פנסילבניה & ניו יורק סיטי והאזור - סתיו 2014

 יום שבת 1.11.14:

התעוררנו הבוקר ליום גשום וקר במיוחד. כך שאת הבוקר העברנו בנעימים בבית החברים ולאחר ארוחת בוקר, יצאנו ל- Peddler's Village- 'כפר רוכלים', אזור יוקרתי וממש יפהפה. אולם בשל הגשם, לא יצא לנו להסתובב בכפר והתמקדנו רק בביתן הילדים, Giggleberry Fair, שם יש כל מיני פעילויות שונות לילדים בגילאים שונים, אנו נכנסנו לחדר בו יש כל מיני פעילויות כיפיים המתאימים לגיל של סתיו. היא נהנתה מאד להשיט סירה ו"לדוג" דגים בנהר מלאכותי, לגלוש במגלשות שונות, לעלות לבמה עם בובות וכד'. היא מאד נהנתה שם. אח"כ עלינו לקרוסלה הענקית הנמצאת בביתן, אולם סתיו מאד פחדה שם, למרות שבארץ היא אהבה מאד לעלות על קרוסלה כזה...

המשכנו בדרך, כשעדיין יורד גשם, לקניון Kings of Prussia הגדול ביותר באזור, בו פגשנו גם את פיית', בתם השנייה של גאי וריצ'רד- וארוסה ריאן. אכלנו לארוחת צהריים פיצה מעולה במסעדת California Pizza ואז הסתובבנו מעט בקניון וסתיו שיחקה קצת בג'ימבורי. לאחר מכן, נסענו לבית החדש של פיית' וריאן, שם פטפטנו בכייף במשך מס' שעות. בערב חזרנו לבית של גאי וריצ'רד. לאחר שסתיו הלכה לישון, גאי ואני שתינו תה אכלנו עוגיות ופטפטנו במשך שעות...

יום ראשון 2.11.14:

הבוקר התעוררנו בשאנטי וכל הבוקר דיברנו מלא. אני בעיקר עם גאי ומוטי עם ריצ'רד. ב- 11:00 יצאנו לדרך. הפעם אנו נוסעים כשעתיים לצפון מזרח ניו ג'רזי, לעיירת Demarest לבקר חברים טובים של המשפחה. אמא שלי בינתיים הגיעה גם לשם. סתיו ישנה כמעט כל הדרך, ובדרך, תודה לאל, לא התברברנו הפעם. ב- 13:00 הגענו לביתם של רובין ופרד, שם היו גם ילדיהם ניצה ויריב והנכד ג'ק. היה ממש נהדר לראות את כולם! אכלנו ארוחת צהריים ואז הלכנו לטייל ביער היפהפה הסמוך לבית. בסה"כ היינו שם 5 שעות מהנות מאד ואז נסענו ארבעתנו דרך מהנטן לכיוון פורט וושינגטון, שבלונג איילנד (כחצי שעת נסיעה מזרחית למהנטן). בדיוק בשעה שעברנו בגשרים, השמש שקעה וזה יצר נוף מרהיב ביותר לעבר המפרץ! לאחר כשעת נסיעה, הגענו לבית חברה של אמא מהאוניברסיטה, שרון ובעלה ברט, המתגוררים במקום יפהפה ביותר, צמוד למפרץ Manhasset שבצפון חי האי. בביתם אכלנו פיצה ולזניה לארוחת ערב ופטפטנו... זהו התחנה האחרונה שלנו. נלון כאן במשך מס' ימים, עד לטיסה שלנו לארץ.

יום שני 3.11.14:

על הבוקר מוטי ואני ירדנו לראות את המפרץ היפהפה. לקחנו כולנו רכבת מפורט וושינגטון לניו יורק סיטי, בו אנו נבלה את כל היום! הנסיעה לקחה 45 דקות והגענו הישר לרח' 34 במהנטן ואז נפרדנו. אמא נסעה לאוניברסיטת קולומביה לפגוש חברים ותיקים. אנו לקחנו מטרו צפונה לסנטרל פארק. אולם כבר בתחתית סתיו נרדמה לה... אז בינתיים הלכנו לנו לכיוון הפארק. הגענו הישר לכיכר 'אליס מארץ הפלאות' ונחנו מול האגם היפהפה, עד שסתווי התעוררה ומצאה עצמה בגן עדן... היא נהנתה לראות את הפסלים של החיות מהסרט המצויר ולהאכיל את הברווזים שבאגם.

הלכנו קצת לכיוון דרום מערב, עברנו ליד סלעי ענק, אכלנו קרקרים ובינתיים הגיע לבקר אותנו סנאי מתוק וסתיו שמחה מאד לזרוק לו ולחבריו קצת מהאוכל. המשכנו ללב הפארק, למזרקה הידועה- Bethesda Fountain, לצד אגם ענק ומדהים בהשתקפות של עצי השלכת עליו. טיילנו הרבה באזור זה, ככה בנחת ואכלנו לשמחתי הרב גלידת וניל בעוגיות שוקולד צ'יפס. מזל שהיה זה יום נאה במיוחד. המשכנו עוד קצת והגענו לאזור אומנים, עם שפע של יצירות מדהימות ואף רכשתי לי תמונה מזכרת מהפארק. ואז, ירדנו מהפארק והלכנו לכיוון שדרה 5, בתקווה למצוא איזו מסעדה טובה לאכול ארוחת צהריים. סתיו, שעד כה רק התרוצצה לה בפארק, בסוף הושמה בעגלה.

בול איך שיצאנו מהפארק, ראינו את החנות שרציתי מאד לבקר בה- חנות הצעצועים של שוורץ, שבה יש שעשועים שונים במבחר רב לכל מיני גילאים. היה מהנה מאד להסתובב בין הבובות, פסלי הלגו וכד'. מבין השאר, ראינו את הפסנתר הענק שמפורסם מהסרט 'ביג' עם אלילי- תום הנקס. ממש מגניב, וסתיו נהנתה לשמוע את הנגינה שאנשים מרקדים על הפסנתר עצמו.

הלאה, המשכנו על הכביש, מקווים ומחפשים לשווא מסעדה מסכנה אחת. מסתבר, כי זה לא הרחוב של המסעדות ושהיינו צריכים לעבור לשדרת ברדוויי. בינתיים הגענו למרכז רוקפלר, בתקווה שתהיה שם מסעדה טובה. אמנם היו כמה מסעדות אך מאד יקרות. אז אמרנו שלום לפסל הפרנתיוס המוזהב ברקע של זירת החלקה על הקרח, מחזה מהמפורסמים בעיר. בינתיים עברנו לשדרת ברדוויי, כשבדיוק הגענו גם ככה לאזור טיים סקוור הנוצץ ואכלנו במסעדת בופה סינית מעולה!!! במחיר של 11$ לאדם. סתיו בינתיים נרדמה מהטיול בעגלה, שלקח איזה שעה (בשל החיפושים אחר מסעדה).

כשסוף סוף שבענו, הגיע הזמן למצוא תחתית ולנסוע לברוקלין לפגוש את אחותי החורגת ליסה, בעלה אלון ובתם רומי, שעברו למספר שנים לארה"ב. סתיו, שמאד חיכתה לראות את רומי המוכרת מהתמונות כבר זמן רב, שמחה מאד לראותה. ישבנו בבית הקפה באזור Dumbo ופטפטנו במשך כשעה וחצי, עד שהיינו צריכים לחזור בשל השעה המאוחרת. חזרנו לתחתית ולרחוב 34, שם פגשנו את אמא שלי ונסענו ביחד ברכבת חזרה לפורט וושינגטון. לארוחת ערב אכלנו עוף עם כל מיני תוספות ולישון!

יום שלישי 4.11.14:

היום אנו מתכננים ביקור באזור הגשר ברוקלין בלבד. את הבוקר העברנו בשאנטי וגם לקחנו את סתיו לנמל היפהפה וסתיו נהנתה מאד לרוץ על הדשא ולחפש שחפים. היה זה יום מאד נעים בחוץ. ב- 10:30 יצאנו לקווינס, שם אמא פוגשת מישהו לארוחת צהריים ואנו לקחנו את התחתית דרך מהנטן (רח' 51) הישר לגשר ברוקלין, הצד הצפוני.

הנסיעות לקחו די הרבה זמן, וסתיו הייתה כבר מותשת, אם כי לא נרדמה עד כה. אז חשבנו שהיא לפחות תירדם בטיול בעגלה על הגשר. לפיכך, היא החליטה שהיא רוצה לישון עלינו... אחרי כמה זמן, היא נרדמה והלכנו בשאנטי על הגשר, כשאנו מלווים בנופי מהנטן מדהימים, כשאנו מתרחקים מהבניינים הגבוהים ומתקרבים למפרץ, מעל הנהר East River, מחזה פשוט יפהפה. ראינו מרחוק גם את פסל החירות. הלכנו לאיטנו כחצי שעה לצדו הדרומי של הגשר. רצינו להתקדם לפארק "גשר ברוקלין', שם אמור להיות גם משחקים לסתיו. בינתיים חיפשנו מסעדה לאכול צהריים.

