וושינגטון הבירה והאזור - סתיו 2014

יום חמישי 23.10.14:
השכמנו קום מוקדם בבוקר ויצאנו עם כל הכבודה שלנו  ב- 7:00. בשדה נפרדנו בצער מלארי וממרשה ונכנסנו לבידוק. הפעם היינו עם 3 מזוודות, כיסא בטיחות ועגלת תינוק. בעיקרון, לפי החוק מגיע לכל אחד מזוודה אחת ולתינוק מגיע עגלה או כיסא בחינם. על כל מזוודה נוספת, יש לשלם 100$. למזלנו, נתקלנו בדיילת נחמדה מאד, שהסכימה להעביר גם את הכיסא וגם את העגלה ללא תשלום, ושלחנו את כל הדברים שלנו לבטן המטוס. בבדיקת בטיחות כאן, בניגוד לאלו בארץ ובניוארק, דווקא ביקשו לבדוק את המים מהבקבוק של סתיו. כנראה בגלל שזהו שדה מאד קטן, הם חיפשו מקרים מעניינים לעשות. אז את הבקבוק העבירו, אבל לאמא היה בתיק צד משהו שהם רצו לבדוק ובזמן המתנה- סתווי השתעממה, לקחה את תיק העלייה למטוס של אמא שלי ופשוט הלכה לה... קנינו אוכל לדרך וטסנו בטיסה מהירה לשיקגו, שם החלפנו טיסה שהמריאה שעה וחצי לאחר מכן.

נחתנו בשדה התעופה הלאומי (Reagan) הצנוע והנחמד, ונסענו בשאטל (חינם) לתחנת השכרת רכב של החברה נשיונל וקיבלנו רכב מסוג Full Size בדגם שברולט אימפולה חדישה (2014) ויצאנו לכיוון בית בני משפחה בעיירת Chevy Chase, הגובל עם וושינגטון די.סי. ונמצא במדינת מרילנד. אמא כיוונה את הGPS בפלאפון שלה ונסענו לכיוון, שאמור לקחת כחצי שעה נסיעה. בשלב מסוים, שמנו לב כי המכשיר לא ממש כיוון אותנו נכון ושאנחנו עדיין במדינת ווירג'יניה (רק במעבר לנהר פוטומק- I-495), במקום להיכנס לדי.סי. כפי שהיה צריך. משום שהמכשיר די תקוע ולא הצלחתי להחזיר אותו למצב מכוון, אמא החליטה לצאת ביציאה מסוימת כדי לכוון נכון. היא עצרה את הרכב בצד, מבלי לשים לב היכן עצרנו ולקחה את הפלאפון, כשבשלב מסוים שמתי לב לדמויות מתקרבות לרכב עם פנסים... הסתכלנו עליהם מתקרבים ואז פתאום אמא שומעת את השוטר צועק- "להרים את הידיים!!!!!!" עם רובים שעליהם מותקנים הפנסים שראיתי. אופס! מסתבר שהגענו למפקדת FBI, דווקא בימים שבהם האבטחה בעיר תוגברה לאחר ניסיון חדירה של אדם לבית הלבן ופיגוע הירי בבית הפרלמנט הקנדי יום קודם לכן.
במקרה של היתקלות כזו עם FBI, בד"כ הם מחויבים לבדוק לעומק מה עשינו כאן- אך אמא הצליחה לשכנע אותם שמדובר בטעות אנוש ולמזלנו, השוטר שדיבר איתנו- וויתר ושחרר אותנו לתחנת דלק הקרובה בטענה שרק שם מותר לעצור ולתקן את הכיוון... אנחה גדולה!

לבסוף, ה GPS חזר לתחייה ונסענו לכיוון הנכון הפעם. מכיוון שעברנו ממש בשכונה בה אימא שלי גדלה, החלטנו לעשות סטייה קלה. עברנו לראות את הבית בה היא גדלה ועצרנו בפארק בו היא שיחקה כשהייתה בגילה של סתיו... עדיין היו שם פסלי ענק של צב, כפי שזכרה (גם אותי היא לקחה לשם, בגיל 11). אמי מאד התרגשה שסתיו הגיעה לכאן ורכבה על צבי הענק. לאחר כחצי שעה במקום, המשכנו הלאה והגענו אחר הצהריים לבית המשפחה- סינדי וגלן. סינדי היא בת דודה מדרגה 2 של אמא שלי. לאחר שהתמקמנו והתכוננו, יצאנו לאכול ארוחת ערב במסעדה האיטלקית היוקרתית, La Panetteria שברחוב הראשי של העיירה. פתחנו את הארוחה עם פיצה גדולה, עת שהמתנו לאוכל שלנו. אני אכלתי סלמון, מוטי וסינדי אכלו וחילקו צדפות ומאכלי ים וסתיו קיבלה פסטה. כולנו נהננו מאד מהאוכל הנפלא! המלצרים כל הזמן דאגו למלא את כוסות המים.

יום שישי 24.10.14:
התעוררנו הפעם בשאנטי. התכוננו והכנו פירות לקחת. היום אנחנו מבקרים בגן חיות! עד שכולנו היינו מוכנים, יצאנו רק ב- 10:20 ואז היו פקקים וקשיי חנייה, כך שהגענו רק ב- 11:15 לגן החיות הלאומי.

גן חיות לאומי Smithsonian National Zoological Park:
התחלנו את הביקור ב- Kid Farm- שם ראינו גדיים, פרות, חמורים וברווזים. סתווי מאד שמחה לראות אותם ולשיר "לדוד משה הייתה חווה...". היה מאד נחמד שם ואז המשכנו לעומק הגן. ראינו נמרים ואריות, אורנג-אוטנגים (מעין גורילות ענקיות), פילים, ביזונים, תנינים... הכי מרגש היה לראות דובי הפנדה, אותם סתיו מאד אהבה (יש לה בובת דב פנדה שקניתי בגן חיות בסן דייגו שהיא אוהבת לישון עמו) והיינו בחברתם איזה חצי שעה. היה דוב אחד שהתקרב הרבה אלינו אז היה נפלא. כשיצאנו, עצרנו בקיוסק מזכרות ואמא שלי קנתה לסתיו כוס עם תמונה של הדוב. הדבר היחיד שהיה במחיר סביר. לאחר הדובים, סתיו הייתה ממש עייפה, אז חזרנו לכיוון האוטו- בדרך לשם רצינו לעצור במסעדה והיא נרדמה בעגלה. המסעדה הייתה דווקא דלה באוכל, אך בכ"ז מצאנו דברים לאכול. לפני שיצאנו מהגן, קניתי לי גלידה שאני מתה עלייה כאן בארה"ב- שתי עוגיות שוקולד צ'יפס גדולות, גלידת ווניל בפנים עם פצפצי שוקולד צ'יפס. יאמי יאמי!!!

