הטיול התמקד בעיקר במערב, אשר התחלנו בוונקובר, הצפנו להרי הרוקי הקנדיים וסגרנו את הטיול במערב באדמונטון, משם טסנו לטורונטו, שם ביקרנו גם במפלי הניאגרה וקינחנו את הטיול בניו יורק סיטי.
הטיסה: המראנו טיסה שאליה אני כבר רגילה, 12 שעות לניוארק, טיסה שעברה מאד מהר- ישנו כמה שעות, שיחקנו טאקי, ראינו סרטים שיש לכל אחד מול המושב שלו... אכלנו ארוחת ערב ואח"כ גם ארוחת בוקר. ירדנו בניו יורק ואז היה לנו 3 שעות עד הטיסה הבאה. בטיסה השנייה- טסנו 6 שעות לוונקובר, קולומביה הבריטית. ישבנו ליד חלון. בהתחלה הטיסה הייתה משעממת אבל אז, כשעתיים לפני הנחיתה, התחילו להופיע הרי הרוקי הענקיים, המושלגים והיפהפיים של ארה"ב.
את היום הזה ריכזנו בדאונטאון, כשהתחלנו את הביקור ב-Canada Place, שבצפון דאונטאון וגם משקיפה על הנהר של האוקיאנוס. הצורה של המקום הינה יאכטה ענקית, בצבע לבן ויש שם איימקס, עם סרטים שונים, אפילו עם D3. טיילנו בטיילת היאכטה היפהפייה והשקפנו על הנהר ועל העיר מהצדדים.
אח"כ קפצנו למסעדת קפה לארוחת בוקר קלה ואז המשכנו למגדל התצפית Vancouver Lookout, שהוא מגדל ה-10 הגבוהה בעולם, למרות שהוא נראה מאד נמוך יחסית. עלינו לטופ המגדל לתצפית מרהיבה על העיר ב-360 מעלות. ליד כל נק` התצפית יש לוחות הסברים על כל מקום אותו רואים מהמגדל. יש אפילו לוח ענק המראה את 10 המגדלים הגבוהים בעולם- אפשר לראות לפי התמונות את כל המגדלים ולהבין כי המגדל של וונקובר באמת נמוכה יחסית מהמגדלים האחרים אבל זה היה מעניין כי הופתעתי לגלות כי ברוב המגדלים ביקרתי כבר..
מהמגדל המשכנו בהליכה קצרה מאד לשכונה יפה בשם גאסטון (Gastown), זוהי שכונה קטנה מאד, בת מספר רחובות בלבד שהרחובות צבועים בלבנים אדומים ויש בה מלא חנויות מזכרות, מסעדות ושעון הקיטור המפורסמת שכל שעה עגולה היא מתקתקת. כיוון שהגענו לשם מספר דקות לאחר השעה העגולה, וויתרנו על הקיטור, ביקרנו במספר חנויות והמשכנו. משכונת גאסטון רצינו ללכת לצ`יינה טאון ולפי המפה זה נראה קרוב מאד ואפשרי ללכת ברגל כ-10 דקות. אז הלכנו לשם אבל אז התחילו להופיע אנשים מוזרים, אבל מאד מוזרים. היו אנשים עניים, אנשים מסוממים ואנשים קטועי גפיים וראינו שלא נעים וכלל לא בטוח ללכת שם אז החלטנו לוותר על ההליכה הרגלית ולנסוע ישר לעולם המדע. כדי להגיע לשם, היינו צריכים לקחת רכבת מטרו. כשהגענו למכונת תשלום ראינו שיש את הכרטיס חופשי-יומי אז קנינו את הכרטיס ונסענו חופשי כל היום. הגענו לעולם המדע, שמבחוץ היא בצורה כמו של כדור, עם רשת אשר בשעות החושך יש אורות מה"כדור" הזה והתצוגה מרשימה.
נכנסנו לעולם המדע, בו יש 3 קומות: שני הקומות הראשונות מלאות במוצרי המדע מעניינים, חלקם ידניים, חלקם חשיבה וכד`. הקומה השלישית כולה משמשת כאיימקס לסרטים שונים, בתשלום נוסף וגם על זה וויתרנו.
אחרי הביקור בן השעתיים בעולם המדע, לקחנו רכבת לצ`יינה טאון שנמצאת ממש על הדרך חזרה לדאונטאון, הסתובבנו קצת בה ולאחר שראינו שאין הרבה מה לעשות בה, לקחנו עוד רכבת חזרה לדאונטאון, לקנדה פלייס ולקחנו אוטובוס ים לצפון וונקובר, סתם כדי לנוח קצת מההליכה המרובה שהייתה היום ולצפות על העיר היפה. היה ממש מהנה.
לאחר מכן הגענו לקניון שופינג הענק ולרחוב רובסון (Robson Street), שהינו רחוב פופולארי לשופינג גם כן. הרחוב יפה מאד. הסתובבנו קצת...
כיוון שהכרטיס למגדל התצפית תקף לכל היום, רצינו לחכות עד שעת השקיעה כדי לראות אותה מהמגדל, אך השקיעה חלה רק לאחר 21:00!! התחלנו להיות עייפים מהיום ורצינו לחזור כבר, אז וויתרנו והחלנו לחזור לבית של שרי.
הפעם עלינו על האוטובוס חזרה, ראינו שאת הכרטיס צריך לשים לתוך מכונה שבודקת שהכרטיס באמת תקף להיום ולהוציא אותה כדי לשמור לעצמנו לנסיעה הבאה באותה יום, הבנו כי רק דרך המכונה משלמים לאוטובוס ולנהג, ומשתמשים אך ורק במטבעות. אז התבהר לנו למה הנהג מהבוקר נתן לנו לעלות על האוטובוס בחינם.... כדי שנקנה את הכרטיס בעיר, לאחר הנסיעה שלנו באוטובוס שלו בכלל.
עיר העתיקה- רחובות צרים ויפים, מלאה בחנויות שופינג, מסעדות ותיירים. הלכנו לחנות אחת וקנינו מזכרות. אח"כ ירדנו לדאון טאון, שזהו מין מדרחוב ענק, שעל המים יש המון ספינות וסירות. ליד המים יש הופעות שונות ומדהימות- איש שעשה מופע להטוטים עם אש, רקדנית, אנשים סינים שמציירים את השם שלך בציורים מגניבים באנגלית, איש שצובע באופן מדהים ביותר בצבעי השמן נופים מרהיבים וחיות ועוד הרבה... היו גם אלו שרצו למכור תכשיטים, פסלים, ציורים וכד`. נחמד מאד. למעלה, מעל למדרחוב צופים על המדרחוב, הרציף, על מלון אמפרייס שהינו מלון מפואר ועל בית פרלמנט יפה מאד במראה מבחוץ. לאחר שטיילנו במדרחוב ומעליו, הלכנו לדשא שמול בית הפרלמנט לנוח. היה מאד חם אז הלכנו לאכול אוכל קר: מוטי קנה גביע עם גלידה ואני קניתי ברד. ישבנו ליד המדרחוב וצפינו על אנשי המדרחוב נוספים. לאחר מכן הלכנו לצימר לישון בו. החדר בו ישנו היה מעולה- מיטה גדולה (וגבוהה מדי), יש גם סלון עם TV, שירותים פרטיים. נחנו קצת ואז יצאנו שוב- חזרנו לדאון טאון ומשם לקחנו אוטובוס לגני בוצ`ארט!!!
גני בוצ`ארט (Butchart Gardens) הינם מעין פארק גדול ומלא בפרחים, השייך למלכה לשעבר וכיום הוא מנוהל ע"י בן משפחתה. ישנם 4 חלקים בפארק והשבילים היו מסודרים. התחלנו בגן השקוע- הגן הראשון נעשה בתקופת המלכה- גן ממש שקוע- ובצדק השם! הגן מלא בפרחים, עצים וצמחים נורא יפים ומיוחדים. אין מילים, התמונות ידברו בשמי. הגנים הבאים הם גן הוורדים (שמלא בוורדים, מן הסתם), גן היפני (מלא בעצים בוסאניים, אך די התאכזבתי ממנו לעומת גנים יפניים אחרים) וגן האיטלקי (גן ארוך מאד ומטופח ביופיו), שהם גם יפים מאד, אך אני הכי אהבתי את הגן השקוע ואחריו את הגן האיטלקי. מוטי הכי אהב את הגן השקוע וזה הספיק לו, אך לא היה לו ברירה אלא להיגרר אליי. במקום היה גם מופע המזרקה ענקית ומדהימה וכן כוכב ענק שממולא בפרחים שונים. את כולם ראינו בשעות האור. אח"כ היינו צריכים לחכות קצת, בינתיים מוטי היה רעב, אז הוא הלך לאכול ואני הלכתי לחנות גדולה ומלאה בדברים הקשורים למקום. מבין השאר, אפשר למצוא שם שקיות עם זרעים כדי לשתול באדמה, גלויות רבות, משתלות קטנות עם פרחים וכו` וכו` מלא דברים יפים. כשהחושך החל לרדת, הלכנו לגן השקוע, שם רואים את הגן עם אורות מיוחדים, שאפשר לראותם באופן שונה ומדהים. ב-22:00 הלכנו לאזור ההופעות לראות מופע הזיקוקים אדיר!!! זה מופע שיש רק במוצא"ש וזה כלול במחיר הכניסה, וזו גם הסיבה שבאנו דווקא ביום זה, כדי לא להחמיץ את המופע המרהיב. אורך המופע הינה הערך 20 דקות והיו מופעים שונים של הזיקוקים: הזיקוקים שאנחנו מכירים מהארץ ועוד מלא זיקוקים קטנים, בצורות שונות- פרחים, עלים וכו`, זיקוקים בצורות שונות...
זהו, קצת לאחר חצות הגענו לצימר- ישר לישוןןן!
טיטאניק: לפי הבנתי, התערוכה חדשה במקום. רואים בתערוכה דברים שמצאו בטיטאניק, חלקים בסרטים על חיפוש הספינה שטבעה ועל איך בנו את הספינה... היו גם מלא תמונות. היה מאד מעניין, היו דברים שלא ידענו מהסיפור.
היסטוריה של המדינה: היו כל מיני תצוגות שונות- החל מהסיפורים האינדיאניים, עמודי הטוטם ועד היום. היו שם כל מיני מוצגים, לכל תקופה הוקדשה פינה משלה.
איימקס: אנחנו ראינו את הסרט בשם "טיטאניקה" על מסך ענקי, אורך הסרט 40 דקות וזה היה בעיקר סיפור מהקמת הספינה ועד למציאת ההריסה מתחת פני הים, ראו גם דברים שהוצגו בתערוכה. סה"כ סרט נחמד.
לאחר 3 שעות ביקור במוזיאון, קפצנו לטייל בפארק בייקון, כדי לגלות שהוא די שומם ולא כ"כ יפה, אז חזרנו לדאון טאון- ביקרנו שוב במדרחוב ומצאנו אף הופעות חדשות. אחר הצהריים קפצנו לקניון שוב, לאכול צהרים ואז לקחנו אוטובוס למעבורת, משם הפלגנו חזרה לוונקובר בשעות הערב, כשהנסיעה ליוותה נופים מרהיבים של השקיעה.
במוזיאון יש כמה תצוגות נחמדות, אך לא כאלו מלהיבות. היו יותר לילדים. היו 3 הופעות שונות: הראשונה- הופעה של רבע שעה בשם Colour of fire: הופעה שמציגה צבעים שונים שאפשר להבעיר- עם מים, עם שמן... התצוגה של הופעות אש היו נחמדות. אח"כ המשכנו להופעה שנייה שהוקרנה באולם עגול וגדול, שהמושבים היו בשכיבה קלה כלפי מעלה, התקרה עגולה ומוצגים עליה הסברים שגם פה דיברו הרבה והראו דברים על התקרה. המושבים היו נוחים מאד.
אח"כ לקחנו אוטובוס ל-סטנלי פארק (Stanley Park), שהינה פארק עירונית גדולה ויפהפייה, זוהי חצי אי בצפון – מערב העיר וונקובר: הצד המזרחי של הפארק צופה על דאונטאון וונקובר ועל צפון וונקובר, הצד הצפוני של הפארק צופה על גשר האריות, שמחבר בין וונקובר לצפונית אליה ועל תעלות וחלק מהעיר והצד המערבי של האי צופה על האוקיאנוס, על אזור האוניברסיטה, שנמצאת במחוז גדול מאד בעיר ועל מרכז וונקובר.