לבסוף, החלטנו על אוכל קל לקחת לטיילת שמעל הנהר. הגענו לטיילת, אכלנו ונהננו מהנוף של בנייני מהנטן מולנו. סתיו בינתיים התעוררה והצטרפה אלינו לארוחה ולבסוף נשנשנו תותים טעימים מאד. לאחר מכן, ניסינו להבין איך אנו מגיעים לפארק, שכן הוא נמצא במפלס תחתון הרבה יותר... לבסוף החלטנו לוותר וללכת בשכונה לכיוון רכבת התחתית. בינתיים ראינו גן משחקים שכונתית וסתיו שמחה מאד לשחק בו כחצי שעה, כשאני חזרתי מדי פעם לטיילת לצלם את השקיעה המרהיבה במפרץ מעל לפסל החירות.

בדרכנו חזרה לתחנת התחתית, עברנו ליד מסעדת גרימדי פיצה, אליו נכנסנו לשירותים ואז הצטערנו מאד מאד שהחלטנו לא לאכול בו לבסוף, מחשש שיהיה תור ארוך וידוע. לקחנו תחתית לרח' 34, שם יצאנו החוצה כדי להגיע לתחנת רכבת, כשמולנו נראה בניין האמפייר במלוא הדרו, נוצץ באורות מרהיבים במיוחד. עלינו על הרכבת חזרה לפורט וושינגטון. אמא ושרון אספו אותנו והלכנו לאכול ארוחת ערב בדינר המקומי Diner Port Washington שזהו מעין מסעדה אמריקאית עם כל מיני מאכלים מקומיים. אני הזמנתי סלמון שהיה מאד טעים. מהמסעדה חזרנו הביתה, והתכוננו לישון...

יום רביעי 5.11.14:

אמש והבוקר עוד ארזנו את כל הדברים שלנו ובתשע וחצי העמסנו את כל הדברים שלנו לאוטו. הפעם, משום שהגבהנו את המזוודה הקטנה שלנו, הייתה בעיה להכניס את העגלה למטען... לבסוף הסתדרנו, ונסענו לעיירת Sea Cliff ולבית של סלמה, אשתו השנייה של סבא ג'רי ז"ל. מאד שמחתי לראות אותה והיא שמחה מאד לפגוש לראשונה את מוטי וסתיו. הבת שלה, ריקי, הגיעה גם לראותנו. אכלנו ארוחת בוקר נחמדה ופטפטנו הרבה. בחצר הבית שלה עומד לו עץ אדום עז, מדהים, ועשינו שורת תמונות בוק כשהעץ ברקע.

ב- 12:00 יצאנו לדרך. נסענו אחרי ריקי לבית שלה ב- Merrick, הנמצא כרבע שעה נסיעה משדה"ת. נסענו אליה, כדי לקחת את ניילון הפצפצים שיעטפו את העגלה והכיסא לרכב של סתיו. המשכנו בדרך, ומשום שהיה די זמן, עצרנו בסופר להצטייד בקצת אוכל לטיסה. סתיו כל הזמן הזה ישנה צהריים. הגענו לשדה, ירדנו שלושתנו עם כל הדברים שלנו ואז אמא יצאה להחזיר את הרכב וכשהיא הגיעה, עשינו צ'ק אין לטיסות שלנו לארץ (דרך ווינה). לשמחתנו הרבה, הדיילת הסכימה לשלוח לבטן המטוס בחינם גם את העגלה וגם את הכיסא! (בד"כ שולחים רק אחד חינם), בנוסף לארבעת המזוודות של כולנו. הביקורת עברה מאד מהר ועלינו למעלה רק עם תיקי הגב ואכלנו ארוחת צהריים במסעדות מחוץ לאזור הפנימי של השדה ואז לאחר בדיקות בטיחות די מהירה, נכנסנו ועלינו למטוס.

המטוס המריא בשעה 18:00 וסתיו, שכנראה התעייפה כבר מהיום, נרדמה מהר אך כשעתיים לאחר מכן, התעוררה עצבנית, כנראה משום שלא היה לה נוח. לבסוף היא הצטרפה אלינו למשחקי המסך המגניבים. היו שם מלא משחקים המתאימים לילדים, כגון צביעה על ציורי חיות, שהיא ממש נדלקה. לאחר זמן מה, הלכנו כולנו לישון שוב. סתיו עדיין לא ישנה כ"כ טוב וב- 2:00 (שעון ביולוגי) לפנות בוקר ירדנו בווינה, שם הייתה השעה 7:00 כבר והיה אור בחוץ. שהינו בחדר המתנה כשעתיים עד לטיסה נוספת לארץ. סתיו התרוצצה לה מלא ברחבי המסדרון למרות שהייתה מאד עייפה אך הייתה סבלנית ומתוקה, שהתרגשה מאד לראות את סבאל'ה וסבתא שיחכו לנו בשדה כשנגיע. בטיסה השנייה, סתיו נרדמה מאד מהר וישנה כל השעתיים וחצי הטיסה.

יום חמישי 6.11.14:

הגענו לשדה בשעות הצהריים ובאיסוף הדברים, ראינו כי העגלה לא הגיעה.... ועם זאת, הכיסא כן הגיע... היה אמור להיות עם העגלה.. נעמדנו בתור לאבידת חפצים, שם הוא בדק אם זה נמצא למטה וזה אכן נמצא שם, פשוט לא הושם בדרגנוע משום מה. אמרו שזה ייקח עשרים דקות... משום שלא ממש הצטרכנו לעגלה כרגע, ביקשנו מהם שישלחו אלינו הביתה (אם זה היה הכיסא לאוטו....) בינתיים סתיו נהייתה ממש חסרת סבלנות והתרוצצה לה פה ושם, איימה להתאבד על הדרגנועים... סוף סוף יצאנו החוצה, ואושר גדול היה שם! סבתאל'ה, סבאל'ה ושגיא וגם מרק חיכו לנו שם. המשכנו את החגיגה גם ברכב וגם בבית משפחת מדינה.

ווירג'יניה, אוניברסיטת גאלוודט, משפחה בבולטימור וליל כל קדושים - סתיו 2014

יום שלישי 28.10.14:

היום אנו מבקרים בווירג'יניה, אצל דודה שלי! לאחר קימה בשאנטי והמתנה שתעבור שעת העומס בכבישים ואז נסענו כשעתיים דרומה לכיוון עיירת Reva שבלב המדינה. כבר לאחר חצי שעת נסיעה, השתנו הנופים המאופיינים למדינה. אם וויסקונסין אופיינה במישור ישר גדול ובמרחבים ומרילנד בצפיפות ובפיתולים רבים, הרי שווירג'יניה מאופיינת בגבעות, הרים ויופי ירוק במישורים, וצבעים מרהיבים על העצים, חוות רבות של פרות וסוסים.

ב- 11:00 הגענו לבית שלהם: דודה מרלין (אחות של אמא), בנה אריק ובעלה לשעבר, שהגיע במיוחד לראותנו. את כולם לא ראיתי 12 שנה, והיה ממש נהדר לראותם! מוטי וסתיו פגשו אותם בפעם הראשונה. את כל היום בילינו ביחד, תוך כדי פטפוטים ונשנוש פיצה ופירות שונים. קפצנו גם ללב העיירה, לצד אגם יפהפה בו מתגוררים ברבורי ענק וברווזים ומשם ישנה תצפית מרהיבה לעבר גבעות מסביב. הכייף זה גן המשחקים בו פרקו את עצמותיהם סתיו וכל הגברים, שמאד התלהבו ממנה. נשנשנו תותים ואננסים על הדשא מול הנוף. מזל שהיה זה יום יפה במיוחד!

בדרך חזרה לבית של מרלין, עצרנו לראות סוסים בחווה. הסוסים מאד שמחו שבאנו. נראה לנו שעשינו להם את השבוע.... המקום מאד שליו. בקושי מבקרים כאן. בצהריים קיווינו שסתיו תישן קצת, אך לשווא. היא העדיפה לשחק עם אריק, שבהמשך לקח אותנו לפינת מוסיקה שלו וניגן בתופים וגם נתן לה לתופף קצת. מאוחר יותר, שיחקנו ב- wii הנפלא, שם גיליתי כישרון משחק (ככה זה כשגדלים בבית עם אחים שרופים על סופר מריו) ורק בשש יצאנו לכיוון חזרה לבית של סינדי וגלן. סתיו ישנה רוב הדרך ועצרנו בקניון (בו היינו לפני מס' ימים) לאכול ארוחת ערב, כשתוך כדי סתיו נזכרה שיש בו ג'ימבורי וביקשה מאד יפה לשחק בו... אז אחרי 10 דקות של משחקים מאד כייפים, יצאנו הביתה. לאחר שסתיו הלכה לישון, כולנו סידרנו את כל הדברים שלנו לעזיבה למחרת.