בסך הכל היינו בפארק 3 שעות, אם כי אפשר יותר, במיוחד אם יש ילדים גדולים יותר. הפארק מאד נקי ומטופח. ליד כל מתחם של חיות מסוימות, ישנם שלטי ענק עם הסברים אודות כל חיה- הסברים מפורטים מאד, עם ידע עצום, השוואות וכד'. ממש נהדר! משום החג "ליל כל קדושים" מתקרב לו, יש בימים אלו, לאחר שעות הסגירה של הגן, מסיבות לבני נוער ברוח החג, ולכן הגן כולו היה מקושט ברוח החג, עם כל מיני פסלים מגניבים של דלעות, שלדים ובובות מפחידים. נפלא.

בנסיעה חזרה הביתה, כשסתיו עודנה ישנה, עצרנו בסופר וקנינו מצרכים רבים לכל השבוע. אחר הצהרים רק נחנו בבית ובערב הדלקנו נרות שבת ואכלנו ארוחת ערב עם סינדי וגלן, בתם ליסה ובן זוגה דין. האוכל שסינדי בישלה היה ממש טעים! עוף מצופה ואורז מעורב בפתיתים.

יום שבת 25.10.14:
גם הבוקר התעוררנו בשאנטי. מאוחר יותר, יצאנו מוטי, סתיו ואני לגן משחקים השכונתית. כשהלכנו לשם, עברנו דרך השכונה שהבתים בה יפהפיים. בניגוד לשכונה בה היינו בויסקונסין, שם הבתים רחוקים יותר אחד מהשני, כאן הבתים צפופים יותר. גם כאן ראינו ניצני החג ליל כל הקדושים בקדמת הבתים. הגן השעשועים היה מרווח מאד, עם כמה מתקנים המתאימים לכל מיני גילאים. סתיו מאד נהנתה על אחד המתקנים, בו היא עלתה שוב ושוב במדרגות מתפתלים ובצינורות גליל וירדה במגלשות שונות עם חיוך רחב. בסמוך, ישנם מגרשי ספורט רחבים וירוקים. לאחר כשעה קלה במקום, חזרנו הביתה ואז נסענו לפרבר Rockville במרחק כחצי שעה מכאן.

ברוקוויל התארחנו אצל דודה של אמא שלי- ליל ואחותה פרל. לא ראיתי אותן 12 שנה והיה ממש נפלא לראותן! הן מאד שמחו שהגענו ולפגוש את מוטי ואת סתיו. אצלם היינו עד אחר הצהריים. אכלנו צהריים, הגיעו לבקר אותנו גם בטי וסנדי, קרובי משפחה שגם אותן לא ראיתי מלא שנים ומאד שמחתי לפגוש. התרגשתי גם לראות שוב את הבית של ליל פרל, הגרות בשכונה שבתיה הם מסוג Townhouses- 'הבתים העירונים', סוג של בתים אנגליים הצמודים אחד לשני.
כשסתיו ישנה צהריים, לקחתי את מוטי לסיור בבית ובשכונה. טיילנו לצד הבתים היפהפיים ונזכרתי בפעמים שהייתי שם. אח"כ יצאנו גם לחצר הבית האחורית, ליד יער, שם ביקרו אותנו סנאים.

בערב חזרנו הביתה, אכלנו ארוחת ערב שנשאר מאמש וסוף סוף היה לנו זמן חופשי לעצמנו.

יום ראשון 26.10.14:
התחלנו את היום יחסית מוקדם, משום שלפנינו יום די ארוך. בצהריים אמור להיות מפגש משפחתי המורחב, ולכן אנו מנסים להספיק מס' דברים לפני שאנחנו חוזרים הביתה לעזור בסידורים למפגש, האמור להתקיים בבית של סינדי וגלן. נסענו כ- 45 דקות דרומה, למדינת ווירג'יניה, לבית קברות היהודי King David Memorial Cemetery, בו קבורים סבתא נטי וסבא אייב ז"ל. זו הייתה הפעם הראשונה שהגעתי לראות את הקברים שלהם, שכאן הם בעצם מתחת לאדמה, היה לי קצת מוזר, זה פשוט לא מוכר לי מהארץ, אך שמחתי סוף סוף להגיע לכאן. ראינו גם קברים של בני משפחה נוספים. בעצם, כמעט כל בני המשפחה המתגוררים כאן באזור, קבורים כאן.

בדרך חזרה הביתה, עצרנו בקניון Tyson's Corner- קניון ענק, בו רצינו לאכול בוקרהריים לפני שנגיע לבית, משום שידענו שלא נספיק לאכול עד הערב... אז אכלנו כל אחד מה שהוא רצה... מוטי אכל אוכל סיני ואנו אכלנו ארוחת בוקר טעימה מהמסעדה פנרה ואז מוטי עלה עם סתיו למתחם המשחקים היפהפייה ואמא ואני עשינו סיבוב קניות קצר של 45 דקות. ביקרנו בחנות ספרים הענקי ובחנות הבגדים אולד נאבי. לפני שיצאנו חזרה הביתה, מוטי ואמא קנו מעין קינוח- לחמניות קינמון (Cinnamon Buns), אך הם לא אהבו אותו....

הגענו הביתה, השכבתי את סתיו לישון ואז עזרנו לסינדי וגלן להתכונן למפגש. ב- 14:00 החלו אנשים להגיע. מדובר במפגש של כל המשפחה מצד סבתא שלי ז"ל, שלאבא שלה לא היה קשר משפחתי עם אחיו, שגר בשיקגו עת שהאבא היה בוושינגטון די.סי. את הקשר גילו במקרה לאחר שהם כבר נפטרו, כך שעכשיו רוב השורשים נפגשים אחד עם השני... כמה אנשים שאני מכירה הגיעו- אשתו של אח הסבתא ושני בניה, כך שהיה כייף מאד לראותם שוב וגם לפגוש הרבה מהמשפחה. היינו בסה"כ כ- 35 איש. במשך כ- 3 שעות נהנינו מחברתם, אנשים ראו את חוברת השורשים שהכין גלן ותמונות מפתיעות של שני האחים 'האובדים'. היה מאד נחמד ומרגש. התרגשנו מאד גם לראות את אחי חגי ומשפחתו, המתגוררים שנתיים בבולטימור. סתיו ממש שמחה לראותם ועוד נגיע אליהם בהמשך הטיול.

