז ירדנו בירידה מאד חדה ומפחידה אל הקרחון, כשהגענו, ירדנו אל הקרחונים. היה מאד קר, אך מדהים! איך אספר את החוויה?... בנוסף לתמונות ששוב ידברו, רק אגיד שהיה שלג, עוד שלג ועוד שלג, קרחון ועוד קרחון ועוד קרחון... היו גם אגמים כחולים נורא בין הקרחונים. ההליכה על הקרחונים והתצפית אל הקרחונים האלו היו מדהימים!!!! בהחלט חווייתי ביותר! מוטי ואני נהנינו מאד שם. כל הסיפור לוקחת 80 דקות בערך. זהו, הקרחון ממוקמת בגבול בין פארק ג`ספר לבין פארק בנף. נכנסים לפארק בנף. נסענו עוד כשעה קלה כשבדרך חיפשנו מקום לעצור ולאכול, כי היינו רעבים. לא מצאנו אזורי פיקניק ובינתיים המשכנו ליעד הבא.
-   קניון מיסטיה Mistaya Canyon: ירידה מהחניון כרבע שעה, כשעוברים על גשר שצופה על מפלים יפים שזורמים בין הקניון. המשכנו ללכת גם לראות מקרוב את המפלים ואת הנופים המרהיבים מסביב. ממש ממש יפה שם, גם מוטי וגם אני הכתרנו את המקום כאחד המקומות היפים ביותר בהרי הרוקי.
אח"כ היינו ממש רעבים וכיוון שלא מצאנו מקום לאכול, נכנסנו סתם לאתר קמפינג ומצאנו בקלות שולחן פיקניק ליד אתר בו ישנים ללילה, באתר קמפינג Waterfowl Lakes Site. אכלנו ונחנו קצת והיה ממש טוב כי מאד מאד חם כבר וזה היה בין העצים, כך שהיה אוויר טוב. אכלנו טוב, שבענו והמשכנו עם הרבה כוח להמשך הדרך. עברנו על הכביש וראינו אגמים יפים שכמובן עצרנו בהם- אחד אחד:
-   אגם פטיו Petyo Lake: אחד המקומות שמאד חיכיתי לו ולטובה זה היה ממש צפוי- מרשים נורא: הולכים בעלייה כרבע שעה ובדרך פוגשים יתושים אך למי אכפת?! ואז מגיעים לעמדת תצפית על האגם- וואו! עמדנו בפה פעור- האגם טורקיז יפהפה נורא, למרגלות הרים גדולים ויפים מסביב. אין מה להוסיף, רק שלא רציתי לעזוב את המקום ולצלם תמונות מושלמות של המקום, רק לאחר כ-20 דקות חזרנו לכיוון הדודג`.
-   אגם בוו Bow Lake: האגם הרשים אותי נורא ביופיו, לא הבנתי למה לא מדברים עליו הרבה. האגם מאד תכול ויפהפה, למרגלות הרים מושלגים וכן קרחונים. השמש הייתה בדיוק מעל האגם, כך שזה הוביל למראות מרהיבות על האגם. מוטי התלהב נורא מן האגם :) בסביבות השעה 16:00 ראינו שסיימנו את המסלול להיום, וזה בגלל שבבוקר היינו אמורים לבקר במפלי סטנלי שההליכה לשם לוקחת כשעתיים אך כנראה פספסנו את הפנייה למסלול זה ולא רצינו לחזור על הדרך והיה די קר עדיין, כך שוויתרנו.
אז, ראינו שהשעה די מוקדמת ואנחנו אמורים לישון הלילה בעיר די שוממת, מחוץ להרי הרוקי, ליד פארק יוהו, שם בחרנו ללון כדי לטייל בפארק יוהו למחרת. והדרך היום עוברת ליד אגם פופולארי נורא, לואיז, עליו אספר עוד כמה ימים. בינתיים, נורא פחדתי שיהיו לנו ימים גשומים ולא נוכל לראות את האגם כפי שהוא, ביום בהיר, אז קפצנו אליו ולו רק להציץ. בהמשך עברנו על הפארק יוהו והגענו לצימר בגולדן.
הצימר פשוט מעולה! אין מה להוסיף... כל הקומה בבית בו נמצא הצימר, נמצא בקומה התחתונה והגישה אליו היא מבחוץ מאחורי הבית שמול ההרים- מרהיבים! מה אין בצימר... מטבח, שירותים (משותפים, אך ניחא) ושני חדרי שינה, באחד מהם לנו ללילה. יש גם סלון גדול עם טלוויזיה. מוטי מאד שמח שיש לנו סוף סוף הזדמנות לבשל, כך שלארוחת ערב הוא בישל אורז סיני שקנה בטעות וגם כמה פלפלים ואכל אותם, לא לפני שהוסיף לאוכל זה גם לימון, מלח, פלפל שחור.... והיה מרוצה. אני דווקא רציתי פיצה היום. שאלתי את בעלת הבית שנורא חמודה, עולה ממרכז ארה"ב וקוראים לה אוולין, איפה יש מסעדה כזו והיא אמרה שיש מסעדה מעולה ונתנה לנו מפה להגיע לשם. הגענו לשם בעזרת GPS והגענו בקלות אל המסעדה. הזמנתי את הפיצה, חיכינו כ- 20 דקות, אך היה שווה הצפייה. הפיצה הייתה מעולה! הייתי כל כך רעבה, שסיימתי את כל הפיצה בקלות.