יום רביעי 29.10.14:

מבחינתו אי אפשר להגיע לוושינגטון די.סי ולא לבקר בגאלוודט, האוניברסיטה לחרשים. אז, את רוב היום הקדשנו לביקור באוניברסיטה! הגענו למקום בבוקר והגענו לסיור של שעה שקבענו מראש לי ולמוטי ברחבי האוניברסיטה. מאחר והיינו היחידים בסיור, זה היה מעין סיור פרטי והתחלנו עם הבניין הראשון של המתחם, Collage Hall, בו התגורר בעבר ילד, תומאס גאלוודט שמו, מחלוצי החינוך לחרשים בארה"ב. בנו אדוארד היה זה שפיתח מאוחר יותר את כל המתחם שהיה ברשותם, ובנה אוניברסיטה, בי"ס וגני ילדים לחרשים.

לאחר שהמתחם התפתח, הבניין הזה הפך למעיין בניין משרדים ובו נמצא, לפחות, חדר המנהל והמזכירות עם מעין מוזיאון קטנטן עם תמונות כל המנהלים ותצוגה של התוף הנטרק לשולחן, שתומאס עצמו המציא כהתראה על נוכחות המורה. היה מאד מעניין. הדבר המגניב היה, האיש שפגשנו עת שנכנס לחדר המנהל, שהיה לא אחר מ... הנשיא הנוכחי עצמו, אלן הורביץ'. הוא מאד שמח לפגוש אותנו ולגלות שאנחנו מהארץ. הוא סיפר כי היה בארץ 4 פעמים. הקטע המצחיק היה שהוא שאל אותנו מאיזה חלק אנחנו בארץ, ואנחנו לא הבנו למה הוא התכוון. לא חשבנו בתחילה כי הוא מכיר די טוב את הארץ....

המבנה הבא אליו נכנסנו היה Chapel Hall (בתמונה מעל), מבנה בסגנון גותי ויקטוריאני מרהיב שנבנה ב- 1870 כמרכז העניינים של האוניברסיטה, וכיום משמש כמוזיאון עם אולם בו מוצגות הסברים רבים על תולדות האוניברסיטה לאורך שנותיה. המדריכה הסבירה בקצרה על השביתה שערכו החירשים עבור הזכויות החירשים והשימוש בשפת הסימנים. לכאן עוד נחזור עצמאית לאחר הסיור. ואז יצאנו דרך המבנה החוצה לראות את הכניסה הראשית אותו משמשת המבנה, מול פסל של תומאס עצמו יחד עם ילדה חרשת, אליס שמה, שפגש במקרה בחופשה בקונטיקט והיא לא ידעה שפת הסימנים והוא ניסה לתקשר עמה, מה שהוביל לכך שהוא טס יחד עם אביה של אליס לפריז לפגוש את לורן קלארק, בוגר בי"ס לחרשים שמה וזה התלווה אליהם בחזרה לארה"ב, לבי"ס של החרשים בקונטיקט, בו למדה הילדה, כדי ללמד את שפת הסימנים. גאלוודט התחתן מאוחר יותר עם חרשת בוגרת בי"ס ונולדו להם 8 ילדים, שאחד מהם, אדוארד, המשיך את המורשת ובנה את המתחם בוושינגטון, שיהיה נגיש לחרשים.

בהמשך, נכנסנו לביתן המעונות, ראינו אולמות בצורת ח' המונגשת לחרשים ולבסוף, הגענו לביתן אקדמי לראות כיתות מסוימים מבחוץ ואזור בהם הסטודנטים עושים ש"ב. באותו הביתן סיימנו את הסיור, פגשנו את אמא וסתיו שבינתיים הסתובבו להם ואכלו גלידה ונכנסנו לחנות מזכרות גדולה ורכשתי מס' דברים חמודים. לאחר מכן, הלכנו לראות ו"לשחק אותה" משחקים בפוטבול האמריקני במגרש אמיתי ולבסוף, שבנו לאולם עם הסברים על תולדות וקראנו לעומק אודות אירועים רבים שעברה האוניברסיטה ולמדנו המון. בשובנו לרכב, עצרנו במסעדת בופה של המקום ואכלנו חופשי כל מיני דברים במחיר מוזל.

יצאנו לאחר מס' שעות מהנות מאד במקום, חזרנו לבית של סינדי, כשבדרך ירדה לראשונה לאורך טיולנו גשם. סתיו נרדמה בתחילת הדרך, כך שרק שמנו את כל הדברים שלנו ברכב, נפרדנו ממנה ויצאנו לכיוון בולטימור. בדרך, עצרנו במרכז קניות, משום שקיבלתי תלוש של 100$ בחנות Kohl's במדיסן ורציתי לנצלם. המשכנו לבולטימור והגענו למקום שמח- לבית של אחי חגי, אשתו מירי וחמשת ילדיהם בגילאים 5-14, שעברו בקיץ האחרון לשנתיים. מיד הרגשנו בבית וסתיו "נשאבה" לחברת הילדים וכך מצאנו את עצמנו פתאום עם שקט.... פטפטנו הרבה עם כולם, אכלנו ארוחת ערב שמירי הכינה ופשוט חייכנו כל הערב!

יום חמישי 30.10.14:

משום שזהו יום רגיל אמריקני, חגי ומירי עבדו והילדים היו בבי"ס. אנו (ללא אמי) יצאנו לפגוש את בת דודתי הרחוקה, המתגוררת בעיר עם בעלה במסעדה לארוחות בוקר "Ihop", מסעדה ממש מעולה! סתיו קיבלה דפי ציור וצבעים והייתה עסוקה עת שארבעתנו פטפטנו לנו כשעה נעימה ואכלנו ארוחות בוקר טעימות ביותר. שבנו הביתה, אספנו את אמא שלי ונסענו למשרדי SS לעשות לסתיו כרטיס בטל"א אמריקני.

חזרנו בצהריים הביתה, ואז לכל אחד היה זמן לעצמו. סתיו מאד חיכתה לילדים ובינתיים שיחקה עם אמי ואני ומוטי ניצלנו את הזמן ויצאנו למרכז קניות לחפש (לשווא) נעליים. מאוחר יותר, בבית, הילדים הגיעו וסתיו שוב נעלמה לנו לידיהם, הפעם הם שיחקו גם בחצר הבית, שם ראינו כמה סנאים חמודיים וארנבון (מוקדם יותר מוטי וסתיו ראו גם שועל לבן קטנטן). את הבמביים המפורסמים לא ראינו :( נאמר לנו גם כי היו 5!! במביים היו בחצר ממש 10 דקות לפני שהגענו אמש ופספסנו אותם.
בערב יצאנו לאכול במסעדה הכשרה Dougies. היה מאד טעים והילדים מאד נהנו לשחק ביניהם שם. בערב, כמו אמש, הילדים נהנו מאד שהלכו לישון יחסית מאוחר.

יום שישי 31.10.14:

התעוררנו מוקדם הבוקר כדי להיפרד מחגי והילדים שיצאו לבי"ס. את הבוקר העברנו בשאנטי. מוטי ישן עד מאוחר ואני יצאתי לטייל בשכונה הקטנטנה והיפהפייה. ארזנו גם את הדברים שלנו ובסביבות 11:00 יצאנו לכיוון וורמינסטר, פנסילבניה, לבית חברים. אמא נשארה לשבת עם המשפחה. לאחר כשעה וחצי נסיעה, הגענו לעצירה בקניון קונרורד, אשר במדינת דלוור הנמצאת על הדרך. במדינה, אגב, ניצלנו את ה- 0% מע"מ וקנינו דלק. לאחר כשעת עצירה, המשכנו בדרך. הפעם, כשנכנסנו למדינת פנסילבניה, ה- GPS שלנו הלך לאיבוד וסירב לעבוד (רק כשהגענו ליעד, התברר כי המדינה כלל לא חברותית ב- GPS) כך שבמקום שעה וחצי של נסיעה, לקח לנו 3 שעות מתישות! להגיע. הגענו אל בית החברים, גאי וריצ'רד ב 17:30 ומאד שמחנו לראותם. היו בבית גם בתם אלכסה ובן זוגה כריס. סתיו התאהבה לגמרי בכלבה שלהם, קודה, שמאד מאד ידידותית.

משום שזהו חג 'ליל כל קדושים', שאמנם לא חג יהודי, אך מרבית אמריקנים חוגגים אותו, כך שגם אנחנו. הבאנו עוד מהארץ תחפושת לסתיו כדי שלא תרגיש שונה מכל הילדים. לאחר פיצה מהירה לארוחת ערב, החלו להגיע ילדים לבקש "ממתק או תעלול" וגאי שמחה לחלק להם ממתקים. מאוחר יותר, יצאנו בליווי ריצ'רד לסיבוב התרשמות של "ממתק או תעלול" בסמטה של השכונה. בסה"כ עברנו ב- 20 בתים שרובם מקושטים ברוח החג. בתחילה סתיו הייתה צמודה אלינו, אך בהמשך הבינה את הרעיון, נהנתה ואף הלכה לבדה לדפוק בדלת לבקש ממתק. ממש מתוקה. בסה"כ היה זה ערב מאד מעניין וחוויתי. בהמשך הערב פטפטנו הרבה, לצד עוגיות וקפה, וסתיו מאד נהנתה לשחק עם הכלבה וסירבה לעזוב אותה.