השבילים העיקריים של הפארק הינם בקצות הגבולות של הפארק- כשמשקיפים על העיר ועל האוקיאנוס: אפשר ללכת רגלית, לרכוב על אופניים, לקחת שאטל שנוסע חינם לכל חלקי הפארק וכן לנסוע במכונית. למזלנו, היום השמיים בהירים ויפים, כך שיכולנו לראות את העיר (הימים הקודמים היו קצת מעוננים והראות הייתה פחות טובה). הגענו למרכז הפארק והתחלנו לטייל על שאטל שעוצר בכמה נקודות הפופולאריות בפארק. בתור התחלה, נסענו על השאטל לטיול של חצי שעה סביב הפארק ואח"כ עשינו סיבוב מחדש כשירדנו בנקודות מסוימות: התחנה הראשונה הייתה תצפית על עמודי טוטם, המשכנו לנקודת תצפית הראשונה על העיר, ממזרח, ראינו על השאטל פסל של נערה בחליפת צלילה, הגענו לנקודת תצפית השנייה- שהיא מאד יפה גם כן, ואז רכבנו על השאטל ועברנו דרך יער טרופי, ירוק ויפהפה, מלא בעצים ובסוף הגענו למרכז הפארק וטיילנו בגן הוורדים היפה, נחנו קצת על אחת המדשאות הענקיות בפארק ולבסוף הלכנו כחצי שעה, לאורך האגם Lost Lagoon, עד לחוף Second Beach, חוף נחמד ויש שם בריכה גדולה אשר משקיפה על חוף הים ושמעתי איך שהוא, לא זוכרת איפה, שהיא מחוממת, לכן הצעתי שנבקר בה רק בסוף היום, שם אפשר לראות את השקיעה היפה שיורדת בדיוק בצד הזה של האגם. השעה הייתה 18:00 כשהגענו לבריכה, שילמנו כמה $$$, החלפנו בגדים לבגד ים והתכוננו להיכנס לבריכה ואז מה קרה? כן, מן הסתם, המים היו קרים עד קפואים..... אל תשאלו למה רציתי לקבור את עצמי בצד השני של הפארק מרוב פאדיחה, כשמוטי החל לרדת עליי. בסוף שכנענו את הגוף שלנו להיכנס למים, למרות שהיו קרים (החל להיות קצת קריר גם בחוץ). למרות הקור, הבריכה הייתה מלאה באנשים שכנראה הורגלו לקור האימתני של החורף הקנדי. היינו כרבע שעה שם ואז יצאנו. למזלנו, היו מקלחות חמות ביציאה מהבריכה, כך שחיממנו את עצמנו לפני שהמשכנו.
הלכנו לאורך החוף והמשכנו גם לחוף השני, English Bay שהיא נחמדה, ומכניסה גם כלבים לחוף אז ראינו כמה כלבים חמודים נכנסים למים ומשתוללים בשמחה ואיננו מבינים איך לא קר להם?! האוקיאנוס מאד קפוא..
בהתחלה חשבנו שנישאר שם לראות את השקיעה שמאד מרהיבה שם, אך היו לנו שעתיים שלא היה לנו איך למלא אותם, היינו רעבים, התחלנו להיות עייפים אז החלטנו לחזור למרכז העיר, לנסוע הביתה ולחזור לראות את השקיעה עם הרכב, כשממילא יהיה יום שנבלה בצפון וונקובר ונצטרך לעבור בה.
ביקרנו בשוק המקורה הגדולה שליד המרינה הנחמדה. בשוק יש כל מיני דוכנים שונים- דוכנים של דגים, סרטנים ומאכלי ים, דוכנים של פירות, דוכנים של ירקות, דוכנים של פרחים שונים ויפים מאד ועוד הרבה... ממתקים, מזכרות, אומנות, ציורים... היו גם מסעדות, אז אכלנו שם.
אח"כ נסענו למרכז העיר- לכיוון השכרת הרכב. כיוון שהיה לנו די זמן, טיילנו קצת באזור קנדה פלייס, אני רציתי לשוב לשכונת גאסטון לקנות מזכרות, אז הלכנו לשם. בזמן שנכנסתי לחנות מזכרות גדולה אחת, מוטי אמר שהוא יוצא לכמה דקות לראות משהו בחוץ. הוא חזר כולו מחייך ואמר לי שראה את הופעת התקתוק של שעון הקיטור כיוון שהיה כמה דקות לפני השעה עגולה והוא זכר לפני. החצוף לא אמר לי, אז לא ראיתי אותו (הוא טען שלא מצא אותי בתוך החנות...). כמה ימים לאחר מכן הוא ניסה להסביר לי איך התקתוק נראה אבל לא הצלחתי להבין אז כנראה אף פעם לא אבין.
זהו, הגיעה השעה! הלכנו לחברת אלמו שברח` Georgia להשכיר את הרכב. הזמנו את הרכב שרבולט אימפלה, רכב די גדול, שיוכל להכיל את שני המזוודות שלנו ועוד כמה תיקי יד. לפי החוק עלינו לקבל את הרכב הזה, או אפילו טובה יותר ויקרה יותר, אז הופתענו לגלות שאכן קיבלנו את הרכב הרבה יותר טובה- רכב Dodge.
לאחר סידורים עם כרטיסי הוויזה וכד` ועם בדיקת הרכב- אם הוא בסדר, נסענו! מוטי נתן לי לנהוג ראשונה. הרכב מאד כבד, כיוון שאני רגילה לנהוג רק בקיאה הקטנה והקלה, תינוקת בשביל הדודג` הזה. מה לעשות, מתרגלים... אבל אז נכנסנו לדאונטאון- מקום בו עוברים הרבה מכוניות ועוד הרמזורים שם שונים מאד מאלה שבארץ. כיוון שהתרבות של קנדה וגם של ארה"ב קלה הרבה יותר, האנשים הרבה יותר סבלניים, לכן הם לא כ"כ נוקשים בכבישים, למשל בפנייה שמאלה, גם אם יש לי אור ירוק, אני צריכה עדיין לתת זכות קדימה לנהגים הבאים מכיוון הנגדי ויש להם גם אור ירוק. רק בצמתים מסובכים יותר, יש לנו, לפונים שמאלה, רמזור נפרד. עוד דוגמא: בפנייה ימינה, אם אין שלט המורה אחרת, מותר לפנות ימינה, למרות שהרמזור עומד על האור אדום ובתנאי שהכביש פנוי- הן מהמכוניות והן מהאנשים העוברים את הכביש.
קיצר, הגענו לבית של שרי בשלום. אח"כ מוטי רצה גם לעשות סיבוב, אז נסענו לטייל קצת סביב השכונה הנחמדה.
התכנון הבא שלנו היה לבקר ברשת הקניות הגדולה, Wall-Mart, כדי לקנות מוצרים שאנחנו צריכים לטיול וכן אוכל מוזל. ה-וואל-מארט היחיד שמצאנו זה בצפון וונקובר, נסיעה שקצת מסובכת וממילא אנחנו עתידים לבקר שם יום לאחר מכן, אז נסענו לרשת אחרת- שלא הכרתי קודם: Zellers שדומה מאד לוואל-מארט וזולה גם היא (לא רק שהמחירים נמוכים, גם אחוז המסים נמוכה יחסית).
אני נסעתי לשם. נכנסנו לרשת זו, קנינו כמה דברים ואז מוטי נהג הביתה. התחלנו לסדר את הדברים שלנו כי החדר היה מבולגן נורא.
הגענו להר גראוס (Grouse Mountain) ששמעתי עליו רבות וחיכיתי נורא להגיע אליו. עלינו על הרכבל שעולה להר. הדרך למעלה ליוותה בנופים יפים על העיר ועם ההרים מסביב. היו עננים קטנים באמצע ההרים. איך שהגענו למעלה ההר, התחילו לרדת גשם, אז בהתחלה היינו בפנים ואז כשהגשם פחת, התחלנו לטייל בחוץ- שרק שם יש את האטרקציות: התחלנו ללכת, ראינו כמה פסלים יפים והמשכנו לאולם הדובים- ראינו דוב גריזלי ודוב השחור. איך שהגענו למקום, מיד נזכרתי באחיינית המתוקה שלי, שחר שמאד אוהבת דובים. לא היו הרבה אנשים כיוון שהגענו מוקדם יחסית בבוקר, אז הדובים היו בחוץ ואפילו התקרבו לגשר, הם התקרבו אפילו מטר ממנו! איזה כייף... לפי מה שקראתי והבנתי מאנשים שביקרו שם, לא תמיד ניתן לראותם כי לפעמים הם מתחבאים מאחורי השיחים או בפנים.
אח"כ רצינו להמשיך למסלול ההליכה להר גראוס לתצפית על האזור, אך בדיוק החל לרדת גשם והרבה, אז וויתרנו והתחלנו לחזור לפנים כדי לחכות קצת, היה מאד קר על ההר, ירדו הרבה גשמים וחלק מהאטרקציות עוד לא נפתחו... בפנים ראינו הופעת "נולד לעוף"- בהתחלה הוצג סרט קצר שמסביר על העיר ועוד כמה ערים בקנדה וגם בארה"ב. ראינו את התמונות היפות שהוצגו בסרט. אח"כ נכנסנו לאולם עם מסך גדול וראינו את הסרט של רבע שעה- סרט אשר מסביר על העיר היפה ורק אז מסתבר לנו כי הגענו בדיוק לכל המקומות שהראו בסרט. הראו אותם דווקא כאתרים שחובה להגיע אליהם. בין השאר הוצג המוזיאון לחלל ולא הבנו למה הם חושבים שזה אתר חובה. וואט אוור...
בשעה 10:00, כשרוב האטרקציות נפתחו, עלינו לרכבל הכיסאות שיורדת כ-20 דקות למטה ואפשר לראות נופים יפים על העיר, ההרים והעצים הירוקים, רק שרוב העיר הייתה מכוסה בעננים וגם ירדו עלינו קצת גשם. כשעלינו בחזרה להר ברכבל, התחילה לרדת גשם חזק וזה התחיל לעצבן אותנו. כשהגענו בחזרה להר, עדיין היה גשם חזק. בלית ברירה, נכנסנו פנימה שוב. האטרקציות הבאות הן היו הופעות, שהראשונה התחיל ב12:00 והיה לנו זמן עד אז, אז בפנים קנינו כוס תה חם, אכלנו קצת חטיפים שהבאנו איתנו מהארץ ובעיקר נחנו... קצת לפני 12, ראינו שעדיין יורד גשם והמון ורצינו ללכת לראות הופעה ומילא ידענו שעוד יירד עלינו עוד גשם אז בלית ברירה הלכנו לקנות מטריה ובדיעבד, מצאנו מטרייה יפה של דגל קנדה גדולה, אז קנינו אותה ורצנו להופעה. זו הייתה הופעה מקסימה, של שני חוטבי עצים שחטבו צורות מקסימות של העצים- מעץ רגיל הם עשו שפן, בעץ אחר עשו צורה יפה ובעוד עץ עשו כסא... הם גם עשו תחרויות ביניהם, סתם להצחיק- הלכו מכות, עשו תחרות מי חוטב יותר מהר את העצים, מי נופל קודם מהגלגל שמתגלגל כל הזמן, לתוך המים וכד`. לאחר שההופעה הסתיימה, עדיין ירד הגשם וההופעה הבאה- הופעת הנשרים, חלה ב13:30 ולא היה לנו עוד מה לעשות במקום- לא יכולנו לטייל בשבילים בגלל הגשם, כיסינו כמעט הכול למעט ההופעה השנייה- אז וויתרנו והמשכנו ליעד הבא. סה"כ אני די התבאסתי שהנופים הם לא כפי שדיימנתי שאראה, בגלל העננים המרובים שנפלו לתוך ההרים והסתירו את המראות עליהם. מוטי מאד נהנה ואמר כי לדעתו דווקא זה יותר יפה, כי זו קנדה האמיתית- באים לקנדה, אז שנרגיש קצת כמו קנדה, ולמרות הגשם, יכולנו לראות הרים ונופים יפים... טוב, צודק... מי אני שאתווכח על זה. העיקר שהגענו וגם נהנינו.