26 יולי, 2007: פארק לאומי יוהו

לארוחת בוקר אפתה לנו אוולין אוכל טעים ביותר- לי היא הכינה פנקייקים עם תותים והיו גם בננות, מלון וכד`. קיצר, ארוחת בוקר מושלמת. למוטי היא הכינה טוסט מעולה. ישבו איתנו גם זוג שוודים שישנו בחדר השני. בהתחלה חשבנו שהם סתם זוג מוזר אך כשדיברנו איתם הם הסתברו כזוג נחמד. מוטי דיבר הרבה עם האיש, שסיפר שהוא גר במרכז שוודיה אך בכלל עובד באחד האיים בצפון נורבגיה, לשם הוא טס כל שבוע. הוא גם סיפר שהיה פעם בחיפה לעבודה ושהוא קפץ לים המלח לכמה ימים. הם גם סיפרו למוטי שיש בשוודיה הרבה מוסים. ניצלתי את הידע המועט שלי בשוודית, בזכות כמה מהאחים שלי שהגיעו משוודיה והזוג התלהב מזה שדיברתי בקושי כמה מילים בודדות בשוודית ושאלו אם הייתי שם.. קצת לפני שסיימנו לדבר והתכוננו לזוז, הם אמרו שאנחנו מוזמנים לבוא אליהם כשייצא לנו להגיע לשוודיה. כשנפרדנו, נתנו גם לאוולין וגם לזוג השוודים מזכרת מהארץ והם נורא שמחו לקבלם.
בסביבות 10:00 יצאנו לטייל בפארק יוהו. כל מה שיש לי להגיד זה וואו! פארק מדהים ביותר! זה היה יום רגוע ביותר, כיוון שהפארק קטן ואנחנו לנים בעיירת פילד שבפארק זה. אמנם ששמעתי עליו רבות כפארק מדהים אך האמת שכשנכנסנו לפארק זה אתמול, זה לא נראה מדהים כזה והתחלנו להתאכזב מעט, אך עד שהגענו למקומות ביקור אמיתיים...
-   מפלי וופטה Wapta Falls: מסלול הליכה מישור ארוך ודי משעמם באמצע היער והמון זחלי משי שחורים בדרך ומוטי המותק פחד שידרכו עליהם אז כל תולעת שאנחנו רואים מוטי מזיז אותם לצד. המסלול לקח כ-45 דקות לכיוון ומגיעים לתצפית מלמעלה על מפלים יפים מבין היער ואז יש שבילי ירידה בדרגות שונות אל מול המפלים. החלטנו לקצר בזמן ההליכה ולרדת בשיפוע חד, שלקח כ-10 דקות אל מול המפלים, שהמחזה עליהם מרהיב, אך החלטנו שהמסלול המישורי אליהם היה מיותר לגמרי ושאם מגיעים רק ליוהו פארק אפשר בהחלט לוותר עליה כי זה בערך 45 דקות ממרכז הפארק ולדעתנו לא שווה הנסיעה לשם במיוחד. במקרה שלנו, אנחנו לנו בגולדן, כך שהמסלול הזה היה על הכיוון שלנו, אז זה לא משנה. סה"כ היה נחמד, לא יותר מזה.
-   אגם אמרלד Emerald Lake: הגענו לאגם זה מותשים לגמרי מהחום המתיש הזה ובלי שום כוחות כי היינו כבר רעבים, למרות שהשעה הייתה רק 11. ולתוספת פלפל החנייה הייתה מלאה למדי, כך שנאלצנו להחנות רחוק, מה שעיצבן אותנו כי חם גם ככה וצריך לסחוב את כל האוכל לאתר הפיקניק... בלית ברירה, לקחנו אוכל מצומצם ביותר והלכנו אל אתרי הפיקניק שהיו מלאים אז ישבנו על שפת האגם ואכלנו, האמת שזה היה כייף ככה- לאכול מול האגם היפהפה. לאחר שאכלנו, שבענו וטיילנו קצת לצד האגם, חזרנו אל המכונית וראינו שהחנייה אט אט מתרוקנת, אז מוטי רץ להביא את דודג` והחנה סמוך יותר לאגם.
חזרנו אל האגם ולקחנו שייט קאנו מעט יקרה אך שווה, לשעה ושטנו ברוגע באגם, כשעברנו לצד השני שם האגם בקלות, כשחתרנו בכל הכוח והנופים של האגם וההרים ליוו אותנו ביופייהם ורק משכו אותנו לראות עוד ועוד בצד השני. כשהגענו לצד השני סתם ישבנו ברוגע על האגם והשפרצנו אחד על השני מים שממש קפואים אך ביום חם כזה היה ממש כייף. גם צילמנו מהמצלמת המים חד פעמית שקניתי במיוחד לכל הטיול. הבעיה הייתה בחזרה לצד הראשון, כי נגמר לנו הכוח מלחתור וגם האגם זרם קלות מהכיוון הנגדי. שקלנו אם לקחת מסלולי הליכה קצרים באזור אך וויתרנו, היינו מותשים נורא בגלל החום הכבד, כך שחזרנו לדודג` והמשכנו, כשהשעה הייתה כבר 16:00.