וושינגטון הבירה והאזור - סתיו 2014

יום חמישי 23.10.14:
השכמנו קום מוקדם בבוקר ויצאנו עם כל הכבודה שלנו  ב- 7:00. בשדה נפרדנו בצער מלארי וממרשה ונכנסנו לבידוק. הפעם היינו עם 3 מזוודות, כיסא בטיחות ועגלת תינוק. בעיקרון, לפי החוק מגיע לכל אחד מזוודה אחת ולתינוק מגיע עגלה או כיסא בחינם. על כל מזוודה נוספת, יש לשלם 100$. למזלנו, נתקלנו בדיילת נחמדה מאד, שהסכימה להעביר גם את הכיסא וגם את העגלה ללא תשלום, ושלחנו את כל הדברים שלנו לבטן המטוס. בבדיקת בטיחות כאן, בניגוד לאלו בארץ ובניוארק, דווקא ביקשו לבדוק את המים מהבקבוק של סתיו. כנראה בגלל שזהו שדה מאד קטן, הם חיפשו מקרים מעניינים לעשות. אז את הבקבוק העבירו, אבל לאמא היה בתיק צד משהו שהם רצו לבדוק ובזמן המתנה- סתווי השתעממה, לקחה את תיק העלייה למטוס של אמא שלי ופשוט הלכה לה... קנינו אוכל לדרך וטסנו בטיסה מהירה לשיקגו, שם החלפנו טיסה שהמריאה שעה וחצי לאחר מכן.

נחתנו בשדה התעופה הלאומי (Reagan) הצנוע והנחמד, ונסענו בשאטל (חינם) לתחנת השכרת רכב של החברה נשיונל וקיבלנו רכב מסוג Full Size בדגם שברולט אימפולה חדישה (2014) ויצאנו לכיוון בית בני משפחה בעיירת Chevy Chase, הגובל עם וושינגטון די.סי. ונמצא במדינת מרילנד. אמא כיוונה את הGPS בפלאפון שלה ונסענו לכיוון, שאמור לקחת כחצי שעה נסיעה. בשלב מסוים, שמנו לב כי המכשיר לא ממש כיוון אותנו נכון ושאנחנו עדיין במדינת ווירג'יניה (רק במעבר לנהר פוטומק- I-495), במקום להיכנס לדי.סי. כפי שהיה צריך. משום שהמכשיר די תקוע ולא הצלחתי להחזיר אותו למצב מכוון, אמא החליטה לצאת ביציאה מסוימת כדי לכוון נכון. היא עצרה את הרכב בצד, מבלי לשים לב היכן עצרנו ולקחה את הפלאפון, כשבשלב מסוים שמתי לב לדמויות מתקרבות לרכב עם פנסים... הסתכלנו עליהם מתקרבים ואז פתאום אמא שומעת את השוטר צועק- "להרים את הידיים!!!!!!" עם רובים שעליהם מותקנים הפנסים שראיתי. אופס! מסתבר שהגענו למפקדת FBI, דווקא בימים שבהם האבטחה בעיר תוגברה לאחר ניסיון חדירה של אדם לבית הלבן ופיגוע הירי בבית הפרלמנט הקנדי יום קודם לכן.
במקרה של היתקלות כזו עם FBI, בד"כ הם מחויבים לבדוק לעומק מה עשינו כאן- אך אמא הצליחה לשכנע אותם שמדובר בטעות אנוש ולמזלנו, השוטר שדיבר איתנו- וויתר ושחרר אותנו לתחנת דלק הקרובה בטענה שרק שם מותר לעצור ולתקן את הכיוון... אנחה גדולה!

לבסוף, ה GPS חזר לתחייה ונסענו לכיוון הנכון הפעם. מכיוון שעברנו ממש בשכונה בה אימא שלי גדלה, החלטנו לעשות סטייה קלה. עברנו לראות את הבית בה היא גדלה ועצרנו בפארק בו היא שיחקה כשהייתה בגילה של סתיו... עדיין היו שם פסלי ענק של צב, כפי שזכרה (גם אותי היא לקחה לשם, בגיל 11). אמי מאד התרגשה שסתיו הגיעה לכאן ורכבה על צבי הענק. לאחר כחצי שעה במקום, המשכנו הלאה והגענו אחר הצהריים לבית המשפחה- סינדי וגלן. סינדי היא בת דודה מדרגה 2 של אמא שלי. לאחר שהתמקמנו והתכוננו, יצאנו לאכול ארוחת ערב במסעדה האיטלקית היוקרתית, La Panetteria שברחוב הראשי של העיירה. פתחנו את הארוחה עם פיצה גדולה, עת שהמתנו לאוכל שלנו. אני אכלתי סלמון, מוטי וסינדי אכלו וחילקו צדפות ומאכלי ים וסתיו קיבלה פסטה. כולנו נהננו מאד מהאוכל הנפלא! המלצרים כל הזמן דאגו למלא את כוסות המים.

יום שישי 24.10.14:
התעוררנו הפעם בשאנטי. התכוננו והכנו פירות לקחת. היום אנחנו מבקרים בגן חיות! עד שכולנו היינו מוכנים, יצאנו רק ב- 10:20 ואז היו פקקים וקשיי חנייה, כך שהגענו רק ב- 11:15 לגן החיות הלאומי.

גן חיות לאומי Smithsonian National Zoological Park:
התחלנו את הביקור ב- Kid Farm- שם ראינו גדיים, פרות, חמורים וברווזים. סתווי מאד שמחה לראות אותם ולשיר "לדוד משה הייתה חווה...". היה מאד נחמד שם ואז המשכנו לעומק הגן. ראינו נמרים ואריות, אורנג-אוטנגים (מעין גורילות ענקיות), פילים, ביזונים, תנינים... הכי מרגש היה לראות דובי הפנדה, אותם סתיו מאד אהבה (יש לה בובת דב פנדה שקניתי בגן חיות בסן דייגו שהיא אוהבת לישון עמו) והיינו בחברתם איזה חצי שעה. היה דוב אחד שהתקרב הרבה אלינו אז היה נפלא. כשיצאנו, עצרנו בקיוסק מזכרות ואמא שלי קנתה לסתיו כוס עם תמונה של הדוב. הדבר היחיד שהיה במחיר סביר. לאחר הדובים, סתיו הייתה ממש עייפה, אז חזרנו לכיוון האוטו- בדרך לשם רצינו לעצור במסעדה והיא נרדמה בעגלה. המסעדה הייתה דווקא דלה באוכל, אך בכ"ז מצאנו דברים לאכול. לפני שיצאנו מהגן, קניתי לי גלידה שאני מתה עלייה כאן בארה"ב- שתי עוגיות שוקולד צ'יפס גדולות, גלידת ווניל בפנים עם פצפצי שוקולד צ'יפס. יאמי יאמי!!!

בסך הכל היינו בפארק 3 שעות, אם כי אפשר יותר, במיוחד אם יש ילדים גדולים יותר. הפארק מאד נקי ומטופח. ליד כל מתחם של חיות מסוימות, ישנם שלטי ענק עם הסברים אודות כל חיה- הסברים מפורטים מאד, עם ידע עצום, השוואות וכד'. ממש נהדר! משום החג "ליל כל קדושים" מתקרב לו, יש בימים אלו, לאחר שעות הסגירה של הגן, מסיבות לבני נוער ברוח החג, ולכן הגן כולו היה מקושט ברוח החג, עם כל מיני פסלים מגניבים של דלעות, שלדים ובובות מפחידים. נפלא.

בנסיעה חזרה הביתה, כשסתיו עודנה ישנה, עצרנו בסופר וקנינו מצרכים רבים לכל השבוע. אחר הצהרים רק נחנו בבית ובערב הדלקנו נרות שבת ואכלנו ארוחת ערב עם סינדי וגלן, בתם ליסה ובן זוגה דין. האוכל שסינדי בישלה היה ממש טעים! עוף מצופה ואורז מעורב בפתיתים.

יום שבת 25.10.14:
גם הבוקר התעוררנו בשאנטי. מאוחר יותר, יצאנו מוטי, סתיו ואני לגן משחקים השכונתית. כשהלכנו לשם, עברנו דרך השכונה שהבתים בה יפהפיים. בניגוד לשכונה בה היינו בויסקונסין, שם הבתים רחוקים יותר אחד מהשני, כאן הבתים צפופים יותר. גם כאן ראינו ניצני החג ליל כל הקדושים בקדמת הבתים. הגן השעשועים היה מרווח מאד, עם כמה מתקנים המתאימים לכל מיני גילאים. סתיו מאד נהנתה על אחד המתקנים, בו היא עלתה שוב ושוב במדרגות מתפתלים ובצינורות גליל וירדה במגלשות שונות עם חיוך רחב. בסמוך, ישנם מגרשי ספורט רחבים וירוקים. לאחר כשעה קלה במקום, חזרנו הביתה ואז נסענו לפרבר Rockville במרחק כחצי שעה מכאן.