היעד הבא: פארק קפילאנו (Capliano Park Bridge) שזוהי פארק דמוי ג`ונגל- יער מלאה עצים גבוהים, ירוקים בגוונים ויפיפיים וההגעה לשם רק דרך הגשר התלוי. בגלל הגשם, התלבטנו אם להיכנס או לא. אני שמעתי רבות על הפארק ומאד רציתי להיכנס. אמרתי שאם באים לפה- לא מוותרים רק בגלל הגשם. מוטי דווקא חשב שכדאי לוותר, כי הגשם המרובה התחיל לעצבן באמת ועוד עלינו היה ללכת כשעה-שעתיים והמקום די יקר.
בסוף החלטנו להיכנס בכול זאת. המזל שיחק לנו וכשנכנסנו ולאחר ששילמנו דמי הכניסה, קיבלנו מעילי גשם חינם במקום, אז לבשנו אותם- והלכנו חופשי, כאילו אין גשם. זה פשוט קשה ללכת כשנרטבים בבגדים, בשיער ועוד היינו צריכים להביא איתנו תיקי צד. אז מעילי הגשם ממש עזרו לנו. לבשנו אותם וטיילנו עם חיוכים רחבים. לאחר הליכה קצרה במקום, התגלה הגשר התלוי ומוטי, שלא חשב שזה כ"כ ארוך, הופתע והתרגש מאד לראותו ולעלות עליו. הלכנו על הגשר לצד השני וראינו דרכו נופים יפים של העצים ושל הנהר שזורם בצד אחר וממשיך בצד השני. לאחר שהשלמנו את הגשר, הלכנו על מסלולי הליכה לתוך יער טרופי ויפהפה באמת. הלכנו על שבילי הליכה כשבשני הצדדים מוקפים עצים ענקיים. עלינו למגדלי עץ והשקפנו על מלא נופים שונים ויפים של העצים, על יערות הגשם, על הגשר ועל הנהר... הלכנו כשעה וחזרנו שוב על הגשר וסיימנו את הטיול כשרשמנו לעצמנו שזה המקום הכי טוב שבו ביקרנו בעיר.
לאחר הביקור, נסענו לוואל מארט. זהו רשת הקניות גדולה מאד- מלאה בבגדים, מוצרי החשמל, תכשיטים, איפור, ציודי מטבח, ציודי קמפינג, וכו` וכו'... סיפרתי למוטי שכמעט כל פעם שאני נוסעת לוואל-מארט, אני מבלה בו 3 שעות. מוטי היה בטוח שהשתגעתי לגמרי עם השופינג.
התחלנו להסתובב ולשים בעגלה מוצרי מזון ודברים אחרים שהיינו צריכים. לאחר מכן רציתי להסתובב לראות בגדים, תכשיטים וסרטים (ואני מדגישה- רק לראות, לא בהכרח לקנות אלא ואם יש משהו שממש שווה). מוטי רצה לראות רק את הנעליים, הוא היה צריך לקנות נעלי ספורט.
אז כדי לחסוך בזמן, התפצלנו- אני טיילתי עם העגלה ומוטי נכנס לאזור הנעליים והצעתי שניפגש 45 דקות לאחר מכן, אך מוטי טען שזה יותר מדי והציע חצי שעה ואם צריך לראות עוד- אז נראה עוד. הסכמתי. הלכתי לראות בגדים, תכשיטים, איפור, סרטים ועוד דברים וכל מה שנשאר לי זה למדוד 2-3 בגדים בלבד ונשארו 10 דקות עד לשעת המפגש עם מוטי, אז הלכתי לבקר את מוטי באזור הנעליים ומצאתי אותו עדיין מודד נעליים.
השארתי את העגלה אצלו ונכנסתי לתאי המדידה כי אי אפשר להכנס עם העגלות... וכשחזרתי, מצאתי אותו עדיין מודד נעליים...
עד שסיים סוף, סוף עברה כמעט שעה. אח"כ הסתובבנו עוד קצת לראות עוד כמה דברים ולבסוף יצאנו מהמקום לאחר 3 שעות.
אז מי השתגע, מוטי או אני?
לצערנו, גם היום היה יום גשום נורא אבל לא היה לנו ברירה. היינו צריכים לנסוע. הדרך מוונקובר ל-Pemerton, בה אנחנו לנים הלילה, הינה כ-3 שעות בלי עצירות. בין הנסיעות עשינו עצירות בכמה מקומות, שהבולטת ביניהם היא וויסטלר, עיירת סקי המדהימה.
כבר לפני שנסענו מוונקובר, הזהירה אותנו שרי, שבדרך זו יש שיפוצים בגלל שיש אולימפיאדת סקי בחורף הקרוב בוויסטלר, לכן רוצים לשפר את הכביש אליה מוונקובר. דווקא עכשיו....
התחנה הראשונה שלנו הייתה Horseshoe Bay, שזו מרינה נחמדה, משם יש גם מעבורות לאי וונקובר ורצינו סתם לעצור לראות אותה. קצת לאחר שהגענו, התחיל מבול חזק, כך שנשארנו שם לזמן קצר, אך נהנינו בה גם ככה. קצת לאחר הביקור במרינה, התחילו לעצור מכוניות לרגל שיפוצים בכביש... זה היה קצת מעצבן, אך אין דבר. מולנו רואים נופים יפהפיים של אוקיאנוס תכלכל ואיים ירוקים.
- מפלי שנון Shannon Falls: הליכה קצרה מהחניון אל המפלים שרואים אותם כבר מהחניון- מחזה מרהיב של המפלים שמופיעים באמצע ההרים למטה. כשהגענו, עדיין ירד גשם חזק. אז חיכינו קצת וכשראינו שהגשם לא חדל מלרדת, אז לבשנו מעילי גשם שקיבלנו אתמול וכן הבאנו מטרייה. ההליכה אמורה לקחת רק 10 דקות מהחניון.. איך שהתחלנו ללכת, הגשם פסק לרדת. ראינו את עצמנו טמבלים כשאנחנו הולכים ככה עם מעילי הגשם ולתוספת של היופי גם מטרייה. הלכנו לאורך הנחל, שהיה מאד יפה ואז הגענו לתצפית על המפלים. כשהגענו למפלים, הורדנו את מעילי הגשם והצטלמנו עם המפלים.
- מפלי ברנדיוויין Brandywine: הליכה קצרה מהחניון אל קניון קטן וחמוד, שבהתחלה רואים מתחתיו רק נחלים ואז הולכים אל ראש הנחלים דרך יער ירוקה ויפה ומגיעים אל מפלים שנופלים מהנהר אל אגם- מחזה יפה מאד של המפלים, של האגם וכן יש נופים יפים נורא מסביב, במיוחד של הרים מיוערים ועננים בהירים מעליהם.
- וויסטלר: היינו רעבים נורא כשהגענו לוויסטלר. כל מה שרצינו היה לחפש אוכל... טיילנו עם דודג` כשאנחנו מחפשים איזושהוא שלט מסכן המצביע לאן לנסוע... הסתובבנו אולי 20 דקות עד שמוטי מצא משהו שמרמז שאולי יש אוכל טוב שם... עצרנו בחניון מקורה לציבור ועלינו לאזור שגם אותם חיפשנו- חנויות ועלייה לגונדולה וכתוב בשלט שבכניסה לאזור שיש גם מסעדה... בדיוק ירד גשם חזק והיה די קר, לכן יכולנו רק לטייל באזור המקורה והמסעדה היחידה שהייתה שם הייתה מסעדת פיצה. אני בכיף רציתי להזמין פיצה. מוטי שקל ללכת למסעדה אחרת אך משום שהיה כה רעב, וויתר ואכל גם משולש פיצה. לאחר מכן הגשם התחשב בנו והפסיק לרדת, לכן יכולנו סוף סוף לטייל, למרות שכבר השעה 16:00. חיפשנו ומצאנו את המקום ממנה עולה רכבל לראש ההרים.
כשהגענו לתחנה בה קונים כרטיסים לעלייה הסתבר כי הרכבל האחרונה שיורדת מההרים יוצאת בשעה 17:30, העלייה לוקחת כ-25 דקות ועכשיו השעה 16:30, מה שאומר שיהיה לנו רק 20 דקות על ההרים... התלבטנו אם לקחת אותה או לא והכרטיס די יקר. בסוף החלטנו שאם כבר מגיעים אז ניקח את הרכבל ונעלה להרים, החלטה שהייתה מעולה. מהרכבל תצפנו העיירה וההרים מסביב, חלק מהעננים שהחביאו את ההרים, נעלמו ככל שעלינו ובאו ככל שעלינו עוד יותר, מה שהרהיב מאד את האזור. בדרך, פתאום מוטי, שהדהים אותי כל הטיול כשהתגלה כבעל עיניים חדות ביותר לגילוי חיות, גילה דוב קטן וחמוד נורא באמצע ההר. כמובן שצילמנו אותו ושמחנו נורא שראינו אותו.
בהמשך, התחילו להופיע בין ההרים קצת שלג וככל שעלינו מצאנו ערימות גדולות יותר של שלג כשפתאום במעלה ההר הופתענו לראות הרים כולם מושלגים נורא ואפילו כשירדנו מהרכבל, היה סביבנו המון שלג ונורא קר. גם גשם החל לרדת לצערנו, אז מיהרנו עם המטרייה הקנדית שלנו אל השלג כדי לגעת, זה היה ממש קר אך מהנה. טיילנו עוד באזור לראות עוד נופים מרהיבים בשלג והצטלמנו. סה"כ היינו למעלה כרבע שעה, אך היה שווה את החוויה. שמחנו מאד שעלינו בכל זאת. השלג המרובה והדוב הוסיף לנו המון. כשירדנו בחזרה, חיפשנו את הדוב ומצאנו אותו שוב :) אך מצאנו גם יותר עננים שכיסו לנו את הנופים אל ההרים, לפחות ראינו אותם כבר כשעלינו. הגענו לוויסטלר והסתובבנו קצת בחנויות, קנינו קצת מזכרות. ואז מוטי ראה מכולת אז נכנסנו והמכולת התגלה כנכס מעולה: מצאנו שם פירות טרופיים טעימים נורא, חומוס למוטי, צ`ירואוס לי ועוד כמה דברים. היה אפילו פיתה ומוטי, שחולה על פיתה עם חומוס, החליט לוותר על החוויה הישראלית כי הטעם בארץ הרבה יותר טעים.
בערב, כשהגענו לעיירת פרמרטון, גילינו כי ה- GPS אינו מוצא לנו את הכתובת לצימר. התחלנו להילחץ, איך נגיע לצימר... זכרתי כי פעם נתקלתי בבעיה כזו עם בן הדוד שלי בקולורדו- אז נכנסנו לדלק לשאול איך מגיעים... כך שנכנסנו לתחנת דלק אחת והופתענו כי בעלת החנות של הדלק הוציאה מפה גדולה ומפורטת של העיירה והראתה לנו בדיוק איך מגיעים ועל המפה היה סימן הגעה לצימר ההוא, מה שאומר שגם לכולם יש אותה בעיה... קיצר, נסענו לצימר כשבדרך רואים חוות גדולות ויפות עם כל מיני חיות- סוסים, כבשים ועוד.. ראינו גם נהר זורם ומעליו עשן לבן, בגלל הקור. המראה היה מרהיב. בדרך מוטי גילה מרחוק צבי ומיד קרא לי לראות. ראיתי ורציתי לצלם, אך עד שהוצאתי את תיק המצלמה מהתיק, את המצלמה מתיק המצלמה ועד שפתחתי את המצלמה, הצבי כבר נעלם ומוטי עוד גער בי שאני איטית מדי...
בסביבות 20:00 סוף סוף הגענו לצימר שהתגלה כצימר נהדר ביותר- בעלת המקום, ברנדה, מאד נחמדה. יצאה בשמחה לראותנו, ליוותה אותנו לחדר שלנו- איזה חדר... סלון עם ספה, פינת אוכל יפה עשויה מעץ, TV, ארון ובו סכו"ם, עוד חדר עם מיטה גדולה, ארון בגדים וכמה שידות, שירותים יפים. מהסלון גם יוצאים לחצר, בו יש ג`קוזי לרשות האורחים במקום. עוד מולנו הופיעו הרים גדולים ונהדרים וכן חווה גדולה עם סוסים בסמוך. לאחר שהעברנו את המזוודות שלנו מהדודג` לחדר, נחנו קצת, לבשנו בגדי ים וירדנו להתרחץ בג`קוזי החם, שהתאים לנו בדיוק, כי היה לנו יום די קריר וגשום; מול הרים יפים. אח"כ אכלנו ארוחת ערב שלמזלנו קנינו במכולת וכך יכולנו לאכול ארוחת ערב בצימר. זהו להיום... בסביבות חצות הלכנו לישון מותשים מעייפות, מחר יש לנו דרך די ארוכה צפונה, עם עצירות לא צפויות.