-   הגשר הטבעי Natural Bridge: מבט יפהפה ביותר על גשר קשתיות סלעיים שנוצרו בטבעם באמצע הנהר `סוס הבועט` (Kicking Horse River). עוצמת המים היורדים דרכה עצומים! מגיעים דרך ירידה קצרצרה מהחניון, כשרואים בצד אחד את הגשר, שבהתחלה נראה נחמד, אך ככל שמתקרבים אל צד השני המבט על הגשר הטבעי ממש מרשים!
-   מפלי טקאקוו Takakkaw Falls: זהו המפל הגבוה ביותר בקנדה והחמישי ביותר בעולם. שמענו רבות עליו וכמובן שנסענו לבקר אותו גם. מוטי נרדם מיד שהתחלנו בנסיעה ואני נסעתי אל תוך ההרים, שהובילו כלפי מעלה ומעלה, כשבדרך היו שני פיתולים מאוד חדים ובשיפוע גדול מאד. בפיתול הראשון נסעתי בלי בעיה אך בפיתול השני, למרות שנסעתי איזה 20 קמ"ש, לא הצלחתי להשלים את השיפוע... הייתה מכונית שירדה והנהגת לא נתנה זכות קדימה לעולים כנדרש לפי הכתוב בשלטים במקום ואני נאלצתי לנסוע אחורה ואז להשלים את השיפוע בעלייה שוב. הקרוון שנסע לפני האישה הזאת ירד ממש בקושי, לאחר שנסע פעמיים אחורנית כדי להשלים את הפרסה. נורא!
נסענו עוד קצת כשבאמצע הדרך ראינו את המפל בין ההרים- עצום ונהדר! הגענו לחניון, משם הלכנו בעלייה, כ20 דקות עד שהגענו לתצפית מרהיבה ביותר על המפלים. התלהבנו מהמקום ואיך שחשבנו לחזור למכונית, פתאום ראינו כמה אנשים ממשיכים בפיתולים קטנים אך לא הבנו לאן זה מוביל אז החלטנו לנסות אותם. הלכנו וככל שהלכנו גם התקרבנו למפלים שאט אט, ככל שהמקרבים, מרגישים את עוצמת המים המתיזים אלינו מים. זה היה כזה כייף, שהמשכנו עד ממש קרוב למפלים, שהתיזו עלינו המון מים וזה היה ממש חווייתי! התלהבנו מהמקום, במיוחד שנוספו אל המפלים כמה קשתות קטנות שהוסיפו ליופי במראות. היה ממש אחלה!!! יותר מאוחר, כשיצאנו מהרי הרוקי, הסכמנו כי אלה המפלים הכי כיפים שראינו בהרי הרוקי.
-   תצפית על הר טונל Spirit Tunnels Viewpoint: לפי החוברת של הרי הרוקי ראינו כי התצפית הזו הינה חובה, אז עצרנו גם בה בדרך חזרה אל העיירה. עצרנו ולא הבנו מה היה מיוחד בה בהתחלה... רק ראינו כמה אנשים מצלמים הר אחד שלא הבנו מה יש בו אז צילמנו אותו גם והמשכנו... (למחרת, בדרך חזרה לפילד, בה ישנו בשנית, ראיתי עוד עצירה לתצפית בשם הזה אז עצרנו לראות מה זה והתברר כי ההר ההוא זה הר בה עברו רכבות, לכן ההר הוא מיוחד במינו.)
הגענו לעיירת פילד, שהינה עיירה מאד עתיקה- קטנה, אך חמודה. יש בה תחנת דלק, חנות מזכרות, מכולת ומסעדה.
הצימר: לא מצאנו את הצימר בGPS כיוון שזו עיירה מאד קטנה שהרחובות בה לא מוזכרים. אז סתם נסענו בעיירה עד שמצאנו את הצימר לפי הכתובת שהייתה לי. מצאנו אותה תוך כמה דקות. הגענו בסביבות 6 וכבר היו אנשים שם. גם בצימר זה כל הקומה הייתה לרשותנו- 3 חדרי שינה, כל אחד לזוג, שירותים משותפים לכולם ובו אמבטיה ממש מושקעת, מטבח ענק לרשות האורחים, סלון ובו TV וספות, חדר האוכל... אה, ובחוץ יש שולחן וכסאות סתם לשבת. סביב הבית רואים הרים ענקיים ויפים, במיוחד בשעות השקיעה והזריחה, שהצבעים שלהם נורא מיוחדים.
ישנו בחדר הכי גדול שהיא גם החדר היחיד הצמודה לשירותים, שדלת עוברת דרכם ואילו מהחדרים האחרים צריך לצאת כדי להיכנס לשירותים. (שיחק לנו המזל...) זה יהיה הבית שלנו לשני הלילות.

27 יולי, 2007: פארק לאומי בנף, צמד האגמים לואיז ומוריין

היום מבקרים בשניים מהמקומות המפורסמים ביותר בהרי הרוקי. את אחד מהם הזכרתי כבר לפני כמה ימים- אגם לואיז. טוב, גם היום בהיר ונורא חם אך לא נורא אם מבקרים באגם זה פעמיים, נכון.? התוכנית להיום- ביקור בשני האגמים, בעיירת אגם לואיז ומסלול הליכה בת כמה שעות, באחד האגמים. המקום השני הינו אגם מוריין, הסמוך לאגם הקודם. נסענו קודם לאגם לואיז, הגענו בסביבות 10:00 ונדהמנו כי המקום ממש אבל ממש מלא!!! לא מצאנו מקום ועוד מלא מכוניות גם חיפשו מקום... אז החלטנו לנסוע לאגם מוריין, שהינו פחות מתויר מאגם לואיז ולחזור יותר מאוחר לאגם לואיז.