ברוקוויל התארחנו אצל דודה של אמא שלי- ליל ואחותה פרל. לא ראיתי אותן 12 שנה והיה ממש נפלא לראותן! הן מאד שמחו שהגענו ולפגוש את מוטי ואת סתיו. אצלם היינו עד אחר הצהריים. אכלנו צהריים, הגיעו לבקר אותנו גם בטי וסנדי, קרובי משפחה שגם אותן לא ראיתי מלא שנים ומאד שמחתי לפגוש. התרגשתי גם לראות שוב את הבית של ליל פרל, הגרות בשכונה שבתיה הם מסוג Townhouses- 'הבתים העירונים', סוג של בתים אנגליים הצמודים אחד לשני.
כשסתיו ישנה צהריים, לקחתי את מוטי לסיור בבית ובשכונה. טיילנו לצד הבתים היפהפיים ונזכרתי בפעמים שהייתי שם. אח"כ יצאנו גם לחצר הבית האחורית, ליד יער, שם ביקרו אותנו סנאים.

בערב חזרנו הביתה, אכלנו ארוחת ערב שנשאר מאמש וסוף סוף היה לנו זמן חופשי לעצמנו.

יום ראשון 26.10.14:
התחלנו את היום יחסית מוקדם, משום שלפנינו יום די ארוך. בצהריים אמור להיות מפגש משפחתי המורחב, ולכן אנו מנסים להספיק מס' דברים לפני שאנחנו חוזרים הביתה לעזור בסידורים למפגש, האמור להתקיים בבית של סינדי וגלן. נסענו כ- 45 דקות דרומה, למדינת ווירג'יניה, לבית קברות היהודי King David Memorial Cemetery, בו קבורים סבתא נטי וסבא אייב ז"ל. זו הייתה הפעם הראשונה שהגעתי לראות את הקברים שלהם, שכאן הם בעצם מתחת לאדמה, היה לי קצת מוזר, זה פשוט לא מוכר לי מהארץ, אך שמחתי סוף סוף להגיע לכאן. ראינו גם קברים של בני משפחה נוספים. בעצם, כמעט כל בני המשפחה המתגוררים כאן באזור, קבורים כאן.

בדרך חזרה הביתה, עצרנו בקניון Tyson's Corner- קניון ענק, בו רצינו לאכול בוקרהריים לפני שנגיע לבית, משום שידענו שלא נספיק לאכול עד הערב... אז אכלנו כל אחד מה שהוא רצה... מוטי אכל אוכל סיני ואנו אכלנו ארוחת בוקר טעימה מהמסעדה פנרה ואז מוטי עלה עם סתיו למתחם המשחקים היפהפייה ואמא ואני עשינו סיבוב קניות קצר של 45 דקות. ביקרנו בחנות ספרים הענקי ובחנות הבגדים אולד נאבי. לפני שיצאנו חזרה הביתה, מוטי ואמא קנו מעין קינוח- לחמניות קינמון (Cinnamon Buns), אך הם לא אהבו אותו....

הגענו הביתה, השכבתי את סתיו לישון ואז עזרנו לסינדי וגלן להתכונן למפגש. ב- 14:00 החלו אנשים להגיע. מדובר במפגש של כל המשפחה מצד סבתא שלי ז"ל, שלאבא שלה לא היה קשר משפחתי עם אחיו, שגר בשיקגו עת שהאבא היה בוושינגטון די.סי. את הקשר גילו במקרה לאחר שהם כבר נפטרו, כך שעכשיו רוב השורשים נפגשים אחד עם השני... כמה אנשים שאני מכירה הגיעו- אשתו של אח הסבתא ושני בניה, כך שהיה כייף מאד לראותם שוב וגם לפגוש הרבה מהמשפחה. היינו בסה"כ כ- 35 איש. במשך כ- 3 שעות נהנינו מחברתם, אנשים ראו את חוברת השורשים שהכין גלן ותמונות מפתיעות של שני האחים 'האובדים'. היה מאד נחמד ומרגש. התרגשנו מאד גם לראות את אחי חגי ומשפחתו, המתגוררים שנתיים בבולטימור. סתיו ממש שמחה לראותם ועוד נגיע אליהם בהמשך הטיול.

בערב יצאנו כולנו עם גלן וסינדי, בתם ליסה ובן זוגה, דין, למסעדת לובסטרים Freddy's Lobster & Clam, החברותי שעיצובו נהדר ביותר- בנוסח ניו אינגלנד. חלק מאיתנו אכלה לובסטרים וצ'יפס, ואלה ששומרים כשרות, אכלו דג וצ'יפס. סתיו קיבלה שם דף ציור וצבעים והיא שמחה מאד לצבוע וזה העסיק אותה רוב הזמן...

יום שני 27.10.14:
היום שלו כ"כ חיכיתי! היום אנו מבקרים בוושינגטון הבירה, באזור ה- Mall. סנדי, בת המשפחה שלנו, הצטרפה אלינו היום. נסענו לעיר עם הרכב, יצאנו ב- 8:30 והיו מלא פקקים בכניסה לעיר, כך שהגענו רק ב- 9:30 לחניון באזור הבית הלבן.

הבית הלבן The White House:
נכנסנו לשדרת פנסילבניה (Penn Ave), רחוב עליו נמצא הבית הלבן. אי אפשר לפספס את כל השמירות שברחוב. שוטרים, מכוניות משטרה קטנים וגדולים, אופנועי שיטור, מסוקים, מזל"טים ומה לא... אפשר לומר שאנו ברחוב הכי בטוח שיש. תצפנו על הבית מהצד הצפוני וראינו ביעף מספר פסלים בפארק Lafayette Square שמולו, ואז הלכנו עד סוף הרחוב ופנינו לכיוון אנדרטת וושינגטון, רואים אותו בכמה זוויות. בינתיים הגענו לגדה הדרומית של הבית הלבן (South Lawn), ותצפנו עליו שוב. המשכנו בצעידה לצד הפארק הדרומי של הנשיא, The Ellipse, ששטחו עגול.

אנדרטת וושינגטון Washington Monoment:
ב- 10:30 הגענו לקופות האנדרטה עם הכרטיסים שהזמנו מראש לעלייה לראש המגדל. בדרך אליו, סתווי נרדמה בעגלה... חיכינו קצת בתור מסודר ונכנסנו לבידוק בטחוני קפדני ואז עלינו במעלית למגדל, שנראה לעין מכל פינה בעיר. מראש המגדל, נשקף נוף נהדר. בחרתי (בכוונה) בשעות הבוקר, לפני שהשמש יסתיר את הנוף, ושמחתי לגלות שצדקתי ושהראות היה פשוט מושלמת! הנוף נראה בארבעה כיוונים- צפון (הבית הלבן), מזרח (קפיטול והמוזיאונים), דרום (אנדרטת ג'פרסון ואגמי השפל) ומערב (אנדרטת לינקולן ובריכת ההשתקפות). לאחר מכן, ירדנו לקומת גלרייה המציג הסברים איך נוצר המגדל, את חומרי הבנייה, עובדות על המגדל וכד'. מאד מעניין! אני ביקרתי כאן לפני כ- 12 שנה, ובכ"ז היה שוב מקסים. אמא וסנדי היו כאן גם כן- אולם לפני עשרות שנים, והן מאד שמחו לשוב ולגלות את השינויים שנעשו כאן. משם ירדנו במעלית בירידה איטית, כשפעמיים היא נעצרת לראות את הקירות בפני המגדל. לאחר חצי שעה, יצאנו מהמגדל ופנינו לכיוון אנדרטת לינקולן כשאנו צועדים לאיטנו ולוקחים תמונות 'בוק' עם המגדל.

אנדרטת מלה"ע ה- 2 National World War II Memorial:
הגענו לאנדרטת מלחמת העולם השנייה, אנדרטה די חדישה ופשוט יפהפייה. במרכז עומדת מזרקה ענקית וסביב לה, 56 עמודים המייצגים את 48 המדינות הראשונות של ארה"ב, שהשתתפה במלחמה, ו- 8 הטריטוריות של ארה"ב.
יצאנו מהיופי ופנינו לכיוון הבריכה, כשבאמצע נשנשנו קצת על הספסל לבקשת הנסיכה. פתאום הגיע סנאי קטן וחמוד, שסתיו מאד התלהבה ממנו והיא רדפה אחריו לאורך השביל.