בערב יצאנו כולנו עם גלן וסינדי, בתם ליסה ובן זוגה, דין, למסעדת לובסטרים Freddy's Lobster & Clam, החברותי שעיצובו נהדר ביותר- בנוסח ניו אינגלנד. חלק מאיתנו אכלה לובסטרים וצ'יפס, ואלה ששומרים כשרות, אכלו דג וצ'יפס. סתיו קיבלה שם דף ציור וצבעים והיא שמחה מאד לצבוע וזה העסיק אותה רוב הזמן...

יום שני 27.10.14:
היום שלו כ"כ חיכיתי! היום אנו מבקרים בוושינגטון הבירה, באזור ה- Mall. סנדי, בת המשפחה שלנו, הצטרפה אלינו היום. נסענו לעיר עם הרכב, יצאנו ב- 8:30 והיו מלא פקקים בכניסה לעיר, כך שהגענו רק ב- 9:30 לחניון באזור הבית הלבן.

הבית הלבן The White House:
נכנסנו לשדרת פנסילבניה (Penn Ave), רחוב עליו נמצא הבית הלבן. אי אפשר לפספס את כל השמירות שברחוב. שוטרים, מכוניות משטרה קטנים וגדולים, אופנועי שיטור, מסוקים, מזל"טים ומה לא... אפשר לומר שאנו ברחוב הכי בטוח שיש. תצפנו על הבית מהצד הצפוני וראינו ביעף מספר פסלים בפארק Lafayette Square שמולו, ואז הלכנו עד סוף הרחוב ופנינו לכיוון אנדרטת וושינגטון, רואים אותו בכמה זוויות. בינתיים הגענו לגדה הדרומית של הבית הלבן (South Lawn), ותצפנו עליו שוב. המשכנו בצעידה לצד הפארק הדרומי של הנשיא, The Ellipse, ששטחו עגול.

אנדרטת וושינגטון Washington Monoment:
ב- 10:30 הגענו לקופות האנדרטה עם הכרטיסים שהזמנו מראש לעלייה לראש המגדל. בדרך אליו, סתווי נרדמה בעגלה... חיכינו קצת בתור מסודר ונכנסנו לבידוק בטחוני קפדני ואז עלינו במעלית למגדל, שנראה לעין מכל פינה בעיר. מראש המגדל, נשקף נוף נהדר. בחרתי (בכוונה) בשעות הבוקר, לפני שהשמש יסתיר את הנוף, ושמחתי לגלות שצדקתי ושהראות היה פשוט מושלמת! הנוף נראה בארבעה כיוונים- צפון (הבית הלבן), מזרח (קפיטול והמוזיאונים), דרום (אנדרטת ג'פרסון ואגמי השפל) ומערב (אנדרטת לינקולן ובריכת ההשתקפות). לאחר מכן, ירדנו לקומת גלרייה המציג הסברים איך נוצר המגדל, את חומרי הבנייה, עובדות על המגדל וכד'. מאד מעניין! אני ביקרתי כאן לפני כ- 12 שנה, ובכ"ז היה שוב מקסים. אמא וסנדי היו כאן גם כן- אולם לפני עשרות שנים, והן מאד שמחו לשוב ולגלות את השינויים שנעשו כאן. משם ירדנו במעלית בירידה איטית, כשפעמיים היא נעצרת לראות את הקירות בפני המגדל. לאחר חצי שעה, יצאנו מהמגדל ופנינו לכיוון אנדרטת לינקולן כשאנו צועדים לאיטנו ולוקחים תמונות 'בוק' עם המגדל.

אנדרטת מלה"ע ה- 2 National World War II Memorial:
הגענו לאנדרטת מלחמת העולם השנייה, אנדרטה די חדישה ופשוט יפהפייה. במרכז עומדת מזרקה ענקית וסביב לה, 56 עמודים המייצגים את 48 המדינות הראשונות של ארה"ב, שהשתתפה במלחמה, ו- 8 הטריטוריות של ארה"ב.
יצאנו מהיופי ופנינו לכיוון הבריכה, כשבאמצע נשנשנו קצת על הספסל לבקשת הנסיכה. פתאום הגיע סנאי קטן וחמוד, שסתיו מאד התלהבה ממנו והיא רדפה אחריו לאורך השביל.

גני החוקה  Constitution Gardens:
לבסוף הגענו לגני החוקה המדהימים, בעיקר לאגם יפהפה בו מגדלים צמחים. הגענו לכאן בעיקר כדי לראות ברווזים. וסתיו, שעדיין נשנשה קרקרים, שמחה לחלק קצת לברווזון חמוד קטן שהסתכל עלינו ובעקבות זה, הגיעו לבקר אותנו קבוצה של כעשרה ברווזים ששמחו לקבל אוכל חדש.
המשכנו ללכת מערבה לאורך האגם לצד הפארק המיוער ונתקלנו בדוכן עם אוכל (נקניקיה בלחמניה, בייגלים, לחמים ומאפים שונים, גלידות וחטיפים), אז ניצלנו את הזמן לארוחת צהריים כשקנינו בו אוכל וישבנו ליד האגם, כשברקע השתקפות אנדרטת וושינגטון בכבוד עצמה. מראה פשוט מדהים!

אנדרטת וויטנאם Vietnam Veterans Memorial:
אחרי ביקור בשירותים הסמוכים, המשכנו ללכת לכיוון אנדרטת לינקולן. בדרך, סטינו מעט כדי לראות את האנדרטה לזכר החיילים שנפלו במלחמת וויטנאם: חומת הזיכרון, המכיל את שמות כל הנופלים. סנדי חיפשה שם של קרוב משפחה של חברה קרובה, ומצאה (ביררה עמה איפה בדיוק זה נמצא)... בשלב זה, סתיו נקשרה לעגלה, על מנת שנזדרז בטיולנו להיום. עד כה- היא הובילה אותנו באיטיות אך בהנאה. עכשיו אנו אלה המובילים, ומהר יותר. יש עוד הרבה מה לראות...

אנדרטת לינקולן Lincoln Memorial:
סוף כל סוף, הגענו אל האנדרטה המיוחלת. מכאן- חוזרים את כל הדרך חזרה לאנדרטת וושינגטון... אבל קודם כמובן, אנחנו (רק סנדי ואני) עולים במדרגות אל האנדרטה, הבנויה מ- 36 עמודים המייצגים את 36 המדינות בתקופת מותו של לינקולן, 'לפגוש' את הפסל הענק של לינקולן, לקרוא את הפסקה החקוקה על הקיר מעל לפסל ואז סובבנו את הראש וראינו נוף מדהים ביותר- השקפה מושלמת של אנדרטת וושינגטון בבריכת ההשתקפות! ירדנו חזרה לבריכת ההשתקפות ועשינו בוק משפחתי והמשכנו הלאה. הפעם, הרעיון היה שסתיו תתעייף ותירדם בעגלה בדרך למוזיאון. הגענו עד קצה הבריכה ואז חצינו את המגדל וושינגטון אל מעבר השני, לכיוון הקפיטול (שדרך אגב, הכיפה שלה לגמרי בשיפוצים) והמוזיאונים. בדרך, ירדתי ורצתי מהר אל הגשר של בריכת השפל, כדי לראות את אנדרטת ג'פרסון מרחוק ושבתי אל כולם...