אגם מוריין Mourine Lake: אגם תכול ויפהפה, נורא שקוף. כיוון שהגענו לכאן, לקחנו את מסלול ההליכה אל העמק לארץ` שלוקחת כ-3 שעות הלוך + חזור, כשאת הלוך עושים בעלייה בפיתולים וחזור בירידה... כבר בהתחלה לא היה לי ממש כוח לעשות את המסלול. היה נורא חם ולא היה לי חשק, אך מוטי שהיה מלא מרץ ורצה לעלות אל העמק, עודד אותי כל הדרך. עלינו ועלינו, עלינו ועלינו כשבחלק מהפיתולים רואים את חלק מהאגם מרחוק, למרגלות ההרים. ראינו גם כמה סנאים פה ושם. עלינו ועלינו, עד שנראה שעולים בלי סוף. כשהגענו, סוף סוף, הגענו למישור די משעמם במעלה ההרים. לאחר שהגענו, לא היו שלטים אז הלכנו לפי השביל. בינתיים ראינו נופים הררים די שוממים ומשעממים, לא משהו מעניין וכמעט כל הדרך עיצבנו אותנו דבורים וזבובים (לפחות יתושים לא היו כאן) המשכנו ללכת כשאנחנו לא יודעים לאן השביל מוביל... לא ידענו אם כבר הגענו או שעוד לא... כי עברו שעתיים לפחות מאז שעלינו ולא רצינו להמשיך סתם ולבזבז את היום. בשלב מסוים הגענו לבור משעמם והחלטנו שנמאס לנו ושאנחנו חוזרים למטה. חזרנו למטה, שלפחות הייתה קלה יותר אך עדיין משעממת וסוף סוף הגענו לאגם. הלכו לנו כ-4 שעות סתם, כולל עצירות לשתיית מים ולמנוחה. מאוכזבים ורעבים, חזרנו לדודג` להביא אוכל והלכנו לאתר פיקניק ליד נהר לאכול, החזרנו את האוכל לדודג` וחזרנו אל האגם, הפעם לראות אותו כמו שצריך. שקלנו אם לעלות על הר קטן כדי להשקיף על האגם אך היינו נורא עייפים כבר והרגליים כאבו לנו אז וויתרנו ולקחנו את השביל שמקיף את האגם והלכנו עליו בערך 15 דקות, כשבדרך היו הרבה סנאים ועצרנו לראות את האגם היפהפה ולהצטלם איתו. לקחנו תמונות יפות מאד, ממש כמו בוק. לא יודעת איך היה לנו כוח אז לזה.
עיירת אגם לואיז Louise Lake Village: עיירה קטנטנה ובה מרכז המבקרים, תחנות דלק וקניון שופינג חיצונית. סמוך למקום בו היינו יש בתים של המקומיים. לא ידענו מתי החנויות בקניון ייסגרו ופחדנו שנפספס וכבר היה השעה 18:00, אז קפצנו לקניון לקנות כמה מזכרות ולמכולת ונדהמתי. מה היה דווקא במכולת שבעיירה קטנטונת הזו, שלא היה במקום אחר בכלל שהיינו בהם בקנדה?! טוב, זה לא משהו בשבילכם אך אני מתה על האוכל הזה שאין בארץ ויש אך ורק בארה"ב- סוג של שעועית! למרות שנשארו לנו כמה ימים לטיסה, קניתי 4 קופסאות של האוכל הזה! לא יכולתי לוותר! קנינו עוד כמה דברים וחזרנו אל האגם לואיז.
איך שיצאנו מהעיירה, פתאום ראינו קהל ענק של אנשים מסתכלים לכיוון אחד על היער ומיד הבנתי וממש הופתעתי שזה אכן קורה לנו, שנראה משהו שמאד נדיר לראות כאן: כן, זה היה דוב. מוטי שנהג, לא היה יכול לזוז בכביש... כל המכוניות עמדו, גם בנתיבי הנסיעה... אז ירדתי מהמכונית כדי לראות את הדוב ומוטי לאט לאט נסע להחנות אך לא ירד ממנה כי היו לנו מלא דברים במכונית ואי אפשר לדעת.
אז כן, ראיתי את הדוב (נראה לי שזה היה דוב השחור) אך זה היה ממש מרחוק. צילמתי אותו קצת (מרחוק) וחזרתי אל מוטי (שבטח קינא בי כי בשקט ראיתי את החיה הנדירה ביותר בפארק והוא לא- תזכורת: הוא חייב לראות מוס בטיול זה).
אגם לואיז Louise Lake: אגם יפהפה למרגלות הרים גדולים ומושלגים וכן קרחונים. משהו ממש מיוחד. טיילנו קצת סביב האגם, נחנו וכן צילמנו הרבה. לא עשינו עוד דברים מיוחדים פה. ראינו גם את המלון המפואר שעמד בפני האגם.