גני החוקה  Constitution Gardens:
לבסוף הגענו לגני החוקה המדהימים, בעיקר לאגם יפהפה בו מגדלים צמחים. הגענו לכאן בעיקר כדי לראות ברווזים. וסתיו, שעדיין נשנשה קרקרים, שמחה לחלק קצת לברווזון חמוד קטן שהסתכל עלינו ובעקבות זה, הגיעו לבקר אותנו קבוצה של כעשרה ברווזים ששמחו לקבל אוכל חדש.
המשכנו ללכת מערבה לאורך האגם לצד הפארק המיוער ונתקלנו בדוכן עם אוכל (נקניקיה בלחמניה, בייגלים, לחמים ומאפים שונים, גלידות וחטיפים), אז ניצלנו את הזמן לארוחת צהריים כשקנינו בו אוכל וישבנו ליד האגם, כשברקע השתקפות אנדרטת וושינגטון בכבוד עצמה. מראה פשוט מדהים!

אנדרטת וויטנאם Vietnam Veterans Memorial:
אחרי ביקור בשירותים הסמוכים, המשכנו ללכת לכיוון אנדרטת לינקולן. בדרך, סטינו מעט כדי לראות את האנדרטה לזכר החיילים שנפלו במלחמת וויטנאם: חומת הזיכרון, המכיל את שמות כל הנופלים. סנדי חיפשה שם של קרוב משפחה של חברה קרובה, ומצאה (ביררה עמה איפה בדיוק זה נמצא)... בשלב זה, סתיו נקשרה לעגלה, על מנת שנזדרז בטיולנו להיום. עד כה- היא הובילה אותנו באיטיות אך בהנאה. עכשיו אנו אלה המובילים, ומהר יותר. יש עוד הרבה מה לראות...

אנדרטת לינקולן Lincoln Memorial:
סוף כל סוף, הגענו אל האנדרטה המיוחלת. מכאן- חוזרים את כל הדרך חזרה לאנדרטת וושינגטון... אבל קודם כמובן, אנחנו (רק סנדי ואני) עולים במדרגות אל האנדרטה, הבנויה מ- 36 עמודים המייצגים את 36 המדינות בתקופת מותו של לינקולן, 'לפגוש' את הפסל הענק של לינקולן, לקרוא את הפסקה החקוקה על הקיר מעל לפסל ואז סובבנו את הראש וראינו נוף מדהים ביותר- השקפה מושלמת של אנדרטת וושינגטון בבריכת ההשתקפות! ירדנו חזרה לבריכת ההשתקפות ועשינו בוק משפחתי והמשכנו הלאה. הפעם, הרעיון היה שסתיו תתעייף ותירדם בעגלה בדרך למוזיאון. הגענו עד קצה הבריכה ואז חצינו את המגדל וושינגטון אל מעבר השני, לכיוון הקפיטול (שדרך אגב, הכיפה שלה לגמרי בשיפוצים) והמוזיאונים. בדרך, ירדתי ורצתי מהר אל הגשר של בריכת השפל, כדי לראות את אנדרטת ג'פרסון מרחוק ושבתי אל כולם...

מוזיאון להיסטוריית הטבע National Museum of Natural History:
אני אף פעם לא הייתי במוזיאון זה כאן, ומאד שמחתי שסנדי אמרה שזה המוזיאון המועדף ביותר לביקור למי שיש ברשותו זמן לביקור במוזיאון אחד בלבד באזור זה. המשימה של הרדמת סתיו לפני ההגעה למוזיאון הצליחה וכך היה לנו כשעה וחצי של שקט ממנו יכולנו להנות במוזיאון, בו יש כל מיני תערוכות הקשורות לטבע. התחלנו עם אולם היונקים ובו פוחלצים וכשהבנו את הרעיון, עברנו מהר לתערוכת גוף האדם- שם מוטי מאד נהנה, הזכיר לו את הימים בהם למד אבולוציה והוא הצטער שלא ביקר במקום כזה לפני המבחן הקשה שהיה לו... לאחר מכן, עברנו לאולם האוקיינוס הנחמד ואז עלינו לקומה שנייה לבקר במקום בו אני מאד רציתי לראות- תערוכת היהלומים המדהימה. בינתיים, סתיו התעוררה. מוטי וסנדי לקחו אותה לביתן הפרפרים (בתשלום) ואני המשכתי עם היהלומים בשנטי. יצאנו מהמוזיאון מרוצים, בסביבות השעה 16:00, צועדים חזרה לרכב. בדרך קנינו גלידות והלכנו עוד די הרבה... חזרה לרכב.

לארוחת ערב, בבית של סינדי וגלן, אכלנו וסיימנו את השאריות מסופ"ש ואז יצאנו יחד עם סינדי ל- Target. היה לנו כמה דברים שהיינו צריכים לקנות. בהזדמנות, קנינו למוטי שעון יד (בשעה טובה, נמאס כבר המה השעה?!), מצלמה לי (שלי כבר אותת שבקת חיים, וארה"ב זה כמובן המקום לקנות חדש), אוכל ועוד כמה דברים. רק בתשע! יצאנו הביתה סוף סוף לישון.

ויסקונסין- סתיו 2014

יום חמישי 16.10.14:

במשך כמה ימים ארזנו את הדברים שלנו, בעיקר בשל רצף החגים שהעמיסו עלינו מבחינת הזמנים, כך שביום הטיסה היינו רגועים. סתיו ואני בילינו את היום בבית הכנסת (שמחת התורה) עם אמא שלי ומוטי נשאר לסיים דברים אחרונים בבית. הגענו הביתה אחר הצהריים והזמנו פיצה האט לאכול בבית לפני הטיול. ב- 19:30 יצאנו לכיוון השדה עם כל הדברים שלנו.
בעמדת שליחת המזוודות, התהליך עבר מהר מאד וקיבלנו את כל הכרטיסים של הטיסות, גם של טיסות המשך, עד למדיסן. מיד נכנסנו לבידוק בטחוני ולביקורת דרכונים וגם הם עברו מהר מאד כך שהיה לנו די זמן לעבור בדיוטי פריי. סתיו נהנתה מאד "ללכת" בדרגנוע הישר, לראות את הדגם של המטוס שעמד בקדמה ואח"כ גם להשתולל בג'ימבורי הפתוח לכל הילדים. אמא, מוטי ואני, כל אחד בתורנו, הלך לאיפה שרצה. אספתי גם כסף שהזמנתי מראש בבנק. סתיו גם שמחה לגלגל את התיק למטוס של אמא שלי והיא התנדבה לקחת אותה עד למטוס. ב- 22:00 ניגשנו לשער ועלינו למטוס כשסתיו הייתה שפוכה והיא מיד נרדמה.
הטיסה, בואינג 777, יצאה בזמן והייתה לנו "טלוויזיה חכמה" לכל מושב, כך שנהנינו לראות מגוון של סרטים, למרות שלא היו כתוביות.

יום שישי 17.10.14:
סתיו אמנם ישנה רוב הדרך והייתה ערה רק בשעתיים האחרונות לטיסה, אולם כולנו ישנו פחות טוב, פה ושם נמנמנו ממש קצת... בשדה התעופה ניוארק ירדנו ממש בזמן, ב- 4:20 לפנות בוקר וחיכינו עד שייצאו מזוודות. כשהן הגיעו, הלכנו לבידוק כניסה לארה"ב ואושרנו. אספנו את המזוודות ואז היינו אמורים למסור אותם לטיסות המשך (ניוארק > שיקגו > מדיסן). החלטנו, לעומת מה שתיכננו, לוותר על העגלה של סתיו ולשלוח אותה יחד עם המזוודות, כדי שלא נצטרך כל פעם לפרק את ניילון הפצפצים שעטפו את העגלה. סתיו ממילא לא הכי רוצה לשבת בה... אולם כדי לשלוח את העגלה יחד עם המזוודות, היינו צריכים פתק מיוחד להדביק עליו, אז ניגשנו לדלפק, שם גילינו כי הטיסה שלנו לשיקגו, שאמורה להמריא לאחר 4 שעות המתנה- בוטלה! הם אוטומטית שמו אותנו בטיסה שאחרי זה, אבל אז זו אומר שנמתין כאן 7 שעות בסך הכול, שנפספס את הטיסה השלישית למדיסן ועוד שנגיע למדיסן מאד מאוחר! בקיצר, העגלה של סתיו הצילה אותנו מהמתנה מיותרת, מאחר ואם לא היינו עוצרים בדלפק, לא בטוח שהיינו יודעים על ביטול הטיסה. הצלחנו להקדים את הטיסות, כך שההמתנה בשדה"ת ניוארק התקצרה לשעה וחצי ומהר מצאנו את עצמנו עולים שוב למטוס, כשאנו מתקשרים באמצע הלילה לדוד שלי במדיסן לבקש טרמפ מוקדם יותר....