מוזיאון להיסטוריית הטבע National Museum of Natural History:
אני אף פעם לא הייתי במוזיאון זה כאן, ומאד שמחתי שסנדי אמרה שזה המוזיאון המועדף ביותר לביקור למי שיש ברשותו זמן לביקור במוזיאון אחד בלבד באזור זה. המשימה של הרדמת סתיו לפני ההגעה למוזיאון הצליחה וכך היה לנו כשעה וחצי של שקט ממנו יכולנו להנות במוזיאון, בו יש כל מיני תערוכות הקשורות לטבע. התחלנו עם אולם היונקים ובו פוחלצים וכשהבנו את הרעיון, עברנו מהר לתערוכת גוף האדם- שם מוטי מאד נהנה, הזכיר לו את הימים בהם למד אבולוציה והוא הצטער שלא ביקר במקום כזה לפני המבחן הקשה שהיה לו... לאחר מכן, עברנו לאולם האוקיינוס הנחמד ואז עלינו לקומה שנייה לבקר במקום בו אני מאד רציתי לראות- תערוכת היהלומים המדהימה. בינתיים, סתיו התעוררה. מוטי וסנדי לקחו אותה לביתן הפרפרים (בתשלום) ואני המשכתי עם היהלומים בשנטי. יצאנו מהמוזיאון מרוצים, בסביבות השעה 16:00, צועדים חזרה לרכב. בדרך קנינו גלידות והלכנו עוד די הרבה... חזרה לרכב.

לארוחת ערב, בבית של סינדי וגלן, אכלנו וסיימנו את השאריות מסופ"ש ואז יצאנו יחד עם סינדי ל- Target. היה לנו כמה דברים שהיינו צריכים לקנות. בהזדמנות, קנינו למוטי שעון יד (בשעה טובה, נמאס כבר המה השעה?!), מצלמה לי (שלי כבר אותת שבקת חיים, וארה"ב זה כמובן המקום לקנות חדש), אוכל ועוד כמה דברים. רק בתשע! יצאנו הביתה סוף סוף לישון.

ויסקונסין- סתיו 2014

יום חמישי 16.10.14:

במשך כמה ימים ארזנו את הדברים שלנו, בעיקר בשל רצף החגים שהעמיסו עלינו מבחינת הזמנים, כך שביום הטיסה היינו רגועים. סתיו ואני בילינו את היום בבית הכנסת (שמחת התורה) עם אמא שלי ומוטי נשאר לסיים דברים אחרונים בבית. הגענו הביתה אחר הצהריים והזמנו פיצה האט לאכול בבית לפני הטיול. ב- 19:30 יצאנו לכיוון השדה עם כל הדברים שלנו.
בעמדת שליחת המזוודות, התהליך עבר מהר מאד וקיבלנו את כל הכרטיסים של הטיסות, גם של טיסות המשך, עד למדיסן. מיד נכנסנו לבידוק בטחוני ולביקורת דרכונים וגם הם עברו מהר מאד כך שהיה לנו די זמן לעבור בדיוטי פריי. סתיו נהנתה מאד "ללכת" בדרגנוע הישר, לראות את הדגם של המטוס שעמד בקדמה ואח"כ גם להשתולל בג'ימבורי הפתוח לכל הילדים. אמא, מוטי ואני, כל אחד בתורנו, הלך לאיפה שרצה. אספתי גם כסף שהזמנתי מראש בבנק. סתיו גם שמחה לגלגל את התיק למטוס של אמא שלי והיא התנדבה לקחת אותה עד למטוס. ב- 22:00 ניגשנו לשער ועלינו למטוס כשסתיו הייתה שפוכה והיא מיד נרדמה.
הטיסה, בואינג 777, יצאה בזמן והייתה לנו "טלוויזיה חכמה" לכל מושב, כך שנהנינו לראות מגוון של סרטים, למרות שלא היו כתוביות.

יום שישי 17.10.14:
סתיו אמנם ישנה רוב הדרך והייתה ערה רק בשעתיים האחרונות לטיסה, אולם כולנו ישנו פחות טוב, פה ושם נמנמנו ממש קצת... בשדה התעופה ניוארק ירדנו ממש בזמן, ב- 4:20 לפנות בוקר וחיכינו עד שייצאו מזוודות. כשהן הגיעו, הלכנו לבידוק כניסה לארה"ב ואושרנו. אספנו את המזוודות ואז היינו אמורים למסור אותם לטיסות המשך (ניוארק > שיקגו > מדיסן). החלטנו, לעומת מה שתיכננו, לוותר על העגלה של סתיו ולשלוח אותה יחד עם המזוודות, כדי שלא נצטרך כל פעם לפרק את ניילון הפצפצים שעטפו את העגלה. סתיו ממילא לא הכי רוצה לשבת בה... אולם כדי לשלוח את העגלה יחד עם המזוודות, היינו צריכים פתק מיוחד להדביק עליו, אז ניגשנו לדלפק, שם גילינו כי הטיסה שלנו לשיקגו, שאמורה להמריא לאחר 4 שעות המתנה- בוטלה! הם אוטומטית שמו אותנו בטיסה שאחרי זה, אבל אז זו אומר שנמתין כאן 7 שעות בסך הכול, שנפספס את הטיסה השלישית למדיסן ועוד שנגיע למדיסן מאד מאוחר! בקיצר, העגלה של סתיו הצילה אותנו מהמתנה מיותרת, מאחר ואם לא היינו עוצרים בדלפק, לא בטוח שהיינו יודעים על ביטול הטיסה. הצלחנו להקדים את הטיסות, כך שההמתנה בשדה"ת ניוארק התקצרה לשעה וחצי ומהר מצאנו את עצמנו עולים שוב למטוס, כשאנו מתקשרים באמצע הלילה לדוד שלי במדיסן לבקש טרמפ מוקדם יותר....