במקום הראשון הייתה הליכה קצרה מאד לאגם יפהפה מול הרים, ב-Joffre Rec Area אך היו במקום מלא יתושים שאיימו להטריד אותנו, כך שהיינו במקום זמן קצר, הצטלמנו וברחנו מהמקום. המקום הבא היה תצפית יפה על אגם Duffey, שסתם עצרנו להתרעננות מהנסיעה הממושכת. כשהתקרבנו לעיירת Leionet, היה בקרבה מקום יפה ובו אגם גדול מול הרים עם אזורי פיקניק אז עצרנו במקום לאכול צהרים. אכלנו ברוגע וכן שיחקנו שש-בש וכמובן שניצחתי אותו. בדיוק החל לרדת גשם, אז המשכנו בדרך.
אחרי העיר לייאונט הדרך נהייתה משעממת יותר בנופים- ההרים היו דלילים מעצים, יחסית למה שהורגלנו לראות עד כה ולא היה משהו מעניין לראות או לעשות. במהרה הגענו לעיר הגדולה באזור- קמלופז Camloops שרק חלפנו בה והגענו לדרך המהירה צפונה.
הדרך הייתה שוממת ולא מעניינת, כך שבמהרה הגענו לעיר קטנה Barriere, לשם הזמנו מוטל, שנמצאת ממש על הדרך, לכן מצאנו אותה במהרה בהגיענו לעיר. התמקמנו בחדר, עשינו כביסה במקום, שעלתה לנו 5 דולר לכבס ולייבש.
יותר מאוחר היינו רעבים אבל לא היה לנו אוכל אז קפצנו לרחוב עם כמה מסעדות ואכלנו. חזרנו למוטל והלכנו לישון לקראת היום הארוך למחרת.
אחר כך עלינו לבית עץ, שממנה צופים על ההרים מסביב. עלינו לכמה דקות שהספיקו לנו והמשכנו.
- מפלי דווסון Dawson Falls: הליכה קצרה מהחניון הובילה אותנו למפלים רחבים ועצומים שזורמים מהנהר. אפשר להתקרב אליהם ממש והמראה עליה חוויתי. גם כאן היתושים הטרידו, אך הלכנו מהר ולא התייחסנו אליהם.
- מפלי המליקן Hamlican Falls: אלו המפלים הכי אדירים בפארק, אחד מהגבוהים בקנדה והחלטנו לעשות הליכה של 3 שעות אליה ובחזרה למכונית. התחלנו ללכת והלכנו כ- 20 דקות כשכל הדרך הטרידו אותנו נורא יתושים. מוטי חשב בהתחלה לחזור למכונית לקחת דוחה יתושים ולשים אותה עלינו, אך לא רציתי לחזור על כך הדרך ולהמשיך. המשכנו עוד כ- 10 דקות ואז ראינו שנעקצתי רבות בידיים (יופי למוטי, היתושים לא עוקצים אותו כי הם לא אוהבים את הדם שלו) ושהם לא מפסיקים להטריד, אז החלטנו לחזור למכונית ולראות את המפלים מלמעלה בלבד ואז להחליט אם לחזור לשביל ההליכה, הפעם מצוידים בדוחה היתושים כדי להבריח את הטפילים המעצבנים.
חזרנו את כל הדרך למכונית בריצה ונסענו למעלה ההר לראות את המפלים מלמעלה. התצפית הייתה מרהיבה אך לאחר שראינו כמה היתושים גועלים, החלטנו לוותר על ההליכה אליה והמשכנו ליעד הבא.
- אגם קליירוות`ר: שקלנו אם לצאת מהפארק או לנסוע לבקר באגם ולפי המפה, חשבנו שהאגם הבא די קרוב אז החלטנו לנסוע לראות אותו. מה שלא לקחנו בחשבון זה שהכביש המוביל אליו מאד מפותל ומלא בבורים והנסיעה אליה מותרת רק 40 קמ"ש ועד שהגענו לאגם, ראינו שזה סתם אגם ואין שום דבר לעשות בו. אין גם אזורי פיקניק והיינו כבר רעבים....
מאוכזבים ומותשים מהיום, חזרנו בנסיעה בת כשעה לנקודת הכניסה לפארק כדי לצאת ממנו. כך הגענו למרכז המבקרים, שם אפשר לאכול על שולחן פיקניק, לפחות. אכלנו טוב שם הפעם, לפני הנסיעה הארוכה הנוספת צפונה, לעיירת וויילמאונט Valemount, שליד הכניסה להרי הרוקי הקנדיים.
הדרך הייתה עדיין משעממת בהתחלה, אך איך שהתקרבנו לעיירה בה אנחנו לנים, הנופים החלו להיות הררים בהרי הרוקי, איך שאנחנו מחכים כבר להיכנס אליו מחר! בינתיים שמתי לב שכמה מהעציקות שחטפתי מהיתושים, החלו להתנפח בכפות הידיים ולכאוב. שמתי קרח על זה אך זה לא עזר בכלל. הנסיעה לקחה לנו כשעתיים והגענו לצימר ב20:00, כשהתברר לנו במקום, כי בעל הצימר התבלבל והזמין את הצימר לזוג נוסף והם כבר הגיעו למקום, לכן לנו הוא נאלץ למצוא סידור אחר.
הוא הציע לנו לישון בחינם בבית שלו, במרתף- בחדר מלא בשולחנות תלמידים ומיטה קטנה באמצע החדר, הציע ארוחת בוקר בחינם ושהשירותים שלנו יהיו משותפים עימם- הכל בחינם, או שאנחנו מעדיפים שהוא ימצא לנו מוטל או צימר אחר- על חשבונו. איך נבחר את החדר שנראה כמו מהסרט הארי פוטר?? חוץ מזה קר שם והידיים שלי החלו לכאוב וכל מה שרצינו לעשות זה לנוח ולישון טוב. בחרנו לישון במוטל והוא לקח אותנו למוטל סמוך ושילם עלינו, אך לא היה לנו נעים מזה שהוא היה צריך לשלם בגלל טעות והוא היה נחמד אלינו, אז הצענו לשלם את מחיר הצימר והוא את השאר. הוא כמובן לא הסכים, אך בסוף התפשרנו שנשלם חצי ממחיר הצימר- והוא את השאר. כשהגענו לחדר, התברר שהחדר היה טוב, אפילו יותר טוב מהצימר שנראה מבחוץ, אפילו היה בו אלחוטי, כך שניצלנו את ההזדמנות להשתמש באינטרנט מהנייד. בצימר אין אלחוטי.
מוטי נזכר כי ייתכן ומים חמים יהיו טובים לנפיחות שלי, כי קרא בעולם המדע שהיינו בו בוונקובר שהחום הורג את הרעלים של היתושים ושהמים החמים עשויים לעזור. אז עשיתי אמבטיה חמה והכנסתי את הידיים, הייתי בה כשעה וכשיצאתי ראיתי שהם אכן השתפרו. סידרנו קצת, אכלנו ארוחת ערב מאוחרת והלכנו לישון!
11 יולי, 2007: טיסה לוונקובר
שדה התעופה בן גוריון: בערב ההמראה, הודיעו על איזו שביתה של שעתיים ועיכובים. נלחצנו נורא, אנחנו אמורים לנסוע לניו יורק, משם לקחת טיסה נוספת לוונקובר לאחר שעתיים וחצי המתנה בלבד. הגענו לשדה התעופה 3 שעות לפני הטיסה. התור עבר מהר נורא ומצאנו את עצמנו משועממים לפני הטיסה, כשעתיים וחצי לפני הטיסה. כך שניצלנו את ההזדמנות לבקר בדיוטי פרי ובעוד חנויות מסביב. הלחץ בדיבעד הייתה מיותרת, כי הטיסה טסה בזמן ללא זכר לשביתה.הטיסה: המראנו טיסה שאליה אני כבר רגילה, 12 שעות לניוארק, טיסה שעברה מאד מהר- ישנו כמה שעות, שיחקנו טאקי, ראינו סרטים שיש לכל אחד מול המושב שלו... אכלנו ארוחת ערב ואח"כ גם ארוחת בוקר. ירדנו בניו יורק ואז היה לנו 3 שעות עד הטיסה הבאה. בטיסה השנייה- טסנו 6 שעות לוונקובר, קולומביה הבריטית. ישבנו ליד חלון. בהתחלה הטיסה הייתה משעממת אבל אז, כשעתיים לפני הנחיתה, התחילו להופיע הרי הרוקי הענקיים, המושלגים והיפהפיים של ארה"ב.
12 יולי, 2007: הגעה לוונקובר
הגענו לוונקובר סחוטים מעייפות, לאחר 18 שעות עם קצת שינה בלבד, למרות שהטיסות שלנו עברו מאד מהר. שרי, חברה טובה של אמא וגרה בוונקובר, אספה אותנו משדה התעופה ונסענו לטייל קצת בעיר- היא הביאה אותנו לנקודת תצפית יפה באזור האוניברסיטה, בה היא גרה כי היא מלמדת שם. הנקודה הבהירה לנו את כיווני העיר היפה. אח"כ נסענו לבית שלה- בית נחמד מאד, ישנו בחדר של אחת הבנות שלה, עם מיטה נוחה מאד ושירותים צמודים. נפלנו ישר למיטה לישווווווון כ-3 שעות ואז קמנו לארוחת ערב במסעדה יפנית, לשם הגיעה גם הבת הבכורה של שרי, דני והחבר שלה ג`ייקוב. את שרי, דני ואבי- הבת השנייה של שרי, פגשתי בפעם האחרונה שהייתי בת 11 בניו יורק, אז היה טוב מאד לראות אותם שוב. מוטי, שהכיר אותם בפעם הראשונה, כבר הסתדר איתם טוב מאד. חזרנו הביתה בסביבות 21:00 וישר הלכנו לישון שוב, כדי להתרגל לשעות מערב קנדה...
13 יולי, 2007: וונקובר
את הרכב לרוב הטיול אנחנו משכירים כמה ימים מאוחר יותר, כיוון שוונקובר היא עיר קטנה וקל לנוע בה באוטובוסים, רכבת, אוטובוס ים, מעבורות וכד`. וכך היה, מהבית של שרי רצינו לנסוע באוטובוס לדאונטאון. שרי הראתה לנו איפה יש תחנת האוטובוסים ואכן מצאנו אותה בלי בעיות. כיוון שיהיה לנו בהמשך היום כמה אוטובוסים ורכבות, רצינו לקנות כרטיס חופשי – יומי, אך כשעלינו לאוטובוס ביקשנו את הכרטיס, הוא אמר שהוא לא מוכר כרטיסים כאלה והכניס אותנו לאוטובוס מבלי שנשלם עבור שום כרטיס, גם לא כחד פעמי, שאפשר לקנות כרטיס שתקף ל90 דקות בלבד ולעלות לכל אוטובוס שנרצה עד שהשעה תקפה, למרות שרצינו לשלם לו בשטר של 10$ (עדיין לא היו לנו מטבעות). במהלך הנסיעה והיום לא הבנו למה הוא הכניס אותנו בחינם. רק בסוף היום נבין ועל זה- אספר אח"כ.את היום הזה ריכזנו בדאונטאון, כשהתחלנו את הביקור ב-Canada Place, שבצפון דאונטאון וגם משקיפה על הנהר של האוקיאנוס. הצורה של המקום הינה יאכטה ענקית, בצבע לבן ויש שם איימקס, עם סרטים שונים, אפילו עם D3. טיילנו בטיילת היאכטה היפהפייה והשקפנו על הנהר ועל העיר מהצדדים.