מאחר והשעון הביולוגי היה כבר צהריים, למרות שהשעון המקומי הראה 6:30, סתיו הייתה שוב עייפה והיא ישנה 'שינת צהריים' כמעט כל הדרך לשיקגו. בשדה התעופה בשיקגו אכלנו ארוחת צהריים שקנינו באחד הקיוסקים. הטיסה למדיסן לקחה רק 45 דקות (הרגיש כמו 10 דקות) והגענו לשדה של מדיסן כבר ב- 10:30 (במקום ב- 14:30 כמתוכנן ו- 17:00 מאחר והטיסה המקורית ממילא התבטלה...).
* טיפ! לבדוק עם הדלפק את טיסות המשך- ליתר הביטחון *
מאד שמחנו לראות את דוד לארי, אשתו אן ואת דודה מרשה שהגיעו לאסוף אותנו בשתי מכוניות וואן (היו בטוחים שוואן אחד לא יצליח להכיל את ארבעתנו ואת כל הכבודה שלנו. ואנחנו עוד מתכוונים לשכור במזרח רכב בגודל "רק" פול סייז...). 20 דקות נסיעה בלבד והגענו לבית היפהפה שלהם בפרבר Monona. כל הדרך צבעי השלכת שעל העצים פשוט היממו אותי!

קצת על מדיסן, בירת וויסקונסין:
העיר ממוקם על חצי אי בין אגם מונונה ואגם מנדוטה. במרכזה יושב הקפיטול וצמוד לו נמצא אוניברסיטת וויסקונסין, אוניברסיטה ציבורית מהגדולות בארה"ב.היא נוסדה בשנת 1,836 והיא משמשת ל- 250,000 תושבים בלבד, כש- 40,000 איש הם סטודנטים הלומדים באוניברסיטה זו.

בבית, נכנסו לחדרים, נחנו קצת, חיפשנו סנאים במרפסת ועשינו קניות קלות בוולמארט- מבין היתר, קניתי גם סים מקומי לפלאפון חודשי עם אפשרות גלישה והודעות SMS ללא הגבלה. חזרנו הביתה, סתווי פרשה לישון ב- 16:00 (שעון ביולוגי הצביע על חצות) וחשבתי שהיא תישן שעה - שעתיים, תקום לאמבטיה וארוחת ערב ואז תישן ללילה יחד איתנו. חשבתי. בינתיים יצאנו מוטי ואני עם דודה מרשה לטייל ביער הסמוך לבית. יופי השלכת פשוט מדהים!!!!!!!!!!! נהננו מאד, למרות שהיה כבר מאד קר. כשחזרנו, ניסיתי להעיר אותה- לשווא. היא ישנה כ"כ עמוק, שהיא ממש כעסה כשניסיתי להכניס אותה לאמבטיה ממחשבה שתשמח, כמו בארץ... אז וויתרתי לה, והיא חזרה לישון. הדלקנו נרות לשבת ולארוחת ערב, הצטרפו אלינו גם הילדים של לארי ואן- תים וג'ו ואשתו קייט. דיברנו מלא והיה ממש כייף לראות את כולם! בשעה 20:00, לאחר שהעיניים שלנו נרדמו בשולחן האוכל, פרשנו שנינו לישון.

יום שבת 18.10.14:

ב- 2:00 לפנות הבוקר, סתיו, שישנה יחד איתנו במיטה, התעוררה כמו חדשה. היא הייתה מאד ערנית ולא הצליחה לחזור לישון. בהתחלה המתוקה הסכימה לשכוב בשקט ובחושך (קיווינו שתרדם שוב), אולם לאט לאט החלה לדבר ולשיר לעצמה. בהמשך היא התחילה ללטף אותנו ולפזר לנו נשיקות, תוך כדי ניסיון למשוך תשומת לב, ואז היא פשוט התחילה לקום ואז ליפול חופשי על הפנים במיטה... בשלב זה, הבנו שהג'ט לג ניצח אותנו ומוטי ירד לשחק איתה בסלון עם קצת אור במשך שעה וחצי ואז חזרו לישון ופעם היא נרדמה וישנו כולנו עד 7:30.

דאונטאון Madison Downtown:

משום שזהו יום שבת, כולם התעוררו לאיטם, ורק ב- 9:00 לרי הכין לכולנו פנקייקים טעימים, יחד איתם אכלנו גם אננס ובננה. יאמי! בסביבות 10:00, יצאנו מוטי סתיו ואני, לרי, מרשה, ג'ו וקייט לעיר. החנינו בבניין 'מרכז הכנסים הקהילתי מונונה' בעיר והלכנו לכיוון הקפיטול, שם היה היום שוק איכרים, עם מבחר אוכל למכירה. אנו התלהבנו במיוחד מטעימות של גבינות מבושלות, גם סתיו, ולארי קנה לכולנו חבילה של גבינה. מוטי קנה מספר ירקות לשקשוקה שהוא מתכנן לבשל לכולם למחרת. היה ממש נחמד שם. סתיו ממש התאהבה בג'ו וכל הזמן רצתה להיות איתו. אחרי הטיול בשוק, נכנסנו לתוך הקפיטול, המשמש כבית העליון והתחתון של המדינה וכיפת הגרניט שלה היא הכיפה הגדולה ביותר בעולם (גובהה 86.5 מ') ועליו יש פסל המסמלת את מוטו המדינה "קדימה". ביקרנו באולם תחת כיפת המבנה ותצפנו על התקרה הגבוהה. לאחר כשעה וחצי נעימים מאד, חזרנו לכיוון החנייה, לא לפני שעלינו לגג מרכז הכנסים לתצפת על האגם מונונה היפהפה.

מערכות 'אפיק' Epic Systems:

לארוחת צהריים בבית אכלנו לזניה, וחשבנו שסתיו גם תישן צהריים, אך היא כלל לא הייתה עייפה, אז יצאנו כבר ל- Epic, מקום עבודתו של ג'ו. אפיק זהו חברה בבעלות פרטית של תוכנת בריאות, שהמערכות שלה מותקנות בבתי חולים גדולים בארה"ב. המתחם, שנמצא בפרבר ורונה, ממש ענק, עם מספר אזורים, שהרעיון הוא סוגים של "מגניב". התחלנו עם ביקור באולם החדש ביותר, Deep Space, שיכול להכיל 11,400 איש. האולם מיועד לכל עובדי החברה מרחבי העולם והדבר המגניב ביותר זה שהאולם נמצא ב... מערה! ביקרנו גם בבית ישיבות 'Endor', שזהו בעצם בית עץ והוא נבנה משאריות חומרי הבנייה כאשר הקמפוס נבנה. כל הבניינים שם נקראים על גוף שמימי כלשהוא, בנושאים שונים. אנחנו ביקרנו בבניין 'גן עדן Heaven' ויש שם מלאך ונושא של צעצועים או משחקי וידיאו. מדהים ביותר!!!

 
חזרנו הביתה בסביבות 18:00- הישר לארוחת ערב. ואז עשינו לסתיו אמבטיה וב- 19:30 פרשה ללישון, מתה מעייפות. היא ישנה הפעם רצוף עד 6:00 בבוקר. אנו ערכנו שיחה נעימה בחדר האוכל וגם דיברנו בשיחת ווידיאו עם הדודה הרביעית- מרלין, שלא נמצאת כאן (עוד נפגוש אותה בהמשך). חגגנו גם לג'ו יום הולדת עם עוגת גלידה.

יום ראשון 19.10.14:
משום שסתיו התעוררה כבר בשש, אנו קמנו גם וסתם השתעשענו בסלון... כשכולם קמו, מוטי הכין לכולנו שקשוקה. כולם ממש נהנו! רק ב- 10:00 יצאנו כולנו לעיר, עם כוונה לבקר במוזיאון הילדים ובאוניברסיטה. אולם בדרך בן ה- 20 דקות בלבד... סתיו נרדמה! וכולנו, 8 מבוגרים, נוסעים למוזיאון הילדים רק בשבילה.... התלבטנו אם לנסוע קודם לאוניברסיטה אך משום שרצינו לאכול שם צהריים, החלטנו בכ"ז לנסוע למוזיאון.

מוזיאון הילדים של מדיסן Madison Children's museum:
סתיו לא הייתה שמחה שהערתי אותה (ממילא עוד מוקדם, וישנים רק בצהריים), אבל כשראתה איפה היא... היא וויתרה על העצבים וגלשה לתוך מגרש המשחקים, המיועד לקטנטנים. יש בו פינת עץ עם בובות של חיות וסיפורים, אזור עם מים וספינות, פינת עץ עם כלי נגינה, אזור עם פזלים ושבילי הליכה וטיפוס מסתוריים רבים. סתווי עברה ממקום למקום בין כולנו ונהנתה מאד. לאחר 45 דקות במקום, עלינו לקומה השנייה (יש 5 קומות במוזיאון, ביררנו מראש מה מתאים לה). בקומה זה ראינו פסלי לגו ושולחנות עם קוביות לגו בגדלים שונים לגילאים שונים והיינו הרבה זמן גם באזור אומנות- שם סתיו מאד מאד נהנתה לצבוע על הקיר ולצייר על דפי ענק. כחצי שעה היינו רק באזור זה. לבסוף, עלינו לקומת גג, קומה שכולו צמחים וחיות וגם נוף יפה לעבר העיר. סתיו ליטפה אוגרים חמודים וראינו גם תוכים, נחשים ועוד. בסה"כ היינו במוזיאון שעתיים מהנות מאד.