מאחר והשעון הביולוגי היה כבר צהריים, למרות שהשעון המקומי הראה 6:30, סתיו הייתה שוב עייפה והיא ישנה 'שינת צהריים' כמעט כל הדרך לשיקגו. בשדה התעופה בשיקגו אכלנו ארוחת צהריים שקנינו באחד הקיוסקים. הטיסה למדיסן לקחה רק 45 דקות (הרגיש כמו 10 דקות) והגענו לשדה של מדיסן כבר ב- 10:30 (במקום ב- 14:30 כמתוכנן ו- 17:00 מאחר והטיסה המקורית ממילא התבטלה...).
* טיפ! לבדוק עם הדלפק את טיסות המשך- ליתר הביטחון *
מאד שמחנו לראות את דוד לארי, אשתו אן ואת דודה מרשה שהגיעו לאסוף אותנו בשתי מכוניות וואן (היו בטוחים שוואן אחד לא יצליח להכיל את ארבעתנו ואת כל הכבודה שלנו. ואנחנו עוד מתכוונים לשכור במזרח רכב בגודל "רק" פול סייז...). 20 דקות נסיעה בלבד והגענו לבית היפהפה שלהם בפרבר Monona. כל הדרך צבעי השלכת שעל העצים פשוט היממו אותי!

קצת על מדיסן, בירת וויסקונסין:
העיר ממוקם על חצי אי בין אגם מונונה ואגם מנדוטה. במרכזה יושב הקפיטול וצמוד לו נמצא אוניברסיטת וויסקונסין, אוניברסיטה ציבורית מהגדולות בארה"ב.היא נוסדה בשנת 1,836 והיא משמשת ל- 250,000 תושבים בלבד, כש- 40,000 איש הם סטודנטים הלומדים באוניברסיטה זו.

בבית, נכנסו לחדרים, נחנו קצת, חיפשנו סנאים במרפסת ועשינו קניות קלות בוולמארט- מבין היתר, קניתי גם סים מקומי לפלאפון חודשי עם אפשרות גלישה והודעות SMS ללא הגבלה. חזרנו הביתה, סתווי פרשה לישון ב- 16:00 (שעון ביולוגי הצביע על חצות) וחשבתי שהיא תישן שעה - שעתיים, תקום לאמבטיה וארוחת ערב ואז תישן ללילה יחד איתנו. חשבתי. בינתיים יצאנו מוטי ואני עם דודה מרשה לטייל ביער הסמוך לבית. יופי השלכת פשוט מדהים!!!!!!!!!!! נהננו מאד, למרות שהיה כבר מאד קר. כשחזרנו, ניסיתי להעיר אותה- לשווא. היא ישנה כ"כ עמוק, שהיא ממש כעסה כשניסיתי להכניס אותה לאמבטיה ממחשבה שתשמח, כמו בארץ... אז וויתרתי לה, והיא חזרה לישון. הדלקנו נרות לשבת ולארוחת ערב, הצטרפו אלינו גם הילדים של לארי ואן- תים וג'ו ואשתו קייט. דיברנו מלא והיה ממש כייף לראות את כולם! בשעה 20:00, לאחר שהעיניים שלנו נרדמו בשולחן האוכל, פרשנו שנינו לישון.

יום שבת 18.10.14:

ב- 2:00 לפנות הבוקר, סתיו, שישנה יחד איתנו במיטה, התעוררה כמו חדשה. היא הייתה מאד ערנית ולא הצליחה לחזור לישון. בהתחלה המתוקה הסכימה לשכוב בשקט ובחושך (קיווינו שתרדם שוב), אולם לאט לאט החלה לדבר ולשיר לעצמה. בהמשך היא התחילה ללטף אותנו ולפזר לנו נשיקות, תוך כדי ניסיון למשוך תשומת לב, ואז היא פשוט התחילה לקום ואז ליפול חופשי על הפנים במיטה... בשלב זה, הבנו שהג'ט לג ניצח אותנו ומוטי ירד לשחק איתה בסלון עם קצת אור במשך שעה וחצי ואז חזרו לישון ופעם היא נרדמה וישנו כולנו עד 7:30.

דאונטאון Madison Downtown:

משום שזהו יום שבת, כולם התעוררו לאיטם, ורק ב- 9:00 לרי הכין לכולנו פנקייקים טעימים, יחד איתם אכלנו גם אננס ובננה. יאמי! בסביבות 10:00, יצאנו מוטי סתיו ואני, לרי, מרשה, ג'ו וקייט לעיר. החנינו בבניין 'מרכז הכנסים הקהילתי מונונה' בעיר והלכנו לכיוון הקפיטול, שם היה היום שוק איכרים, עם מבחר אוכל למכירה. אנו התלהבנו במיוחד מטעימות של גבינות מבושלות, גם סתיו, ולארי קנה לכולנו חבילה של גבינה. מוטי קנה מספר ירקות לשקשוקה שהוא מתכנן לבשל לכולם למחרת. היה ממש נחמד שם. סתיו ממש התאהבה בג'ו וכל הזמן רצתה להיות איתו. אחרי הטיול בשוק, נכנסנו לתוך הקפיטול, המשמש כבית העליון והתחתון של המדינה וכיפת הגרניט שלה היא הכיפה הגדולה ביותר בעולם (גובהה 86.5 מ') ועליו יש פסל המסמלת את מוטו המדינה "קדימה". ביקרנו באולם תחת כיפת המבנה ותצפנו על התקרה הגבוהה. לאחר כשעה וחצי נעימים מאד, חזרנו לכיוון החנייה, לא לפני שעלינו לגג מרכז הכנסים לתצפת על האגם מונונה היפהפה.

מערכות 'אפיק' Epic Systems:

לארוחת צהריים בבית אכלנו לזניה, וחשבנו שסתיו גם תישן צהריים, אך היא כלל לא הייתה עייפה, אז יצאנו כבר ל- Epic, מקום עבודתו של ג'ו. אפיק זהו חברה בבעלות פרטית של תוכנת בריאות, שהמערכות שלה מותקנות בבתי חולים גדולים בארה"ב. המתחם, שנמצא בפרבר ורונה, ממש ענק, עם מספר אזורים, שהרעיון הוא סוגים של "מגניב". התחלנו עם ביקור באולם החדש ביותר, Deep Space, שיכול להכיל 11,400 איש. האולם מיועד לכל עובדי החברה מרחבי העולם והדבר המגניב ביותר זה שהאולם נמצא ב... מערה! ביקרנו גם בבית ישיבות 'Endor', שזהו בעצם בית עץ והוא נבנה משאריות חומרי הבנייה כאשר הקמפוס נבנה. כל הבניינים שם נקראים על גוף שמימי כלשהוא, בנושאים שונים. אנחנו ביקרנו בבניין 'גן עדן Heaven' ויש שם מלאך ונושא של צעצועים או משחקי וידיאו. מדהים ביותר!!!