זהו... חזרנו את כל הדרך לצימר בפילד. ישנו דווקא שם היום כי בעיירת לייק לואיז מאד יקר. הגענו אל הצימר ומוטי בישל לשנינו ארוחת ערב שבת רומנטית: הוא הכין ספגטי עם רוטב עגבניות איכותי (וכמובן, הוא הוסיף לעצמו גם לימון, שזהו "תבלין" חובה בשבילו). לקינוח הוא עשה לשנינו סלט פירות. יותר מאוחר, בלילה, יצאנו החוצה סתם לשבת ולהשקיף על הכוכבים שדווקא לא נמוכים כמו שחשבתי שיהיו, כמו אלה שבאריזונה ונבדה. לא נורא... הם יפים גם פה.

28 יולי, 2007: פארק לאומי בנף

התחלנו את היום מוקדם בבוקר כדי להספיק כמה שאפשר באותו יום. המקום הראשון שביקרנו הוא קניון ג`ונסטון, שרבים המליצו לא לוותר עליו, כך שבאנו גם. כדי להגיע אליו, היינו צריכים לסטות מהכביש הראשי ולעבור לכביש מפותל יותר אך יפה יותר של הפארק. הבנו כי בכביש זה יש הרבה מוסים יחסית, אך לצערו של מוטי, לא ראינו אפילו אחד. הגענו לקניון מוקדם יחסית, כך שלא היה כזה צפוף. כשחזרנו אל דודג`, פארק החנייה היה מפוצץ במכוניות חונות, שרבים מהן אפילו חנו על הכביש המהיר, מחוץ לחניון של הקניון.
הלכנו לאורך הקניון כשבדרך ראינו מלא סנאים, אך הפעם הם מאד קטנים וכן מאד ביישנים, שכל הזמן התחבאו לנו. לאחר כ-20 דקות הליכה, הגענו למפל יפהפה, אשר צופים עליו מהגשר בצד. אפשר גם להתקרב אל המפלים דרך מערה חשוכה וצרה וכשמגיעים, מרגישים את ההתזות של המים. היה כייף כמה דקות, עד שקבוצה גדולה וחצופה של אנשים הגיעה והשתלטה על המקום ולא היה נעים כבר שם, כך שעזבנו.
מהגשר הרבה אנשים חוזרים לנק` התחלה, אך יש אנשים, כמונו, שממשיכים למעלה הקניון ונכנסים לעומקו, בין היער. בשלב מסוים, לאחר כחצי שעת הליכה, זה החל להימאס, אז חזרנו. קצת לפני היציאה מהקניון נתקלנו בשני סנאים חמודים נורא שביקשו אוכל. לא היה לנו אוכל, אז סתם הסתכלנו עליהם אוכלים מידי ילדים אחרים בוטנים. סנאי אחד התקרב אל מוטי לראות אם יש לו אוכל אך כשראה שאין לו, הוא ברח. מחזה נעים, לפחות... המשכנו בנסיעה היפה לכיוון עיירת בנף, כשראינו אתר פיקניקים אז עצרנו לאכול. איך שיצאנו מהרכב עם האוכל מאתמול (ספגטי), הגיעה לבקר אותנו קהל גדול ועוקצני של יתושים. זה החל לעצבן אז חזרנו לדודג` המציל ואכלנו בתוכו. מה לעשות....
עיירת בנף: סוף סוף הגענו ליעד האחרון בו לנים שני לילות לפני שאנחנו עוזבים את הרי הרוקי. היה לנו זמן עד לשעת כניסה לצימר, כך שניצלנו את הזמן לטייל בעיירה. אחד המקומות שחובה לראות פה זה הר סולפור, לו נורא חיכיתי ומוטי ידע את זה טוב מאד, כך שנסענו ישר לשם.
שמעתי סיפורים רבים מאנשים שביקרו שם וסיפרו שיש שם המון יתושים, אך לא יכולתי לוותר רק בגלל זה... למרות החום הכבד שהיה במקום, הצטיידתי במכנסיים ארוכים, נעליים סגורות (מילא צריך ללכת הרבה), הבאתי בתיק גם ז`קט ושמתי עליי את דוחה היתושים. כנ"ל לגבי מוטי, סתם רק כדי שהיתושים לא יתקרבו אליו. העיקר שנהנה ונחזור בריאים ושלמים לרכב. לאחר תור די ארוך, עלינו להר סולפור ברכבל, אליו עולים רק 4 אנשים ועולים למעלה ההר, כשבדרך למעלה רואים נופים יפהפיים של העיירה. הגענו למעלה וראינו שממש מפוצץ שם- מלא מלא אנשים. כמובן שזה לא הפריע לנו והתחלנו ללכת כקילומטר הליכה על מדרגות ושבילים מעץ, כשכל הדרך ליווה בהרים מדהימים ביותר של הרי הרוקי!!! מלא מלא הרים שונים מסביב- הכל ירוק, רואים גם נחל ארוך וכחול ביותר (Bow river) והכול יפה מאד! היו המון עזי הרים שם שעמדו מאד קרוב אלינו. הגענו לסוף המסלול, כשמגיעים לאיזה בית מוזר של מישהו שכנראה גר שם פעם והבית נשאר למזכרת עם חלונות ראווה לתוך הבית, בו יש מיטה, שולחן, מטבח וכד`.
בשלב מסוים על ההר סולפור, שמנו לב כי אין יתושים, למרות ההבטחות! מוטי הסתלבט עליי שאני שומעת רק דברים שלא נכונים... אך זה מה שאמרו לנו! אוף! אז החלטתי שאו שהיו מלא יתושים ועזי ההרים אכלו את כולם או שכול מי שסיפר פשוט דמיין את היתושים...