החלטנו לבסוף לבקר באוניברסיטה בפעם אחרת ונסענו הישר הביתה. ממילא נשאר הרבה אוכל מהימים האחרונים. סתווי שוב וויתרה על שנת צהריים. היא ביקשה כל הזמן "לראות את כולם" (בטח התכוונה לג'ו...). אחה"צ אמא ואני יצאנו לקניות ב- Kohl's היינו כשעתיים שם ואז עברנו בסופר לקנות אוכל. כשחזרנו, אכלנו הודו שלארי הכין במכונה מיוחדת, סלט תפו"א שמוטי הכין ופירה בטטה שמרשה הכינה. יאמי! סתיו הייתה כבר מותשת כשחזרתי מקניות ולא הסכימה לאכול ואפילו לא לעשות אמבטיה. היא רצתה רק לישון ושאני אהיה זו שארדים אותה... כשסוף סוף ישנה, חזרתי לכולם ושיחקנו הרבה זמן בקלפים.

יום שני 20.10.14:

הבוקר כל אחד לקח לעצמו ארוחת בוקר ואז זמן חופשי. אמא קפצה לקניות ואנו סתם הסתלבטנו בבית. היום היה יום יפה מאד בחוץ, כך שיצאנו גם לסיבוב בחוץ. הרבה זמן היינו מתחת לעץ שלכת יפהפה השוכן בסמוך לבית של לארי ועשינו תמונות בוק משפחתית וסתיו מאד נהנתה לשחק עם העלים שנשרו ונותרו על הדשא. אח"כ גם שיחקנו בגן משחקים כשסתיו עלתה שוב ושוב בקיר טיפוס וגלשה שוב ושוב. אח"כ הייתה הרבה זמן על נדנדה ושרה "נד נד" ו- "אבא - אמא". כשאמא חזרה, יצאנו שוב לעיר עם לארי. הפעם ביקרנו באוניברסיטה. סתווי נרדמה, תודה לאל, לשנת הצהריים בדרך ואח"כ גם כשהעברנו אותה לעגלה עת שטיילנו באוניברסיטה.

אוניברסיטת וויסקונסין University of Wisconsin-Madison:
כשעוד היינו ברכב, עשינו סיבוב באוניברסיטה ולארי הראה לנו מה אנחנו רואים- בתי מעונות, קמפוסים שונים, מגרשי ספורט, וכד'. עלינו גם לגבעה משם תצפנו נוף יפהפה על אגם מנדוטה, כשסביבו עצי שלכת. לבסוף, החנינו ונכנסנו לקפטריה מול אותו האגם ואכלנו צהריים. לא היה הרבה מבחר בקפטריה. בעיקר מאכלים אסייתיים, פיצות ופסטות. ישבנו ודיברנו הרבה. ואז אמא שלי יצאה לחנות של אוניברסיטה עם כל מיני ציוד נדרשים לסטודנטים, שמאד רצתה לבקר בו ואנו ישבנו עם סתיו, שבדיוק התעוררה ואכלה פיצה. סתיו שמחה גם לחפש אחר סנאי שובב שהתרוצץ לו בין העצים. ואז הגענו אף אנחנו לחנות, שם קנינו לסתיו פונפון עידוד. היא מאד התלהבה ממנו.

בדרך הביתה, לארי הוריד אותי ואת מוטי בוואלמארט. סתיו ואמא המשיכו איתו לבית שלו. היינו בחנות כשעתיים ורכשנו הרבה דברים שהיינו צריכים. סתיו בינתיים בבית שיחקה הרבה עם מרשה ואז הספיקה גם לעשות אמבטיה. לארי אסף אותנו הביתה ואכלנו אוכל סיני שמרשה הכינה ולאחר מכן ירדנו לקומה תחתי ושיחקנו פינג פונג בזוגות. אני הייתי עם טים, נגד מוטי ומרשה. היה משחק מצוין, אך אני וטים ניצחנו. יותר מאוחר, שיחקנו מרשה, טים, מוטי ואני ב Rummikube. היה כייף!

יום שלישי 21.10.14:
היום, לאחר ארוחת הבוקר, יצאנו לקניות. מרשה, אמא, ואנחנו נסענו לקניון West Towns שבמערב העיר. לארי הוריד אותנו שם והמשיך לסידורים. בהתחלה מרשה, מוטי וסתיו היו בג'ימבורי הקטן והחמוד שם, ואמא ואני יצאנו לסיבוב קניות. אח"כ הסתובבתי קצת עם מוטי. בסה"כ קניון לא משהו, לעומת פעם, אך הצלחנו לעשות כמה קניות. ואז לארי אסף אותנו ויצאנו ל- Old Navy הנמצא בסמוך, שם קנינו מלא בגדים טובים וזולים למוטי וגם לי.

הגענו הביתה, סתיו הלכה לישון ולכל אחד מאיתנו היה זמן פנוי. מוטי צופה בסרט על המחשב, אני סידרתי את כל הדברים שלנו במזוודות ואז יצאתי לטייל ביער הסמוך. לעומת לפני מספר ימים שהייתי שם, אז השלכת הייתה בשיא, היום נשרו מלא עלים וחלק מהעצים נותרו עירומים- לצד עצים שעוד יש עליהם עלים- מחזה פשוט מרהיב. ארוחת הערב הייתה הפעם עליי ועל אמא. אני הכנתי דג סלמון ואמא הכינה פשטידה. ארוחת הערב הייתה פשוט טעימה. קייט הצטרפה אלינו גם וסתיו שמחה לבלות במחציתה ולא רצתה ללכת לישון עד מאוחר יחסית. מאוחר יותר, שיחקנו קלפים עד שהתעייפנו....

יום רביעי 22.10.14:

יום גדול חיכה לנו היום ומזג אויר נהדר ציפה לנו. לאחר ארוחת בוקר, יצאנו לרי, אמא ואנחנו למילווקי, שם יש לנו ראיון אזרחות לסתיו בצהריים במשרד הפנים (USCIS). הנסיעה לקחה שעה וחצי וליוותה בנופים חוואים מדהימים. הגענו ב- 11:30 למסעדת הלחמים Panera, שם פגשנו את דברה ודיוויד. דיוויד הוא ידיד של אמא, הם הכירו לראשונה באחד הפעמים שאמא הייתה בבית הכנסת במדיסן, ומאז הם היו בקשר. הם הגיעו לארץ מספר פעמים, באחד הפעמים אף נפגשנו. אשתו דברה היא מתורגמנית לשפת הסימנים וביקשנו שהיא תגיע כדי לתרגם בראיון. במסעדה המעולה (כל מיני מאכלים שונים, שמעורבים בלחם תוצרת מקומי) שוחחנו כשעה, ואז ניגשנו למשרד הפנים הנמצא בסמוך.

משרד הפנים USCIS:
הגענו למקום, עברנו בדיקה ביטחונית, שם חייבים להראות את ההזמנה ואז עלינו לדלת המצוינת בהזמנה ושמנו את ההזמנה בתיבה המובילה מעבר לדלת וחיכינו קצת. לאחר מספר דקות, קראו לנו להיכנס. הראיון עצמו לקח כ- 20 דקות ועבר חלק. בעיקרון, הם רצו לאמת את דבריי מול כל הניירות ששלחתי בבקשה לאזרח את סתיו (לפי חוק הסבא / סבתא). לאחר הראיון, עלינו היה לחכות שעה עד שהתעודת האזרחות תהיה מוכנה. אפשר לחכות במקום או לצאת החוצה. אנו בחרנו לצאת ולחזור, כך יצאנו לראות את האגם, כ- 10 דקות נסיעה מהמקום וחזרנו לאחר כשעה.

אגם מישיגן Michigan Lake:

הגענו לאגם והלכנו על הטיילת היפה לצד האגם הפתוח ובו ברווזים רבים שוחים להם בשורות; ברקע בנייני העיר; בצד דשא רחב ובו כמה עופות שונים; ומאחור נמל יפהפה עם מלא סירות עוגנות. סתווי הייתה מאד עייפה והיא נרדמה בעגלה. לאחר כחצי שעה במקום, חזרנו למשרד. אמא ואני עלינו לאסוף את המסמך, שם הייתי צריכה גם לחתום עליו לפני שיצאנו עמו, ואז כולנו חזרנו הביתה למונונה, כשסתיו ישנה כל הדרך והתעוררה בדיוק כשהגענו.

אחר הצהריים מוטי לקח את סתיו להתגלש בחוץ ואני ואמא עשינו את כל הכביסה שלנו וסידרנו את כל המזוודות. ואז אמא עשתה לסתיו אמבטיה ומוטי שיחק עם מרשה פינג פונג. כל אחד והזמן החופשי שלו... בערב ג'ו הגיע לבקר (היה במדינה אחרת לצורך עבודה, אך הצליח לחזור היום, לשמחתנו הרבה) וסתיו נורא התלהבה לראותו ולא רצתה לעזוב אותו. דיברנו כולנו עד לשעות הקטנות... עצובים להיפרד, מחר על הבוקר אנחנו עוזבים.