 
חזרנו הביתה בסביבות 18:00- הישר לארוחת ערב. ואז עשינו לסתיו אמבטיה וב- 19:30 פרשה ללישון, מתה מעייפות. היא ישנה הפעם רצוף עד 6:00 בבוקר. אנו ערכנו שיחה נעימה בחדר האוכל וגם דיברנו בשיחת ווידיאו עם הדודה הרביעית- מרלין, שלא נמצאת כאן (עוד נפגוש אותה בהמשך). חגגנו גם לג'ו יום הולדת עם עוגת גלידה.

יום ראשון 19.10.14:
משום שסתיו התעוררה כבר בשש, אנו קמנו גם וסתם השתעשענו בסלון... כשכולם קמו, מוטי הכין לכולנו שקשוקה. כולם ממש נהנו! רק ב- 10:00 יצאנו כולנו לעיר, עם כוונה לבקר במוזיאון הילדים ובאוניברסיטה. אולם בדרך בן ה- 20 דקות בלבד... סתיו נרדמה! וכולנו, 8 מבוגרים, נוסעים למוזיאון הילדים רק בשבילה.... התלבטנו אם לנסוע קודם לאוניברסיטה אך משום שרצינו לאכול שם צהריים, החלטנו בכ"ז לנסוע למוזיאון.

מוזיאון הילדים של מדיסן Madison Children's museum:
סתיו לא הייתה שמחה שהערתי אותה (ממילא עוד מוקדם, וישנים רק בצהריים), אבל כשראתה איפה היא... היא וויתרה על העצבים וגלשה לתוך מגרש המשחקים, המיועד לקטנטנים. יש בו פינת עץ עם בובות של חיות וסיפורים, אזור עם מים וספינות, פינת עץ עם כלי נגינה, אזור עם פזלים ושבילי הליכה וטיפוס מסתוריים רבים. סתווי עברה ממקום למקום בין כולנו ונהנתה מאד. לאחר 45 דקות במקום, עלינו לקומה השנייה (יש 5 קומות במוזיאון, ביררנו מראש מה מתאים לה). בקומה זה ראינו פסלי לגו ושולחנות עם קוביות לגו בגדלים שונים לגילאים שונים והיינו הרבה זמן גם באזור אומנות- שם סתיו מאד מאד נהנתה לצבוע על הקיר ולצייר על דפי ענק. כחצי שעה היינו רק באזור זה. לבסוף, עלינו לקומת גג, קומה שכולו צמחים וחיות וגם נוף יפה לעבר העיר. סתיו ליטפה אוגרים חמודים וראינו גם תוכים, נחשים ועוד. בסה"כ היינו במוזיאון שעתיים מהנות מאד.

החלטנו לבסוף לבקר באוניברסיטה בפעם אחרת ונסענו הישר הביתה. ממילא נשאר הרבה אוכל מהימים האחרונים. סתווי שוב וויתרה על שנת צהריים. היא ביקשה כל הזמן "לראות את כולם" (בטח התכוונה לג'ו...). אחה"צ אמא ואני יצאנו לקניות ב- Kohl's היינו כשעתיים שם ואז עברנו בסופר לקנות אוכל. כשחזרנו, אכלנו הודו שלארי הכין במכונה מיוחדת, סלט תפו"א שמוטי הכין ופירה בטטה שמרשה הכינה. יאמי! סתיו הייתה כבר מותשת כשחזרתי מקניות ולא הסכימה לאכול ואפילו לא לעשות אמבטיה. היא רצתה רק לישון ושאני אהיה זו שארדים אותה... כשסוף סוף ישנה, חזרתי לכולם ושיחקנו הרבה זמן בקלפים.

יום שני 20.10.14:

הבוקר כל אחד לקח לעצמו ארוחת בוקר ואז זמן חופשי. אמא קפצה לקניות ואנו סתם הסתלבטנו בבית. היום היה יום יפה מאד בחוץ, כך שיצאנו גם לסיבוב בחוץ. הרבה זמן היינו מתחת לעץ שלכת יפהפה השוכן בסמוך לבית של לארי ועשינו תמונות בוק משפחתית וסתיו מאד נהנתה לשחק עם העלים שנשרו ונותרו על הדשא. אח"כ גם שיחקנו בגן משחקים כשסתיו עלתה שוב ושוב בקיר טיפוס וגלשה שוב ושוב. אח"כ הייתה הרבה זמן על נדנדה ושרה "נד נד" ו- "אבא - אמא". כשאמא חזרה, יצאנו שוב לעיר עם לארי. הפעם ביקרנו באוניברסיטה. סתווי נרדמה, תודה לאל, לשנת הצהריים בדרך ואח"כ גם כשהעברנו אותה לעגלה עת שטיילנו באוניברסיטה.

אוניברסיטת וויסקונסין University of Wisconsin-Madison:
כשעוד היינו ברכב, עשינו סיבוב באוניברסיטה ולארי הראה לנו מה אנחנו רואים- בתי מעונות, קמפוסים שונים, מגרשי ספורט, וכד'. עלינו גם לגבעה משם תצפנו נוף יפהפה על אגם מנדוטה, כשסביבו עצי שלכת. לבסוף, החנינו ונכנסנו לקפטריה מול אותו האגם ואכלנו צהריים. לא היה הרבה מבחר בקפטריה. בעיקר מאכלים אסייתיים, פיצות ופסטות. ישבנו ודיברנו הרבה. ואז אמא שלי יצאה לחנות של אוניברסיטה עם כל מיני ציוד נדרשים לסטודנטים, שמאד רצתה לבקר בו ואנו ישבנו עם סתיו, שבדיוק התעוררה ואכלה פיצה. סתיו שמחה גם לחפש אחר סנאי שובב שהתרוצץ לו בין העצים. ואז הגענו אף אנחנו לחנות, שם קנינו לסתיו פונפון עידוד. היא מאד התלהבה ממנו.

בדרך הביתה, לארי הוריד אותי ואת מוטי בוואלמארט. סתיו ואמא המשיכו איתו לבית שלו. היינו בחנות כשעתיים ורכשנו הרבה דברים שהיינו צריכים. סתיו בינתיים בבית שיחקה הרבה עם מרשה ואז הספיקה גם לעשות אמבטיה. לארי אסף אותנו הביתה ואכלנו אוכל סיני שמרשה הכינה ולאחר מכן ירדנו לקומה תחתי ושיחקנו פינג פונג בזוגות. אני הייתי עם טים, נגד מוטי ומרשה. היה משחק מצוין, אך אני וטים ניצחנו. יותר מאוחר, שיחקנו מרשה, טים, מוטי ואני ב Rummikube. היה כייף!