צילמנו מלא ונהנו מאד. אח"כ עשינו את כל הדרך חזרה למקום שבו התחלנו ללכת ומשם יורדים אל העיירה. יש שם חנות מזכרות גדולה וחנות למאכלים קרים. מוטי קנה לשנינו ברד. לא מצאנו מקום לשבת ולנוח, אז הלכנו לכזה רכבל קטן ונראה ישן מאד וישבנו בתוכו ושתינו...
חזרנו למרכז העיר ברכב ונדהמנו כי כל הכביש הראשי סגור! כל הרחוב נחסם לתנועה לרגל שיפוצים. אוי, איזה חבל! זה רק הורס את המראה המפורסם של הרחוב שמככבת בהמון גלויות, כשהרחוב למרגלות ההר המפורסם. טוב, אי אפשר לצפות לכל דבר... נכון?
לא היה איפה להחנות אז החלטנו לנסוע אל הצימר וללכת כ-5 דקות הליכה לרחוב הראשי והחסום (כל החנויות היו פתוחות, על המדרכות) וחיפשנו מסעדה לאכול משהו קל. בסוף אכלנו במקדונלדס צ`יפס. אח"כ סתם טיילנו בחנויות וגם הוצאנו כסף. בשלב מסוים נכנסנו לקניון שופינג. הסתובבנו ופתאום מצאנו את מה שחיפשנו כבר כמה ימים ולא מצאנו- מכבסה. אלוהי הטוב, סוף סוף יש איפה לכבס את הבגדים היקרים שלנו! מכיוון שלא היה לנו ממש מה לעשות כרגע, רצנו לדודג' לקחת את הבגדים שהיו בשקיות בנפרד וחזרנו למכבסה המיוחלת. לאחר שאספנו את כל הבגדים שלנו הגיעה בדיוק השעה שאפשר להיכנס לצימר!  יותר מאוחר חזרנו את הרחוב הראשי ואכלנו במסעדה איטלקית טעימה מאד. מאז תחילת הטיול מוטי הבטיח להזמין אותי למסעדה איטלקית עם פיצה טובה. זה לא יצא עד עכשיו, כך שזו הייתה הזדמנות. המסעדה הייתה קצת יוקרתית אך טעימה לאללה. סיימנו את כל הפיצה הגדולה שמוטי הזמין. היה אחלה! חזרנו אל הרחוב וביקרנו בכמה חנויות טובות, אליהן נחזור בימים הקרובים כי היינו מאד עייפים. חזרנו לחדר שלנו וישר נפלנו לישוןןןן.

29 יולי, 2007: עיירת בנף

היום שכולו מוקדש רק לעיירה זו. בגלל השיפוצים, לא ידענו בדיוק איך ניסע, אז סתם עלינו לדודג` והתחלנו לנסוע. לפני שנסענו אכלנו ארוחת בוקר מצומצמת אך טובה. היו דגנים, חלב, מיץ תפוזים ו... בננות. נסענו לכיוון הר טונל והשקפנו בכמה נקודות תצפית יפות. התחלנו בתצפית על הנהר בוו שמקיפה את כל הפארק, על המלון המפואר ביותר- בנף ספרינגס ועל האזור היפהפה. המשכנו לתצפית על הנהר בוו ועל Hoodoos: טבע משונה עם עמודים ונוף נהדר לעבר האזור. אח"כ חזרנו אל מרכז העיר, עברנו את הנהר בוו אל הצד השני והגענו לתצפית על מפלי בוו היפים שסמוכה מאד למלון שהזכרתי קודם. כמעט שאר האטרקציות היו במרכז העיר, כך שנפרדנו מדודג` למספר שעות בחניון מוגבלת ל-3 שעות בלבד ללא תשלום והלכנו. עברנו את הגשר ובמקביל צפינו על הנהר בוו והגענו לכיכר קנדה- מקום יפהפה, שם יש גינות פרחים גדולות, אוהל אינדיאני, תצפית יפה על הגשר וההר המפורסם שהזכרתי אתמול ו... רק טיילנו שם בנחת. היה נחמד מאד. עברנו שוב את הגשר, הפעם בחזרה והלכנו לפארק ענקית עם דשא גדול, שם יש שולחנות פיקניק רבים, הממוקמים אך ורק בשמש, למרות שיש המון עצים; פסלים יפים עם משחקים לילדים, מזרקות קטנות, אפשר גם ללכת לנהר... חזרנו לדודג` לקחת אוכל וחיפשנו לשווא שולחן פיקניק מקורה וכיוון שהיה חם נורא, אז ישבנו על הדשא מתחת לעץ ואכלנו, כמו כל האנשים האחרים שהיו שם. עברו לידנו המון ציפורים ועורבים שלא הפריעו לאף אחד. רק חיכו לאוכל שאנשים מפילים. אכלנו, נחנו, הבטנו לעבר האזור הנעים, שיחקנו שש-בש....
לאחר כשעה קלה החזרנו את האוכל לדודג` והלכנו למוזיאון `Whyte Museum of the Canadian Rockies` לאחר שהתלבטנו באיזה מוזיאון מבקרים ואם בכלל. נכנסנו. היו שם שלושה אולמות: אחת- מלאה בציורי קיר של 2-3 אומנים שציירו את הרי הרוקי וגם נופים אחרים ברחבי קנדה. היו שם ציורי מים וציורי יד בעפרונות שונות- הכל מאוד יפה. היו ציורים נורא מיוחדים. השני- אולם גדול שמתאר את חייהם של זוג ציירים שהמוזיאון משיא את שם המשפחה שלהם. האולם הציג מלא תמונות שלהם ותיאורי חייהם וכן ציורים שלהם מתארים את החיים בכל העולם- למשל בזמן מלחמת העולם השנייה, העיירה בנף, החל משנים 1900 בעת שהיו צעירים ועד למותם בשנות ה1970 / 1980. השלישי היה חלק של ציירת נוספת שציירה בצבעי מים ושמן, ציורים שהיו יפים גם כן. היינו במקום כשעה וחצי ואז קניתי כמה גלויות של הציורים.
בשעות אחר הצהרים קפצנו למעיינות החמים, הפעם פחדנו שלמרות השם, המים לא יהיו חמים באמת אז לא רצינו להגיע למקום מאוחר מידי, כדי שלא יהיה קר, כמו בפעם שעברה... שילמנו מספר $ ונכנסנו כשהדרך היחידה להגיע למים זה בכניסה ישירות למים שבולטים אפילו בשביל. מוזר... והמים באמת היו חמים, אך זה דווקא היה כייף. בהיקף של הבריכה לרוב יושבים בחוץ כשרק הרגליים בתוך המים, כך שחצי גוף היה במים והשאר בחוץ, מעל ההרים באווירה נעימה. היה מעולה!!! ישבנו, לפעמים גם הכנסנו את שאר הגוף למים החמים וכשיצאנו היה נורא נעים. מול הבריכה יושבים הרים ענקיים ויפים. היינו שם כשעתיים ואז חזרנו לצימר. בערב קפצנו לקניון שופינג לאכול ארוחת ערב באזור ג`אנק פוד. אח"כ יצאנו לטייל ברחוב הראשי, ביקרנו בהרבה חנויות שונות לשופינג וכן קנינו כמה דברים טובים. למשל, סוודר מחמם למוטי שיעבור ב"ה לירושלים ואני קניתי כמה חולצות. זול יחסית שם, כך שלא התקמצנו הפעם בשופינג.

30 יולי, 2007: פארק לאומי בנף

היום האחרון לשהות בעיירת בנף ובכלל בהרי הרוקי. למזלנו הרב מזג האוויר עדיין היה מעולה למרות החום. על הבוקר עזבנו את הצימר לאחר ארוחת בוקר נוספת. נסענו מוקדם, כדי להגיע למוטל בו נלון הערב כמה שיותר מוקדם וכך נוכל לנוח. התחלנו במקום בו לא הספקנו לבקר אתמול- ביקור במערות ובריכות (Cave and Basin National History Site) המקום בו הרי הרוקי נוצר. ראינו גם סרט המסביר על מציאת המערה בשנות ה-20. נחמד..
המשכנו לצפון העיירה, משם יוצאים מהעיירה- אגמי וורמיליון: שלושה אגמים זה אחר זה. האגמים יבשים ולא היו כאלה מיוחדים. סתם ישבנו ליד האגם השני ומוטי אכל חטיף אמריקאי מוזר שדומה לכיפלי. לא הצטרפתי אליו אבל מי שכן הצטרף אליו היה עורב, שהפך להיות חבר קרוב שלו, כשמוטי זורק לו כמה מהחטיף. יצאנו מהעיירה ונסענו לכיוון היציאה מהפארק וקופצים לאזור האגמים מהמרהיבים ביותר בהרי הרוקי.
-   אגם מינאוונקה (Minnewanka Lake): אגם גדול ויפהפה. מאד כחול וסביבו הרים הררים. כאן טיילנו קצת לצד האגם ואז הגענו לשובר גלים קטן בצד וישבנו. מול השובר היה כזה אי קטן שאפשר לטפס עליו. חילצתי את הנעליים, עברתי קצת על המים הקפואים אך כיוון שהיה חם אש, עברתי בלי בעיה על האגם, טיפסתי על האי ומוטי נשאר בשובר. מהאי ראיתי נופים אפילו יותר יפים כי המראות חודרים לתוך המשך האגם. לאחר שמוטי לקח כמה תמונות בוק שלי, חזרתי לשובר ורק אז מוטי החליט שהוא רוצה גם לעלות על האי- ואני איתו. נו, טוב, טיפסנו לשם וישבנו להביט על נופים מרהיבים. היינו שם כרבע שעה וחזרנו. המשכנו. כשנסענו לאגם הבא פתאום ראינו עמדת תצפית על האגם מלמעלה אז חשבנו למה לא לראות מלמעלה... כשעלינו, ראינו את האגם הרבה יותר כחול והרבה יותר יפה. היו שם עוד זוג שביקשו שאצלם אותם ואז התנדבו לצלם אותנו גם. למה לא... לא היה לנו תמונה משותפת במקום קודם לכן.