אח"כ קפצנו למסעדת קפה לארוחת בוקר קלה ואז המשכנו למגדל התצפית Vancouver Lookout, שהוא מגדל ה-10 הגבוהה בעולם, למרות שהוא נראה מאד נמוך יחסית. עלינו לטופ המגדל לתצפית מרהיבה על העיר ב-360 מעלות. ליד כל נק` התצפית יש לוחות הסברים על כל מקום אותו רואים מהמגדל. יש אפילו לוח ענק המראה את 10 המגדלים הגבוהים בעולם- אפשר לראות לפי התמונות את כל המגדלים ולהבין כי המגדל של וונקובר באמת נמוכה יחסית מהמגדלים האחרים אבל זה היה מעניין כי הופתעתי לגלות כי ברוב המגדלים ביקרתי כבר..
מהמגדל המשכנו בהליכה קצרה מאד לשכונה יפה בשם גאסטון (Gastown), זוהי שכונה קטנה מאד, בת מספר רחובות בלבד שהרחובות צבועים בלבנים אדומים ויש בה מלא חנויות מזכרות, מסעדות ושעון הקיטור המפורסמת שכל שעה עגולה היא מתקתקת. כיוון שהגענו לשם מספר דקות לאחר השעה העגולה, וויתרנו על הקיטור, ביקרנו במספר חנויות והמשכנו. משכונת גאסטון רצינו ללכת לצ`יינה טאון ולפי המפה זה נראה קרוב מאד ואפשרי ללכת ברגל כ-10 דקות. אז הלכנו לשם אבל אז התחילו להופיע אנשים מוזרים, אבל מאד מוזרים. היו אנשים עניים, אנשים מסוממים ואנשים קטועי גפיים וראינו שלא נעים וכלל לא בטוח ללכת שם אז החלטנו לוותר על ההליכה הרגלית ולנסוע ישר לעולם המדע. כדי להגיע לשם, היינו צריכים לקחת רכבת מטרו. כשהגענו למכונת תשלום ראינו שיש את הכרטיס חופשי-יומי אז קנינו את הכרטיס ונסענו חופשי כל היום. הגענו לעולם המדע, שמבחוץ היא בצורה כמו של כדור, עם רשת אשר בשעות החושך יש אורות מה"כדור" הזה והתצוגה מרשימה.
נכנסנו לעולם המדע, בו יש 3 קומות: שני הקומות הראשונות מלאות במוצרי המדע מעניינים, חלקם ידניים, חלקם חשיבה וכד`. הקומה השלישית כולה משמשת כאיימקס לסרטים שונים, בתשלום נוסף וגם על זה וויתרנו.
אחרי הביקור בן השעתיים בעולם המדע, לקחנו רכבת לצ`יינה טאון שנמצאת ממש על הדרך חזרה לדאונטאון, הסתובבנו קצת בה ולאחר שראינו שאין הרבה מה לעשות בה, לקחנו עוד רכבת חזרה לדאונטאון, לקנדה פלייס ולקחנו אוטובוס ים לצפון וונקובר, סתם כדי לנוח קצת מההליכה המרובה שהייתה היום ולצפות על העיר היפה. היה ממש מהנה.
לאחר מכן הגענו לקניון שופינג הענק ולרחוב רובסון (Robson Street), שהינו רחוב פופולארי לשופינג גם כן. הרחוב יפה מאד. הסתובבנו קצת...
כיוון שהכרטיס למגדל התצפית תקף לכל היום, רצינו לחכות עד שעת השקיעה כדי לראות אותה מהמגדל, אך השקיעה חלה רק לאחר 21:00!! התחלנו להיות עייפים מהיום ורצינו לחזור כבר, אז וויתרנו והחלנו לחזור לבית של שרי.
הפעם עלינו על האוטובוס חזרה, ראינו שאת הכרטיס צריך לשים לתוך מכונה שבודקת שהכרטיס באמת תקף להיום ולהוציא אותה כדי לשמור לעצמנו לנסיעה הבאה באותה יום, הבנו כי רק דרך המכונה משלמים לאוטובוס ולנהג, ומשתמשים אך ורק במטבעות. אז התבהר לנו למה הנהג מהבוקר נתן לנו לעלות על האוטובוס בחינם.... כדי שנקנה את הכרטיס בעיר, לאחר הנסיעה שלנו באוטובוס שלו בכלל.
14 יולי, 2007: וויקטוריה
לוויקטוריה, בירת המחוז קולומביה הבריטית, הגענו במעבורת שהפליגה מדרום לוונקובר לשוורץ ביי, שבאי וונקובר- בה נמצאת וויקטוריה. המעבורת הפליגה כשעה וחצי וליוותה בנופים יפיפיים של הרים ואיים ירוקים בדרך- כולם שייכים למחוז הקנדי. כשהגענו, לקחנו אוטובוס לוויקטוריה, כך שהגענו בצהרים. רצינו לנסוע לעיר העתיקה ודאון טאון, אבל היינו רעבים ולא ידענו איפה לאכול... במקרה, כשירדנו מהאוטובוס, מצאנו מולנו קניון! אז עלינו אליו ואכלנו באזור האוכל. כששבענו, ירדנו לטייל.עיר העתיקה- רחובות צרים ויפים, מלאה בחנויות שופינג, מסעדות ותיירים. הלכנו לחנות אחת וקנינו מזכרות. אח"כ ירדנו לדאון טאון, שזהו מין מדרחוב ענק, שעל המים יש המון ספינות וסירות. ליד המים יש הופעות שונות ומדהימות- איש שעשה מופע להטוטים עם אש, רקדנית, אנשים סינים שמציירים את השם שלך בציורים מגניבים באנגלית, איש שצובע באופן מדהים ביותר בצבעי השמן נופים מרהיבים וחיות ועוד הרבה... היו גם אלו שרצו למכור תכשיטים, פסלים, ציורים וכד`. נחמד מאד. למעלה, מעל למדרחוב צופים על המדרחוב, הרציף, על מלון אמפרייס שהינו מלון מפואר ועל בית פרלמנט יפה מאד במראה מבחוץ. לאחר שטיילנו במדרחוב ומעליו, הלכנו לדשא שמול בית הפרלמנט לנוח. היה מאד חם אז הלכנו לאכול אוכל קר: מוטי קנה גביע עם גלידה ואני קניתי ברד. ישבנו ליד המדרחוב וצפינו על אנשי המדרחוב נוספים. לאחר מכן הלכנו לצימר לישון בו. החדר בו ישנו היה מעולה- מיטה גדולה (וגבוהה מדי), יש גם סלון עם TV, שירותים פרטיים. נחנו קצת ואז יצאנו שוב- חזרנו לדאון טאון ומשם לקחנו אוטובוס לגני בוצ`ארט!!!
גני בוצ`ארט (Butchart Gardens) הינם מעין פארק גדול ומלא בפרחים, השייך למלכה לשעבר וכיום הוא מנוהל ע"י בן משפחתה. ישנם 4 חלקים בפארק והשבילים היו מסודרים. התחלנו בגן השקוע- הגן הראשון נעשה בתקופת המלכה- גן ממש שקוע- ובצדק השם! הגן מלא בפרחים, עצים וצמחים נורא יפים ומיוחדים. אין מילים, התמונות ידברו בשמי. הגנים הבאים הם גן הוורדים (שמלא בוורדים, מן הסתם), גן היפני (מלא בעצים בוסאניים, אך די התאכזבתי ממנו לעומת גנים יפניים אחרים) וגן האיטלקי (גן ארוך מאד ומטופח ביופיו), שהם גם יפים מאד, אך אני הכי אהבתי את הגן השקוע ואחריו את הגן האיטלקי. מוטי הכי אהב את הגן השקוע וזה הספיק לו, אך לא היה לו ברירה אלא להיגרר אליי. במקום היה גם מופע המזרקה ענקית ומדהימה וכן כוכב ענק שממולא בפרחים שונים. את כולם ראינו בשעות האור. אח"כ היינו צריכים לחכות קצת, בינתיים מוטי היה רעב, אז הוא הלך לאכול ואני הלכתי לחנות גדולה ומלאה בדברים הקשורים למקום. מבין השאר, אפשר למצוא שם שקיות עם זרעים כדי לשתול באדמה, גלויות רבות, משתלות קטנות עם פרחים וכו` וכו` מלא דברים יפים. כשהחושך החל לרדת, הלכנו לגן השקוע, שם רואים את הגן עם אורות מיוחדים, שאפשר לראותם באופן שונה ומדהים. ב-22:00 הלכנו לאזור ההופעות לראות מופע הזיקוקים אדיר!!! זה מופע שיש רק במוצא"ש וזה כלול במחיר הכניסה, וזו גם הסיבה שבאנו דווקא ביום זה, כדי לא להחמיץ את המופע המרהיב. אורך המופע הינה הערך 20 דקות והיו מופעים שונים של הזיקוקים: הזיקוקים שאנחנו מכירים מהארץ ועוד מלא זיקוקים קטנים, בצורות שונות- פרחים, עלים וכו`, זיקוקים בצורות שונות...
זהו, קצת לאחר חצות הגענו לצימר- ישר לישוןןן!
15 יולי, 2007: וויקטוריה
אכלנו ארוחת בוקר שכלולה במחיר הצימר, הארוחה הייתה חמה וטעימה. בעלי המקום ממש נחמדים, הצטערנו ששכחנו להביא מזכרות מהארץ, שנשארו בוונקובר, במזוודות שלנו. קצת אחרי ארוחת הבוקר, חזרנו לדאון טאון- לבקר ב-מוזיאון המלכותי של קולומביה הבריטית (BC Royal Museum). במוזיאון יש 2 חלקים ששונים מאד זה מזה: בחלק הראשון הייתה תערוכה על הסיפור של טיטאניק והחלק השני על היסטוריה של המדינה. יש שם גם איימקס עם סרטים שונים.טיטאניק: לפי הבנתי, התערוכה חדשה במקום. רואים בתערוכה דברים שמצאו בטיטאניק, חלקים בסרטים על חיפוש הספינה שטבעה ועל איך בנו את הספינה... היו גם מלא תמונות. היה מאד מעניין, היו דברים שלא ידענו מהסיפור.
היסטוריה של המדינה: היו כל מיני תצוגות שונות- החל מהסיפורים האינדיאניים, עמודי הטוטם ועד היום. היו שם כל מיני מוצגים, לכל תקופה הוקדשה פינה משלה.
איימקס: אנחנו ראינו את הסרט בשם "טיטאניקה" על מסך ענקי, אורך הסרט 40 דקות וזה היה בעיקר סיפור מהקמת הספינה ועד למציאת ההריסה מתחת פני הים, ראו גם דברים שהוצגו בתערוכה. סה"כ סרט נחמד.
לאחר 3 שעות ביקור במוזיאון, קפצנו לטייל בפארק בייקון, כדי לגלות שהוא די שומם ולא כ"כ יפה, אז חזרנו לדאון טאון- ביקרנו שוב במדרחוב ומצאנו אף הופעות חדשות. אחר הצהריים קפצנו לקניון שוב, לאכול צהרים ואז לקחנו אוטובוס למעבורת, משם הפלגנו חזרה לוונקובר בשעות הערב, כשהנסיעה ליוותה נופים מרהיבים של השקיעה.
16 יולי, 2007: וונקובר
עדיין לא קיבלנו את הרכב, אז גם היום נסענו באוטובוסים, אך כיוון שלא נשתמש בהרבה נסיעות היום, קנינו כרטיסים רגילים והפעם הבאנו איתנו מטבעות!! נסענו לפארק ונייר, שהינו פארק נחמד. הלכנו ברגל כ-5 דקות והגענו למוזיאון החלל, שקראתי הרבה עליו והבנתי כי הוא יעד שלא כדאי להחמיצו, אז נסענו לשם. שילמנו, למזלנו נתנו לנו את המחיר של אדם השני בחינם. לא הבנו למה, אך למי אכפת?!במוזיאון יש כמה תצוגות נחמדות, אך לא כאלו מלהיבות. היו יותר לילדים. היו 3 הופעות שונות: הראשונה- הופעה של רבע שעה בשם Colour of fire: הופעה שמציגה צבעים שונים שאפשר להבעיר- עם מים, עם שמן... התצוגה של הופעות אש היו נחמדות. אח"כ המשכנו להופעה שנייה שהוקרנה באולם עגול וגדול, שהמושבים היו בשכיבה קלה כלפי מעלה, התקרה עגולה ומוצגים עליה הסברים שגם פה דיברו הרבה והראו דברים על התקרה. המושבים היו נוחים מאד.