יום שלישי 21.10.14:
היום, לאחר ארוחת הבוקר, יצאנו לקניות. מרשה, אמא, ואנחנו נסענו לקניון West Towns שבמערב העיר. לארי הוריד אותנו שם והמשיך לסידורים. בהתחלה מרשה, מוטי וסתיו היו בג'ימבורי הקטן והחמוד שם, ואמא ואני יצאנו לסיבוב קניות. אח"כ הסתובבתי קצת עם מוטי. בסה"כ קניון לא משהו, לעומת פעם, אך הצלחנו לעשות כמה קניות. ואז לארי אסף אותנו ויצאנו ל- Old Navy הנמצא בסמוך, שם קנינו מלא בגדים טובים וזולים למוטי וגם לי.

הגענו הביתה, סתיו הלכה לישון ולכל אחד מאיתנו היה זמן פנוי. מוטי צופה בסרט על המחשב, אני סידרתי את כל הדברים שלנו במזוודות ואז יצאתי לטייל ביער הסמוך. לעומת לפני מספר ימים שהייתי שם, אז השלכת הייתה בשיא, היום נשרו מלא עלים וחלק מהעצים נותרו עירומים- לצד עצים שעוד יש עליהם עלים- מחזה פשוט מרהיב. ארוחת הערב הייתה הפעם עליי ועל אמא. אני הכנתי דג סלמון ואמא הכינה פשטידה. ארוחת הערב הייתה פשוט טעימה. קייט הצטרפה אלינו גם וסתיו שמחה לבלות במחציתה ולא רצתה ללכת לישון עד מאוחר יחסית. מאוחר יותר, שיחקנו קלפים עד שהתעייפנו....

יום רביעי 22.10.14:

יום גדול חיכה לנו היום ומזג אויר נהדר ציפה לנו. לאחר ארוחת בוקר, יצאנו לרי, אמא ואנחנו למילווקי, שם יש לנו ראיון אזרחות לסתיו בצהריים במשרד הפנים (USCIS). הנסיעה לקחה שעה וחצי וליוותה בנופים חוואים מדהימים. הגענו ב- 11:30 למסעדת הלחמים Panera, שם פגשנו את דברה ודיוויד. דיוויד הוא ידיד של אמא, הם הכירו לראשונה באחד הפעמים שאמא הייתה בבית הכנסת במדיסן, ומאז הם היו בקשר. הם הגיעו לארץ מספר פעמים, באחד הפעמים אף נפגשנו. אשתו דברה היא מתורגמנית לשפת הסימנים וביקשנו שהיא תגיע כדי לתרגם בראיון. במסעדה המעולה (כל מיני מאכלים שונים, שמעורבים בלחם תוצרת מקומי) שוחחנו כשעה, ואז ניגשנו למשרד הפנים הנמצא בסמוך.

משרד הפנים USCIS:
הגענו למקום, עברנו בדיקה ביטחונית, שם חייבים להראות את ההזמנה ואז עלינו לדלת המצוינת בהזמנה ושמנו את ההזמנה בתיבה המובילה מעבר לדלת וחיכינו קצת. לאחר מספר דקות, קראו לנו להיכנס. הראיון עצמו לקח כ- 20 דקות ועבר חלק. בעיקרון, הם רצו לאמת את דבריי מול כל הניירות ששלחתי בבקשה לאזרח את סתיו (לפי חוק הסבא / סבתא). לאחר הראיון, עלינו היה לחכות שעה עד שהתעודת האזרחות תהיה מוכנה. אפשר לחכות במקום או לצאת החוצה. אנו בחרנו לצאת ולחזור, כך יצאנו לראות את האגם, כ- 10 דקות נסיעה מהמקום וחזרנו לאחר כשעה.

אגם מישיגן Michigan Lake:

הגענו לאגם והלכנו על הטיילת היפה לצד האגם הפתוח ובו ברווזים רבים שוחים להם בשורות; ברקע בנייני העיר; בצד דשא רחב ובו כמה עופות שונים; ומאחור נמל יפהפה עם מלא סירות עוגנות. סתווי הייתה מאד עייפה והיא נרדמה בעגלה. לאחר כחצי שעה במקום, חזרנו למשרד. אמא ואני עלינו לאסוף את המסמך, שם הייתי צריכה גם לחתום עליו לפני שיצאנו עמו, ואז כולנו חזרנו הביתה למונונה, כשסתיו ישנה כל הדרך והתעוררה בדיוק כשהגענו.

אחר הצהריים מוטי לקח את סתיו להתגלש בחוץ ואני ואמא עשינו את כל הכביסה שלנו וסידרנו את כל המזוודות. ואז אמא עשתה לסתיו אמבטיה ומוטי שיחק עם מרשה פינג פונג. כל אחד והזמן החופשי שלו... בערב ג'ו הגיע לבקר (היה במדינה אחרת לצורך עבודה, אך הצליח לחזור היום, לשמחתנו הרבה) וסתיו נורא התלהבה לראותו ולא רצתה לעזוב אותו. דיברנו כולנו עד לשעות הקטנות... עצובים להיפרד, מחר על הבוקר אנחנו עוזבים.

טיול לארה"ב- סתיו 2014

הטיול לו כ"כ חיכינו, טיול משפחתי ראשון בחו"ל. הפעם אנחנו מתכננים טיול של 3 שבועות, שגולת הכותרת זהו בעצם ביקור משפחתי, אבל שילבנו גם טיולים ואי אפשר הרי לנסוע לארה"ב ולא לעשות גם קניות. בהזדמנות זו, עשינו גם אזרחות ארה"ב לבתנו- לפי "חוק הסבתא". הרכב המשפחתי הם- אני, תמנע בת ה- 31, בעלי מוטי בן ה- 30, בתנו סתיו בת השנה ו- 8 ואמא שלי רות, שהצטרפה לרוב גדול מהמסלול.