-   אגם טו ג`ק (Two Jack): לא שמעתי הרבה על האגם הזה לכן כשהגענו, הופתענו לגלות אגם כל כך שקוף וכל כך יפהפה. ירדנו מהרכב והלכנו לאורך האגם. וואו, לא יאומן כמה יפה האגם יכול להיות! ראינו מלא אנשים שוחים שם. איך לא קר להם... החלטנו בגלל היופי של האגם ובגלל שיש שולחנות פיקניק ועוד מוצלות, לאכול פה! חזרנו לדודג` להביא אוכל והלכנו לשולחן פיקניק, כשבדרך לשם ראינו סנאים. ישבנו ואכלנו, מזג האוויר מתחת לעץ היה מאד נעים, ישבנו מול האגם. פתאום הגיע אלינו אורח- סנאי נורא חמוד. הסנאי החמוד ביקש אוכל. באותו רגע אכלתי לימה ביינס (מעין שעועית, לא מוכר בארץ) אז נתתי לו אחד. הוא ביקש עוד אז נתנו עוד... בשלב מסוים הוא הלך לקרוא לחברים שלו להגיע כך שמצאנו את עצמנו עם 4 סנאים שונים שרצו לאכול את המאכל האהוב עליהם - המאכל האהוב עליי כאן. כך שמצאנו את עצמנו מצלמים את החוויה הנעימה במשך כרבע שעה ואז הסנאים הלכו. כשסיימנו והתכוונו לחזור לדודג`, מהחור (הבית) באדמה יצאו כמה סנאים להגיד שלום ולבקש עוד אוכל... צילמנו עוד... ובצער נפרדנו מהם והמשכנו!
-   אגם ג`והנסון (Johnson Lake): אגם נחמד, אך לא משתווה לאגמים הקודמים. הצבע של האגם פה יותר ירוק וההר שמול האגם יותר גבוה. גם פה היו מלא אנשים ששחו באגם הקפוא. בטח הם כ"כ רגילים לקור של החורף, שכשמגיע הקיץ, הוא מגיע רק לחודשיים אז הם מנצלים את הזמן הזה לשחייה בחום זה. בשבילנו זה כמו לשחות באמצע מרץ (?!) 
-   אשדות האגמים (Cascade Ponds): אלו היו אגמים מיוחדים. יפהפה ביופיהם, שמסביבם הרים שונים ויפים. בין האגמים יש כמה איים קטנים וירוקים וכן גשרים. היו כאן קבוצה של כמה נערים שנראים כבני 18. הגיעו מצוידים בבירות, הם השתוללו בכייף, שחו באגמים הקפואים עם אבובים שהביאו וכן קפצו מהגשר הנמוך אל האגם. איזה כייף להגיע לכאן סתם ביום קיץ אחד בגיל זה... מה שבחיים לא היה קורה אצלנו. היו גם כמה כלבים שנכנסו מלאי חיים לאגמים. מוטי נורא נהנה מלהיות במקום היפהפה הזה אז הוא החליט להקיף את האגמים בהליכה איטית ונעימה שלקחה לנו כ-20 דקות. בדקנו גם את המים שאכן היו קפואים. שקלנו אם להוריד את הנעליים ולקרר את הרגליים לכמה דקות או אפילו שניות... אך בסוף החלטנו שלא. רק ישבנו לצד האגם והמשכנו לדבר בנעימות. מה לעשות, מפונקים אנחנו...
בסביבות 16:00 החלטנו שהגיע הזמן לעזוב את הרי הרוקי היפהפה. עזבנו את המקום בצער רב אך בהרגשה נעימה שמיצינו היטב את המקום ובני מזל שהגענו לשם במזג אוויר נהדר ביותר, מה שמגיע לנו, אלה שמגיעים 20,000 קילומטר מהבית במיוחד למקום המקסים הזה. נסענו לכיוון קלגרי והגענו לאחר כשעה וחצי. הגענו בלי בעיה למוטל שלנו. המזל התמזל לנו כשראינו שהחדר שלנו נמצא מול.... מסעדת בוסטון פיצה!!!! וואי, איזה יופי! היה גם מקדונלדס, אך למי אכפת, כשיש פיצהההה! גם ככה הבשר במקדונלדס לא כשר, מן הסתם.. נכנסנו לחדר ללא המזוודות (לא ראינו בכך צורך, והכנו רק תיק קטן ללילה בודד). ראינו TV ונחנו קצת. לאחר כשעה, היינו ממש רעבים אז התכוננו ורצינו ללכת למסעדה. פתחנו את הדלת ופערנו את הפה שלנו בתדהמה... מה ראינו? גשם! סתם גשם? לא! זלעפות!!!!! מה קורה כאן?! היום היה נהדר, מה קרה?.. כן, השמיים בכו שעזבנו את הרי הרוקי. פתאום נהיה לי עצוב, כי גם אני רציתי לחזור להרי הרוקי המדהים, אך הזמן שעבר החליט אחרת.
מה נעשה עכשיו? אין לנו מטרייה, זה נשאר בדודג`, את מעילי הגשם שלנו זרקנו ממזמן כי הם הסריחו... טוב, חוזרים פנימה ומחכים עד שהגשם יעבור. כחצי שעה מאוחר יותר הגשם פסק לחלוטין... והלכנו לאכול. הזמנתי פיצה, כמובן. מה אני אגיד לכם... טעים! ומוטי אכל לחם טוסט ואהב מאד. למרות שהמסעדה יוקרתית, המחירים של האוכל לא כ"כ יקרים יחסית. לאחר שאכלנו וחזרנו לחדר נחנו והלכנו לישון.