אח"כ לקחנו אוטובוס ל-סטנלי פארק (Stanley Park), שהינה פארק עירונית גדולה ויפהפייה, זוהי חצי אי בצפון – מערב העיר וונקובר: הצד המזרחי של הפארק צופה על דאונטאון וונקובר ועל צפון וונקובר, הצד הצפוני של הפארק צופה על גשר האריות, שמחבר בין וונקובר לצפונית אליה ועל תעלות וחלק מהעיר והצד המערבי של האי צופה על האוקיאנוס, על אזור האוניברסיטה, שנמצאת במחוז גדול מאד בעיר ועל מרכז וונקובר.
השבילים העיקריים של הפארק הינם בקצות הגבולות של הפארק- כשמשקיפים על העיר ועל האוקיאנוס: אפשר ללכת רגלית, לרכוב על אופניים, לקחת שאטל שנוסע חינם לכל חלקי הפארק וכן לנסוע במכונית. למזלנו, היום השמיים בהירים ויפים, כך שיכולנו לראות את העיר (הימים הקודמים היו קצת מעוננים והראות הייתה פחות טובה). הגענו למרכז הפארק והתחלנו לטייל על שאטל שעוצר בכמה נקודות הפופולאריות בפארק. בתור התחלה, נסענו על השאטל לטיול של חצי שעה סביב הפארק ואח"כ עשינו סיבוב מחדש כשירדנו בנקודות מסוימות: התחנה הראשונה הייתה תצפית על עמודי טוטם, המשכנו לנקודת תצפית הראשונה על העיר, ממזרח, ראינו על השאטל פסל של נערה בחליפת צלילה, הגענו לנקודת תצפית השנייה- שהיא מאד יפה גם כן, ואז רכבנו על השאטל ועברנו דרך יער טרופי, ירוק ויפהפה, מלא בעצים ובסוף הגענו למרכז הפארק וטיילנו בגן הוורדים היפה, נחנו קצת על אחת המדשאות הענקיות בפארק ולבסוף הלכנו כחצי שעה, לאורך האגם Lost Lagoon, עד לחוף Second Beach, חוף נחמד ויש שם בריכה גדולה אשר משקיפה על חוף הים ושמעתי איך שהוא, לא זוכרת איפה, שהיא מחוממת, לכן הצעתי שנבקר בה רק בסוף היום, שם אפשר לראות את השקיעה היפה שיורדת בדיוק בצד הזה של האגם. השעה הייתה 18:00 כשהגענו לבריכה, שילמנו כמה $$$, החלפנו בגדים לבגד ים והתכוננו להיכנס לבריכה ואז מה קרה? כן, מן הסתם, המים היו קרים עד קפואים..... אל תשאלו למה רציתי לקבור את עצמי בצד השני של הפארק מרוב פאדיחה, כשמוטי החל לרדת עליי. בסוף שכנענו את הגוף שלנו להיכנס למים, למרות שהיו קרים (החל להיות קצת קריר גם בחוץ). למרות הקור, הבריכה הייתה מלאה באנשים שכנראה הורגלו לקור האימתני של החורף הקנדי. היינו כרבע שעה שם ואז יצאנו. למזלנו, היו מקלחות חמות ביציאה מהבריכה, כך שחיממנו את עצמנו לפני שהמשכנו.
הלכנו לאורך החוף והמשכנו גם לחוף השני, English Bay שהיא נחמדה, ומכניסה גם כלבים לחוף אז ראינו כמה כלבים חמודים נכנסים למים ומשתוללים בשמחה ואיננו מבינים איך לא קר להם?! האוקיאנוס מאד קפוא..
בהתחלה חשבנו שנישאר שם לראות את השקיעה שמאד מרהיבה שם, אך היו לנו שעתיים שלא היה לנו איך למלא אותם, היינו רעבים, התחלנו להיות עייפים אז החלטנו לחזור למרכז העיר, לנסוע הביתה ולחזור לראות את השקיעה עם הרכב, כשממילא יהיה יום שנבלה בצפון וונקובר ונצטרך לעבור בה.
17 יולי, 2007: וונקובר והשכרת רכב
סוף סוף היום אנחנו מקבלים את הרכב!! שעת ההשכרה היא בשעה 15:00, אז עד אז נתנו לעצמנו קצת מנוחה בבית של שרי כי היינו עייפים מ- 5 הימים המלאים שעברו עלינו, גם ככה היה גשם בבוקר והיה מעונן. כשמזג האוויר התבהר יותר, נסענו ל-Granville Island שאינה באמת אי, ולא יודעים למה קראו למקום זה ככה. מה שכן, אפשר להגיע אליה בכל מיני דרכים- על הגשר בהליכה של כחצי שעה, באוטובוס, ברכב וכן במעבורת מהצד השני של הנהר שמגיע מהאוקיינוס.ביקרנו בשוק המקורה הגדולה שליד המרינה הנחמדה. בשוק יש כל מיני דוכנים שונים- דוכנים של דגים, סרטנים ומאכלי ים, דוכנים של פירות, דוכנים של ירקות, דוכנים של פרחים שונים ויפים מאד ועוד הרבה... ממתקים, מזכרות, אומנות, ציורים... היו גם מסעדות, אז אכלנו שם.
אח"כ נסענו למרכז העיר- לכיוון השכרת הרכב. כיוון שהיה לנו די זמן, טיילנו קצת באזור קנדה פלייס, אני רציתי לשוב לשכונת גאסטון לקנות מזכרות, אז הלכנו לשם. בזמן שנכנסתי לחנות מזכרות גדולה אחת, מוטי אמר שהוא יוצא לכמה דקות לראות משהו בחוץ. הוא חזר כולו מחייך ואמר לי שראה את הופעת התקתוק של שעון הקיטור כיוון שהיה כמה דקות לפני השעה עגולה והוא זכר לפני. החצוף לא אמר לי, אז לא ראיתי אותו (הוא טען שלא מצא אותי בתוך החנות...). כמה ימים לאחר מכן הוא ניסה להסביר לי איך התקתוק נראה אבל לא הצלחתי להבין אז כנראה אף פעם לא אבין.
זהו, הגיעה השעה! הלכנו לחברת אלמו שברח` Georgia להשכיר את הרכב. הזמנו את הרכב שרבולט אימפלה, רכב די גדול, שיוכל להכיל את שני המזוודות שלנו ועוד כמה תיקי יד. לפי החוק עלינו לקבל את הרכב הזה, או אפילו טובה יותר ויקרה יותר, אז הופתענו לגלות שאכן קיבלנו את הרכב הרבה יותר טובה- רכב Dodge.
לאחר סידורים עם כרטיסי הוויזה וכד` ועם בדיקת הרכב- אם הוא בסדר, נסענו! מוטי נתן לי לנהוג ראשונה. הרכב מאד כבד, כיוון שאני רגילה לנהוג רק בקיאה הקטנה והקלה, תינוקת בשביל הדודג` הזה. מה לעשות, מתרגלים... אבל אז נכנסנו לדאונטאון- מקום בו עוברים הרבה מכוניות ועוד הרמזורים שם שונים מאד מאלה שבארץ. כיוון שהתרבות של קנדה וגם של ארה"ב קלה הרבה יותר, האנשים הרבה יותר סבלניים, לכן הם לא כ"כ נוקשים בכבישים, למשל בפנייה שמאלה, גם אם יש לי אור ירוק, אני צריכה עדיין לתת זכות קדימה לנהגים הבאים מכיוון הנגדי ויש להם גם אור ירוק. רק בצמתים מסובכים יותר, יש לנו, לפונים שמאלה, רמזור נפרד. עוד דוגמא: בפנייה ימינה, אם אין שלט המורה אחרת, מותר לפנות ימינה, למרות שהרמזור עומד על האור אדום ובתנאי שהכביש פנוי- הן מהמכוניות והן מהאנשים העוברים את הכביש.
קיצר, הגענו לבית של שרי בשלום. אח"כ מוטי רצה גם לעשות סיבוב, אז נסענו לטייל קצת סביב השכונה הנחמדה.
התכנון הבא שלנו היה לבקר ברשת הקניות הגדולה, Wall-Mart, כדי לקנות מוצרים שאנחנו צריכים לטיול וכן אוכל מוזל. ה-וואל-מארט היחיד שמצאנו זה בצפון וונקובר, נסיעה שקצת מסובכת וממילא אנחנו עתידים לבקר שם יום לאחר מכן, אז נסענו לרשת אחרת- שלא הכרתי קודם: Zellers שדומה מאד לוואל-מארט וזולה גם היא (לא רק שהמחירים נמוכים, גם אחוז המסים נמוכה יחסית).
אני נסעתי לשם. נכנסנו לרשת זו, קנינו כמה דברים ואז מוטי נהג הביתה. התחלנו לסדר את הדברים שלנו כי החדר היה מבולגן נורא.
18 יולי, 2007: צפון וונקובר
היום התחיל גרוע מבחינת מזג האוויר- עננים, גשם, ראות גרועה ואנחנו תכננו לבלות את כל היום בהרים בצפון וונקובר... לא היה לנו ברירה, כיוון שזהו היה היום האחרון שלנו בוונקובר והחלטנו לא לוותר ולנסוע לצפון וונקובר בכל זאת. אני נהגתי לשם (לא, אני לא שלטנית, פשוט מוטי נתן לי לנהוג ראשונה כל פעם- והוא בחזרה) עברנו את דאונטאון, פארק סטנלי וגשר האריות (זוהי הדרך היחידה שניתן לנסוע לצפון וונקובר, כיוון ששני הערים מופרדים ע"י נהר). הנסיעה עברה חלק, השמיים בינתיים התבהרו וראינו נופים יפים כל הדרך.הגענו להר גראוס (Grouse Mountain) ששמעתי עליו רבות וחיכיתי נורא להגיע אליו. עלינו על הרכבל שעולה להר. הדרך למעלה ליוותה בנופים יפים על העיר ועם ההרים מסביב. היו עננים קטנים באמצע ההרים. איך שהגענו למעלה ההר, התחילו לרדת גשם, אז בהתחלה היינו בפנים ואז כשהגשם פחת, התחלנו לטייל בחוץ- שרק שם יש את האטרקציות: התחלנו ללכת, ראינו כמה פסלים יפים והמשכנו לאולם הדובים- ראינו דוב גריזלי ודוב השחור. איך שהגענו למקום, מיד נזכרתי באחיינית המתוקה שלי, שחר שמאד אוהבת דובים. לא היו הרבה אנשים כיוון שהגענו מוקדם יחסית בבוקר, אז הדובים היו בחוץ ואפילו התקרבו לגשר, הם התקרבו אפילו מטר ממנו! איזה כייף... לפי מה שקראתי והבנתי מאנשים שביקרו שם, לא תמיד ניתן לראותם כי לפעמים הם מתחבאים מאחורי השיחים או בפנים.
אח"כ רצינו להמשיך למסלול ההליכה להר גראוס לתצפית על האזור, אך בדיוק החל לרדת גשם והרבה, אז וויתרנו והתחלנו לחזור לפנים כדי לחכות קצת, היה מאד קר על ההר, ירדו הרבה גשמים וחלק מהאטרקציות עוד לא נפתחו... בפנים ראינו הופעת "נולד לעוף"- בהתחלה הוצג סרט קצר שמסביר על העיר ועוד כמה ערים בקנדה וגם בארה"ב. ראינו את התמונות היפות שהוצגו בסרט. אח"כ נכנסנו לאולם עם מסך גדול וראינו את הסרט של רבע שעה- סרט אשר מסביר על העיר היפה ורק אז מסתבר לנו כי הגענו בדיוק לכל המקומות שהראו בסרט. הראו אותם דווקא כאתרים שחובה להגיע אליהם. בין השאר הוצג המוזיאון לחלל ולא הבנו למה הם חושבים שזה אתר חובה. וואט אוור...