טיסות ומסלול הנסיעה:
המסלול שלנו כלל 4 מדינות עיקריות- ויסקונסין (שבוע), מרילנד (9 יום), פנסילבניה (2 יום) וניו יורק (3 יום). מהארץ נסענו עם חברת יוניטד למדיסן, ויסקונסין דרך ניוארק ושיקגו. ממדיסן נסענו לוושינגטון ד.ס. בטיסת פנים דרך שיקגו. משם שכרנו רכב לכל הדרך עד לניו יורק- משם טסנו חזרה לארץ דרך ווינה עם החברה האוסטרית, אוסטרין אירליינס. את המסלול ניסינו לעשות בשעות שיהיו נוחים יחסית לסתיו. הטיסה הלוך הייתה ב- 23:10, כך שהגענו למטוס כשסתיו הייתה עוד ערה, אך שפוכת עייפות והיא מיד נרדמה והיא ישנה רוב הדרך- עליי, על בעלי ועל אמי. ללא תלונות מיוחדות. בטיסת המשך מניוארק לשיקגו, היא כבר ישנה את שינת הצהריים שלה J
שני טיסות הפנים (דרך שיקגו) היו גם לקראת הצהריים, אז גם שם סתיו ישנה בטיסה השנייה. הטיסה חזרה לארץ היה דווקא מוקדם יחסית. בשעה 18:00 ובטיסה זו, שאורכה 8 שעות עד לאוסטריה, דווקא היה לה קשה לישון. לא היה לה נוח והיא קמה הרבה וגם התעצבנה מזה שהיא לא מצליחה לישון. לבסוף היא ישנה רוב הדרך... בטיסה השנייה, מווינה לארץ, היא שוב נרדמה והיא ישנה כל הדרך. החיים פשוט יפים....

תקופת הטיול:
התקופה שבה בחרנו לנסוע נבע מרצוננו לטוס כשסתיו עוד מתחת לגיל שנתיים (על מנת לחסוך מקומות בשבילה בטיסות), מזג אוויר הנוח יחסית ותקופה שבה המחירים זולים יחסית ("אחרי החגים"). כך בחרנו בטווח זמני הטיול, שהתחיל ב- 17.10 והסתיים ב- 6.11, תאריכים שהתבררו כמוצלחים במיוחד. נחתנו הישר אל שיא השלכת היפהפייה בוויסקונסין, אם כי היה די קר (בסביבות 10 מעלות, אבל בשבוע שהיינו שם לא ירד בכלל גשם, למעט לילה אחד. במרילנד מזג האוויר היה נוח מאד (בסביבות 18 מעלות) וגם היא אירחה אותנו ללא אף טפטוף. בזכות השלכת זכינו למראות עצים צבעוניים גם שם. ביומיים שהיינו בפנסילבניה, היה יום אחד גשום ומאד קר בכל האזור צפון-מזרח ארה"ב. בניו יורק סיטי היה דווקא נעים מאד יחסית לעונה וצבעי העצים היו עדיין מדהימים. שבועיים אחרי שעזבנו את ארה"ב, המדינה הספיקה לקפוא ולרדת 10-20 מעלות! אני מניחה שבסופו של דבר זה עניין של מזל, כי גם בתקופה שבה היינו, היה יכול להיות גשום וקר יותר...

מה בא איתנו:
בשל הגבלת כבודה בטיסות (לכל אחד מגיע מזוודה אחת בלבד חינם. גם לילדה, למרות שאין לה מושב. כל מזוודה נוספת- $100. לילדה מגיע גם עגלה או כיסא לרכב) ומיקום ברכב, משום שלא רצינו לשכור רכב כ"כ גדול. אנחנו 4 איש, ורק בשל המזוודות, השכרנו רכב משפחתי מהסוג הגדול ביותר שלפני מיני ואן- Full Size. עכשיו, היינו צריכים לחשוב על המזוודות ל- 4 איש. המטען ברכב יכול להכיל שני מזוודות גדולות ושני מזוודות קטנות, כך שזה היה גורם המכריע בהחלטה שלנו מה להביא. לבסוף, החלטנו על מזוודה גדולה אחת לאמא שלי, מזוודה גדולה אחת לכולנו (עם מזוודה קטנה יותר בתוך הגדולה), ומזוודה קטנה אחת לנו. ככה עלינו למטוס בכיוון הלוך 4 איש עם 3 מזוודות ועוד תיק ובו כיסא בטיחות לתינוק עטוף בניילון פצפצים (שנחשב כמזוודה) ועגלה. בטיסה בינלאומית חזרה לארץ ידענו כי בשל 'מזוודה' אחת עודפת, עלינו יהיה לשלם $100 עבור אחד מהם, למרות שקיווינו כי יקבלו את הכיסא של הילדה בתור מטען חורג בנוסף לעגלה, ותקוותנו התממשה, כאשר הדיילת החמודה הסכימה לקבל שני מטענים חורגים, וכך עלינו למטוס עם כל הדברים שלנו ללא תשלום נוסף. לכל הטיסות הבאנו עמנו גם תיקי גב שמגיע לכל אחד להעלות למטוס. ברכב שהשכרנו, כל הדברים נכנסו בול מאחור, כולל העגלה. כיסא הבטיחות מן הסתם היה בפנים.

מקומות הביקור:
כאמור, אנו נוסעים ל- 4 מדינות עיקריות. במדיסן, בירת ויסקונסין, בה גר דוד שלי מצד אמא שלי, עם משפחתו. אחותם, מרשה, הגיעה לראותנו מקליפורניה. בויסקונסין היינו שבוע ויום אחד נסענו למילווקי לראיון אזרחות לסתיו. מוטי, שאף פעם לא היה בארה"ב קודם (למעט ניו יורק סיטי במשך יומיים מנוחה לאחר טיול של חודש בקנדה), זכה לטיול אותנטי בבית של משפחה אמריקאית.
ממדיסן המשכנו לצ'בי צייס, מרילנד- מעין פרבר של וושינגטון ד.ס. והיינו שם גם שבוע ימים ומטרת הביקור לכאן היה טיול בבירה וגם ביקור משפחתי. יום אחד נסענו לדודה נוספת, שגרה בעצם בפלורידה, אך היא הגיעה במיוחד לראותנו והיא נמצאת בבית של בנה בלב ווירג'יניה, כך שהרווחנו טיול נהדר גם לשם. לאחר מכן, הצפנו ליומיים לבולטימור- לאח שלי ומשפחתו, שעברה לשם למשך שנתיים. במקור, לא היינו אמורים לבקר אותם כי הם החליטו על המעבר לאחר שהחלטנו על המסלול, לכן הביקור שלנו עמם היה קצר מדי, לצערנו.

אחרי בולטימור, המשכנו לפנסילבניה, לבית חברים שהכרתי במחנה הקיץ בהיותי נערה; בפרבר של פילדלפייה, שם "חגגנו" את 'ליל כל קדושים' והיינו עמם במשך יומיים. לבסוף, נסענו ל- 3 יום ללונג איילנד- ניו יורק, אצל חברה של אמא שלי וביקרנו גם בסיטי, כשמטרת הביקור הייתה בעצם ביקור אצל אחותי, שעברה גם לשנתיים במסגרת לימודים של בעלה.