בשעה 10:00, כשרוב האטרקציות נפתחו, עלינו לרכבל הכיסאות שיורדת כ-20 דקות למטה ואפשר לראות נופים יפים על העיר, ההרים והעצים הירוקים, רק שרוב העיר הייתה מכוסה בעננים וגם ירדו עלינו קצת גשם. כשעלינו בחזרה להר ברכבל, התחילה לרדת גשם חזק וזה התחיל לעצבן אותנו. כשהגענו בחזרה להר, עדיין היה גשם חזק. בלית ברירה, נכנסנו פנימה שוב. האטרקציות הבאות הן היו הופעות, שהראשונה התחיל ב12:00 והיה לנו זמן עד אז, אז בפנים קנינו כוס תה חם, אכלנו קצת חטיפים שהבאנו איתנו מהארץ ובעיקר נחנו... קצת לפני 12, ראינו שעדיין יורד גשם והמון ורצינו ללכת לראות הופעה ומילא ידענו שעוד יירד עלינו עוד גשם אז בלית ברירה הלכנו לקנות מטריה ובדיעבד, מצאנו מטרייה יפה של דגל קנדה גדולה, אז קנינו אותה ורצנו להופעה. זו הייתה הופעה מקסימה, של שני חוטבי עצים שחטבו צורות מקסימות של העצים- מעץ רגיל הם עשו שפן, בעץ אחר עשו צורה יפה ובעוד עץ עשו כסא... הם גם עשו תחרויות ביניהם, סתם להצחיק- הלכו מכות, עשו תחרות מי חוטב יותר מהר את העצים, מי נופל קודם מהגלגל שמתגלגל כל הזמן, לתוך המים וכד`. לאחר שההופעה הסתיימה, עדיין ירד הגשם וההופעה הבאה- הופעת הנשרים, חלה ב13:30 ולא היה לנו עוד מה לעשות במקום- לא יכולנו לטייל בשבילים בגלל הגשם, כיסינו כמעט הכול למעט ההופעה השנייה- אז וויתרנו והמשכנו ליעד הבא. סה"כ אני די התבאסתי שהנופים הם לא כפי שדיימנתי שאראה, בגלל העננים המרובים שנפלו לתוך ההרים והסתירו את המראות עליהם. מוטי מאד נהנה ואמר כי לדעתו דווקא זה יותר יפה, כי זו קנדה האמיתית- באים לקנדה, אז שנרגיש קצת כמו קנדה, ולמרות הגשם, יכולנו לראות הרים ונופים יפים... טוב, צודק... מי אני שאתווכח על זה. העיקר שהגענו וגם נהנינו.
היעד הבא: פארק קפילאנו (Capliano Park Bridge) שזוהי פארק דמוי ג`ונגל- יער מלאה עצים גבוהים, ירוקים בגוונים ויפיפיים וההגעה לשם רק דרך הגשר התלוי. בגלל הגשם, התלבטנו אם להיכנס או לא. אני שמעתי רבות על הפארק ומאד רציתי להיכנס. אמרתי שאם באים לפה- לא מוותרים רק בגלל הגשם. מוטי דווקא חשב שכדאי לוותר, כי הגשם המרובה התחיל לעצבן באמת ועוד עלינו היה ללכת כשעה-שעתיים והמקום די יקר.
בסוף החלטנו להיכנס בכול זאת. המזל שיחק לנו וכשנכנסנו ולאחר ששילמנו דמי הכניסה, קיבלנו מעילי גשם חינם במקום, אז לבשנו אותם- והלכנו חופשי, כאילו אין גשם. זה פשוט קשה ללכת כשנרטבים בבגדים, בשיער ועוד היינו צריכים להביא איתנו תיקי צד. אז מעילי הגשם ממש עזרו לנו. לבשנו אותם וטיילנו עם חיוכים רחבים. לאחר הליכה קצרה במקום, התגלה הגשר התלוי ומוטי, שלא חשב שזה כ"כ ארוך, הופתע והתרגש מאד לראותו ולעלות עליו. הלכנו על הגשר לצד השני וראינו דרכו נופים יפים של העצים ושל הנהר שזורם בצד אחר וממשיך בצד השני. לאחר שהשלמנו את הגשר, הלכנו על מסלולי הליכה לתוך יער טרופי ויפהפה באמת. הלכנו על שבילי הליכה כשבשני הצדדים מוקפים עצים ענקיים. עלינו למגדלי עץ והשקפנו על מלא נופים שונים ויפים של העצים, על יערות הגשם, על הגשר ועל הנהר... הלכנו כשעה וחזרנו שוב על הגשר וסיימנו את הטיול כשרשמנו לעצמנו שזה המקום הכי טוב שבו ביקרנו בעיר.
לאחר הביקור, נסענו לוואל מארט. זהו רשת הקניות גדולה מאד- מלאה בבגדים, מוצרי החשמל, תכשיטים, איפור, ציודי מטבח, ציודי קמפינג, וכו` וכו'... סיפרתי למוטי שכמעט כל פעם שאני נוסעת לוואל-מארט, אני מבלה בו 3 שעות. מוטי היה בטוח שהשתגעתי לגמרי עם השופינג.
התחלנו להסתובב ולשים בעגלה מוצרי מזון ודברים אחרים שהיינו צריכים. לאחר מכן רציתי להסתובב לראות בגדים, תכשיטים וסרטים (ואני מדגישה- רק לראות, לא בהכרח לקנות אלא ואם יש משהו שממש שווה). מוטי רצה לראות רק את הנעליים, הוא היה צריך לקנות נעלי ספורט.
אז כדי לחסוך בזמן, התפצלנו- אני טיילתי עם העגלה ומוטי נכנס לאזור הנעליים והצעתי שניפגש 45 דקות לאחר מכן, אך מוטי טען שזה יותר מדי והציע חצי שעה ואם צריך לראות עוד- אז נראה עוד. הסכמתי. הלכתי לראות בגדים, תכשיטים, איפור, סרטים ועוד דברים וכל מה שנשאר לי זה למדוד 2-3 בגדים בלבד ונשארו 10 דקות עד לשעת המפגש עם מוטי, אז הלכתי לבקר את מוטי באזור הנעליים ומצאתי אותו עדיין מודד נעליים.
השארתי את העגלה אצלו ונכנסתי לתאי המדידה כי אי אפשר להכנס עם העגלות... וכשחזרתי, מצאתי אותו עדיין מודד נעליים...
עד שסיים סוף, סוף עברה כמעט שעה. אח"כ הסתובבנו עוד קצת לראות עוד כמה דברים ולבסוף יצאנו מהמקום לאחר 3 שעות.
אז מי השתגע, מוטי או אני?
19 יולי, 2007: נסיעה לוויסטלר
זהו, הבוקר אנחנו מעמיסים את כל הדברים שלנו על דודג` ונוסעים לנו דרך דאונטאון וונקובר, דרך גשר האריות וסטנלי פארק ועוזבים את וונקובר לכיוון צפון. היעד הבא שלנו הוא הרי הרוקי הקנדיים, שהדרך אליהם ארוכה. הנסיעה אליהם יכולה להיות בכביש מהיר כיומיים או בכביש איטי, רגוע יותר ויפה יותר- על הכביש 99, כ-3 ימים. החלטנו לקחת נסיעה איטית כדי להנות מהמדינה, כך שנסענו כ-3 ימים אל הרי הרוקי.לצערנו, גם היום היה יום גשום נורא אבל לא היה לנו ברירה. היינו צריכים לנסוע. הדרך מוונקובר ל-Pemerton, בה אנחנו לנים הלילה, הינה כ-3 שעות בלי עצירות. בין הנסיעות עשינו עצירות בכמה מקומות, שהבולטת ביניהם היא וויסטלר, עיירת סקי המדהימה.
כבר לפני שנסענו מוונקובר, הזהירה אותנו שרי, שבדרך זו יש שיפוצים בגלל שיש אולימפיאדת סקי בחורף הקרוב בוויסטלר, לכן רוצים לשפר את הכביש אליה מוונקובר. דווקא עכשיו....
התחנה הראשונה שלנו הייתה Horseshoe Bay, שזו מרינה נחמדה, משם יש גם מעבורות לאי וונקובר ורצינו סתם לעצור לראות אותה. קצת לאחר שהגענו, התחיל מבול חזק, כך שנשארנו שם לזמן קצר, אך נהנינו בה גם ככה. קצת לאחר הביקור במרינה, התחילו לעצור מכוניות לרגל שיפוצים בכביש... זה היה קצת מעצבן, אך אין דבר. מולנו רואים נופים יפהפיים של אוקיאנוס תכלכל ואיים ירוקים.
- מפלי שנון Shannon Falls: הליכה קצרה מהחניון אל המפלים שרואים אותם כבר מהחניון- מחזה מרהיב של המפלים שמופיעים באמצע ההרים למטה. כשהגענו, עדיין ירד גשם חזק. אז חיכינו קצת וכשראינו שהגשם לא חדל מלרדת, אז לבשנו מעילי גשם שקיבלנו אתמול וכן הבאנו מטרייה. ההליכה אמורה לקחת רק 10 דקות מהחניון.. איך שהתחלנו ללכת, הגשם פסק לרדת. ראינו את עצמנו טמבלים כשאנחנו הולכים ככה עם מעילי הגשם ולתוספת של היופי גם מטרייה. הלכנו לאורך הנחל, שהיה מאד יפה ואז הגענו לתצפית על המפלים. כשהגענו למפלים, הורדנו את מעילי הגשם והצטלמנו עם המפלים.
- מפלי ברנדיוויין Brandywine: הליכה קצרה מהחניון אל קניון קטן וחמוד, שבהתחלה רואים מתחתיו רק נחלים ואז הולכים אל ראש הנחלים דרך יער ירוקה ויפה ומגיעים אל מפלים שנופלים מהנהר אל אגם- מחזה יפה מאד של המפלים, של האגם וכן יש נופים יפים נורא מסביב, במיוחד של הרים מיוערים ועננים בהירים מעליהם.
- וויסטלר: היינו רעבים נורא כשהגענו לוויסטלר. כל מה שרצינו היה לחפש אוכל... טיילנו עם דודג` כשאנחנו מחפשים איזושהוא שלט מסכן המצביע לאן לנסוע... הסתובבנו אולי 20 דקות עד שמוטי מצא משהו שמרמז שאולי יש אוכל טוב שם... עצרנו בחניון מקורה לציבור ועלינו לאזור שגם אותם חיפשנו- חנויות ועלייה לגונדולה וכתוב בשלט שבכניסה לאזור שיש גם מסעדה... בדיוק ירד גשם חזק והיה די קר, לכן יכולנו רק לטייל באזור המקורה והמסעדה היחידה שהייתה שם הייתה מסעדת פיצה. אני בכיף רציתי להזמין פיצה. מוטי שקל ללכת למסעדה אחרת אך משום שהיה כה רעב, וויתר ואכל גם משולש פיצה. לאחר מכן הגשם התחשב בנו והפסיק לרדת, לכן יכולנו סוף סוף לטייל, למרות שכבר השעה 16:00. חיפשנו ומצאנו את המקום ממנה עולה רכבל לראש ההרים.
כשהגענו לתחנה בה קונים כרטיסים לעלייה הסתבר כי הרכבל האחרונה שיורדת מההרים יוצאת בשעה 17:30, העלייה לוקחת כ-25 דקות ועכשיו השעה 16:30, מה שאומר שיהיה לנו רק 20 דקות על ההרים... התלבטנו אם לקחת אותה או לא והכרטיס די יקר. בסוף החלטנו שאם כבר מגיעים אז ניקח את הרכבל ונעלה להרים, החלטה שהייתה מעולה. מהרכבל תצפנו העיירה וההרים מסביב, חלק מהעננים שהחביאו את ההרים, נעלמו ככל שעלינו ובאו ככל שעלינו עוד יותר, מה שהרהיב מאד את האזור. בדרך, פתאום מוטי, שהדהים אותי כל הטיול כשהתגלה כבעל עיניים חדות ביותר לגילוי חיות, גילה דוב קטן וחמוד נורא באמצע ההר. כמובן שצילמנו אותו ושמחנו נורא שראינו אותו.
בהמשך, התחילו להופיע בין ההרים קצת שלג וככל שעלינו מצאנו ערימות גדולות יותר של שלג כשפתאום במעלה ההר הופתענו לראות הרים כולם מושלגים נורא ואפילו כשירדנו מהרכבל, היה סביבנו המון שלג ונורא קר. גם גשם החל לרדת לצערנו, אז מיהרנו עם המטרייה הקנדית שלנו אל השלג כדי לגעת, זה היה ממש קר אך מהנה. טיילנו עוד באזור לראות עוד נופים מרהיבים בשלג והצטלמנו. סה"כ היינו למעלה כרבע שעה, אך היה שווה את החוויה. שמחנו מאד שעלינו בכל זאת. השלג המרובה והדוב הוסיף לנו המון. כשירדנו בחזרה, חיפשנו את הדוב ומצאנו אותו שוב :) אך מצאנו גם יותר עננים שכיסו לנו את הנופים אל ההרים, לפחות ראינו אותם כבר כשעלינו. הגענו לוויסטלר והסתובבנו קצת בחנויות, קנינו קצת מזכרות. ואז מוטי ראה מכולת אז נכנסנו והמכולת התגלה כנכס מעולה: מצאנו שם פירות טרופיים טעימים נורא, חומוס למוטי, צ`ירואוס לי ועוד כמה דברים. היה אפילו פיתה ומוטי, שחולה על פיתה עם חומוס, החליט לוותר על החוויה הישראלית כי הטעם בארץ הרבה יותר טעים.
בערב, כשהגענו לעיירת פרמרטון, גילינו כי ה- GPS אינו מוצא לנו את הכתובת לצימר. התחלנו להילחץ, איך נגיע לצימר... זכרתי כי פעם נתקלתי בבעיה כזו עם בן הדוד שלי בקולורדו- אז נכנסנו לדלק לשאול איך מגיעים... כך שנכנסנו לתחנת דלק אחת והופתענו כי בעלת החנות של הדלק הוציאה מפה גדולה ומפורטת של העיירה והראתה לנו בדיוק איך מגיעים ועל המפה היה סימן הגעה לצימר ההוא, מה שאומר שגם לכולם יש אותה בעיה... קיצר, נסענו לצימר כשבדרך רואים חוות גדולות ויפות עם כל מיני חיות- סוסים, כבשים ועוד.. ראינו גם נהר זורם ומעליו עשן לבן, בגלל הקור. המראה היה מרהיב. בדרך מוטי גילה מרחוק צבי ומיד קרא לי לראות. ראיתי ורציתי לצלם, אך עד שהוצאתי את תיק המצלמה מהתיק, את המצלמה מתיק המצלמה ועד שפתחתי את המצלמה, הצבי כבר נעלם ומוטי עוד גער בי שאני איטית מדי...
בסביבות 20:00 סוף סוף הגענו לצימר שהתגלה כצימר נהדר ביותר- בעלת המקום, ברנדה, מאד נחמדה. יצאה בשמחה לראותנו, ליוותה אותנו לחדר שלנו- איזה חדר... סלון עם ספה, פינת אוכל יפה עשויה מעץ, TV, ארון ובו סכו"ם, עוד חדר עם מיטה גדולה, ארון בגדים וכמה שידות, שירותים יפים. מהסלון גם יוצאים לחצר, בו יש ג`קוזי לרשות האורחים במקום. עוד מולנו הופיעו הרים גדולים ונהדרים וכן חווה גדולה עם סוסים בסמוך. לאחר שהעברנו את המזוודות שלנו מהדודג` לחדר, נחנו קצת, לבשנו בגדי ים וירדנו להתרחץ בג`קוזי החם, שהתאים לנו בדיוק, כי היה לנו יום די קריר וגשום; מול הרים יפים. אח"כ אכלנו ארוחת ערב שלמזלנו קנינו במכולת וכך יכולנו לאכול ארוחת ערב בצימר. זהו להיום... בסביבות חצות הלכנו לישון מותשים מעייפות, מחר יש לנו דרך די ארוכה צפונה, עם עצירות לא צפויות.
20 יולי, 2007: בדרך צפונה
ארוחת הבוקר בצימר הייתה מעולה וטעימה, ברנדה הנדיבה לנו טיפים להמשך דרכנו צפונה. נתנו לה מזכרת מהארץ, צילמנו אותה למזכרת ואז היא התנדבה לצלם אותנו לרקע ההרים שמול ביתה. בכיף. העמסנו את הדברים בדודג` והתחלנו לנסוע. היום הייתה לנו נסיעה של כ-5 שעות עד לעיר Barriere, אליה נסענו באופן רגוע ועצרנו בכמה מקומות שברנדה הציעה, שהתגלו כמקומות יפים מאד. יש לציין כי, כל הנסיעה לוותה בנופים מרהיבים. לפעמים הופיעו אפילו מפלים מההרים, שהוסיפו ליופי במראות ההרים. ראינו גם אינסוף אגמים יפים וכן נהרות, שבכמה קטעים הדרך הייתה מלווה בנהר, שהוסיף עניין לנסיעה.במקום הראשון הייתה הליכה קצרה מאד לאגם יפהפה מול הרים, ב-Joffre Rec Area אך היו במקום מלא יתושים שאיימו להטריד אותנו, כך שהיינו במקום זמן קצר, הצטלמנו וברחנו מהמקום. המקום הבא היה תצפית יפה על אגם Duffey, שסתם עצרנו להתרעננות מהנסיעה הממושכת. כשהתקרבנו לעיירת Leionet, היה בקרבה מקום יפה ובו אגם גדול מול הרים עם אזורי פיקניק אז עצרנו במקום לאכול צהרים. אכלנו ברוגע וכן שיחקנו שש-בש וכמובן שניצחתי אותו. בדיוק החל לרדת גשם, אז המשכנו בדרך.
אחרי העיר לייאונט הדרך נהייתה משעממת יותר בנופים- ההרים היו דלילים מעצים, יחסית למה שהורגלנו לראות עד כה ולא היה משהו מעניין לראות או לעשות. במהרה הגענו לעיר הגדולה באזור- קמלופז Camloops שרק חלפנו בה והגענו לדרך המהירה צפונה.
הדרך הייתה שוממת ולא מעניינת, כך שבמהרה הגענו לעיר קטנה Barriere, לשם הזמנו מוטל, שנמצאת ממש על הדרך, לכן מצאנו אותה במהרה בהגיענו לעיר. התמקמנו בחדר, עשינו כביסה במקום, שעלתה לנו 5 דולר לכבס ולייבש.
יותר מאוחר היינו רעבים אבל לא היה לנו אוכל אז קפצנו לרחוב עם כמה מסעדות ואכלנו. חזרנו למוטל והלכנו לישון לקראת היום הארוך למחרת.
21 יולי, 2007: פארק ווילס גריי
על הבוקר נסענו נסיעה בת כשעה לפארק המחוזי וויילס גריי Wells Grey Park שבמחוז Clearwater, שהזכירה לי את סבא וסבתא שגרו כל השנים שגדלתי באותה שם של העיר, בפלורידה. כבר בכניסה לעיר אפשר לראות הרים מיוערים נורא, עם עצים בגוונים מגוונים בצבע ירוק, אדום, כתום, צהוב, מה לא... התחנה הראשונה שלנו הייתה Spahats Falls שההליכה אליו מהחניון הייתה קצרה, בין יער והגענו למפל יפהפה, שירד מבין הקניונים העמוקים. המשכנו לתחנת עצירה 'Green Mountain View', בו יש מלא אזורי פיקניק אז ניצלנו אותם ואכלנו באחד השולחנות. איך שהוצאנו את האוכל, הזבובים והיתושים הגיעו להפריע לנו. לאחר 5 דקות זה התחיל לעצבן אותנו, אז נכנסנו לאוטו ואכלנו בו.אחר כך עלינו לבית עץ, שממנה צופים על ההרים מסביב. עלינו לכמה דקות שהספיקו לנו והמשכנו.
- מפלי דווסון Dawson Falls: הליכה קצרה מהחניון הובילה אותנו למפלים רחבים ועצומים שזורמים מהנהר. אפשר להתקרב אליהם ממש והמראה עליה חוויתי. גם כאן היתושים הטרידו, אך הלכנו מהר ולא התייחסנו אליהם.
- מפלי המליקן Hamlican Falls: אלו המפלים הכי אדירים בפארק, אחד מהגבוהים בקנדה והחלטנו לעשות הליכה של 3 שעות אליה ובחזרה למכונית. התחלנו ללכת והלכנו כ- 20 דקות כשכל הדרך הטרידו אותנו נורא יתושים. מוטי חשב בהתחלה לחזור למכונית לקחת דוחה יתושים ולשים אותה עלינו, אך לא רציתי לחזור על כך הדרך ולהמשיך. המשכנו עוד כ- 10 דקות ואז ראינו שנעקצתי רבות בידיים (יופי למוטי, היתושים לא עוקצים אותו כי הם לא אוהבים את הדם שלו) ושהם לא מפסיקים להטריד, אז החלטנו לחזור למכונית ולראות את המפלים מלמעלה בלבד ואז להחליט אם לחזור לשביל ההליכה, הפעם מצוידים בדוחה היתושים כדי להבריח את הטפילים המעצבנים.
חזרנו את כל הדרך למכונית בריצה ונסענו למעלה ההר לראות את המפלים מלמעלה. התצפית הייתה מרהיבה אך לאחר שראינו כמה היתושים גועלים, החלטנו לוותר על ההליכה אליה והמשכנו ליעד הבא.
- אגם קליירוות`ר: שקלנו אם לצאת מהפארק או לנסוע לבקר באגם ולפי המפה, חשבנו שהאגם הבא די קרוב אז החלטנו לנסוע לראות אותו. מה שלא לקחנו בחשבון זה שהכביש המוביל אליו מאד מפותל ומלא בבורים והנסיעה אליה מותרת רק 40 קמ"ש ועד שהגענו לאגם, ראינו שזה סתם אגם ואין שום דבר לעשות בו. אין גם אזורי פיקניק והיינו כבר רעבים....
מאוכזבים ומותשים מהיום, חזרנו בנסיעה בת כשעה לנקודת הכניסה לפארק כדי לצאת ממנו. כך הגענו למרכז המבקרים, שם אפשר לאכול על שולחן פיקניק, לפחות. אכלנו טוב שם הפעם, לפני הנסיעה הארוכה הנוספת צפונה, לעיירת וויילמאונט Valemount, שליד הכניסה להרי הרוקי הקנדיים.
הדרך הייתה עדיין משעממת בהתחלה, אך איך שהתקרבנו לעיירה בה אנחנו לנים, הנופים החלו להיות הררים בהרי הרוקי, איך שאנחנו מחכים כבר להיכנס אליו מחר! בינתיים שמתי לב שכמה מהעציקות שחטפתי מהיתושים, החלו להתנפח בכפות הידיים ולכאוב. שמתי קרח על זה אך זה לא עזר בכלל. הנסיעה לקחה לנו כשעתיים והגענו לצימר ב20:00, כשהתברר לנו במקום, כי בעל הצימר התבלבל והזמין את הצימר לזוג נוסף והם כבר הגיעו למקום, לכן לנו הוא נאלץ למצוא סידור אחר.
הוא הציע לנו לישון בחינם בבית שלו, במרתף- בחדר מלא בשולחנות תלמידים ומיטה קטנה באמצע החדר, הציע ארוחת בוקר בחינם ושהשירותים שלנו יהיו משותפים עימם- הכל בחינם, או שאנחנו מעדיפים שהוא ימצא לנו מוטל או צימר אחר- על חשבונו. איך נבחר את החדר שנראה כמו מהסרט הארי פוטר?? חוץ מזה קר שם והידיים שלי החלו לכאוב וכל מה שרצינו לעשות זה לנוח ולישון טוב. בחרנו לישון במוטל והוא לקח אותנו למוטל סמוך ושילם עלינו, אך לא היה לנו נעים מזה שהוא היה צריך לשלם בגלל טעות והוא היה נחמד אלינו, אז הצענו לשלם את מחיר הצימר והוא את השאר. הוא כמובן לא הסכים, אך בסוף התפשרנו שנשלם חצי ממחיר הצימר- והוא את השאר. כשהגענו לחדר, התברר שהחדר היה טוב, אפילו יותר טוב מהצימר שנראה מבחוץ, אפילו היה בו אלחוטי, כך שניצלנו את ההזדמנות להשתמש באינטרנט מהנייד. בצימר אין אלחוטי.
מוטי נזכר כי ייתכן ומים חמים יהיו טובים לנפיחות שלי, כי קרא בעולם המדע שהיינו בו בוונקובר שהחום הורג את הרעלים של היתושים ושהמים החמים עשויים לעזור. אז עשיתי אמבטיה חמה והכנסתי את הידיים, הייתי בה כשעה וכשיצאתי ראיתי שהם אכן השתפרו. סידרנו קצת, אכלנו ארוחת ערב מאוחרת והלכנו לישון!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה